צפנת פענח על האבן עזרא· רבנו יוסף הספרדי [טוב עלם]
כי תצא. · כג.
יח.
[כי הקדש הוא הנשכב והעד מבני ישראל]. פירוש: הוצרך לפרש כן בעבור שכתוב באיוב (ל״ו, י״ד) תמות בנוער נפשם וגו׳, שהוא דומה למלת מִבְּני, בעבור שכתוב (שם) וְחַיָּתָם בַּקְּדשִׁים בלשון זכר ולא בקדשות, כי מזה משמע כי הנערים היו קדשים כמו שמפרש והולך. [בתי הקדשים ושם (מ״ב כ״ג, ד') כתוב אשר הנשים אורגות שם בתים לאשרה]. פירוש: מכאן יש לפרש שהקדשים והקדשות היו במבוי אחד או במגרש אחד בעבור כי בבתי הקדשות היו הנשים הקדשות אורגות בתים לאשרה שהיא בבית השם, ואם הפירוש כן מה ענין הקדשים בבית השם, ולפי זה יהיה סדר הפסוק ההיא ככה : ויתוץ את בתי הקדשים אשר הנשים הקדשות אורגות שם בתים לאשרה אשר בבית י״י, וזאת ראיה כי ר׳ אברהם סובר שהקדש הוא הנשכב כדברי רבותינו ז״ל (סנהררין דף נ״ד, ע״ב), ולא הפותח הבתולות כאשר כתוב בפירוש ספר תרי עשר שלו (הוש׳ ד׳, י״ד) כי אותם הם דברי תלמידו ר׳ יוסף ממרוייל שהוסיף על דבריו כמו שכתוב שם. [אם כן יהיה קדש במעשה מצרים]. פירוש: שהיה להם קדשים מזומנים לכל במשכב זכור, ופסוק ולא יהיה קדש בא להזהיר על הקדשים ופסוק ואת זכר לא תשכב (שמות י״ח, כ״ב) בא להזהיר על שאיננו קדש.
כ.
[יש הפרש בין תִּשַׁךְ ובין תַשִּׁיךְ והטעם שלא תקבל מאחיך שיתן לך מרבית גם אם הוא עובר על מצות מרבית]. פירוש: זהו מה שפירש על מלת תִּשַׁךְ. [והנה המלה יוצאה לשנים פעולים]. פירוש: זהו מה שפירש על מלת תַשִּׁיךְ. וכן פירש רש״י אזהרה ללוה, וכן דרשו בספרי (פסקא רס״ב). [ורבים אמרו כי תַשִּׁיךְ כמו תשַׁךְ]. פירוש: גם הר״ם במז״ל פסק כזה הפירוש, ומדקדוק הלשון אין הפירוש כדבריו.