צפנת פענח על האבן עזרא· רבנו יוסף הספרדי [טוב עלם]
כי תצא. · כב.
ח.
[כי יפול הנופל, נקרא על שם סופו]. פירוש: ורבותינו ז״ל אמרו במסכת שבת פרק במה מדליקין (דף ל״ב, ע״א) תאנא דבי ר׳ ישמעאל כי יפול הנופל ממנו ראוי היה זה ליפול מששת ימי בראשית שהרי עדין לא נפל וקראו הכתב נופל אלא שמגלגלין זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב, והנה תלו הענין במערכת.
כא.
[ובעבור וסקלוה נסמכה פרשת הבעולה והמאורסה גם פירושו זה כמו זה]. פירוש: כי יקח איש אשה ובא אליה ושנאה (דברים כ״ב, י״ג) נאמר בה וסקלוה בעבור טענת בתולים, ואחריו כתיב (שם, פסוק כ״ב) כי ימצא איש שוכב עם אשה בעלת בעל, וכתיב בה ומתו ולא נאמרה בה סקילה, ואחריו כתיב (פסוק כ״ג) כי יהיה נערה בתולה מאורסה לאיש, וכתיב בה וסקלתם אותם באבנים, ופירושו זה הוא כי אף על פי שהבעולה שנכנסה לחופה נסקלת על טענת בתולים לא תחשוב שיהיה הדין כן באשת איש שזינתה, כי היא איננה בסקילה כי אם בחנק, גם בעבור כי הבעולה נסקלת על טענת בתולים אל יעלה על דעתך שזה היה בעבור שנכנסה לחופה, והארוסה שלא נכנסה לחופה וזנתה לא תהיה בסקילה, כי אין הדבר תלוי בחופה כי אם בקידושין, ועל כן תהיה הארוסה בסקילה כמו הראשונה, על כן אמר כי פירושו זה כמו זה. [והנה פירש עוד כי יהיה]. פירוש: כי בתחלה פירש הכתוב דין האשה שהיא בטענת בתולים והפסיק הענין בדין הבעולה, ועל כן שב ופירש דין הנערה המאורסה שהיא בטענת בתולים כמו הראשונה.
כג.
[כאשר יודע זה הדבר]. פירוש: הוצרך לפרש כן בעבור מלת כי יהיה שהיא לשון זכר, כי היה ראוי להיות כי תהיה נערה, ואחר שהוא בלשון זכר הנה שב אל הדבר.