אור ברסלב
צפנת פענח על האבן עזרא וישב יעקב. › לח

צפנת פענח על האבן עזרא· רבנו יוסף הספרדי [טוב עלם]

וישב יעקב. · לח

לז

א

[רק קודם המכרו]. פירוש: בעבור כי בסדר עולם בפרק ב' כתוב כי יוסף פירש מאביו ולא ראהו כ״ב שנה ובתוך אלו השנים נשא יהודה את בת שוע שנאמר ויהי בעת ההיא וירד יהודה וגו׳ וירא שם יהודה וגו׳, שנה אחת לעיבורו של ער, וז׳ שנים נשא ער אשה, הרי שמנה שנים, ושנה אחת לאונן, ושנה אחת לשלה, ואחת שבי אלמנה בית אביך, שנה אחת לוירבו ותמות בת שוע (בראש׳ ל״ח, י״ב) ויגד לתמר וגו׳ (ל"ח, י״ג). ושנה אחת של פרץ, וז׳ שנים נשא אשה, ושנה אחת לחצרון ואחת לחמול, וחצרון וחמול מיורדי מצרים. [ובמקומו אפרשנו]. פירוש: בפרשת והיה עקב (דברים י׳, ז׳) גם בפרשת במדבר בפסוק ואלה תולדות אהרן ומשה (במדבר ג׳, א׳) גם בפרשת כי תשא בפסוק מלאו ידכם היום (שמות ל״ב, כ״ט). [להפריש בין מעשה יוסף ובין מעשה אחיו]. פירוש: נסמכו השתי הפרשיות להודיענו כמה הפרש היה בין יוסף ובין אחיו יהודה, כי יוסף כבש יצרו באשת אדוניו דכתיב וימאן (בראש׳ ל"ט, ח׳) ויהודה הלך אחר יצרו בתמר שנאמר (ל״ח, ט״ז) הבה נא אבוא אליך כמו שיפרש למטה בפסוק חתמך (ל״ח, י"ח). ואין הפשט כמו שדרשו בבראשית רבה (פרש' פ״ה, אות ב׳) לסמוך מעשה תמר למעשה אשת פוטיפרע. מה זו לשם שמים אף זו לשם שמים. [כ"ב שנה]. פירוש: כי יוסף בן י״ז שנה נמכר ובהיותו בן ל״ט ירדו כל בית אביו כאשר פירשתי למעלה. הסר י״ז מל״ט ישארו כ״ב שנה. [והנה נולד עונן וכו']. פירוש: נחשוב שנה לעיבורו וי״ב עד שיהיה ראוי להוליד ובעבור וירבו הימים נחשוב שנה אחת לכל הפחות, והרתה תמר מפרץ שנה, הנה עד שנולד פרץ ט״ו, נחסרם מכ״ב. נשארו ז׳ שנים לפרץ ברדתו למצרים ואיך יתכן הלא לא יוליד פחות מבן י״ב, ועוד ב' שנים לשני עיבורים של חצרון וחמול, הרי י״ד וט״ו יעלו כ״ט, ולא יתכן פחות מהם. ואיך היה כל זה בכ"ב שנה. [כי בגעתי אל מקומו אפרשנו]. פירוש: בסוף ואלה המשפטים בפסוק הנה אהרן וחור שמות כ״ד. יד).

ב

[ויתכן ג"כ להיותו כמשמעו]. פירוש: הוא יפרש זה בפרשת ויגש בפסוק ושאול בן הכנענית (בראש' מ״ו. י׳). [וחכמינו פירשו כי וירד שירד מגדולתו]. פירוש: בפרק ראשון דסוטה (דף י"ג. ע"ב). [כי הבא מפאת צפון העולם לדרומו הוא יורד]. פירוש: דע כי הוא קורא העולם את החלק המיושב מהארץ והוא מתחיל מן הקו השוה והולך מפאת צפון מרחב ס״ו מעלות. נמצא כי דרום העולם לפי זה הוא הקו השוה ולא הסדן הדרומי. והיושב בקו השוה אם יביט אל הסדן הצפוני יראהו כנגד שטח הארץ, וכאשר ילך משם אל פאת צפון יראה לו הסדן הנזכר גבוה על הארץ כמספר מעלות המרחב שיש מהקו השוה עד הארץ אשר הוא בה. וכל מה שיקרב ביותר אל הצפון כל ככה יהיה גבוה הסדן על הארץ יותר. ובעבור כי השמים לפי גודלם נראים למראה העין כלוח שטוח על ראשינו ומארץ עגולה ככדור. על כן כשילך האדם מדרום לצפון ידמה כאלו מתקרב אל השמים עד שיראה לו הסדן על קדקדו למעלה ויחשוב שעלה אל המקום היותר גבוה שבארץ, והפך זה בשובו מצפון לדרום, כי נראה כיורד בעבור הטעם ההוא, על כן אמר שיורד. [ואנשי המדות פירשו]. פירוש: בדרך צחות הלשון אמר כן על חכמי המזלות והמדות כי הם בקיאים ויודעים חכמת המספר והמדות וחכמות צורות העולם וצורות כל גלגל וגלגל ועל כן הם יכינו זה באמת בעבור כי הוא מחכמת הגלגל.

ח

[ובפרשת כי ישבו אחים יחדו]. פירוש: שהיא בפרשת כי תצא (דברים כ״ה, ה׳). [אאריך מעט]. פירוש: לפרש מי הוא היבם ומי היא היבמה ואיך הוא היבום והגאולה הכתובה ברות (י׳) להשיב על דברי הצדוקים.

ט

[ושופך לחוץ בארץ]. פירוש: דש מבפנים וזורה מבחוץ, כי רבותינו ז״ל אמרו במסכת יבמות בפרק ד' אחים (דף ל״ה ע״ב) שהמניקה תשמש כן כדי שלא תהר. [ואתמה מבן תמים המזרחי]. פירוש: בתחלת ספר מאזנים פירש שהוא ר׳ אדונים בן תמים הבבלי. [שפירש ושחת ארצה שעשה לה הפך דרך הנשים]. פירוש: שלא כדרכה, וכן דרשו רבותינו ז״ל ביבמות פרק ד׳ אחים (דף ל״ד, ע״ב) מעשה שלא כדרכה. [והנה שחת ארצה שלה]. פירוש: הוא קורא ושחת ארצהּ הה״א במפיק כמו גפרית ומלח שרפה כל ארצהּ (דבר׳ כ״ט, כ״ב), והפירוש לפי זה פירושו שהוא ישחית פי הטבעת שלה כאשר עשה שלא כדרכה. [כי עליו היא יושבת בארץ]. פירוש: על פי הטבעת שלה היא יושבת בשבתה בארץ, והיא הארץ שלה. [בא, כמו השלם]. פירוש: כי שרשו נתן, ומצאנו תת כמו נתן כי שניהם שמות הפועל וחסרו הנוני״ן במלת תת על כן בא נתן במשפט הפעלים ששרשן שלם ולא יפלו אותיות היסוד מהם בפועלים כמו זכור ושמור.

יד

[ותכס, פועל יוצא]. פירוש: כי כתוב ברבקה ותתכס (בראש, כ״ד, ס״ה) שהוא פועל עומד.

טו

[וגם נכון הוא שדרשו רבותינו ז"ל]. פירוש: במגילה בפרק ראשון (דף י׳, ע״ב), גם בסוטה פרק ראשון (דף י', ע"ב).

כא

[בפסוק לא תהיה קדשה]. פירוש: בפרשת כי תצא (דבר׳ כ״ג, י״ח).

כד

[כמשלש חדשים, בתוספת מ"ם קודם שלש]. פירוש: שורש המלה שלש וכשידברו על החדשים יוסיפו מ"ם על אותיות השורש וישימוהו בתחלת המלה כמלת "כמשלש", כי הכ״ף הוא לדמיון תחת "כמו". [ובימים בתוספת מ"ם אחר שלש]. פירוש: כשידברו על הימים יוסיפו המ״ם בסוף המלה כמו מתמול שלשום (בראש' ל״א, ב״).

כה

[לולי העלם האל״ף כמשפטו]. פירוש: כי הוא מאותיות המשך שהם נעלמים והם יהו״א.

כו

[כטעם קדמונינו]. פירוש: כי מנהגם לומר "הואיל״ בלשון תלמוד, אך בלשון המקרא יאמר "כי על כן״.

כט

[והנה יש עליך משפט הפרץ]. פירוש: כי כל זה משל, ועל כן אמר כי פרצת הגדר ועשית בו פרץ ועליך לפרוע דמי הפרץ שפרצת, כלומר אתה חייב לשלם הנזק שעשית.

תוכן העניינים

צפנת פענח על האבן עזרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה