צפנת פענח על האבן עזרא· רבנו יוסף הספרדי [טוב עלם]
וישב יעקב.
לז
ב
[וזאת היא דבתם רעה]. פירוש: על דרך הפשט. [וטעם אבר מן החי דרש הוא]. פירוש: בבראשית רבה (פרש׳ פ"ד, אות ז׳) [כי הכתוב לא הזכיר מאחיו כי אם בני השפחות]. פירוש: כי אם בני בלהה ובני זלפה, אבל הגדולים לא נשתמשו בו. גם הרבה הרעה שאמרו בבראשית רבה (פ״ד, ז') שהיו קוראים לבני השפחות עבדים אין זה הפשט, כי הנה לא נזכרו כאן בני הגבירה, וזה לאות כי מ״ם "דבתם" כנוי לבני בלהה וזלפה.
ג
[כי הולידו והוא בן תשעים ואחת שנה]. פירוש: כי יעקב בעמדו לפני פרעה אמר ימי שני מגורי שלשים ומאת שנה (בראש׳ מ״ז, ט׳) וזה היה אחר שנתים משנות הרעב, וידוע כי יוסף בן שלשים שנה בעמדו לפני פרעה (בראש׳ מ״א, מ״ו) ושבע שני השבע ושנתים הרעב הרי הכל ל״ט שנים, נחסרם מק״ל נשארו צ״א.
י
[על בלהה שפחת אמו]. פירוש: כי כן דרשו רבותינו ז"ל בבראשית רבה (פרש׳ פ״ד, אות י״א) ולא כדברי ר׳ אליעזר שאמר במסכת ברכות פרק הרואה (דף נ״ה, ע״א) אין חלום בלא דברים בטלים
יא
[ואביו שמר את הדבר בלבו]. פירוש: קרוב הוא מה שדרשו רבותינו ז"ל בבראשית רבה (פרשה פ״ד, אות י״ב). [וכן שמרו עדותיו]. פירוש: בפירוש תילים במזמור רוממו י״י (צ״ט, ב׳) פירש כי משה ואהרן שהם שומרי עדותיו בעבור היותם אמצעיים בן השם ובין ישראל והעדות והחקים שנתן להם השם שמרום לאמרם כן לישראל ולא יוסיפו ולא יגרעו וזהו שבהן כי אין צורך לומר עליהם ששמרו התורה כי הם נתנוה לנו, רק שמרוה בלבם.
טו
[אחד מעוברי דרך]. פירוש: ולא גבריאל כדרך הדרש שדרשו בבראשית רבה (פרש׳ פ״ד, אות י"ד).
יז
[אם תדע]. פירוש: כי איננו מלאך שידע מעצמו.
כה
[התשעה אחים]. פירוש: כי ראובן לא היה שם. [וצרי מצאנוהו במקרא בשו״א נח תחת הצד"י]. פירוש: זה שהוא בזה הפסוק. [ובקמץ חטף]. פירוש: מעט צרי ומעט דבש (בראש׳ מ״ג, י״א) עלי גלעד וקחי צרי בירמיה (מ"ו, י״א) בנבואת מצרים [גם בחולם]. פירוש: ופנג ודבש ושמן וצרי ביחזק׳ (כ״ז, י"ג) בענין צור. [וכתיב הצרי אין בגלעד (ירמ׳ ח׳, כ״ב)].פירוש: שהצר״י דגוש ובחטף קמץ, ויתכן שהזכירו לומר כי הצרי היה נמצא תמיד בגלעד, ומנהג הישמעאלים ההולכים מגלעד למצרים שיוליכו צרי, וזה בעבור שדרשו רבותינו ז"ל בבראשית רבה (פרש׳ פ״ד, אות י״ז) שדרכם של ערביים להיות טעונים עורות ועטרן ונפט. ובזכות יוסף נזדמן להם הבשמים כדי שלא יריח ריח רע. [נכאת, עיקרים]. פירוש: תריאקא. [שמן האילן שבא מיריחו]. פירוש: בלסם *. [ור׳ שמעון בן גמליאל אומר שהוא שרף]. פירוש: במסכת כריתות פרק ראשון בפיטום הקטרת (דף ו׳, ע״א), גם בשבת פרק שני בגמרא (כ"ו, ע"ב) גבי אין מדליקין בעטרן אמר כן ר' שמעון בן אליעזר ואנחנו נסמך על דעתו]. פירוש: בעבור רבותינו ז"ל שאמרו במסכת גיטין בסוף פרק מי שאחזו (ע״ה, ע״א) כל מקום ששנה רשב״ג במשנתינו הלכה כמותו חוץ מג׳.
כח
[כי המדינים יקראו ישמעאלים]. פירוש: כבר ביאר זה בפרשת לך לך (בראש׳ ט״ז, י״ב).
לה
[דרשוהו קדמונינו על יצחק]. פירוש: בבראשית רבה (פרש׳ פ״ד, אות כ״א). [ובאמת כי לא מת יצחק עד שהיה יוסף בן כ"ט שנה]. פירוש: כי שנות יצחק היו מאת שנה ושמנים שנה (בראש׳ ל״ה, כ״ח) וכתיב ויצחק בן ששים שנה בלדת אותם (בראש׳ כ״ה, כ״ו) וכבר הזכיר (לעיל ל״ז, ג׳) כי יעקב היה בן צ״א שנה כשהוליד את יוסף, והנה ס׳ וצ"א הם קנ״א, נחסרם מן ק״פ נשארו כ״ט משנות יצחק אחר שנולד יוסף. [ועדותם דבר אלישע]. פירוש: בספר מלכים (ב׳ ג׳, ט״ו) שכתוב ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד י״י. [בתו ובת בנו]. פירוש: דינה ושרח בת אשר, ובבראשית רבה (פרש׳ פ״ד, אות כ״א) אמרו כי אדם קורא לכלתו בתו ולא כמו שדרשו בפרקי ר׳ אליעזר בפרק מ״ז על בת דינה שילדה משכם בן חמור. [והאומר שאול גיהנם טועה פירוש: ערל שמו ירונימוס שתרגם המקרא כולה בלשון לעז ותרגם שאול אינפרוס שפירושו גיהנס, והוא למד זה מן הדרש שהזכיר רש״י בשם רבותינו ז״ל שסימן היה מסור בידו (מפי הגבורה) שאם לא ימות אחד מבניו בחייו מובטח הוא שלא יראה פני גיהנם, ולא ידע שגיהנם דרש, ואמר כן לתקן הטעות שלהם שאומרים שכל באי עולם שהיו לפני יש״ו נכנסו בגיהנם עד שבא יש"ו הנוצרי, ועל כן אמר יעקב כי ארד אל בני אבל שאולה. ואני יוסף אומר כי אלו כדבריהם הנה לא בכה על בנו כי אם על שירד לגיהנם, אם כן למה לא בכה עד עתה? [והנה כי לא שאול תודך (ישעי׳ ל״ח, י״ח]. פירוש: ושם כתיב ולא ישברו יורדי בור אל אמיתך, והנה שאול כמו בור, כי המלות שונות והטעם אחד.
לח
א
[רק קודם המכרו]. פירוש: בעבור כי בסדר עולם בפרק ב' כתוב כי יוסף פירש מאביו ולא ראהו כ״ב שנה ובתוך אלו השנים נשא יהודה את בת שוע שנאמר ויהי בעת ההיא וירד יהודה וגו׳ וירא שם יהודה וגו׳, שנה אחת לעיבורו של ער, וז׳ שנים נשא ער אשה, הרי שמנה שנים, ושנה אחת לאונן, ושנה אחת לשלה, ואחת שבי אלמנה בית אביך, שנה אחת לוירבו ותמות בת שוע (בראש׳ ל״ח, י״ב) ויגד לתמר וגו׳ (ל"ח, י״ג). ושנה אחת של פרץ, וז׳ שנים נשא אשה, ושנה אחת לחצרון ואחת לחמול, וחצרון וחמול מיורדי מצרים. [ובמקומו אפרשנו]. פירוש: בפרשת והיה עקב (דברים י׳, ז׳) גם בפרשת במדבר בפסוק ואלה תולדות אהרן ומשה (במדבר ג׳, א׳) גם בפרשת כי תשא בפסוק מלאו ידכם היום (שמות ל״ב, כ״ט). [להפריש בין מעשה יוסף ובין מעשה אחיו]. פירוש: נסמכו השתי הפרשיות להודיענו כמה הפרש היה בין יוסף ובין אחיו יהודה, כי יוסף כבש יצרו באשת אדוניו דכתיב וימאן (בראש׳ ל"ט, ח׳) ויהודה הלך אחר יצרו בתמר שנאמר (ל״ח, ט״ז) הבה נא אבוא אליך כמו שיפרש למטה בפסוק חתמך (ל״ח, י"ח). ואין הפשט כמו שדרשו בבראשית רבה (פרש' פ״ה, אות ב׳) לסמוך מעשה תמר למעשה אשת פוטיפרע. מה זו לשם שמים אף זו לשם שמים. [כ"ב שנה]. פירוש: כי יוסף בן י״ז שנה נמכר ובהיותו בן ל״ט ירדו כל בית אביו כאשר פירשתי למעלה. הסר י״ז מל״ט ישארו כ״ב שנה. [והנה נולד עונן וכו']. פירוש: נחשוב שנה לעיבורו וי״ב עד שיהיה ראוי להוליד ובעבור וירבו הימים נחשוב שנה אחת לכל הפחות, והרתה תמר מפרץ שנה, הנה עד שנולד פרץ ט״ו, נחסרם מכ״ב. נשארו ז׳ שנים לפרץ ברדתו למצרים ואיך יתכן הלא לא יוליד פחות מבן י״ב, ועוד ב' שנים לשני עיבורים של חצרון וחמול, הרי י״ד וט״ו יעלו כ״ט, ולא יתכן פחות מהם. ואיך היה כל זה בכ"ב שנה. [כי בגעתי אל מקומו אפרשנו]. פירוש: בסוף ואלה המשפטים בפסוק הנה אהרן וחור שמות כ״ד. יד).
ב
[ויתכן ג"כ להיותו כמשמעו]. פירוש: הוא יפרש זה בפרשת ויגש בפסוק ושאול בן הכנענית (בראש' מ״ו. י׳). [וחכמינו פירשו כי וירד שירד מגדולתו]. פירוש: בפרק ראשון דסוטה (דף י"ג. ע"ב). [כי הבא מפאת צפון העולם לדרומו הוא יורד]. פירוש: דע כי הוא קורא העולם את החלק המיושב מהארץ והוא מתחיל מן הקו השוה והולך מפאת צפון מרחב ס״ו מעלות. נמצא כי דרום העולם לפי זה הוא הקו השוה ולא הסדן הדרומי. והיושב בקו השוה אם יביט אל הסדן הצפוני יראהו כנגד שטח הארץ, וכאשר ילך משם אל פאת צפון יראה לו הסדן הנזכר גבוה על הארץ כמספר מעלות המרחב שיש מהקו השוה עד הארץ אשר הוא בה. וכל מה שיקרב ביותר אל הצפון כל ככה יהיה גבוה הסדן על הארץ יותר. ובעבור כי השמים לפי גודלם נראים למראה העין כלוח שטוח על ראשינו ומארץ עגולה ככדור. על כן כשילך האדם מדרום לצפון ידמה כאלו מתקרב אל השמים עד שיראה לו הסדן על קדקדו למעלה ויחשוב שעלה אל המקום היותר גבוה שבארץ, והפך זה בשובו מצפון לדרום, כי נראה כיורד בעבור הטעם ההוא, על כן אמר שיורד. [ואנשי המדות פירשו]. פירוש: בדרך צחות הלשון אמר כן על חכמי המזלות והמדות כי הם בקיאים ויודעים חכמת המספר והמדות וחכמות צורות העולם וצורות כל גלגל וגלגל ועל כן הם יכינו זה באמת בעבור כי הוא מחכמת הגלגל.
ח
[ובפרשת כי ישבו אחים יחדו]. פירוש: שהיא בפרשת כי תצא (דברים כ״ה, ה׳). [אאריך מעט]. פירוש: לפרש מי הוא היבם ומי היא היבמה ואיך הוא היבום והגאולה הכתובה ברות (י׳) להשיב על דברי הצדוקים.
ט
[ושופך לחוץ בארץ]. פירוש: דש מבפנים וזורה מבחוץ, כי רבותינו ז״ל אמרו במסכת יבמות בפרק ד' אחים (דף ל״ה ע״ב) שהמניקה תשמש כן כדי שלא תהר. [ואתמה מבן תמים המזרחי]. פירוש: בתחלת ספר מאזנים פירש שהוא ר׳ אדונים בן תמים הבבלי. [שפירש ושחת ארצה שעשה לה הפך דרך הנשים]. פירוש: שלא כדרכה, וכן דרשו רבותינו ז״ל ביבמות פרק ד׳ אחים (דף ל״ד, ע״ב) מעשה שלא כדרכה. [והנה שחת ארצה שלה]. פירוש: הוא קורא ושחת ארצהּ הה״א במפיק כמו גפרית ומלח שרפה כל ארצהּ (דבר׳ כ״ט, כ״ב), והפירוש לפי זה פירושו שהוא ישחית פי הטבעת שלה כאשר עשה שלא כדרכה. [כי עליו היא יושבת בארץ]. פירוש: על פי הטבעת שלה היא יושבת בשבתה בארץ, והיא הארץ שלה. [בא, כמו השלם]. פירוש: כי שרשו נתן, ומצאנו תת כמו נתן כי שניהם שמות הפועל וחסרו הנוני״ן במלת תת על כן בא נתן במשפט הפעלים ששרשן שלם ולא יפלו אותיות היסוד מהם בפועלים כמו זכור ושמור.
יד
[ותכס, פועל יוצא]. פירוש: כי כתוב ברבקה ותתכס (בראש, כ״ד, ס״ה) שהוא פועל עומד.
טו
[וגם נכון הוא שדרשו רבותינו ז"ל]. פירוש: במגילה בפרק ראשון (דף י׳, ע״ב), גם בסוטה פרק ראשון (דף י', ע"ב).
כא
[בפסוק לא תהיה קדשה]. פירוש: בפרשת כי תצא (דבר׳ כ״ג, י״ח).
כד
[כמשלש חדשים, בתוספת מ"ם קודם שלש]. פירוש: שורש המלה שלש וכשידברו על החדשים יוסיפו מ"ם על אותיות השורש וישימוהו בתחלת המלה כמלת "כמשלש", כי הכ״ף הוא לדמיון תחת "כמו". [ובימים בתוספת מ"ם אחר שלש]. פירוש: כשידברו על הימים יוסיפו המ״ם בסוף המלה כמו מתמול שלשום (בראש' ל״א, ב״).
כה
[לולי העלם האל״ף כמשפטו]. פירוש: כי הוא מאותיות המשך שהם נעלמים והם יהו״א.
כו
[כטעם קדמונינו]. פירוש: כי מנהגם לומר "הואיל״ בלשון תלמוד, אך בלשון המקרא יאמר "כי על כן״.
כט
[והנה יש עליך משפט הפרץ]. פירוש: כי כל זה משל, ועל כן אמר כי פרצת הגדר ועשית בו פרץ ועליך לפרוע דמי הפרץ שפרצת, כלומר אתה חייב לשלם הנזק שעשית.
לט
ו
[חוץ מן הלחם שלא היה אפילו נוגע בו]. פירוש : בפרשת ויגש בפסוק כי תועבת מצרים כל רועה צאן (בראש' מ״ו, ל״ד) מפרש למה.
יא
[ודרש ואין איש דברי יחיד]. פירוש: במסכת סוטה בפרק ואלו נאמרים (ל"ו, ע״ב) ובבראשית רבה (פרש' פ״ז, אות ז׳) ובמדרש ילמדנו דרשו שבדק עצמו ולא מצא עצמו איש.
יט
[כי בספק היה הדבר אצלו]. פירוש: בעבור שראה דרכיו ישרים. [בעבור שפירש אחריו ואמר מה הוא]. פירוש: הפסוק (ל״ט, כ׳) עצמו פירש כן, כי אמר בתחלה בית הסהר ואחרי כן מקום אשר אסירי המלך אסורים.
כב
[והפסוק הבא אחריו]. פירוש: אין שר בית הסהר רואה את כל מאומה בידו (ל״ט, כ״ג).
מ
ב
[ובעבור שלא תשתנה סמ״ך "סריסיו״]. פירוש: כי כל מלה שהיא על משקל "סריס" כמו "פקיד", "חסיד", "נזיר" הם בקמ״ץ תחת האות הראשון; ובהיותם סמוכים או בלשון רבים ישתנו וישובו בשו״א כמו יפקד המלך פקידים (אסת׳ ב׳, ג׳), בשר חסידיך (תהל' ע״ט, ב׳), נזיר אלהים (שופטים י״ג, ה׳) והיה ראוי להיות כן סריסיו בשו״א תחת הסמ״ך ואנחנו רואים כי לא השתנה רק בא בקמ״ץ. [לאות כי הרי"ש היה ראוי להדגש]. פירוש: על משקל ״אדיר״, ״אביר״.
ד
[ולפי דעתי שבית הסהר היה בבית שר הטבחים]. פירוש: בבית אדוניו.
ח.
[וכל החלומות הולכים אחר הפה דברי יחיד הם]. פירוש: הם דברי ר' יוחנן במסכת ברכות בפרק הרואה (דף נ״ה, ע״ב).
יא
[ואשחט אותם, כמו שוחטי הילדים]. פירוש: פסוק הוא בישעיה (נ״ז, ה') אחרי הפטרת נח. וממה שפירש שם ר׳ אברהם הבנתי כי דעתו היתה שהיו ישראל זונין מהשם לעבודה זרה. והפסוק הזה שהוא הנחמים באלים תחת כל עץ רענן שחטי הילדים בנחלים תחת סעיפי הסלעים כלו משל מהזונים, והנמשל הוא עבודה זרה, והנה היו שוחטים הילדים בנחלים כדי להקריבם לעבודה זרה ודמם יורד לנחל והגופים נשרפים לעבודה זרה, או הדם היה נקרב לע״ז והגופים מושלכים בנחלים, וככה ואשחט אותם רצה לומר שהיה עוצר הענבים בגת בעבור שישים היין בכוס פרעה, כי מלת "אל" כמו "בעבור", וככה אל הנער הזה התפללתי (שמוא׳ א׳ א', כ״ז). ומלת ואשחט עצור כאלו כתוב בסמ״ך ומלת שוחטי מגזרת ושחט את בן הבקר (ויקר׳ א׳, ה׳). ואל תטעה לחשוב שהוא אומר שהם משורש אחד או מלשון אחד בעבור שדרשו רבותינו ז"ל במסכת נדה בפרק כל היד (דף י״ג, ע״א) אל תקרא שוחטי אלא סוחטי, כי תסתכל היטב תמצא כי איננו חולק על דבריהם, ודע כי מצאתי על זה ביאורים אחרים ואין הדעת מתקררת בהם. [ולא כאשר פירש הגאון]. פירוש: לא ראיתי פירושו אך נראה בעיני שהגאון פירש שעצר הענבים בתוך הכוס ממש ואין דרך הדורכים לעשות כן.
יב
[יתכן להיות יום הולדת את פרעה כמו היום שנולד]. פירוש : זאת היא התשובה לאותם השואלים שהזכיר. [כי הנה היום יש מלכים וגו׳]. פירוש: כמו במצרים ובבל ובארצות רבות מארצות ישמעאלים. ורבותינו ז״ל הזכירו זה במסכת עבודה זרה פרק ראשון (דף י׳, ע״א) אותו יום גנוסייא, ובעל הערוך פירש שהיא לשון יון ביום תקופת שנתם]. פירוש: בפרשת בהר סיני (ויקרא כ״ה, ט׳)] ירמוז רמזים מה היא השנה ושם אפרש לך דבריו בע״ה. וכלל דבריו שהשנה היא שתשוב השמש אל המקום שהיתה שם ברגע הלידה, ותקופת השנה היא בהשלמת שנתו, ומזה ידע יוסף שהם שלשת ימים, כי מאז עד יום תקופת שנת המלך כפי מולדו היה ג׳ ימים, והאסורים היו שומרים החשבון בעבור שהיו יודעים שעתידים לצאת אז מהמאסר, כי כן היה המנהג בכל שנה, ויש מלכים היום שעושין כן. [ויתכן שהגבירה היתה הרה]. פירוש: המלכה היתה עתידה ללדת עד יום ג׳ ומשם ידע יוסף.
יג
[ויתכן להיות מגזרת "כן". פירוש: כמו כן דברת (שמות י׳, כ״ט) כן בנות צלפחד דוברות (במדבר כ״ז ז׳), ופירוש כנך כמו משפטיך וחוקותיך.
טו
[אפרשנו בפסוק כי תקנה עבד עברי]. פירוש: באלה המשפטים (שמות כ״א. ב').
טז
[ואחר כל חלום במקרא מלת "הנה" טעמה "כאלו"]. פירוש: כי הרואה בחלום איננו רואה ממש אבל דומה לו כאלו רואה. [כמו חורי יהודה (נחמי' ו', י"ז)]. פירוש: מפורש בפרשת וישלח בפסוק אלה בני שעיר החרי (בראש׳ ל"ו, כ׳).
כא
[על משקהו, שם]. פירוש: שם דבר, וכל משקה אשר ישתה, ולפי זה שר המשקים יהיה פירושו השר הממונה על היינות שישתה המלך. [כי אשר היית משקהו (מ׳, י״ג) פועל]. פירוש: האיש הנותן להם לשתות נקרא משקה.