צפנת פענח על האבן עזרא· רבנו יוסף הספרדי [טוב עלם]
וישלח יעקב.
לב
ד
[הנה ידענו כי ארץ אדום בין הרן ובין ארץ ישראל]. פירוש: כי בצאת יעקב מחרן הוצרך לעבור בארץ אדום בבואו לארץ ישראל בעבור כי היא בדרך. [וזאת תשובה על הגאון שאמר כי סיני ושעיר ופארן סמוכים הם]. פירוש: הוא הזכיר דברי הגאון עוד בפרשת וזאת הברכה (דברים ל״ג ב׳). והגאון סמך על הפסוק י״י מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן (דבר׳ ל"ג, ב׳), כי נזכרו שלשת ההרים ביחד, לומר שהם קרובים, ור׳ אברהם משיב עליו כי מצרים היא מערב לארץ ישראל כמו שהזכיר בסוף חיי שרה (בראש׳ כ״ה, י״ח). וידוע כי חרן היא מזרחית לארץ ישראל כי כתוב וילך חרנה (בראש׳ כ״ח, י׳) וכתיב וילך ארצה בני קדם (בראש׳ כ״ט. א׳), וכבר אמרנו כי ארץ אדום היא בין חרן ובין ארץ ישראל, והנה ארץ אדרם מזרחית לארץ ישראל. וידוע כי פארן סמוך לארץ אדום כי כתיב ואת ההורי בהדרם שעיר עד איל פארן (בראש׳ י״ד, ו׳), והנה גם פארן מזרחית לארץ ישראל. רק קצת דרומית, והיא בין ארץ אדום ובין מצרים, כי הנה כתיב וישב במדבר פארן ותקח לו אמו אשה מארץ מצרים (בראש׳ כ״א, כ״א). ואחר שהן מזרחית ומצרים מערבית הנה אין פירוש הגאון נכון. [ואלה המלאכים היו מעבדיו]. פירוש: כנגד מה שדרשו רבותינו ז״ל (בב״ר, פ׳ ע״ה, אות ד') שהיו מלאכים ממש..
ה
[והנוח הנעלם שהוא אחריו]. פירוש: אחר האל״ף. כי אף על פי שיש נוח בין הו״ו והאל״ף איננו לחסרון רק תחת הדגש הראוי להיות בו כשאר אותיות אית״ן לולי שאין האל״ף מקבל דגשות. והנוח שבין האל״ף והחי״ת הוא לחסרון אל״ף השרש, כי היה משפטו ואאחר.
ח
ומלת ויצר מהבנין הכבד]. פירוש: גם ככה פירש ר׳ יהודה המדקדק בספר השרשים שלו בשרש צור. ואמר כי פעל עבר ממנו הֵצִיר או הֵצֵר בצרי הצד״י וַהֲצֵרֹתִי להם (ירמיה י', י״ח)), וַיֵצֶר לו. וכהצר לו (ד״ה ב׳ ל״ג, י״ב), ובא והצר לך (דבר' כ״ח, נ״ב) שלא כמשפש, ועל מנהג זה נהגו אל תצר את מואב (דבר' ב', ט'), לא יצר צעדך (משלי ד׳, י״ב), יצרו צערי אונו (איוב י״ח, ז׳), יצר לו (מ״א ח', ל"ז). ויצר לאמנון ש״ב, י״ג, ב,) משרש אחר פירוש משרש יצר וכן כתבם הקמחי. והוצרכתי לבל זה האריכות בעבור שהיה לי עליו מחלוקת גדולה.
ט
[מחנה, זכר ונקבה כ״בית" ו"מקום"]. פירוש: אל המחנה האחת נקבה, והכהו זכר, והכל בפסוק אחד. בית, כי תבנה בית חדש (דברים כ״ב, ח') זכר; כי שחה אל מות ביתה (משלי ב׳ י״ח) הוא נקבה. ומקום, אל המקום הזה (מ״א ח׳, כ"ט זכר; ולא עוד תשורנו מקומו (איוב כ', ט׳) נקבה. [אם תחזק ארם ממני]. פירוש: בספר שמואל (ב׳ י', י״א) כתוב בחנון בן נחש מלך בני עמון. [כי אין הנביא יודע הנסתרות אם לא יגלה לו השם]. פירוש: והעד שאמר אלישע וי"י העלים ממני (מ״ב ד', כ״ז) כמו שמפרש, ועוד שאמר משה כי לא פורש מה יעשה לו (במדב׳ ט״ו, ל״ד) ועוד עמדו ואשמעה מה יצוה י״י לכם (במדב' ט', ח׳), ועוד יביא ראיות על זה בפרשת ואלה שמות בפסוק ויקח משה את אשתו (שמות ד, כ׳), ובבא בתרא דנזיקין בפרק יש נוחלין (קי״ט, ע״ב) אמרו תביאמו ותטעמו (שמות ט״ו, י״ז) תביאנו לא נאמר אלא תביאמו מלמד שמתנבאין ואינם יודעים מה מתנבאים, וזה קרוב למה שפירש. [גם זאת תשובה]. פירוש: התשובה היא מה שהזכיר למעלה שלא ידע אם על אלה או על אחרים, כי יתכן שימלט הוא לבדו ויוליד בנים אחרים. [לשואלים איך פחד יעקב]. פירוש: בברכות ריש פרק א׳ (ד׳, ע״א) ובסנהדרין פרק חלק צ"ח, ע״ב). [גם זה פירוש ואיטיבה עמך (בראש׳ ל״ב, י')]. פירוש: לבדך, כי יתכן שימלט הוא לבדו. [כי כל עון גדול וקטן כנגד העושה]. פירוש: כדרך שאמרו רבותינו ז״ל בסנהדרין פרק חלק (ק"ג, ע״ב) שגגתו עולה זדון. [ובעבור שגגתו שלח מלאך להמיתו]. פירוש: כדברי יהושע בן קרחה בפרק ארבעה נדרים (ל״א, ע״ב).
יא
[וכבר פירשתי חסד ואמת]. פירוש: בפרשת חיי שרה בפסוק אם ישכם עושים (בראש׳ כ״ד, מ״ט).
יב
[כמו ושני אנשים שרי גדודים היו בן שאול]. פירוש: כתוב בספר שמואל (ב׳ ד, ב׳), והוא פירש בספר שפת יתר בנוסח השני שפירושו ושני אנשים שרי גדודים היו שרי בן שאול.
טו
[כי ידע תולדתם]. פירוש: כי רועה היה, ולא הזכיר כאן ר׳ אברהם הגמלים, בעבור כי לא נודע דרכם, ובבראשית רבה (פרשה ע״ו, אות ב׳) אמר לפי שהוא צנוע בתשמיש לפיכך לא פרסמו הכתוב.
כ
[כי חמשה שם]. פירוש: חמשה עדרים. על כן כתוב אחרי העדרים לאמר.
כה
[עד שעלה אבק ביניהם*]. פירוש: וכן אמרו בחולין פרק גיד הנשה (צ״א, ע״א).
לג
[בגיד הנשה, ידוע כאשר העתיקו קדמונינו ז״ל]. פירוש: במסכת חולין בפרק גיד הנשה (צ״א, ע״א) שנשה ממקומו ועלה. [לחסרי דעת והלשון וחתולדת ]. פירוש: הם הצדוקים, שאינם מאמינים בדברי רבותינו ז״ל, כמו שהזכרתי בתחלת זה הספר. [שיאמרו שהוא האבר]. פירוש: ומה ענין האבר אצל כף הירך, הלא זה לפנים וזה לאחור. [ודעת זה המלאך שנראה ליעקב שהוא גוף]. פירוש: והראיה על שהיה גוף כי היה מתאבק עמו, ועוד כי נגע בכף ירך יעקב, ועוד שלחני (ל״ב, כ״ז), ועוד ותוכל (ל"ב, כ״ט). [תתברר לך אם השם יפקח עיני לבך בפסוק כי שמי בקרבו]. פירוש: בפרשת ואלה המשפטים בסוד המלאכים (שמות כ"ג, כ') אמר והמלאכים הם בשם, ואינם גוף כלל, רק הכוכבים גופות להם ; ובפרשת ואלה שמות בסוד השם (שמות ג׳, י״ג) אמר והנה כח השם מראה אותות ומחדש גופות כנגד המקבל, והמבין סוד זה השם ידע סוד נבואת וירא אליו (בראש׳ י״ח, א׳) גם ויאבק איש ; ובפירוש ספר תהלות במזמור לדוד ברכי נפשי (תהל׳ ק״ג, כ') אמר: גבורי כח, כי אין יכולת לנברא לעמוד לפניהם, והמלאך שבא ליעקב מצוה היה. ובתרי עשר בנבואת הושע בפסוק בבטן עקב את אחיו וגו׳ (הושע י״ב, ד׳) אמר: והנה בהיותו בבטן נתתי לו כח, ואחרי כן התאבק עם המלאך ולא יכול לו, והנה מלאך אחד הרג מחנה אשור ומראותו יפחדו בני אדם כמו דוד שנבעת ואף כי להתאבק עמו ואיך שרה את האלהים, ויוכל למלאך וכמעט בכה ויתחנן לו שישלחנו טרם עלות השחר לפני שיתחזק האוד שלא יבעת יעקב עד כאן דבריו, ומכל זה נראה שהמלאך הזה היה גוף כדרך שפירשתי במלאכי אברהם בפרשת וירא אליו (בראש׳ י״ח, י״ג).
לג
ד
[וישקהו ויבכו, לפי פשוטו כאשר עשה יוסף עם אחיו]. פירוש: בעבור כי בספרי (פרש׳ בהעלותך, פי׳ ק״ס) ובבראשית רבה (ד׳ ע״ה, אות ט׳), ובפרקי ר׳ אליעזר בפרק ל״ז יש אומרים כי נקוד על וישקהו בעבור כי לא נשקו בכל לבו כי רוצה לנשכו, ודעת ר׳ אברהם כר׳ שמעון בן יוחאי שם.
ה
[וכמוהו חנונו אותם]. פירוש: בסוף ספר שופטים (כ״א כ״ב) כתוב. [גם חנם כמו הם]. פירוש: ועבדתני חנם (בראש׳ כ״ט, ט"ו) היא מגזרתם כאלו פירושה במתנה.
י
[וכבר הודעתיך דקדוק הנגיד]. פירוש: בפרשת וירא אליו בפסוק ויאמר לוט אליהם אל נא אדני (בראש׳ י"ט, י״ח) שאמר הנגיד שהוא מגזרת הואל. [ורובי המפרשים אמרו וכו׳]. פירוש: ודעתם שיעקב נצח את המלאך, כי כן דרשו רבותינו ז״ל בבראשית רבה בפרק ע״ז (אות ג׳) ובחולין בפרק גיד הנשה (צ״ב, ע״א). [ואין מלת שרית עם אל הים (בראש׳ ל״ב, כ״ט) כמו וישר וכו' (שופט׳ ט׳, כ״ב)]. פירוש: זאת התשובה על המפרשים כי אין הפשט בדבריהם. [שר תחשב עם המלאכים]. פירוש: כדרך שפירשתי שהדבק בשם תעלה נפשו להיות במעל המלאכים. [ושאלתם תהו]. פירוש: על אותם השואלים אמר, בעבור כי חשבו לפרש דברי רבותינו ז״ל כפשוטם, ואין דעת רבותינו ז״ל כן, וזה שדרשו
רבותינו ז״ל ככה דרשוהו להמון עם בעבור שאין כל אדם זוכה להבין הפשט, כי הוא קשה להבין כאשר תראה בדברי ר׳ אברהם, אבל רבותינו ז״ל הבינו האמת אף על פי שלא כתבוהו. [כי עת זרוח השמש בכל מקום משתנה]. פירוש: בעבור כי הארץ עגולה ככדור ואיננה שטוחה, ועל כן תזרח השמש ליושבי ארץ המזרח קודם שתזרח ליושבי ארץ המערב כאשר תבין בזאת הצורה.