אור ברסלב

צפנת פענח על האבן עזרא· רבנו יוסף הספרדי [טוב עלם]

ויצא יעקב.

תולדת יצחק.

כח

יא

[ולא הלך ביום אחד]. פירוש: זה כנגד הדרש שכתוב במסכת חולין בפרק גיד הנשה (צ״א, ע״ב) שקפצה לו הארץ, וכן בסנהדרין בפרק חלק (צ״ה, ע״ב) ובברכות בפרק תפלת השחר (כ״ו, ע״ב). אף על פי שנראה כי גם הדרש הוא כדעת רבי אברהם בעבור שכתוב שם כד יהיב דעתיה למהדר קפצה ליה ארעה, משמע שלא (קצפה) [קפצה] לו בלכתו רק בשובו לבית אל. [וכן אמר הושע]. פירוש: וישר אל מלאך ויכל בכה ויתחנן לו בית אל ימצאנו ושם ידבר עמנו (הושע י״ב, ה׳), ופירושו בבית אל מצא השם את יעקב ושם ידבר עמו ועם עמוס [גם בספר עמוס מבואר]. פירוש: אשר חזה על ישראל בימי עזיה מלך יהודה וממי ירבעם בן יואש מלך ישראל שנתים לפני הרעש, ואחר כן כתוב (ה' ה׳) ואל תדרשו בית אל וגו' וכתיב (ז׳, י״ג) ובית אל לא תוסיף עוד להנבא וגו'. [לא יתכן להיות ויפגע כמו ואל תפגע בי (ירמיה ז', ט"ז) פירוש: כנגד מה שדרשו בבראשית רבה (פרשה ס״ח, אות ט׳) ובברכות בפרק תפלת השחר (כ״ו, ע״ב). [ועל תשים לבך ידרוש "ממקום אחר"]. פירוש: כן דרשו בבראשית רבה (פרש׳ ס״ח, אות ט׳) ובפרקי ר׳ אליעזר פרק ל״ה) ריוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר (אסתר ד' י״ד) כלומר מהשם. [כי איננו כלל השם]. פירוש: אפילו על דעת הדרש הזה לא תהיה מלת המקום כנוי אל השם רק פירושו שהתפלל יעקוב במקום שהיה שם כשבא השמש. [ומלת אחר לעדה]. פירוש: הוא פירש בפירוש המגלה (אסתר ד' י״ד) שאלו היה כן, מה טעם לאמר "אחר", כלומר שהוא נראה כאלו כתוב מאלוה אחר ואיך יאמר מרדכי ריוח והצלה יעמוד ליהודים מאלוה אחר, הלא אין עוד מלבדו. [אחת מאבני המקום]. פירוש: כנגד מה שדרשו בפרקי ר׳ אליעזר בפרק ל״ה, ובחולין בפרק גיד הגשה (צ״א, ע״ב) שנעשו כלן אבן אחת. [והתימה מרב שמואל]. פירוש: כבר הזכירו בתחלת פירושו.

יב

[ודרך סלם להיותו סמל]. פירוש: בבראשית רבה דרשו הראהו למנשה עומד ועושה סמל, כי סלם בגימטריא סמל, והוא שכתוב בדברי הימים (ב׳ ל״ג, ז׳) וישם את פסל הסמל אשר עשה בבית האלהים וגו׳. ויש מפרשים על צלם נבוכד נצר, ומוצב ארצה אקימיה בבקעת דורא (דני׳ ג', א'); וראשו מגיע השמימה, רומיה אמין שתין (דני׳ שם); והנה מלאכי אלהים, חנניה מישאל ועזריה. [או על מספר סיני]. פירוש: שדרשו בבראשית רבה (פרש' ס"ח, אות י״ב) סלם בגימטריא סיני, מוצב ארצה, ויתיצבו בתחתית ההר (שמות י״ט, י״י); וראשו מגיע השמימה, וההר בוער באש עד לב השמים (דבר׳ ד׳, י״א); והנה מלאכי אלהים, משה ואהרון; עולים ויורדים, ומשה עלה אל האלהים (שמות י"ט, ג׳), וירד משה (שמות י״ט, י״ד); והנה י״י נצב עליו, וירד י״י על הר סיני (שמות י״ט, כ׳). ובמדרש תלים במזמור ע״ח דרשו סלם זה בית המקדש; וראשו מגיע השמימה, אלו הקרבנות שריחן עולה לשמים; והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו, אלו כהנים שעולין ויורדין בכבש (שנקראו מלאכים שנאמר כי שפתי כהן וגו׳ כי מלאך י״י צבאות הוא (מלאכי ב׳, ז'); והנה י"י נצב עליו, ראיתי את י״י נצב על המזבח (עמוס ט׳, א׳). [ואלה המפרשים לא ראו נבואות זכריה ועמוס וירמיה]. פירוש: בזכריה כתוב ענין הסוסים (א', ז׳—י״ז) והמנורה (ד', א׳-י״ד) ומגלה עפה (ה', א׳-ד׳) ושתים נשים (ה׳, ה׳—י״א), ובעמוס ענין יוצר גובי (ז', א׳— ג׳) וחומת אנך (ז׳, ז'—ט׳) וכלוב קיץ (ח', א׳ - ג'), ובירמיה מקל שקד (א׳, י״א־־י״ב) וסיר נפוח (א', י״ג-י"ט) וכלם הם משל כמו שמפרש. [אחר שהתהלכו בארץ]. פירוש: בתרי עשר בנבואת זכריה (א',י') כתוב אלה אשר שלח להתהלך בארץ, ואחריו כתוב (י״א) ויענו את מלאך י"י העומד בין ההדסים ויאמרו התהלכנו בארץ וגו׳, וטעם זה כאלו מתהלכים בארץ לדעת מעשה בני אדם וישובו להגיד לשם ית׳ מה שראו וכל זה בדרך משל שיבינו בני אדם כמו שפירש שם (זכריה א', ח׳), כמלך יושב על כסאו וישלח שלוחיו, מהם רגלים ומהם רוכבים על סוסים שיבואו מהרה ויודיעוהו הדברים שהם בממלכתו.

יד

[ופרצת כמו ורבית]. פירוש:.......

טו

[כי לא אעזבך וגו׳]. מפורש בפרשת ויחי בפסוק לא יסור (בראש׳ מ״ט, י׳).

טז

[אכן יש י״י, בעבור שימצאו מקומות יראו שם נסים]. אמר יוסף: כבר הודעתיך בפרשת בראשית בפסוק ומפניך אסתר (בראש׳ ד', י״ד) בכמה מקומות רמז ר׳ אברהם זה הסוד, וכבר הודעתיך בבראשית בפסוק והארץ (בראש׳ א׳, ב׳) כי הארץ נחלקת לשבעה חלקים, ובית המקדש באמצע היישוב, וככה עיר בית אל כי קרובה היא לירושלים. וידוע כי שבעת הגבולים הם לשבעת המשרתים, והנה האמצעי לאמצעי, וכן רמז בספר ראשית חכמה בפירוש המאור הגדול, ועל כן נרמז בספר יצירה (פר' ג', משנה ג') והיכל הקדש מכוון באמצע, וזה הוא מה שאמר רש"י (בראש׳ כ״ח, י״ז) שבית המקדש של מעלה מכוון כנגד בית המקדש של מטה, כמו שרמז ר׳ אברהם במזמור יקום אלהים בפסוק נורא אלהים ממקדשיך (תהל׳ ס״ה, ל״ו). וידוע שהאמצעי הוא סבת הוית הרקיע על פני היבשה כאשר פירשתי בבראשית (א', ב'), גם הוא סבת יישוב העולם. גם הוא הנותן רוח חיים לכל ההוים על פני האדמה בעבור החום הממוסך, והנה על ידו משפיע השם טובה על כל הארץ, וארץ ישראל בכלל. ובעבור היותו המושל עליה בפרט הנה משגיח עליה בפרט, ועל כן כתוב תמיד עיני י״י אלהיך בה וגו' (דברים י״א, י״ב) כאשר פירש זכריה (ד׳, י') שבעה אלה עיני י״י. ומזה יובן כי ההשגחה היא על ארץ ישראל פרט וכלל, והנה השפע יבא אליה קודם שיגיע לשאר ארצות כאשר רמזו רבותינו ז״ל במסכת קדושין בפרק ד׳ (ס״ט. ע״ב) שכל הארצות עיסה לארץ ישראל, רק הוצרכו שם לאמר וארץ ישיאל עיסה לבבל בעבור כי בימיהם היו הישיבות בבבל, שהיו לנו למקדש מעט, ולא היה כן בארץ ישראל כי אם שנים מעט אחר החרבן, ואחר שהשגחת השם היא בעולם כפי ממשלת העליון השולט על כל מקום ומקום הנה יש מקומות נכבדים מאחרים בעבור היות ההשגחה עליהם יותר משאר מקומות, על כן יראו שם נסים יותר. [ולא אוכל לפרש למה זה]. פירוש: כדי שלא יחשבו בני אדם שזה היה כן בדרך מערכת הכוכבים במקרה בלי השגחה פרטית ובלתי סבה אלהית ובלתי רצון וכונה. ורמז רמז למבינים בעבור כי הם יודעים שהכל מאתו וברצונו. [כי סוד מופלא הוא]. פירוש: כי יש להקשות הלא מלא כל הארץ כבודו, ואיך אמר בכאן שזה שער השמים ושיש מקום נכבד ממנו מחבירו. וזאת הקושיא איננה קשה למשכיל כאשר פירשתי, כי הנה השמש יאיר ליושבי תבל ויחמם, גם יתיך השלג והדונג, גם יוביש לחות המים, גם ילבין הבגדים וישחיר פני הכובס, והלא השמש אחד הוא ואיך יעשה כל אלה הפעולות בניצוץ אחד, והתשובה היא כי הכח הבא מאתו אחד הוא וירבה שנוי הפעולות כפי כח המקבלים, וככה השם ית׳ כי הוא משפיע על הכל בשוה, והמקומות יקבלו כפי כח המשרת השליט על כל מקום, והנה הכל מאת השם במספר ובמשקל וביושר, והפתאים לא יבינו זה כראוי על כן העלים הסוד, ויתכן שהיתה דעתו כאשר אמר לא אוכל לפרש למה זה, כי סוד מופלא הוא, כלומר שלא ידע סבת היות בארץ מקומות שהן נכבדים ממקומות אחרים, כי גם חכמי המחקר לא ידעו זה כאשר לא ידעו למה יש מקום אחד בגלגל מלא כוכבים ומקום אחד אין בו כוכב, ודברים אחרים רבים כמו שהזכרתי בפרשה שעברה (בראש׳ ד', י״ד).

יח

[איך הקים יעקב מצבה]. פירוש: הלא אנשי דורו היו עושין כן לע״ז ועל כן אסרה התורה לעשותם ואיך עשה כן יעקב. [ובגעתי אל מקומו אפרשנו]. פירוש: בפרשת שופטים (דבר' ט"ז, כ״ב).

כא

[וטעם והיה י״י לי לאלהים, זה השם הנכבד]. פירוש: כי בהדבקו בשכל הפועל שהוא המלאך הגואל אותו כאשר ירמוז בפרשת ואלה שמות בפסוק ראה ראיתי (שמות ג', ז') ישוב להיות גם הוא מלאך במעלות המלאך הגואל ויקבל גם הוא כח מהשם הנכבד בלי אמצעות מלאך כלל [ובפרשת ואלה שמות תמצאנו]. פירוש: בפסוק ואמרו לי מה שמו (שמות ג', י״ג), ושם אבאר דבריו ב״ה.

כב

[ולהיות לוי עשירי דרך דרש]. פירוש: כי כן כתוב בפרקי ר׳ אליעזר בפרק ל״ז שהפריש ארבעה בכורות לארבע אמהות ונשתיירו שמונה והתחיל משמעון וגמר בבנימין וחזר והתחיל משמעון ועלה לוי מעשר ועליו הכתוב אומר העשירי יהיה קדש לי״י (ויקרא כ״ז, ל״ב).

כט.

ב

[אחד מאותיות הגרון]. פירוש: אחה״ע. [שהוא משפטם להרחיב אשר לפניהם]. פירוש: בפת״ח כמו יַאמין,,יַהרוס, יַעלה, יַחנה. [ואין ראוי לאדם לחסר הו"ו]. פירוש: שיאמר יַרא לעתיד לזכר נסתר. [או שיאמר כן עם חבירי היו"ד שהם סימני המשרתים]. פירוש: סימני המשרתים הם אותיות אית״ן. והנה חברי היו"ד הם את״ן, ורצה לומר שאין ראוי שיאמר וָאַרְא וַנַרְא וַתַרְא כמו שאמר וַיַרֽא. [ויתערב עם לשון ירה]. פירוש: כי שרש וייף (יחזקאל ל״א, ז') יפה. וכן יהיה שרש וייר ירה שהוא כמו ירה בים (שמות ט״ו, ד׳). [על כן פתחו היו"ד]. פירוש: כדי שלא יתערב עם לשון ירה

יד

[חדש ימים, כבר פירשתיו]. פירוש: בבראשית בפסוק ויהי מקץ ימים (בראש' ד׳, ג').

יז

[רכות, כמשמעו]. פירוש: כדברי רבא בבבא בתרא פרק יש נוחלין (קכ״ג, ע״א). [ראויות צורותם להיותם שוות]. פירוש: ככה הם חושבים ולא ידעו כי זה מדרך התולדת כפי המערכת. [וטעמו ארוכות]. פירוש: כמו שדרשו רז״ל. [והוא היה חסר אלוף]. פירוש: מלשון ואאלפך חכמה (איוב ל״ג, ל״ג). כלומר היה חסר לימוד וחכמה בעבור כי מה שפירש אינו בדרך הפשט. [וכמו ותאר לכם הגבול (יהושע ט״ו, י')]. פירוש: שהוא רמז אל הקוים המציירים הצורה.

כז

[שבעת ימי המשתה]. פירוש: וכן כתוב בפרקי ר' אליעזר בפרק ששה עשר.

לה

[על כן עמדה מלדת]. פירוש: בדרך עונש מאת השם. בעבור שאמרה די לי באלה ולא בקשה יותר, ואלו עמדה ברצונה מלדת למה בקשה מהשם שתלד עוד (בראש׳ ל', ז').

ל

ב

[ולא הגיע עת שמוע תפלתו]. פירוש: שים לבך להבין איך תלה הענין בעת, וזה רמז שהוא תלוי בעליונים. ועל כן אמר דוד ואני תפלתי לך י״י עת רצון (תהל׳ ס״ט. י״ד).

ג

[ואבנה. מפורש בדברי שרה]. פירוש: בפרשת לך לך (בראש׳ ט״ז. ב׳).

ו

[דנני, דגשו ת הנו"ן לחסרון הנו"ן הנוסף]. פירוש: כי הנו״ן הראשון הוא מהשורש. והשני לסימן כנוי המדבר, כי הוא כמו אני, ובין שניהם היה ראוי להיות נו״ן אחר כדרך זובח תודה יכבדנני (תהל׳ ג׳. כ״ג) וכמו יסובבנהו. יצרנהו (דברים ל״ב. י'). ואלו היה בא בלא נו״ן ובלא דגוש היה גם הוא נכון כמו ולמות לא נתנני (תהל׳ קי״ח, י״ח).

יא

[בגד, שתי מלות]. פירוש: כי כבר הזכירם בסוף פרשת נח (בראש׳ י״א, ט׳), ושם ביארתי דבריו. [ויש אומרים שפירוש גד מזל טוב]. פירוש: בספר ישעיה (ס״ה) בפסוק (י״א) העורכים לגד שלחן הזכיר הוא בפירושו כי רבי משה הכהן הוא שפירש ככה, ודרשו בבראשית רבה (פרשה ע״א. אות ט׳), גם בחולין פרק השוחט (מ׳, ע״א), לשם הרים אמר לגדיא דהר, כי בלשון ארמי קורין למזל גד. [כאשר הוא בלשון ישמעאל]. פירוש: הוא מה שיפרש שהוא כוכב צדק שקורין לו אלמשתרי שפירושו(!) מזל טוב. וגם נקרא על דעת חכמי המזלות כוכב ההצלחה, בעבור שיורה על כל דבר טוב. [ונכון להיות גדוד השמים]. פירוש: על העורכים לגד שלחן אמר.

יד

[דודאים, אמר המתרגם יברוחין]. פירוש: במסכת סנהדרין בפרק חלק (צ״ט, ע״ב) דרשו מאי דודאים אמר רב יברוחי, לוי אמר סיגלי, ר' יוחנן אמר סבסוך, והמתרגם כתב כדברי רב. [ואנכי לא ידעתי בעבור שתולדותם קרה]. פירוש: ככה אמרו חכמי הרפואות שהדודאים קרים ויבשים במעלה השנית, וידוע כי המשגל יבא מהחום והליחות כמו שפירש המורה בחלק ראשון בפרק ל״ד בסיבה הרביעית וראיה על זה כי התאוה תבא מהכבד בעבור שתולדתו חם ולח, והנה הדודאים הם הפך תולדת ההריון בעבור הקור והיובש, ומפשוטי המקרא משמע כי מן הדודאים נתעברה לאה אותה הלילה כאשר אבאר (בפסו׳ כ״ג), וזה תימה איכה תתעבר מן דבר שהוא הפך התולדה.

כא

[יש אומרים כי עם זבלון היתה בבטן אחת פירוש: כן דרשו רבותינו ז״ל ואחר ילדה בת כמו ואחרי כן יצא אחיו (בראש׳ כ״ה, כ״ו).

כג

[והנה נולדו ליעקב י"ב בנים בשבע שנים]. פירוש: בסדר עולם בפרק ב׳ כתוב ככה, רק הי"ב בנים כתוב שם שהם י״א שבטים ודינה, כי בנימין בארץ ישראל נולד. [וכאשר ספרום הקדמונים מצאום בני ששה חדשים וימים במספר]. פירוש: בסדר עולם, גם כן בפרקי ר׳ אליעזר בפרק ל"ו כתוב שנולד כל אחד ואחד לז' חדשים וזה כי בעבור ז׳ שנים הם פ״ה חדשים. וכשתחלקם לי״ב חלקים יעלה לכל אחד ואחד ו' חדשים מן הע״ב חדשים, ועוד נשארו י' חדשים שלא הגיעו לכלל י״ב כדי שיתחלקו לי״ב, ועל כן צריך לחלקם לימים, והנה אם נעשה חדשי הלבנה א׳ מלא וא' חסר יעלו רצ״ה ימים, ואם נעשה חדשי החמה יעלו בקרוב ש', וכשנחלקם על י״ב יבא לכל אחד כ״ה יום בקרוב, ורבותינו ז"ל לא חששו לדקדק. [ויתכן שנתנה לאה שפחתה ליעקב קודם שנולד נפתלי גם הרתה רחל קודם לידת זבלון]. פירוש: תלמידו פירש דבריו בפירושו הארוך בפרשת ואלה שמות בפסוק ותצפנהו (שמות ב׳, ב') שאמר יתכן כי רחל נתנה שפחתה ליעקב בלידת שמעון, גם נולד יששכר קודם לידת אשר. ואני יוסף מצאתי זכר לדבריו בספר דברי הימים (א׳ ב׳, ב׳) שכתוב דן, יוסף ובנימין, נפתלי, גד ואשר. והנה יוסף אחרי דן קודם נפתלי בעבור שנולד יוסף אחר דן, ונזכר בנימין שם עמו בעבור היותם אחים גם בני ° הגבירה, על כן נזכר נפתלי שם אחר שניהם, אף על פי שבנימין קטן מנפתלי; והוצרך לפרש זה בעבור כי בדרך הפשט לא היו בניו בני ז' חדשים רק בני ט׳. והנה כשהביא ראובן הדודאים לאמו אמרה לה רחל תני נא לי מהם כדי שאתעבר ואלד כאשד ילדת את, וענתה לאה אין די לך שאת לקחת אישי בכל לילה לשכב עמך, רק עוד תבקשי בדודאי בני כדי שתתעברי את ואני איני י מתעברת, והנה יוסיף אהבה על אהבתך ושנאה על שנאתי ולא יוסיף לבוא אלי, אז אמרה לה רחל אם תתני לי קצת הדודאים אניחנו שישכב עמך הלילה כדי שתתעברי את בראשונה ולא ישנאך, אז נתנה לה הדודאים, ועל כן יצאה לקראת יעקב ואמרה לו אלי תבוא, כי על כן נתתי דודאים לאחותי כדי שתניחך הלילה לשכב עמי, על כן וישכב עמה בלילה ההוא, ובלילה השנית שכב עם רחל, וכאשר הרתה לאה בלילה ההיא עם הדודאים כך הרתה רחל עם הדודאים בלילה השנית או בקרוב וכשילדה לאה ליששכר אז ילדה רחל את יוסף, ויתכן שילדו בשבוע אחת, וכשנולד יוסף הרתה לאה מזבלון כאשר אמר. ואם יטעון טוען הלא כתוב (בראש׳ ל׳, כ״ב) ויזכור אלהים את רחל וישמע אליה אלהים ויפתח את רחמה דמשמעו שזה היה מאת השם ולא מן הדודאים, התשובה: הנה גם לאה נתעברה מן הדודאים, וכתוב גם כן עליה (בראש׳ ל', י״ז) וישמע אלהים אל לאה ותהר, ואחריו כתוב ההריון של רחל להודיע כי זה כזה. ואם יטעון עוד אחר שהוא כן למה כתוב בשתיהן וישמע אלהים שיורה ששמע לתפילתן ועל כן נתן להם ההריון ולא בכח הדודאים, כי מה שיהיה בכח הדודאים איננו פלא רק הוא בכח התולדה. התשובה: כי השם שמע תפילתם ועל כן הביא הפלא רק הביאו דרך התולדה ועל כן נכתב בשתיהן מלת אלהים שיורה על התולדת, ולא נזכר שם השם הנכבד והנורא, והפלא הוא שהשם המציא לה רפואה לחלייה כדי שתהר, ולמה נבקש פלא גדול מזה. כי כבוד אלהים הוא שנפרש הכל בדרך התולדת בעבור שכתוב כי אני י״י לא שניתי (מלאכי ג׳, ו׳), רק במקומות שיש פלא הכרחי ומקרה כמו מלח אלישע (מלאכי ב׳ ב׳, כ׳) ונחש נחשת (במדבר כ״א, ט׳) והמטה (שמות ז׳, ט׳) והדומה להן נתלה סודם במעלת הנביאים בעבור היותם בשם ית׳ כדרך שרמז הוא בפרשת ואלה שמות בסוד השם שהשם מראה אותות ומחדש גופות כנגד המקבל (שמות ג׳, י״ג), אבל בדברים שאינם הכרחיים נפרשם כפשוטם, כי בעיני המעיין אינו הפרש בין הפלא שהוא על ידי רפואה ומעשה. ובין הפלא שלא קדם לו מעשה.

כו

[כמו וישם דמי מלחמה בשלום (מלכ׳ א׳ ב׳, ה׳)]. פירוש: כבר פירשתיו בפרשת וירא אליו (בראש׳ כ׳. י״ז).

כז

[נחשתי. כמו נסיתי]. פירושו מפורש בפרשת קדושים בפסוק לא תנחשו (ויקרא י״ט, כ״ו)

לא

[ה"א מאומה נוסף ונמצא חסר]. פירוש: בויוסף איוב (ל״א. ז') כתוב ובכפי דבק מאום. והאל״ף והוי״ו נחים על משקל כל מום רע (דברים ט״ו, כ״א). ולא על פירושו והיה משפטו על משקל כרוב.

לב- לו

[עקודים ברגל וכו׳ עד ומשקלו סוג לב (משלי י"ד, י"ד), (פסוק ל״ה)]. פירוש: כל זה פירוש המלות כפי הלשון. ומשם ולמטה יפרש ענין הפרשה בדברים קצרים. [ומלת טלוא שם כלל]. פירוש: לעקוד וברוד. [כל תיש נקוד ועקוד וברוד]. פירוש: השה הוא התיש, ונקוד כפשוטו, וטלוא בא תחת עקוד וברוד וכן כלם. [העקודים והטלואים. שפירושו נקודים וברודים]. פירוש: ידוע כי מלת הטלואים היא כוללת עקודים וברודים, ואחר שמלת העקודים באה כפשוטה ויצאה מכלל הטלואים הוצרך להכניס במקומה נקודים. והזכיר עמה ברודים בעבור כי גם היא בכלל טלואים כאשר הזכרתי. [הנקודות והטלואות. פירושו העקודות והברודות]. פירוש: זה אמר על הטלואות, כי הנקודות הם כפשוטם. [וזה טעם כל אשר לבן בו]. פירוש: על כל מה שנזכר מתחלת הפסוק עד הנה. [ומשקלו סוג לב (משלי י״ד. י״ד). פירוש: וכן כי מלים היו (יהושע ה', ה'). ומלת הסר משם וגו' (ל״ה) עד וישם גם הוא לבן (ל"ו) כולו קשור ביחד. וזה ענין הפירוש שהזכרתי למעלה. [אם לא מצאת התישים והעזים עקודים וברודים והכשבים שחורים]. פירוש: כי עקודים וברודים לא יזכר כי אם על התישים והעזים. ולא נזכר חום אלא על הכשבים. [כי הה"א נוסף כמו האל האלה]. פירוש: זה מפורש בפרשת וירא אליו בפסוק רק לאנשים האל (בראש׳ י״ט, ח׳).

לז

[מקל בפתחות הקו"ף בעבור שהוא סמוך]. פירוש: כי מצאנו בלא סמיכות מקל שקד אני רואה (ירמיה א׳, י״א. [כי הב׳ לשונות גם הארמית ממשפחה אחת היו]. פירוש: לשון עברית היא לשון אברהם אבינו ז״ל והיא לשוננו. ולשון ישמעאל גם כן היא ממשפחתו כי ישמעאל בן אברהם היה. ולשון ארמית היא ארם, שהוא בן בנו של נחור אחי אברהם. והיא בעצמה לשון כשדים. כי כשד היה בן נחור אחי אברהם כמו שמפורש בסוף פרשת וירא אליו (בראש׳ כ״ב, כ"ב). וכולם ממשפחה אחת.

לח

[ופה לשון זכרים ונקבות]. פירוש: היו"ד של ויחמנה הוא לשון זכרים כי בלשון נקבות יהיה עם תי״ו, והנו״ן והה"א הם לשון נקבה ומשפטו ותחמנה.

לט

[ובאה זאת המלה משונה בניקוד]. פירוש: בעבור כי היא מהבנין הקל ובא היו"ד בה בסגול. [והיה ראוי להיות כמו וישבו לאכל לחם (בראש׳ ל״ז, כ"ב)]. פירוש: כי משפטו בצירי כמו וישבו, וירדו. [ובאמת שהוא מפלאות התולדת]. פירוש: כי חכמי התולדת לא ידעו טעם זה למה היה כן. [וכן המשפט אפילו האשה]. פירוש: וכן אמרו רבותינו ז״ל (ברכות כ׳, ע״א).

מ

[ויש אומרים כי וישת לו עדרים מאוחר]. פירוש: וסדר הפסוק על דעתם הוא ככה וישת לו יעקב עדרים לבדו ולא שתם על צאן לבן, גם הכשבים שלא הפריד מהעדרים שלו ונתן פני הצאן כלם נכח כל עקוד וכל חום כדי שתלדנה כן.

לא

ה

[או ישוב איננו על פני]. פירוש: ויהיו הפנים לשון יחיד בסמיכות כדרך מי נדה לא זורק עליו (במדב׳ י״ט, י״ג. כ').

ז

[או הזכיר עשרת בעבור היותו סך חשבון]. פירוש: אף על פי שהיו יותר או פחות, וכן פירש הוא בפרשת אם בחקותי בפסוק ורדפו מכם (ויקר׳ כ״ו, ח׳) ובפסוק ואפו עשר נשים (ויקר׳ כ״ו, כ״ו) ובפירוש ספר איוב (י״ט, ג׳) בענין עד אנה תגיון בפסוק זה עשר פעמים תכלימוני ובפירוש קהלת בפסוק אם יולד איש (קהל׳ ו׳, ג׳) ובספר צחות ובספר יסוד מספר ובמקומות אחרים.

יט

[התרפים. יש אומרים שהוא כלי הנחושת]. פירוש: הנקרא אצטרלאב. ורמב"ן פירש כן אף על פי שראה דברי ר׳ אברהם, כי מהם למד, ומה יעשה מהתרפים ששמה מיכל במטה (שמוא׳ א׳. י״ט, י״ג) כמו שפירש ר׳ אברהם בראיה גמורה שהיו על צורת אדם. [ופירוש הפסוק איננו כן]. על כי התרפים דברו און אמר. והוא פירש אותו במקומו בתרי עשר בנבואת זכריה (י׳, ב׳). כי האומרים לא יבוא מושיע לישראל הבל ינחמון. וזה בעבור שכתוב למעלה ממנו (זכר׳ ט׳, ט׳) גילי מאד בת ציון הריעי בת ירושלם הנה מלכך יבוא לך, כלומר בראותם שבא יאמרו כי התרפים דברו און, אבל על אותם המפרשים שהזכיר למעלה שאמרו שיש כח בחכמי המזלות לא כחש דבריהם רק אמר שאין להם ראיה מזה הפסוק. [והיא עשויה לקבל כח העליונים]. פירוש: כדרך שרמז הוא בפרשת כי תשא (שמות ל״ב, ה׳) בסוד מלאכת השמים, ודי למבין. [והפסוק שאמר ואין אפוד ותרפים]. פירוש: בתרי עשר בנבואת הושע (ג׳. ד׳). [כי השם לא בחר רק ממשפחת דוד]. פירוש: תהלת הפסוק הוא כן: כי ימים רבים ישבו בני ישראל אין מלך ואין שר, ואין זבח ואין מצבה ואין אפוד ותרפים. והוא פירש בהושע כי זה שכתוב אין מלך אין טענה מהחשמונים, כלומר שהיו מלכים בבית שני, כי הם כהנים היו. [ואין אפוד שהיו עובדי הבעל עושים כדמות אפוד משה]. פירוש: מזה נראה שהיו גם הם עושים התרפים תחת אורים ותומים. ומזה יראה כי התרפים הם שני מינין. האחד על צורת אדם כאשר אמר למעלה, והשני על צורת הכלי הנזכר, והעד על זה הפירוש שאמר גם הוא בסוף זה הענין שהיה לבן יודע מזלות ופחדה שאביה יסתכל במזלות, כי אם אין הפירוש כן מה ענין המזלות אצל הצורה העשויה לקבל כח העליונים, ויתכן שהיה הכלי קבוע בצורה עצמה, ואם זה אמת יהיה פירושו נכון, גם בפירוש הושע פירש ואין אפוד לשם ואין תרפים שקראם לבן אלהיו. [והפירוש השני שלא יעבדו השם ולא ע"ז]. פירוש: לשני הפירושים התרפים הם ע״ז. [ויש אומרים שרחל גנבתם לבטל ע"ז מאביה]. פירוש: כן כתוב בבראשית רבה (פרש׳ ע״ז, אות ה'). גם בפרקי ר׳ אליעזר פרק ל״ו.

כד

[לא תדבר לו להשיבו]. פירוש: לעירך.

לב

[אם כן יודיעינו מי התפלל על אשת פינחס]. פירוש: בן עלי הכהן שמתה גם היא בלדתה כמו שכתוב בספר שמואל (א׳ ד', כ׳). ומי התפלל עליה שתמות ככה.

לד

[והנכון בעיני שכר הגמל כמו שלחו כר מושל ארץ]. פירוש: פסוק הוא בישעיה (ט״ז, א׳) ושם פירש הוא כי כר הוא מין ממיני הגמל שירוץ מגזרת הכרי והרצים (מ״ב י"א, י״ט), כי מושל ארץ הוא תואר הכר, בעבור שפסיעתו גדולה מכל פסע, והנכון להיות כר סמוך כי לא ימצא רק אצל המושלים. [ומנהג הכר]. פירוש: מלת מנהג הה״א בציר״י, כי איננו שם דבר כמו כמנהג יהוא בן נמשי (מ״ב, ט׳, כ׳). רק הוא פועל מהבנין הדגוש כמו וינהגהו בכבדות (שמו׳ י״ד, כ״ה) והוא פועל יוצא, ולא אמר מנהיג בעבור כי אין במקרא בנין הפעיל מזה הלשון. [יקרא כרי]. פירוש: והיו״ד ליחס על שם מלאכתו כדרך שאמרו רבותינו ז״ל (עירובין ל"ה, ע״ב, נ״ב, ע"ב) חמר וגמל בדגש. שפירושו מנהיג החמור או הגמל. [במקום ששם כר הגמל]. פירוש: באצטבלא של כר הגמל שהוא כמו אורוות סוסים ואבוס החמור.

מב

[כי זכות אב יועיל לבן]. פירוש: כי כן מצאנו ולא ישכח את ברית אבותיך (דבר׳ ד', ל״א) וגם והרביתי את זרעך בעבור אברהם עבדי (בראש׳ כ״ו, כ״ד) וכן עקב אשר שמע אברהם בקולי (בראש׳ כ״ו, ה') וכן זכרה לחסדי דויד עבדך (ד"ה ב׳ ו', מ״ב). ויש לתמוה כי אמרו רבותינו ז״ל במס' סנהדרין בפרק חלק (ק״ד, ע״א) בענין אבשלום ברא מזכי אבא, אבא לא מזכי ברא, והתשובה כי הם דברו בחיי העולם הבא ור׳ אברהם אמר בעולם הזה. [והוא שם]. פירוש: שם דבר ולא שם תאר. [ימצא עם יחיד זכר]. פירוש: כמו ריקם שלחתני. [ונקבה]. פירוש: וריקם השיבני י״י (רות א׳. כ״א). [ועם רבים]. פירוש: לזכרים: ולא יראו פני ריקם (שמות כ״ג, ט״ו), ולנקבות:........

נא

[אשר יריתי, הוא ואחיו שירו האבנים]. פירוש: ויאמר לבן ליעקב הנה הגל הזה והנה המצבה אשר יריתי ביני וביניך, ואמר יריתי בעבור הגל ולא בעבור המצבה אף על פי שהזכירה, כי מפורש הוא למעלה. כי יעקב הרימה למצבה.

נב

[וכן העיד יהושע]. פירוש: שאמר (יהוש׳ כ״ד, ב') תרח אבי אברהם ואבי נחור ויעבדו אלהים אחרים, וכבר ביארתיו בפרשת וירא אליו בפסוק ואמהותיו וילדו (בראש׳ כ׳, י״ז).

לב

ג

[על שם שנים]. פירוש: מחנהו ומחנה המלאכים.

תוכן העניינים

צפנת פענח על האבן עזרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה