צפנת פענח על האבן עזרא· רבנו יוסף הספרדי [טוב עלם]
תולדת יצחק.
כב
[ונקראו בנים על שם סופן]. פירוש: כי ההוה בבטן נקרא עובר. [והיא שאלה הנשים]. פירוש: אין דרך לאמר אם כן כי אם על דברים אחרים שאמרו לה תחלה שלא היתה יודעת אותם, על כן הוצרך לפרש כן.
כג
[ויאמר י״י לה שני גוים, על ידי נביא או אברהם בעצמו]. פירוש: כנגד מה שדרשו בבראשית רבה (פרש' ס"ג, ז׳) לא נזקק הקב״ה להשיח עם אשה אלא עם אותה הצדקת, ויש לתמוה עליו למה לא פירש שהשם אמר לה ממש בחלום, ואם יטעון טוען בעבור שהיא אישה ואין דרך כבוד שהשם ידבר עם אשה מה יעשה על מרים גם דבורה. ואם תאמר לא ידבר להן כי אם על ידי מלאך ובכאן כתוב ויאמר י"י לה, התשובה כי גם במשה כתוב ויאמר י״י ראה ראיתי (שמות ג׳, ז׳) ופירש ר' אברהם עצמו שהוא על ידי מלאך, והנה הקושיא במקומה עומדת. ואני אומר כי יש ראיה לדבריו מסוף ספר דברי הימים (ב' ל״ג, ו׳) שכתוב שם וידבר י״י אל מנשה ואל עמו ולא הקשיבו. וידוע כי השם לא דבר לרשעים רק שלח להם נביא. וכן במלכים (ב' י׳, ל׳) ויאמר י״י אל יהוא. וידוע כי הוא לא הלך בדרכי השם. ועל כן יש לאמר שהיה על ידי נביא. וכן על רבקה בעבור היותה אשה. [כי לא מת עד שהיו בניה בני ט״ו שנה]. פירוש: כן כתוב בסדר עולם (פרק א׳. ופירושו זה. כי כתוב ואברהם בן מאת שנה בהולד לו את יצחק בנו (בראש׳ כ״א, ה׳), ומאז כתוב ויצחק בן ששים שנה בלדת אותם (בראש׳ כ״ה, כ״ו) והנה הכל ק"ס. וכל ימי אברהם היו קע״ה שנה (בראש׳ כ"ה, ז׳) נסיר מהם ק״ס נשארו ט״ו כמו שאמר. [ורב, הוא הפועל]. פירוש: הרב יעבד את הצעיר. [וכן בן יכבד אב]. פירוש: פסוק הוא בספר תרי עשר בנבואות מלאכי (א' ו'), והוא פירש שם כי בשכל הלב ידוע כי הבן חייב לכבד האב והעבד מוכרח לירוא את אדוניו . [ועוד אפרש זה הפסוק]. פירוש : בסוף הפרשה בפסוק והיה כאשר תריד (בראש' כ״ז, מ').
כה
[והנה השתי שליות נפתחו רגע אחד]. פירוש: כי כתוב וידו אוחזת בעקב עשו שמשמעו שיצאו יחד תפושים זה בזה.
כז
[כמו יושב אהל ומקנה]. פירוש: גם הוא היה בשדה ולא בעיר רק שיעקב היה איש שדה לרעות צאנו, ועשו איש שדה לשלול שלל ולבוז בז.
ל
[והם שני שרשים]. פירוש: זו״ד גם נז״ד.
לד
[והנה אליהו יוכיח]. פירוש: שלא היה לו כלום, כי כשהלך לנחל כרית לא היה לו כלום לאכול, והעורבים מביאים לו לחם ובשר בבקר ולחש ובשר בערב (מלכים א׳ י״ז, ו׳), וכתיב ואזור עור אזור במתניו (מלכים ב׳ א', ח׳)ד. [ואל וידחונו בקנה של דרש]. פירוש: הוא שדרשו במסכת מגלה בסוף פרק ראשון (ט״ו, ע״א) ובברכות בפרק ראשון (ז', ע״א) אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך, שהרי אבימלך קלל את שרה דכתיב הנה הוא לך כסות עינים (בראש׳ כ', ט״ז) ונתקיים בזרעה דכתיב ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות (בראש׳ כ״ז, א׳). [כי יש לו סוד]. פירוש: יש אומרים כי הסוד הוא שהיה בדרך התולדת בעבור שהוא (בן זקונים, גם בעבור היותו זקן כדרך ועיני ישראל כבדו מזוקן (בראש׳ מ״ח, י׳) ויש אומרים בעבור שרדף יצחק אחר המשגל כהו עיניו, והעד והנה יצחק מצחק כפירוש רש״י שהיה משמש מטתו (בראש׳ כ״ו, ח'), וחלילה חלילה, ונראה בעיני שהסוד הוא שזה הדרש אמרוהו למשוך הלבבות לעבודת השם ולהזהירם שלא יזיק לשום אדם כדי שלא יקללום, גם בעבור ברכת כהנים שלא תהיה קלה בעיניהם, והזכירו הפסוק לאסמכתא בעלמא, ואין מקרא יוצא מידי פשוטו, אבל על שכהו עיני יצחק אין כח באדם לדעת למה, כי עמקו מחשבות השם כמו שמפרש והולך. ויתכן שהמערכת גרמה לו כאשר גרמה לו ריש ועושר, ואולי היה זה כדי שיקבל יעקב הברכה ולא יכירהו יצחק, וכן דרשו בבראשית רבה (פרשה ס״ה).
כו
ה
[שילך אדם אחרי מעשיו]. פירוש: שלא ישנה הדברים הטבעיים ולא יעשה כלאים. [כאשר אפרש בפסוק שעטנז]. פירוש: בפרשת קדשים (ויקרא י״ט, י״ט). [ובפסוק והתורה והמצוה אבארם היטב]. פירוש: בסוף פרשת ואלה המשפטים (שמות כ״ד, י״ב).
ו
[עשה כאשר צוהו השם]. פירוש: גור בארץ הזאת (בראש' כ״ו, ג').
ז
[כמו פן יאמרו לי]. פירוש: פסוק הוא בספר שופטים (ט', נ״ד) שאמר אבימלך פן יאמרו לי אשה הרגתהו ורצה לומר פן יאמרו בעבורי.
יג
[וגדל. פעל עבר]. פירוש: וילך הלוך וגדל, ומלת וגדל נראית שם הפעל כמו הלוך ואיננו כן, רק היא פעל עבר כמו כי ירא (כ״ו, ז׳).
טו
[ובאה סמיכת בארות על שני דרכים]. פירוש: כבר ביארתים בפרשת וירא אליו (בראש' י״ד, י').
כח
[בינותינו, ריבוי על רבוי]. פירוש: כי היה מספיק "בינינו" בלא תי"ו או עם תי״ו בלא יו״ד, והתחברו שניהם יחד.
לג
[באר שבע, נקרא כן על שני דברים]. פירוש : על שבע כבשות, גם על כי שם נשבעו שניהם כאשר ביארתי בפרשת וירא אליו במקומו (בראש' כ״א, ל״א).
לד
[יהודית, שם]. פירוש: שם העצם ולא כמו איש יהודי (אסתר ב׳, ה') שהוא התאר. [ולא הוליד ממנה]. פירוש: כי אלו ילדה לו היה הכתוב מזכיר אותה בפרשת וישלח יעקב בתולדות עשו (בראש' ל״ו), ולא נוכל לפרש שהיא אהליבמה והיה לה שני שמות, כי הנה בכאן כתוב עליה בת בארי החתי ובפרשת וישלח (בראש' ל״ו, ב') כתוב בת ענה בת צבעון החוי ואין החוי כמו החתי . [ובשמת היא עדה]. פירוש: על בשמת בת אלון החתי ולא על בשמת בת ישמעאל כמו שיפרש בסוף הפרשה (בראש׳ כ״ו וגו'). [והיו לה שני שמות]. פירוש: בשמת בת אילון החתי הכתובה כאן נקראת עדה בת אילון החתי בפרשת וישלח (בראש' ל״ו, ב׳).
כז
ה
[ורבקה שומעת, היתה שומעת]. פירוש: כי אין פירושו שהיא שומעת תמיד או עתה.
יא
[חלקיו שוים]. פירוש: ולא חלק אחד בעל שער וחלק אחר בלי שער.
יב
[כמתעתע כפול]. פירוש: ולא מבנין התפעל
יט
[ואם יצטרכו לאמר דבר שאיננו כהוגן לא יזיק]. פירוש: כבר ביארתי דעתו בפרשת וירא אליו בפסוק אחותי בת אבי (בראש' כ׳, י״ב). [ולהיותו כנגד השם דרך דרש]. פירוש: במסכת שבועות בפרק שבועת העדות (ל״ה, ע״ב) י״א שנשא דניאל עיניו לשמים ואמר רבונו של עולם יתקיים זה החלום על שונאך שהוא נבוכדנצר, ור׳ אברהם סובר כתנא קמא שנזכר : שם בגמרא.
כא
[ואמשך קל השי"ן]. פירוש: כי היה משפטו בדגוש בעבור שהוא מפעלי הכפל.
כו
[ובלי למ"ד בפה]. פירוש: כמו ישקני (שה״ש א', ב׳ מפורש שהוא מנשיקות פיהו.
כז
[וכלם מהשנים הנראים]. פירוש: כי השרש נו"ח, רו״ח נו"ע. [בחדש הראשון]. פירוש: שהוא ניסן, והוא חדש האביב ואז העולם מלא עשבים וציצים ופרחים על כן היה חושב כי הריח נודף מבגדיו.
כט
[לאחיך, בני הפילגשים]. כי לא היו לו אחים כי אם עשו, ואיך אמר לאחיך בלשון רבים, וזה כנגד הדרש הכתוב בבראשית רבה (פרשה ס״ו, אות ד׳ שהכל נאמר על עשו.
לג
[מי אפוא (אמר שהוא שתי מלות]. פירוש: אל תטעה לחשוב שהוא אמר שהן שתי מלות, כי אלו היה כן היה ראוי להיות ירד אחר האל״ף וה״א אחר הפ״א כמו איפה הם רועים (בראש׳ ל״ב, ט"ז, אבל דעתו היתה שהיא מלה אחת מורכבת משתי מלות כמו "בבל", "במה", "בגד" כאשר הזכיר בסוף נח (בראש׳ י"א, ט׳), וככה פירש בבראשית (ד׳, ט׳) בפסוק אי הבל אחיך, ועוד יזכיר פירוש אחר על זה בזאת הפרשה בפסיק (ל״ז) ולכה אפוא.
לז
[גם נתתי לו בדבור], פירוש: כי שם כתוב ואת כל אחיו נתתי לו לעבדים, ואמר כי זאת הנתינה הוא בדבר. [יש אומרים כי אפוא אם האל״ף בסוף המלה} מלה אחת]. פירוש: אמר ר׳ מאיר הלוי בספר מסורת הברית כי יש בה״א בסוף המלה ויו"ד אחר האל״ף הראשון, והוא איפה הם רועים (בראש' ל״ז, ט״ז) והמסורת עליו לית כוותיה באורייתא וכשהוא בה״א יתכן לפרשו שתי מלות כאשר הזכיר למעלה, רק באל״ף הוא ענין אחר על כן יפרשוהו כמו עתה, ואין דעתו כן רק כאשר הזכיר למעלה.
מ
[כי הנה כתוב וירא אליו י״י]. פירוש: ליצחק והוא בזאת הפרשה אחר ויהי רעב בארץ (בראש׳ כ״ו, ב׳. [ועוד שאמר דוד ובנביאי אל תרעו (תהל׳ ק״ד, ט״ז. וד״ה א׳ ט״ז, כ״ב)]. פירוש: שכתוב בתחלה י"ד) ויוכח עליהם מלכים והם פרעה ואבימלך שאמר להם השם על דבר אברהם ויצחק אל תגעו במשיחי וגו׳, וזה ראיה שהיו נביאים, כי עליהם הוכיח את המלכים שהם פרעה ואבימלך, וכן אמר ר' אליעזר בן הורקנוס בפרק כ״ב מפרקי ר׳ אליעזר. [ויש אומרים איך אמר השם ורב יעבוד צעיר (בראש׳ כ"ה, כ״ג) פירוש: הוצרך להזכירו כאן בעבור שכתוב בענין הברכה הזאת ואת אחיך תעבד. ודעת אלה האומרים היא כי אנחנו רואים הפך לזה. כי אנחנו בגלות אדום כאשר יזכיר למטה, והנה לא נתקיים ורב יעבד צעיר ולא ואת אחיך תעבד. והוא יסתיר דבריהם למטה. [גם בימי הורקנוס הזקן]. פירוש: זה כתוב בספר יוסף בן גוריון, והוא מספרי הקבלה. [ורומי שהגלתנו היא מזרע כתים]. פירוש וכן אמרו רבותינו ז"ל במגלה בפרק ראשון (ו', ע"ב) אמר עולא איטליא של יון זה כרך גדול של רומי, והנך רואה שקראוהו יון (וקראוהו רומי.
מה
[ויש דרש שביום אחד מתו שניהם]. פירוש: כי כן כתוב בבראשית רבה בסוף ויחי יעקב. ובמסכת סוטה בפרק ראשון (י״ג, ע״א דרשו זה על פסוק למה אשכל גם שניכם יום אחד.
מו
[קצתי, כמו הפוך בטעם ]. פירוש: כמו צוקה ומצוקה, ועוד יפרש כן בתחלת ואלה שמות א׳. י״ב.)