אור ברסלב
צפנת פענח על האבן עזרא ויהי בשלח. › טו

צפנת פענח על האבן עזרא· רבנו יוסף הספרדי [טוב עלם]

ויהי בשלח. · טו

יד

א

[אז ישיר משה, עתיד תחת עבר]. פירוש: בעבור כי דרש רבי מאיר בסנהדרין בפרק חלק (דף צ״א, ע״ב) שמכאן ראיה לתחיית המתים.

ג

[ופירוש איש כמו בעל]. פירוש: כבר פירש אותו בפרשת לך לך בפסוק ויתן איש בתרו (בראש׳ ט״ו, י'), ועוד יזכירנו בפרשת תרומה ביריעות (שמות כ״ו, ג׳). [כל דבר שיש לו עצם יקרא איש]. פירוש: כבר ביארתי בפרשת ואלה שמות (ג׳, י״ג) שאמר שהעצם הוא הגוף, ואחר שכל בעל עצם יקרא איש, והעצם הוא גוף, הנה זה לאות שכל איש גוף, וידענו כי השם ית׳ איננו גוף, והכתוב קראו איש בעבור כי דברה תורה כלשון בני אדם להבין השומעים. [וטעם יי׳ שמו תמצאנו בפסוק כי שמי בקרבו]. פירוש: בפרשת ואלה המשפטים (שמות כ״ג, כ״א).

ד

[וחילו, פירשתיו]. פירוש: למעלה בפסוק ופרשיו וחילו (שמות י״ד, ט׳).

ח

[נוזלים, תאר המים]. פירוש: ולא אמר על פרעה וחילו. ופירושו כי המים שהם נוזלים ויורדים תמיד נצבו אז כמו נד.

י

[כי שני נשפים הם]. פירוש: כן אמרו רבותינו ז״ל בתחלת מסכת ברכות (דף ג', ע״ב).

יא

[המלאכים המגיעים] פירוש: שיניעו הגלגלים. [וזה הסוד רמוז בפרשת ואלה שמות]. פירוש: בסוד השם (שמות ג׳, י״ג) במה שאמר יתרו עתה ידעתי, גם במי בשחק יערוך ליי׳ (תהל׳ פ״ט, ז') ושם ביארתיו.

יב

[כי כל דברי מטה דבקים בדברי מעלה וזה טעם ימינך]. פירוש: שים לבך להבין איך רמז כי דברי מטה תלויים בעליונים, ופירושו זה: כי כשנתמלאת סאתם יצאה גזירה עליונה מלפני השם ובלעתם הארץ.

יג

[וכבר הזכרתי למה ידברו הנביאים עבר תחת עתיד]. פירוש: בפסוק אז ישיר (שמות ט״ו, א').

טז

[וכמוהו תנה את נשי ואת ילדי]. פירוש: כבר פירש אותו במקומו בפרשת ויצא (בראש׳ ל׳, כ״ו), ובפרשת וירא אליו בפסוק ואמהותיו וילדו (בראש׳ כ', י״ז) ושם ביארתיו.

יז

[והנה זה פירוש פעלת כאשר פירשתי]. פירוש: בתחלת זה הפסוק.

יח

[וטעם לעולם ועד על דעת חכם גדול ספרדי לנעלם ולנראה]. פירוש: מלת לעולם על דעת החכם ההוא מגזרת ונעלמה (איוב כ״ח, כ״א, גם מלת ועד מגזרת בית ועד לחכמים במסכת אבות (א׳, ד׳), והוצרך החכם ההוא לפרש כן בעבור כי בתחלה דבר משה עם השם לנכח באמרו "כוננו ידיך: (פסוק י״ז) וזה הוא הנראה שהזכיר, ובעבור כי כתוב אחריו "ימלוך" בכינוי היו"ד לנסתר על כן אמר כי הוא לנעלם. והטעם שהשם ימלוך בנעלם ממנו ובנגלה אלינו, ואולי היה דעתו כי השם ימלוך על העולם הנעלם שהוא עולם השכל, ועל העולם הנראה כלומר זה שאנחנו בו, אבל דעת ר׳ אברהם שלא נמצא עולם במקרא כי אם מלשון תמידות כמי שיפרש בפרשת..... ובקצת ספרים במקום "לנעלם ולנראה" כתיב "לעולם ולנראה", ולפי דעתי שהוא טעות, כי אין טעם לאלה המלות. [ובעבור היות הטעם באות הראשון כמו לחם ויין (בראש׳ י״ד, י״ח) נקמץ הו"ו]. פירוש: יש ספרים שכתוב בהם "נפתח הו״ו, וטעות הוא, והעד שהזכיר לחם ויין, כי ר׳ אברהם לא יטעה בזה, שזה הטעם שהביא הוא מדקדוק הנקודות. [ובעבור היותו סוף פסוק היה העי״ן פתוח בפתח קטן]. פירוש: גם בספרים ההם כתוב שהיה "העי״ן קמו״ץ בקמ״ץ קטן", וטעות הוא, כי הנה מהפתח הקטן מביא ראיה לפירושו, כי דעתו שהוא במקום פתח גדול כאשר תראה שאמר אחר זה שהיה זה בפתח קטן בעבור שהוא סוף פסוק, ואלו היה בקמ״ץ קטן אז היה פירושו טעות והיה האמת כדברי האומרים שהוא כמו היודע ועד (ירמי' כ״ט, כ״ג) כאשר הזכיר למעלה.

כ

[גם היתה גדולה כאשר פירשתי]. פירוש: בפרשת ואלה שמות בפסוק וילך איש (שמות ב׳, א׳) אמר ידענו כי אהרן גדול ממשה בשנים, ולא הזכירו הכתוב, כי לא אירע בו כלום כאשר אירע למשה בנעוריו, ופירוש דבריו כי גם מרים היתה גדולה ממשה ולא הזכירה הכתוב כאשר לא הזכיר את אהרן.

כא

[ובמקומו אפרשנו]. פירוש: בתחלת והיה כי תבא (דבר' כ״ג ה').

כב

[ויסע משה, כבר פירשתיו]. פירוש: בזאת הפרשה בפסוק לא ימיש (שמות י״ג, כ"ב), גם בספר יסוד מורא בשער רביעי. [ושמרת כל חקיו, שבהם נהג העולם]. פירושו מבואר בפרשת תולדות יצחק בפסוק וישמור משמרתי (בראש' כ״ו, ה׳). [וכן מעשה אלישע במלח (מ״ב, ב', כ״א). פירוש: עוד יפרשהו בפרשת זאת חקת בפסוק קח את המטה (במדבר כ', ח׳)

כז

[גם כן העתיקו קדמונינו]. פירוש: בסדר עולם בפרק ששי.

תוכן העניינים

צפנת פענח על האבן עזרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה