צפנת פענח על האבן עזרא· רבנו יוסף הספרדי [טוב עלם]
ואלה שמות. · ב
א
[ויקח את בת לוי, הוא לוי בן יעקב]. פירוש: הוצרך לומר זה בעבור כי לוי היה מבאי מצרים ומשה בן בתו היה מהיוצאים, וזה תימה במאתים ועשר שנים, והוא אומר כי אין לתמוה מזח כי ידוע הוא כמו שיפרש בפרשת בא אל פרעה בפסוק ומושב בני ישראל (שמות י״ב, מ׳) שהזכר יוכל להוליד כל ימי חייו, ושנותיו של לוי היו קל״ז שנה (שמות ו׳, ט"ז), ואפילו אם נאמר שהוליד את יוכבד בשנת ק״כ מחייו ונחשוב שהיא ילדה את משה כשהיתה בת חמשים שנה, הנה יתישב הפסוק על פשוטו היטב, כי כשבאו למצרים היה ראובן בן מ״ה שנה כמו שפירש הוא בפרשת ויגש (בראש' מ״ד, י״א), ולוי נולד אחריו ב' שנים (בראש׳ כ״ט, ל״ב—ל"ד), והנה לוי ברדתו מצרימה היה בן מ״ג שנה, ומאז ועד עתה שהיו ללוי ק״כ שנים עברו ע"ז שנים, ואז נולדה יוכבד בשנת ע״ז לרדתם למצרים, ואמרנו שהיתה בת ג׳ כשילדה את משה, והנה ע״ז וג׳ יעלו קכ״ז, ומשה בן שמונים שנה בעמדו לפני פרעה (שמות ז', ז'), ושנה אחת לעיבורה של יוכבד, ושנה לעיבורו של משה, ואחת לעשר מכות, והנם הכל ר"י שנים, והנה בדרך הפשט אין צורך לומר שנולדה בין החומות. וכבר הזכיר זה בפרשת ויגש אליו (בראש׳ מ״ו, כ״ז).
ב
[יש אומרים כי בחדש השביעי מתחלת ההריון נולד]. פירוש: במסכת ראש השנה בפרק ראשון (דף י״א, ע״א) אמרו כי היולדת לשבעה יולדת למקוטעים. [גם זה דרש]. פירוש: ואין לסמוך עליו. כי הנה במסכת סוטה בפרק ראשון אמרו (דף י״ב, ע״ב) שנולד לתשעה חדשים. [כי לא יוכלו המצרים וכו']. פירוש: כי אין האשה מתעברת בכל טבילה.
ג
[בסוף. שם צמח]. פירוש: כרב שמואל בר נחמני בסוטה פרק ראשון (דף י״ב, ע״א).
ד
[ותתצב, מלה זרה בדקדוק וכבר הזכירה בעל הדקדוק]. פירוש: הוא ר' יהודה המדקדק הידוע חיו״ג הזכיר אותה בספרו בשרש "יצב" והאריך בה, וכלל דבריו כי היה משפטה ותתיצב, והנוח בין שני התוי״ן הוא תחת יו"ד השורש, כי היו"ד נבלעה בין שניהם. והנה קדמה יו"ד השורש לתי״ו התפעל כדרך נצטדק (בראש' מ״ד, ט״ז), ונשתחוה (בראש׳ כ״ב, ה׳, וישתמר (מיכה ו', ט״ז), ויסתבל (קהלת י״ב, ה׳ ובא על משקל ותפתעל. ומשפט משקלה היה ותתפעל. [יתכן להיותו אחותו ממשפחתו]. פירוש: בעבור שדרשו בסוטה בפרק ראשון (דף י״ב, ע״ב) כי היה מרים אחותו, ויש לו ראיה שאמר הכתוב ותקרא את אם הילד (פסוק ח׳) ולא אמר את אמה.
ה
[את אמתה, שלחה אחת מהם]. פירוש: מהנערות הנזכרות, וחלקו על פירושה ר׳ יהודה ור׳ נחמיה בסוטה בפרק ראשון (דף י״ב, ע״ג) חד אמר ידה, וחד אמר שפחתה, מדלא כתיב ידה.
ט
[היליכי, אמר הגאון שהיא שתי מלות]. פירוש: הא שליכי, כי כך נדרש בסוטה בפרק ראשון (דף י״ב, ע״ב). [והוא מהבנין הכבד הנוסף]. פירוש: בפרשת קרח בפסוק קח את המחתה (במדבר י״ז, י״א) יפרש שטעמו הובילי, כמו ילך עמך והנה שרשו "ילך". [ותניקהו, מן הפעלים השניים הנראים]. פירוש: ושרשו ניק.
י
[ושם משה מתורגם מלשון מצרים]. פירוש: בפירוש הארוך אמר כי כתוב בספר עבודת האדמה כי בלשון מצרים היה שמו משון. [ובדרש ששבעה שמות היו למשה]. פירוש: במגילה פרק ראשון (דף י״ג, ע״א) ובסנהדרין ראש פרק שני (דף י״ט, ע״ב) ובסוטה ראש (? פרק ראשון (דף י״ב, ע״א) דרשו הפסוק שכתוב בדברי הימים (א׳ ד', י״ח) ואשת היהדיה ילדה את ירד אבי נדור ואת חבר אבי שוכו ואת יקותיאל אבי זנוח ואלה בני בתיה בת פרעה אשר לקח מרד. [ועוד הוסיפו לו שמעיה וטוביה ואחימלך]. פירוש: כן כתוב (בויקרא רבה, פרשה א', סימן ג׳). [והשם מקרה הוא כאשר אפרש]. פירוש: בפסוק ואמרו לי מה שמו (שמות ג', י״ג), ודעתו שהשם הוא סימן על האדם להודיע שמו בעת שיזכרוהו, ואיך יקראו שמות רבים לאדם להודיע עצמו כשיקראוהו, הלא אז לא יהיה נודע לבני האדם על מי אמרו, ואף על פי שיש במקרא אנשים שנקראו בשני שמות כמו אברהם, ויעקב, ועשו, אין לטעון מהם, כי היה מפורש בפסוק למה הוצרכו לשנות שמותם. [כי אחר שיאמר פלוני ופלוני שנים הם]. פירוש: נראה לי שצריך להיות "שם איש אחר הוא", ופירושו כי כשיאמר בפסוק אחד פלוני ופלוני הנה תוספות הוי"ר יורה כי השם השני שהזכיר הוא שם של איש אחר. [וכבר הבאתי ראיות גמורות]. פירוש: נראה לי כי בספר עזרא פירש זה. [כי נחמיה אינו זרובבל]. פירוש: בעבור שדרשו בסנהדרין בפרק אחד דיני ממונות (דף ל"ח, ע״א) שאלתיאל שנשאל אל על אלתו, זרובבל שנזרע בבבל, ומה שמו, נחמיה בן חבליה שמו. [גם שם פירשתי כי כל ימי כורש ודריוש וארתחששתא (עזרא ו׳. י"ד) שהם שלשה ]. פירוש: גם פירוש זה לא ראיתי על ידו, ומסברא נראה לי כי אמר כן על מה שכתוב בספר עזרא (ד', ה') כל ימי כורש מלך פרס ועד מלכות דריוש מלך פרס. ואחרי כן כתוב (שם פסוק ז׳) ובימי ארתחששתא. [גם בספר דניאל (א', א׳) פירשתי כי יהואחז איננו יוחנן אף כי צדקיהו]'. פירוש: בעבור כי דרשו רבותינו ז"ל במסכת כריתות פרק ראשון (דף ה', ע״ב) ובהוריות פרק אחרון (דף י״א, ע״ב) כי אמר כי יוחנן ולא יהואחז הוא שלום הוא צדקיה הוא מתניה. [כי לא יתכן ליחד פירוש שמות שהם בשני מקומות]. פירוש: ואין באחד רמז על חבירו. ואין דבר שיוכיח. [ודרך קרח ויהושע דרך אחרת]. פירוש: לפי דעתי צריך להיות "זרח" ולא "קרח", והוא אומר על בן שמעון כתיב בתורה (בראש׳ מ״ו. י') ובני שמעון ימואל וימין ואחד ויכין וצחר ושאול. ובדברי הימים (א׳ ד׳. כ״ד) נמואל וימין יריב זרח שאול. ובתחלת פירוש דניאל (א׳. א׳) גם הוא פירש ככה על זרח. ומה שהזכיר על יהושע הוא יהושע בן יהוצדק (חגי א', א׳) שנקרא בספר עזרא (ג׳, ב׳) ישוע בן יוצדק. ולא אמר על יהושע בן נון כי הכתוב פירש ויקרא משה להושע בן נון יהושע (במדב׳ י״ג, ט״ז), וזה האחד אינו מפורש. [רק דרך הדרש שמענה ועתה דע לך הסוד]. יש תופסים עליו מהדברים האלה באמרם שהיתה דעתו שהדרש אינו כלום, וחלילה חלילה, רק אתן לך כלל לכל המדרשים וההגדות. דע כי הם על שלשה דרכים: האחת כל מצוה שקבלו על פה וכל גזרה שגזרו לעשות לה גדר הביאו לה פסוק שידמה שרמזו עליה עשו אותו אסמכתא בעבור הפתאים כאשר פירשתי. והשני כל חכם שהיה דורש ברבים ורצה למשוך לב העם לעבודת השם לקח לו פסוק אחד ודרש בו כפי רצונו לצורך זמנו בדרך צחות הלשון כאשר יעשו המשוררים בעלי המליצה, והיה זה כהוראת שעה. והשלישי כל חכם שרוצה ללמוד תלמידיו סודות החכמות הוא רומז על רמזים בקוצר, והיה נותן לו פסוק דומה לקצת מלותיו להיות לסימן על הרמזים ההם כדרך שעשו בחולין פרק אלו טרפות (דף ס״ב, ע״ב) בענין עופות טמאים שאמרו וסימניך עמוני ולא עמונית. וכן רבים. ושלשת הדרכים האלה כולם נכוחים למבין. ואולם כי רבותינו ז"ל אמרו (ירוש׳ סנהדרין, פרק ד׳, הל׳ ב') כי מ״ט פנים לתורה. גם שבעים פנים לתורה. והנה גם הם אמרו אין מקרא יוצא מידי פשוטו (שבת, דף ס"ג, ע״א). והנה הדרש איננו סותר הפשט רק כל אחד יש לו דרך. ור׳ אברהם לא בא אלא לפרש הפשט לאשר יחפוץ להבינו. והניח דרך הדרש לאשר דורשים בבתי כנסיות להקריב העם לעבודת השם ית׳, ועל כן אמר לך בכאן כי דרך הדרש ראוי שתשמענה ותתבונן בה מאיזה דרך הוא משלשת הדרכים שהזכרתי כדי שתדע סודה. שאם יש בה דברי חכמה רמוזים תבינם בטוב שכלך. [ובדרש אשר לקח מרד שהוא כלב בן יפונה שמרד בעצת המרגלים] פירוש: כך דרשו במגילה פרק ראשון (דף י״ג, ע״א) ובסנהדרין פרק ראשון (דף י״ט ע״ב), והוא יזכיר זה עוד בסוף פרשת ואלה המשפטים (שמות כ״ד, י״ד). [שהכתוב אומר שזה מרד הוא מבני בניו של כלב]. פירוש: בדברי הימים (א׳ ד׳, י״ז) כתוב. [וסוף דבר אמרו הגאונים על הדרש אין מקשין בו ואין משיבין ממנו]. פירוש: רבינו האי גאון אשר אמר בפירוש מסכת חגיגה שלו דעו כי דברי אגדה לא כשמועה הם. אלא כל אחד ואחד דורש מה שעולה על לבו כגון אפשר. ויש לומר, ולא דבר חתוך, לפיכך אין סומכין עליהם. גם בתשובת שאלה פירש כמו זה הפירוש. ואמר ר' אברהם כי אין להקשות עליו ואין ללמוד ממנו קושיא להשיב על דברי הפשט, זה בעבור כי לא נדע על אי זה דרך אמרוהו מג' הדרכים הנזכרים, ואיך נביא ראיה ממה שלא נדע למה אמרוהו.
יב
[איננה נכון כאשר אפרש]. פירוש: בפסוק ואמרו לי מה שמו (שמות ג', י״ג). [רק הכהו באבן או בחנית]. פירוש: במדרש ילמדנו (אות ט׳) יש סיוע לדבריו שאמר הכהו במגריפה של טיט והוציא את מוחו.
יג
[להתבלע נו״ן]. פירוש: כי משפטו ננצים.
כב
[ויקרא את שמו גרשם, משה קראו]. פירוש: הוצרך לומר כן בעבור שכתוב לפני זה (כ"א ויתן את צפרה בתו למשה שלא תחשוב כי ויקרא שב על רעואל. [ועוד אפרשנו]. פירוש: בפסוק כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך (שמות ד, י״ט).
כה
[השתי דעות, דעת היש ודעת העתיד]. פירוש: כבר הזכירם בסוף פרשת וארא בפסוק והאלהים נסה את אברהם (בראש׳ כ״ב, א׳) ושם ביארתי דעתם. [והקרוב כי הכתוב ידבר על דרך דעת בני אדם]. פירוש: דברה תורה כלשון בני אדם להבין השומעים, ואין צריך לחפש דברים אחרים על זה הפסוק, וכן רמז בפסוק והאלהים נסה (בראש׳ כ״ב, א׳).