צפנת פענח על האבן עזרא· רבנו יוסף הספרדי [טוב עלם]
ואלה שמות.
א
א
אמר [היו שבעים עמו]. וכבר פירשתיו פירושו בפרשת ויגש במספר שבעים נפש (בראש' מ״ו, כ״ז). [וכתוב וישרצו על בני ישראל]. פירוש: שלא תחשוב שהוא דרך טומאה. [ומה שנכתב בדברי הימים של משה הבל הוא]. פירוש: כי כתוב שם שהיו נשי ישראל יוצאות ללדת בשדה, והיו עוזבות ילדיהם שמה והיו מתגדלים כשרצים חיות השדה, וכשהיו גדולים ישובו איש אל משפחתו, ועל כן כתוב פרו וישרצו (פסוק ז׳). ואל תשיב עליו לאמור כי רבותינו ז״ל אמרו זה שכתוב בספר דברי הימים של משה בפרק ראשון דסוטה. כי בסוטה בתחלת זה הענין (דף י״א ע"ב) כתוב דרש ר׳ עקיבא, ומשמע מזה כי ברבים דרש ר' עקיבא כך לעורר הלבבות לעבודת השם, אבל אין המדרש עיקר. [כי איננו מספרי הקדש ולא מדברי הקבלה]. פירוש: וראיה לדבריו כי כתוב שם כי ארבעים שנה מלך על כוש כמו שהזכיר בפרשת בהעלותך (במדבר י״ב, א׳), ובפרקי דר' אליעזר (פרק ארבעים כתוב שהיה רועה צאנו של יתרו ארבעים שנה, ואין לומר כי זה וזה אמת, כי כתוב (שמות ז', ג') ומשה בן שמנים שנה בעמדו לפני פרעה. שאם היה רועה ארבעים ומלך ארבעים מתי היה נער ומתגדל בבית פרעה? [שמספר "במאוד מאוד" כשמו]. פירוש]: מחמד. ואמר זה על הפסוק שכתוב על ישמעאל "ולישמעאל שמעתיך הנה ברכתי אותו והפרתי אותו והרבתי אותו במאד מאד" (בראש' י״ז, כ׳). [מה יעשו על זה שכתוב בישראל]. פירוש: צריכין לעשות זה לו בגימטריא ולא ימצאו. כי במצרים לא היה שם מחמד, כי קרוב מאלפים שנים עברו מיציאת מצרים עד שנולד הוא (ר״ל מחמד). [וחלילה שידבר הנביא בגימטריא וברמיזה]. פירוש: בפרשת לך לך בפסוק וירק את חניכיו (בראש׳ י״ד, י״ד) פירש הוא למה. ואם יטעון טוען הלא כמה דינים למדו חכמים במשנה, בתלמוד ובבריתות בגמרא, יש להשיב כי בלתי זה הלימוד ידעו אותו בקבלה ממשה רבינו ע״ה. אך שמו הפסוק ההוא לאסמכתא ולהכר בעבור קטני אמנה. וכמו זה יפרש בפרשת ואלה המשפטים בפסוק לעם נכרי (שמות כ״א. ח׳.
ח
[ויקם מלך חדש. פירושו כמשמעו]. פירוש: בעירובין ריש פרק כיצד מעברין (דף נ״ג, ע״א ובפרק קמא דסוטה (דף י״א, ע"א) הוא מחלוקת בין רב ושמואל. חד אמר חדש ממש וחד אמר שנתחדשו גזירותיו.
י
[וכזאת רבים]. פירוש: בנות צעדה עלי שור (בראש׳ מ״ט, כ״ב) כאשר הזכרתי שם. [או תחסר מלת וצרה ודומה לה]. פירוש: כאלו אמר והיה כי תקראנה מלחמה וצרה וצוקה ורעה. [אמר [ר׳ יונה כי טעם ועלה ועלינו]. דרש הואבפרק קמא דסוטה(דף י״א, ע״א).
יא
[רעמסס. כבר פירשתיו]. פירוש: בסוף פרשת ויגש (בראש׳ מ״ז, י״א).
יב
[ויקצו, כמו הפוך]. פירוש: כבר ביארתיו בסוף פרשת תולדות (בראש׳ כ"ז, מ״ו)
יג
[ואתמה מהאומרים בפיוטם פירוכים]. פירוש: חכם אחד ששמו אביתור אמר בפיוט שחיבר "מכל פרוכים אני למופת", ואחר אמר בפיוט שתחלתו "שני זיתים נכרתים" "ואוס פרוכים יהו ברוכים. [וזה איננו נכון כלל]. פירוש: בעבור כי לא מצאנו ממנו שום בנין בפעלים, ולא נוכל לבנות עליו בנין בלשון הקדש אם לא מצאנו לו רמז במקרא, וכן פירש ר' אברהם בספר מאזנים בשער הנשים.
כא
[ויעש להם בתים, כטעם כי בית יעשה לך יי (ש״ב, ז', י״א)]. פירוש: כמו שדרשו רב ושמואל בפרק ראשון דסוטה (דף י״א, ע״ב).
ב
א
[ויקח את בת לוי, הוא לוי בן יעקב]. פירוש: הוצרך לומר זה בעבור כי לוי היה מבאי מצרים ומשה בן בתו היה מהיוצאים, וזה תימה במאתים ועשר שנים, והוא אומר כי אין לתמוה מזח כי ידוע הוא כמו שיפרש בפרשת בא אל פרעה בפסוק ומושב בני ישראל (שמות י״ב, מ׳) שהזכר יוכל להוליד כל ימי חייו, ושנותיו של לוי היו קל״ז שנה (שמות ו׳, ט"ז), ואפילו אם נאמר שהוליד את יוכבד בשנת ק״כ מחייו ונחשוב שהיא ילדה את משה כשהיתה בת חמשים שנה, הנה יתישב הפסוק על פשוטו היטב, כי כשבאו למצרים היה ראובן בן מ״ה שנה כמו שפירש הוא בפרשת ויגש (בראש' מ״ד, י״א), ולוי נולד אחריו ב' שנים (בראש׳ כ״ט, ל״ב—ל"ד), והנה לוי ברדתו מצרימה היה בן מ״ג שנה, ומאז ועד עתה שהיו ללוי ק״כ שנים עברו ע"ז שנים, ואז נולדה יוכבד בשנת ע״ז לרדתם למצרים, ואמרנו שהיתה בת ג׳ כשילדה את משה, והנה ע״ז וג׳ יעלו קכ״ז, ומשה בן שמונים שנה בעמדו לפני פרעה (שמות ז', ז'), ושנה אחת לעיבורה של יוכבד, ושנה לעיבורו של משה, ואחת לעשר מכות, והנם הכל ר"י שנים, והנה בדרך הפשט אין צורך לומר שנולדה בין החומות. וכבר הזכיר זה בפרשת ויגש אליו (בראש׳ מ״ו, כ״ז).
ב
[יש אומרים כי בחדש השביעי מתחלת ההריון נולד]. פירוש: במסכת ראש השנה בפרק ראשון (דף י״א, ע״א) אמרו כי היולדת לשבעה יולדת למקוטעים. [גם זה דרש]. פירוש: ואין לסמוך עליו. כי הנה במסכת סוטה בפרק ראשון אמרו (דף י״ב, ע״ב) שנולד לתשעה חדשים. [כי לא יוכלו המצרים וכו']. פירוש: כי אין האשה מתעברת בכל טבילה.
ג
[בסוף. שם צמח]. פירוש: כרב שמואל בר נחמני בסוטה פרק ראשון (דף י״ב, ע״א).
ד
[ותתצב, מלה זרה בדקדוק וכבר הזכירה בעל הדקדוק]. פירוש: הוא ר' יהודה המדקדק הידוע חיו״ג הזכיר אותה בספרו בשרש "יצב" והאריך בה, וכלל דבריו כי היה משפטה ותתיצב, והנוח בין שני התוי״ן הוא תחת יו"ד השורש, כי היו"ד נבלעה בין שניהם. והנה קדמה יו"ד השורש לתי״ו התפעל כדרך נצטדק (בראש' מ״ד, ט״ז), ונשתחוה (בראש׳ כ״ב, ה׳, וישתמר (מיכה ו', ט״ז), ויסתבל (קהלת י״ב, ה׳ ובא על משקל ותפתעל. ומשפט משקלה היה ותתפעל. [יתכן להיותו אחותו ממשפחתו]. פירוש: בעבור שדרשו בסוטה בפרק ראשון (דף י״ב, ע״ב) כי היה מרים אחותו, ויש לו ראיה שאמר הכתוב ותקרא את אם הילד (פסוק ח׳) ולא אמר את אמה.
ה
[את אמתה, שלחה אחת מהם]. פירוש: מהנערות הנזכרות, וחלקו על פירושה ר׳ יהודה ור׳ נחמיה בסוטה בפרק ראשון (דף י״ב, ע״ג) חד אמר ידה, וחד אמר שפחתה, מדלא כתיב ידה.
ט
[היליכי, אמר הגאון שהיא שתי מלות]. פירוש: הא שליכי, כי כך נדרש בסוטה בפרק ראשון (דף י״ב, ע״ב). [והוא מהבנין הכבד הנוסף]. פירוש: בפרשת קרח בפסוק קח את המחתה (במדבר י״ז, י״א) יפרש שטעמו הובילי, כמו ילך עמך והנה שרשו "ילך". [ותניקהו, מן הפעלים השניים הנראים]. פירוש: ושרשו ניק.
י
[ושם משה מתורגם מלשון מצרים]. פירוש: בפירוש הארוך אמר כי כתוב בספר עבודת האדמה כי בלשון מצרים היה שמו משון. [ובדרש ששבעה שמות היו למשה]. פירוש: במגילה פרק ראשון (דף י״ג, ע״א) ובסנהדרין ראש פרק שני (דף י״ט, ע״ב) ובסוטה ראש (? פרק ראשון (דף י״ב, ע״א) דרשו הפסוק שכתוב בדברי הימים (א׳ ד', י״ח) ואשת היהדיה ילדה את ירד אבי נדור ואת חבר אבי שוכו ואת יקותיאל אבי זנוח ואלה בני בתיה בת פרעה אשר לקח מרד. [ועוד הוסיפו לו שמעיה וטוביה ואחימלך]. פירוש: כן כתוב (בויקרא רבה, פרשה א', סימן ג׳). [והשם מקרה הוא כאשר אפרש]. פירוש: בפסוק ואמרו לי מה שמו (שמות ג', י״ג), ודעתו שהשם הוא סימן על האדם להודיע שמו בעת שיזכרוהו, ואיך יקראו שמות רבים לאדם להודיע עצמו כשיקראוהו, הלא אז לא יהיה נודע לבני האדם על מי אמרו, ואף על פי שיש במקרא אנשים שנקראו בשני שמות כמו אברהם, ויעקב, ועשו, אין לטעון מהם, כי היה מפורש בפסוק למה הוצרכו לשנות שמותם. [כי אחר שיאמר פלוני ופלוני שנים הם]. פירוש: נראה לי שצריך להיות "שם איש אחר הוא", ופירושו כי כשיאמר בפסוק אחד פלוני ופלוני הנה תוספות הוי"ר יורה כי השם השני שהזכיר הוא שם של איש אחר. [וכבר הבאתי ראיות גמורות]. פירוש: נראה לי כי בספר עזרא פירש זה. [כי נחמיה אינו זרובבל]. פירוש: בעבור שדרשו בסנהדרין בפרק אחד דיני ממונות (דף ל"ח, ע״א) שאלתיאל שנשאל אל על אלתו, זרובבל שנזרע בבבל, ומה שמו, נחמיה בן חבליה שמו. [גם שם פירשתי כי כל ימי כורש ודריוש וארתחששתא (עזרא ו׳. י"ד) שהם שלשה ]. פירוש: גם פירוש זה לא ראיתי על ידו, ומסברא נראה לי כי אמר כן על מה שכתוב בספר עזרא (ד', ה') כל ימי כורש מלך פרס ועד מלכות דריוש מלך פרס. ואחרי כן כתוב (שם פסוק ז׳) ובימי ארתחששתא. [גם בספר דניאל (א', א׳) פירשתי כי יהואחז איננו יוחנן אף כי צדקיהו]'. פירוש: בעבור כי דרשו רבותינו ז"ל במסכת כריתות פרק ראשון (דף ה', ע״ב) ובהוריות פרק אחרון (דף י״א, ע״ב) כי אמר כי יוחנן ולא יהואחז הוא שלום הוא צדקיה הוא מתניה. [כי לא יתכן ליחד פירוש שמות שהם בשני מקומות]. פירוש: ואין באחד רמז על חבירו. ואין דבר שיוכיח. [ודרך קרח ויהושע דרך אחרת]. פירוש: לפי דעתי צריך להיות "זרח" ולא "קרח", והוא אומר על בן שמעון כתיב בתורה (בראש׳ מ״ו. י') ובני שמעון ימואל וימין ואחד ויכין וצחר ושאול. ובדברי הימים (א׳ ד׳. כ״ד) נמואל וימין יריב זרח שאול. ובתחלת פירוש דניאל (א׳. א׳) גם הוא פירש ככה על זרח. ומה שהזכיר על יהושע הוא יהושע בן יהוצדק (חגי א', א׳) שנקרא בספר עזרא (ג׳, ב׳) ישוע בן יוצדק. ולא אמר על יהושע בן נון כי הכתוב פירש ויקרא משה להושע בן נון יהושע (במדב׳ י״ג, ט״ז), וזה האחד אינו מפורש. [רק דרך הדרש שמענה ועתה דע לך הסוד]. יש תופסים עליו מהדברים האלה באמרם שהיתה דעתו שהדרש אינו כלום, וחלילה חלילה, רק אתן לך כלל לכל המדרשים וההגדות. דע כי הם על שלשה דרכים: האחת כל מצוה שקבלו על פה וכל גזרה שגזרו לעשות לה גדר הביאו לה פסוק שידמה שרמזו עליה עשו אותו אסמכתא בעבור הפתאים כאשר פירשתי. והשני כל חכם שהיה דורש ברבים ורצה למשוך לב העם לעבודת השם לקח לו פסוק אחד ודרש בו כפי רצונו לצורך זמנו בדרך צחות הלשון כאשר יעשו המשוררים בעלי המליצה, והיה זה כהוראת שעה. והשלישי כל חכם שרוצה ללמוד תלמידיו סודות החכמות הוא רומז על רמזים בקוצר, והיה נותן לו פסוק דומה לקצת מלותיו להיות לסימן על הרמזים ההם כדרך שעשו בחולין פרק אלו טרפות (דף ס״ב, ע״ב) בענין עופות טמאים שאמרו וסימניך עמוני ולא עמונית. וכן רבים. ושלשת הדרכים האלה כולם נכוחים למבין. ואולם כי רבותינו ז"ל אמרו (ירוש׳ סנהדרין, פרק ד׳, הל׳ ב') כי מ״ט פנים לתורה. גם שבעים פנים לתורה. והנה גם הם אמרו אין מקרא יוצא מידי פשוטו (שבת, דף ס"ג, ע״א). והנה הדרש איננו סותר הפשט רק כל אחד יש לו דרך. ור׳ אברהם לא בא אלא לפרש הפשט לאשר יחפוץ להבינו. והניח דרך הדרש לאשר דורשים בבתי כנסיות להקריב העם לעבודת השם ית׳, ועל כן אמר לך בכאן כי דרך הדרש ראוי שתשמענה ותתבונן בה מאיזה דרך הוא משלשת הדרכים שהזכרתי כדי שתדע סודה. שאם יש בה דברי חכמה רמוזים תבינם בטוב שכלך. [ובדרש אשר לקח מרד שהוא כלב בן יפונה שמרד בעצת המרגלים] פירוש: כך דרשו במגילה פרק ראשון (דף י״ג, ע״א) ובסנהדרין פרק ראשון (דף י״ט ע״ב), והוא יזכיר זה עוד בסוף פרשת ואלה המשפטים (שמות כ״ד, י״ד). [שהכתוב אומר שזה מרד הוא מבני בניו של כלב]. פירוש: בדברי הימים (א׳ ד׳, י״ז) כתוב. [וסוף דבר אמרו הגאונים על הדרש אין מקשין בו ואין משיבין ממנו]. פירוש: רבינו האי גאון אשר אמר בפירוש מסכת חגיגה שלו דעו כי דברי אגדה לא כשמועה הם. אלא כל אחד ואחד דורש מה שעולה על לבו כגון אפשר. ויש לומר, ולא דבר חתוך, לפיכך אין סומכין עליהם. גם בתשובת שאלה פירש כמו זה הפירוש. ואמר ר' אברהם כי אין להקשות עליו ואין ללמוד ממנו קושיא להשיב על דברי הפשט, זה בעבור כי לא נדע על אי זה דרך אמרוהו מג' הדרכים הנזכרים, ואיך נביא ראיה ממה שלא נדע למה אמרוהו.
יב
[איננה נכון כאשר אפרש]. פירוש: בפסוק ואמרו לי מה שמו (שמות ג', י״ג). [רק הכהו באבן או בחנית]. פירוש: במדרש ילמדנו (אות ט׳) יש סיוע לדבריו שאמר הכהו במגריפה של טיט והוציא את מוחו.
יג
[להתבלע נו״ן]. פירוש: כי משפטו ננצים.
כב
[ויקרא את שמו גרשם, משה קראו]. פירוש: הוצרך לומר כן בעבור שכתוב לפני זה (כ"א ויתן את צפרה בתו למשה שלא תחשוב כי ויקרא שב על רעואל. [ועוד אפרשנו]. פירוש: בפסוק כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך (שמות ד, י״ט).
כה
[השתי דעות, דעת היש ודעת העתיד]. פירוש: כבר הזכירם בסוף פרשת וארא בפסוק והאלהים נסה את אברהם (בראש׳ כ״ב, א׳) ושם ביארתי דעתם. [והקרוב כי הכתוב ידבר על דרך דעת בני אדם]. פירוש: דברה תורה כלשון בני אדם להבין השומעים, ואין צריך לחפש דברים אחרים על זה הפסוק, וכן רמז בפסוק והאלהים נסה (בראש׳ כ״ב, א׳).
ג
א
[כאשר אפרש בפסוק ויאמר משה לחובב]. פירוש: בפרשת בהעלותך (במדבר י׳, כ״ט).
ב
[כי לא ימצא נעלם כי אם בסוף]. פירוש: בפרשת אלה מסעי בפסוק פדהאל (במדבר ל"ד כ״ח) יפרש זה. [מה אמלה לבתך]. פירוש: פסוק הוא ביחזקאל בענין הודע את ירושלם (ט״ז. ל'). [על כן אמר הגאון כי סנה יתחלק לשני חלקים]. פירוש: דעת ר' אברהם בכאן כדעת הגאון, ובפרשת וזאת הברכה (דברים ל״ג, ט״ז) יפרש שכני סנה שהוא השמים, ובזאת הפרשה בשני מקומות ירמוז כי "מתוך הסנה" הוא קוץ. ושם ירמוז כי לפי דעתו הפירוש השני של הגאון הוא האמת, כלומר שמים כאשר אבאר במקומו. [ואחרים אמרו כי הסנה שמים]. פירוש: בכל מקום. [ואמרו כי טעם בוער באש כמו וההר בוער באש (דברים ד', י״א וה', כ״ג)]. פירוש: כי וההר בוער הוא פועל עומד, ואמרו כי הסנה בוער באש כמוהו, כלומר הוא בעצמו היה נשרף. [והנה שכחו איננו אכל. גם מדוע לא יבער הסנה (ג')]. פירוש: על דעתו מלת הסנה בוער באש הוא פועל יוצא ופירושו שורף באש את כל סביבותיו. [שפירושו ישמר ויסור]. פירוש: על "איננו אכל" אמר, גם על "לא יבער הסנה״. כי שניהם ענין אחד והם פועלים עומדים, כלומר אחר שהוא שורף כל הדברים מדוע לא יפסד הוא ולא יכלה. [כאשר יבער הגלל עד תמו]. פירוש: במלכים כתוב כי אחיה השלוני אמר לאשת ירבעם שהשם קרע הממלכה מבית דוד ונתנה לו, והוא לא שמר מצות השם אבל עבד ע״ז, לכן הנני מביא רעה אל בית ירבעם והכרתי לירבעם משתין בקיר עצור ועזוב בישראל וביערתי אחרי בית ירבעם כאשר יבער הגלל עד תמו (מלכי' א' י״ד, י׳). כלומר שישמידם עד שיפסידו ויגלו כדרך שהגלל אובד ונשמד ונעדר מן העולם, כדרך שאמר צופר הנעמתי כגללו לנצח יאבד (איוב כ', ז׳), ואלו היה לשון שריפה לא היה נפסד לגמרי כל בית ירבעם, אבל היו נשארים קצתם כי הדבר הנשרף ישאר מעט אפר, גם יש פעמים שאין הכל נשרף. ואין דברי הנביא ככה, והעד תחלת הפסוק. [על כן אין במלה זכר אש]. פירוש: על מלת יבער הגלל. ויתכן שאמר גם על איננו אכל ועל לא יבער הסנה. כי כולם ענין אחד. [הכתוב הופך דבריו]. פירוש: הפסוקים סותרים זה את זה, כי מתחלה אמר בוער באש ואח״כ אמר לא יבער. [ואני אומר הסוד ברמז בפרשה הזאת]. פירוש: בפסוק ואמרו לי מה שמו (שמות ג' י״ג) ובפסוק ואת המטה הזה (שם ד', י״ז) ושם אבאר דבריו. [והנה המלאך נראה אליו והוא האלהים הקורא מתוך הסנה]. פירוש: מתחלה כתיב וירא מלאך ה׳ אליו, ואח״כ כתיב ויקרא אליו אלהים (ד׳), וזה לאות כי המלאך שנראה אליו הוא בעצמו קראו, והנה נתברר שהמלאך נקרא אלהים. [וטעם וירא ה׳ כי סר לראות שצוה למלאך שיאמר לו אל תקרב הלום]. פירוש: ואם יטעון טוען איך אמרת שהכתוב אמר אלהים על המלאך הלא גם שם כתיב וירא ה׳ כי סר לראות ואחריו כתיב ויקרא אליו אלהים ויורה כי מלת אלהים נאמרה על השם, ור' אברהם השיב על זה כי איננו קשה, כי פירושו כך: כי כשראה השם שסר לראית צוה למלאך שהוא אלהים שיאמר למשה אל תקרב הלום.
ז
[ויאמר ה׳ ראה ראיתי, אלה דברי המלאך]. פירוש: כבר ביארתי כי השליח ידבר בלשון השולח, וע״כ נקרא השליח בשם רבו, כדרך כי שמי בקרבו (שמות כ״ג, כ״א). ורבותינו ז״ל אמרו בשבועות פרק שביעי (מ״ז, ע"ב) עבד מלך כמלך. [הלא תראה אמר יעקב האלהים הרועה אותי (בראש' מ״ח, ט״ו)]. פירוש: אם יקשה עליך איך אמר המלאך ראה ראיתי את עני עמי ולא אמר שהשם ראה את עני עמו תמצא תשובה לדברך בפסוקים שמזכיר והולך. [הוא המלאך]. פירוש: במצות השם. [כאשר אמר הכתוב השמר מפניו ושמע בקולו (שמות כ״ג, כ"א)]. פירוש: שתעשה כל מה שיאמר לך כי לא יאמר רק רצוני, ואף על פי שהוא מנהיגך ומטיב לך אל ישיאך לבך לעבוד אותו. כי אין כח בידו ויכולת לעשות כי אם מה שאצוהו, וזה טעם לא יהיה לך אלהים אחרים על פני (שמות כ', ג'; דבר׳ ה', ז'). [על כן יקרא השם אלהי האלהים]. פירוש: בעבור כי המלאכים נקראו אלהים והשם ית׳ אדון עליהם על כן נקרא אלהי האלהים. [ואמר בתחלה כל מקלל אלהיו ונשא חטאו (ויקרא כ״ד, ט״ו) וחזר ואמר (פסוק ט״ז) ונוקב שם ה׳ מות יומת]. פירוש: הנה ראיה מן התורה שהמלאך רועה את האדם והוא נקרא אלהיו, ועוד אם אדם יקללנו ישא חטאו, אבל בית דין לא ימיתוהו על ככה, אבל אם יברך את השם הנכבד יהיה נסקל. [ואם הוא יחלל את השבת לא נכנו נפש]. פירוש: אף על פי שהוא מכחש במעשה בראשית, והטעם כאשר רמז שהכל בידי המלאכים. [ואם הוא יקוב את השם נהרגנו מיד]. פירוש: כי אין תועבה גדולה מזאת שהיא כנגד השם הנכבד, ולא כן על המלאכים.
יב
[והנכון כי אות יתחלק בלשון הקדש לטעמים רבים]. פירוש: עוד יזכור זה במקומות רבים ויפרש הכל בפרשת ראה בפסוק ובא האות והמופת (דברים י״ג, ג'), גם בפירוש ישעיה בפסוק לכן יתן אדני הוא לכם אות (ז׳, י"ד). [והטעם זה לך האות למה שלחתיך]. פירוש: אם תרצה לדעת הטעם מדוע שלחתיך להוציאם דע כי שלחתיך להוציאם כדי שתעבדוני על ההר הזה. [גם יתכן להיות פירוש וזה לך האות רמז לסנה וגו׳]. פירוש: מאחר שהמראה הגדול הזה נראה לך על ההר הזה, הנה זה לך ראיה ואות שזה המקום מובחר שתעבדוני שמה.
כג
[כי ליסוד מוסד אני צריך]. פירוש: בעבור שכתוב מה שמו בא הוא לפרש מה פירוש מלת שם. ובעבור שיפרש סוד השם שנכתב בד׳ אותיות הוצרך לפרש מה שם עצם ומה הוא שם תואר ומה העצם הנודע על פי השם ההוא, ובעבור שיזכיר עיקר השמות מה היא, על כן יפרש שאין כח באדם לעשות מעשים על ידי שמות. [כל יש עצם וצורה]. פירוש: בספר תהלות בפסוק יושב בשמים ישחק (תהל׳ ב׳, ד׳) פירש כי העצם הוא הגשם והצורות הם המקרים, ודעתו בזה על מה שתחת הגלגל. [וגבול העצם שהוא עומד בעצמו]. פירוש: בספר צחות בשער חילוק הלשון פירש זה באמרו כי עצם הדבר הוא גוף הנושא המקרים וישחת המקרה ויעדר בבוא הפכו, והעצם עומד, כלומר העצם הוא החומר שממנו נבראו הגופות, והוא נכון ומזומן תמיד לקבל הצורות, והנה אם תפסד צורתו האחת התחדש בו צורה אחרת, והנה נשתנו הצורות והעצם לא נשתנה כשהדונג יקבל החותמות, וישתנו החותמות והדונג לא ישתנה. ודע כי מלת גבול בדברו חכמי המחקר הוא מלה נאמרת בכלל על מה שהורכב משני ענינים כדי לפרש הדבר, כלומר כשישאלו על אדם מה הוא זה ויענה העונה כי הוא חי מדבר, הנה חי מדבר היא התשובה, וזאת התשובה נקראת גבול, ויש בו תנאים שהם מבוארים במלאכת ההגיון. [והצורה & הפך הדבר]. פירוש: כי איננה עומדת בעצמה ואיננה נמצאת כי אם על העצם. [על כן כל שנים הם אחד]. פירוש: כל ההווים מעצם וצורה שהם שנים אינם כי אם דבר אחד, כלומר העצם, אבל הצורה אם תסור מהעצם הנה נעדרה ונפסדה, ולא כן העצם, כי הוא העומד אף על פי שהצורות משתנות ונפסדות. [ואין כל אחד שנים]. פירוש: ולא יצריכנו זה לאמר שכל מה שנקרא אחד הוא שנים, אבל קצת הנקראים אחד הם שנים וקצתם אינם שנים, והנה כל גוף נקרא אחד ואיננו אחד רק הוא שנים, כי הוא מורכב מעצם וצורה, אך השם הנכבד הנקרא אחד והוא אחד באמת, כי איננו מורכב מדבר אחר, ולא יתכן לאמר עליו שהוא שנים. [וכל אחד מאלה יעשה שתי פאות]. פירוש: האורך יעשה פנים ואחור, והרוחב יעשה ימין ושמאל, והעומק יעשה מעלה ומטה. [מורכבים הם מהשלש ]. פירוש: שהם אורך ורוחב ועומק. [ואין מספר אחריו]. פירוש: אחר מספר שלשה. [כי המרובע כאחד]. פירוש: בספר האחד במספר ד׳, ובספר השם בשער ד', ובספר טעמי ראשית חכמה בשער ג׳ פירש זה שאמר כי המרובע דומה לאחד, כי מצאנו אחד עם חמשה שהם שווים. כי שניהם שומרים עצמם, כלומר במרובעם ואינם מתחלקים וששה דומה לשנים כי שניהם זוגות ויתחלקו לנפרדים ; וככה שלשה עם שבעה, כי שניהם נפרדים ויתחלקו אל הנפרדים; וארבעה עם שמונה, וככה כל המספר, כלומר כשיהיו נערכים ארבעה כנגד ארבעה, והנה אחד עם ארבעה משונה. כי זה שורש חשבון, וזה מורכב, וזה נפרד, וזה זוג, בעבור כי אחד הוא תחלת המערכה וד׳ סוף המערכה, ועוד כי הד' מתחלק והאחד איננו מתחלק וככה ב' עם ה׳, וג', עם ו׳, וד' עם ז', וכל המספר על זה הדרך. [והנה שם כל נקרא עצם או תואר]. פירוש: כל השמות של הנקראים בשם הם באמת שם העצם או שם התואר. ופירוש תואר כנוי. [והנה התואר נלקח משרשיו]. פירוש: זה התואר הוא נקרא על שם היסוד שהנקרא נברא ממנו, כמו אדם שנקרא כן בעבור כי נברא מאדמה. [על דבר מקרה]. פירוש: שאירע בעת ההיא מקרה וקראו שם האיש בשם המקרה. [וטעם כל שם רמז לנקרא]. פירוש: שם אברהם הוא רמז על האיש הנקרא כן, וכשיקרא ראובן או שמעון את האיש הנקרא אברהם ויאמר לו אברהם אברהם כל העולם יודעים שלא אמר כן על יצחק או על יעקב רק על האיש הידוע בשם אברהם, על כן קראו שמות לבני אדם כדי שיכירו את מי יקרא הקורא. [והקורא הוא נושא כל שם בפה או במחשבה]. פירוש: כשאדם קורא את חבירו הנה הקורא נושא בפיו את שם הנקרא, וכשאיננו קורא אותו הנה הוא שומר שמו במחשבתו כדי שיזכרהו בעת שיצטרך לקרוא אותו, וצורך הקריאה הוא כדי שיכיר הנקרא כי אליו קרא הקורא הזה. [והנקרא לא ישתנה בעבור שנוי השמות]. פירוש: זה אמר כנגד הקוראים עצמם מקובלים, האומרים כי כפי השם שיזכיר האדם בתפלתו ככה יתן לו הבורא, כלומר אם יבקש רחמים יזכיר שם בן ארבעה אותיות שהוא מדת רחמים ואז ירחמוהו, ואם יצטרך דין על אחרים יזכיר שם אלהים שהוא מדת הדין וכן כלם, והוא סותר דבריהם. [על כן האומרים כי בשם יעשו מעשים גדולים לא ידעו השם]. פירוש: דעתו כדעת רב האיי גאון ז"ל ששאלוהו על אודות השם כי יש כמה שמות שיעשו בהם מעשים גדולים שלא יתכן לעשותם אלא באות ובמופת, כגון המחביא עצמו מן הלסטים והאוסר אותם, והוא השיב כי כל אלו דברים בטלים הם, כי אפילו הם צדיקים גמורים אין נעשה להם כזאת. כי אם היה אמת במה תכירו אותות הנביאים ממה ! שההדיוטות עושים בשם, ומה הפרש יהיה בין נביא ובין זולתו, והאריך להביא ראיות. והרמב״ם ז״ל אמר כדבריהם במורה הנבוכים בחלק הראשון בפרק ס״ב [וחלילה חלילה מהאומרים כי השם היה חקוק על המטה ובו בקע המים]. פירוש: בעבור שכתוב כן בפרק ארבעים מפרקי ר׳ אליעזר ובדברי הימים של משה, והוא אומר כי זה לא יתכן בעבור כי אם נבקעו המים מפני כח השם החקוק, הנה זה יורה כי משה עשה הכל מעצמו על ידי שמות ולא יי' שלחו, וזה שקר מפורסם. [והראיה השלשה פסוקים (שמות י״ד, י״ט—כ״א)] פירוש: שהם סיפור דברים ממה שאירע ואינם שמות, כי אלו היו שמות היו כתובים על סדר השמות. [בכחו ובגבורתו]. פירוש: ולא על ידי שמות, והראיה שכתוב בפסוקים האלה (שמות י"ד, י״ט־כ״א) ויולך יי׳ וגו׳ (שמות י"ד, כ״א). [ואני אגלה לך סוד הפסוקים הנזכרים]. פירוש: יגלה למה אמרו הקדמונים כי יש בהם השם המפורש. [דע כי כל הנבראים מארבעת השרשים]. פירוש: אחר זה אבאר לך שלשת העולמות שרמז הוא בפירוש דניאל (י', כ״א, והנה בכאן רמז על העולם השפל. [לא יעמדו רגע אחד על מתכונת אחת]. פירוש: בעבור שהם תלויים במערכת הכוכבים], וידוע כי המערכת משתנה בכל רגע כמו שמפורש והולך. ועל כן ישתנו השפלים התלוים בעליונים. ואמר לנו זה הרמז בעבור כי כתוב כאן (י״ד, י״ט) ויסע מלאך האלהים, ואחריו כתוב (שם) ויסע עמוד הענן. והטעם כי בהתנועע העליונים יתנועעו היסודות וירדו ניצוצות אל הארץ ויעלו ממנה אדים ועננים ויתחדשו מקרים. [ותנועות המסבה משתנות כנגד המוצק]. פירוש: הכוכבים עולים ויורדים סביבות הגלגל והולכים מהלך ישר, ובעבור הגלגלים הגדולים והקטנים יש פעמים שהכוכב חוזר לאחור למראה העין. ופעם ממהר. ופעם מתעכב.. והנה מתחדש להם שנוי. אך זה השנוי איננו כנגד עצמם רק כנגד הארץ למראה העין, וזה גורם שהמערכת תשתנה בכל רגע. וכפי השתנותה ישתנו השפלים בעבור כי הם תלויים בה. והנה הזכיר העולם האמצעי. [והאחד שהוא בצורה הוא העומד לבדו]. פירוש: זה רומז אל העולם העליון שהוא עולם השכל, כי הוא אחד באמת, ואין בו חלוק ולא פירוד ולא שנוי כאשר יש בשני העולמות האחרים, והוא עומד לעדי עד, והנה הפך העולם השפל שלא יעמוד על מתכונת אחת, והאמצעי מורכב משניהם. [גם השנים האחד מעמידם כי אין מעמדם בעצמם]. פירוש: שני העולמים שהם השפל והאמצעי אינם עומדים מעצמם רק העולם העליון מעמידם. וזה היא שכתוב אתה הוא יי' לבדך אתה עשית את השמים וגו'. הארץ וכל אשר עליה וגו׳. ובאחרונה אמר ואתה מחיה את כלם (נחמיה ט'. ו'), כלומר שמעמידים לעולם. [והנה יש אחד גם אחד בשנים]. פירוש: כבר אמרתי כי העולם העליון נקרא אחד, ועתה רומז כי ממנו יש כח שמעמיד העולם האמצעי. גם יש כח אחר שמעמיד העולם השפל והכל מהעליון, והנה הכח המעמיד את העולם האמצעי הוא נפשות הגלגלים, והם הם המלאכים הקדושים שהם רבים במספר ואחד בעצם, והמעמיד את העולם השפל הוא השכל הפועל, ועוד אדבר על זה, והנה האחד נמצא גם בשני העולמים. [וכאשר תספור השנים תמצאם שבעה]. פירוש: זה הדבר יובן על דרכים רבים: האחד כי שניהם הם גוף. וכל גוף יש בו שש פאות כאשר אמר למעלה, והפאות הם צורת הגוף. והנה שש פאות והעצם הם שבעה. והדרך השני כי העולם האמצעי יש בו שבעת המשרתים, והעולם השפל יש בו שבעה גבולים שהם חלקי הישוב. והדרך השלישי כי מחברות המשרתים הם ק"כ וכולן מורכבות ממספר שבעה כאשר פירש בספר האחד ובספר העולם, כי הנה המחברות השניות הן כ״א, והשלישיות ל"ה, גם הרביעיות ל״ה, והחמישיות כ״א, והששיות ז' ומחברת שבעתם אחת. והנה כ״א גם ל"ה מורכבים ממספר שבעה, וככה בעולם השפל יש שבעה מינים, האחד מתכות ואבנים שנקראים דומם, והשני הצמחים. והשלישי התולעים הנמצאים תחת העפר, והרביעי חיות המים, כי לא יהיו חוץ מהמים, והחמישי העופות, כי הם חיים למעלה באויר, והששי הבהמות אשר על הארץ, והשביעי המדבר והוא האדם; גם יש באדם לבדו שבעה דברים, והם ארבעת המזגים שהם קור וחום וליחות ויבשות, גם שלש נפשות שהן רוח החיים והנפש המתאוה והנשמה המשכלת. והדרך הרביעי כי יש בעולם השפל ארבעת היסודות, ובעולם האמצעי עצם הגלגל ועצם הכוכבים ועצם הגלגל התשיעי שהוא נכבד מהכל, והנה כלם שבעה ודרכים אחרים שאין צורך להזכירם. [על כן היא השבועה]. פירוש: על כן נקראת מלשון שבעה, והטעם שהוא רמז לשבעת המשרתים שהם מעמידים העולם השפל במצות השם, ויהיה פירוש דברי הנשבע כי כאשר יעמדו שבעת המשרתים עד עולם כן יעמדו דבריו ויתקיימו, והנה הכופר בשבועתו כאלו מכחש הנהגת העולם והשפע שהשם משפיע עליו מחסדיו. [ואם תספור השם הנכבד והנורא תמצאנו שנים ושבעים]. פירוש: זה הענין יודע מספר המספר שלו משער שלישי, שאם תקח מספר יו"ד שהוא עשרה ותחבר עמו מספר יו"ד ה"א שהם ט״ו יעלו כ"ה, ותחבר אליהם מספר יו״ד ה"א ו"ו שהם כ"א יעלו מ"ו, ותחבר אליהם מספר יו"ד ה״א ו״ו ה"א שהם כ"ו יעלו הכל ע"ב. [ובעבור שאלה הג' פסוקים מע״ב אותיות]. פירוש: שמספרם עולה כמספר הסכום העולה מהשם הנכבד. [על כן אמרו הקדמונים ששם השם]. פירוש: אבל אין דעתו ככה. אם תקח חצי השם במבטא]. פירוש: באותיות שיבטא האדם חצי השם והם יו״ד ה״א, והנה מספר כלם כ״ו. [יהיה ככל השם במספר]. פירוש: כי מספר יו"ד ה"א ו״ו ה"א יעלה כ"ו. ופירושו זה: כי בעבור שכל אחד מאלה הפסוקים יש בו ע"ב אותיות שהם כמספר החשבונות העולות מאותיות השם על כן אמרו הקדמונים שיש כאלה הפסוקים והדומה להם שמות הבורא ית׳. אך דעתו כי אלה הפסוקים אינם שמות כלל, אבל שמות העצם הם השלשה הידועים שם אהי״ה, י״ה, יהו"ה לבדם, ושאר השמות כמו אלוה ואדון ושדי הם שמות התאר. [גם פרעה ידע כי יש אלהים]. פירוש: אחר שראה פרעה שהכוכבים סובבים תמיד בלי שנוי ידע כי הם בעלי דעת, ואחר שאין דעת כי אם למי שהוא בעל נפש, הנה ידע שהם בעלי נפש, ונפשותם הם המלאכים המנהיגים אותם, והם הנקראים אלהים. [רק לא ידע זה השם]. פירוש: לא ידע שיש אלוה עוד שהוא אדון על כל האלהים ושיוכל לשנות התולדת ולחדש דברים שאינם בכח הכוכבים. [על כן לא תמצא זה השם במעשה בראשית]. פירוש: כבר ביארתי דעתו בבראשית בפסוק והנהר הרביעי (בראש' ב', י״ד). [גם לא תמצאנו בספר קהלת]. פירוש: בסוף ספר יסוד מורא פירש כי זה בעבור כי הוא ידבר על חכמת האלהים והכח שקבל הכל, לא היחיד כמשה, כלומר שהוא ידבר בחכמת התולדת. [וזה השם הנכבד בעולם שהוא באחד עומד בעצמו]. פירוש: כבר הזכרתי בפרשת בראשית (ג', כ"ד) כי בפירוש ספר דניאל (ב', כ"א) פירש כי שלשה עולמות הם; ובספר השם בשער ב׳ ובשער ח' אמר כי שם אהי"ה הוא שם עצם לעליון, ושם י״ה הוא שם עצם לשכינה השוכנת בין המלאכים, ושם יהו"ה הוא שם עצם לשכינה השוכנת בקרב ישראל, והנה מדבריו אלה תבין כי העולם שהוא באחד הוא העליון. ואמר שהוא באחד בעבור כי לא יקבל חילוק ולא פירוד, וכבר האריך ארסטו לבאר זה בספר חכמת האלהות הנקרא תאלוגיאה. ור' אברהם יפרש בפרשת כי תשא בי״ג מדות (שמות ל״ד, ו') גם בספר השם בשער ב' כי השם הנעלה פעם הוא שם עצם ופעם שם תאר, כלומר שם מדה, על כן הוצרך לפרש כאן כי אותו השם אשר הוא נכבד בעולם העליון, כלומר אלהי האלהים, אשר הוא אחד באותו העולם שהוא באחד, ושאיננו מתחלק, עומד בעצמו לעדי עד. ואמר בעצמו בעבור כי אין מעמדו מכח אחרים כי הוא לבדו מעמיד כל הנמצאים. ויש ספרים שכתוב בהם "וזה השם הנכבד בעבור שהוא באחד עומד בעצמו", ולפי דעתי כן האמת, ופירושו כי בעבור שלא ישיגהו חילוק ולא פירוד על כן עומד בעצמו תמיד ולא ישתנה ולא יוסיף ולא יגרע, כי אין לו צורך לבלעדיו שיעמידהו. [ובעבור שימצא בשנים יסמך על כן אמרו יי' אלהים יי' צבאות]. פירוש: כבר הזכרתי שאמר בספר השם (שער ח' כי שם י"ה הוא רמז לשכינה השוכנת בין המלאכים ושם יהו"ה רמז לשכינה השוכנת בקרב ישראל, ודעתו היתה בזה על האור והשפע היורד מאתו אל הגלגל להעמידו לעדי עד ולהנהיגו, וככה האור היורד מאתו אל העולם השפל להנהיגו, והוא על דרך כי שמי בקרבו, כמו שיפרש במקומו (שמות כ״ג, כ״א), והנה אורו וכחו ימצא בשני העולמות האלה, על כן תמצא השם שהוא יהו"ה שיבא בסמיכות למלת אלהים או למלת צבאות להודיע כי במקום שכתוב יי' אלהים הוא רמז על השכינה השוכנת בקרב האלהים שהם המלאכים, ובמקום שכתוב יי׳ צבאות הוא רמז על השכינה השוכנת בקרב הצבאות. שהם צבאות השמים, והם הכוכבים, שנאמר ופן תשא עיניך השמימה וראית את השמש ואת הירח ואת הכוכבים כל צבא השמים (דברים ד׳, י״ט), וכבר דברתי בזה בתחלת פרשת בראשית (א׳, א'). [והוא למד זה מהדרש]. פירוש: רבותינו ז״ל דרשו כן במסכת חגיגה בפרק שני (דף ט״ו ע״א) ופירש רש״י כי אין כמוהו בכל המלאכים. [כי סוד יש לו]. פירוש: למטה מזה יזכיר כי מי בשחק יערוך ליי׳ (תהל' פ״ט, ז׳). ושם אבאר דעתו. [וכן האומרים שהוא שם]. פירוש: אל תשים לבך גם לדבריהם, וזה בעבור כי במסכת שבועות בפרק שבועת העדות (דף ל״ה, ע״ב) אמרו תנו רבנן כתב אל״ף למ״ד מאלהים. יו"ד ה״א מיי׳ אין נמחקין, שי״ן דל״ת משדי. (אל״ף דל״ת מאדני צד"י בי״ת מצבאות נמחקין. ר׳ יוסי אומר צבאות כולו נמחק שלא נקרא הקב״ה צבאות אלא על שם צבאות ישראל, שנאמר והוצאתי את צבאותי (שמות ז', ד') ואמר שמואל הלכה כר׳ יוסי, כן כתוב בספרים הישנים המוגהים, ויש ספרים שכתוב בהן אמר שמואל אין הלכה כר׳ יוסי, וטעות הוא, כי אם אין הלכה כר׳ יוסי מה בא שמואל להשמיענו. הלא בלתי זה ידענו כי יחיד ורבים הלכה כרבים. ואם תאמר בעבור כי ר׳ יוסי נימקו עמו והלכה כדבריו בכל מקום. על כן הוצרך שמואל בכאן לומר שאין הלכה כדבריו, התשובה אמת כי הלכה כר׳ יוסי מחבירו אבל לא מחבריו, וככה אמרו רבינו שמואל הנגיד ורבינו שמואל בן חפני. כי אם חולקים רבים עליו הלכה כרבים, וכן תמצא בכל מקום בתלמוד כשחולק ר׳ יוסי כנגד רבים פסקו הגאונים כדברי הרבים אף על פי שאין התלמוד פוסק כחכמים החולקים עליו, ועל כן בכאן היה ראוי שיהיה הלכה כרבים, ובא שמואל להשמיענו כי אפילו כנגד רבים הלכה כדבריו בזה. והנה במסכת סופרים בפרק רביעי מסייע ר׳ שמעון בן אלעזר לר׳ יוסי. כי כתוב שם ר׳ יוסי אומר צבאות חול, אמר ר׳ שמעון בן אלעזר של בית חגורה היו כותבין בירושלם והיו מוחקין צבאות שהיו נוהגין בו חול שנאמר ופקדו שרי צבאות בראש העם (דברים כ׳, ט׳). ואחר שר׳ יוסי ור׳ שמעון בן אלעזר הם שנים, הנה הם רבים כנגד יחיד, והלכה כרבים, ואף אם תאמר כי דברי תנא קמא הם דברי רבים עדיין יש להכריע כדברי ר׳ יוסי ור׳ שמעון אלעזר יותר מדברי תנא קמא בעבור כי ר׳ יוסי נמקו עמו. כלומר שנותן טעם לדבריו, והנך רואה כי דעת ר׳ אברהם כדעת ר׳ יוסי וכדעת ר׳ שמעון בן אלעזר באשר אמרו כי צבאות איננו שם, רק שר׳ יוסי מביא ראיה מפסוק והוצאתי את צבאותי, וכן היתה דעת הגאון כר׳ יוסי כמו שהזכיר ר' אברהם בשמו בפרשת וארא (שמות ז', ד') ור׳ אברהם חולק על הגאון לאמר כי מדרך הפשט אין הטעם על צבאות ישראל. רק על צבא השמים כאשר הזכרתי למעלה, אך על דעת ארבעתם נתברר כי צבאות חול. [הלא תראה הכתוב אומר אלהי האלהים אלהי הצבאות]. פירוש: בה"א הידיעה. ואלו היה שם לא היה עליו ה״א הידיעה. כי לא יתכן זה בלשון הקדש ולא ימצא בכל המקרא כמו שביארתי בפרשת בראשית בפסוק ויטע (בראש׳ ב׳, ח). ובספר השם בשער שני פירש זה היטב. [ואל יקשה עליך יי׳ אלהים צבאות השיבנו (תהל׳ פ', כ)]. פירוש: בעבור כי אין השם סמוך לצבאות כדרך כי עזי וזמרת יה יי׳ (ישעי׳ י״ב, ב׳) שהם שני שמות ואין בהם סמיכות. [וטעם דברי יעקב והיה יי׳ לי לאלהים (בראש׳ כ״ח, כ״א) כי יש כח במשולש לקבל]. פירוש: מי שתחכם נפשו עד שידע הדברים הטבעיים הנמצאים בעולם השפל יוכל לקבל כח לפעול פעולות גדולות בדרכי התולדת ואין כל חדש. ומי שיחכם נפשו בחכמת הכוכבים שהם בעולם האמצעי יוכל לקבל כח מהם ומהתולדת, בעבור כי העולם השפל תלוי באמצעי. ובאותו הכח יוכל לעשות מעשים רבים בדרך התולדת. אבל לא יחדש דבר שאינו נמצא כמנהג העולם. ומי שיחכם בסוד החכמה העליונה שהיא מעשה מרכבה בסוד העולם העליון וידע את השם וידבק בו, הנה אז דבקה נפשו בזוהר הכבוד העליון אשר הוא משפיע טובתו על כל הנמצאים וכלם יקבלו מהודו. והנה האיש הנדבק בו יוכל אז לקבל כח מהכבוד הגדול ההוא ויעשה מעשים חדשים ונפלאים שאין כח בתולדת לעשותם, ויעשה כאשר עשה משה או יותר. [ואין צריך לשנים]. פירוש: אחר שיקבל כח מהעולם העליון אין לו צורך לקבל מן העולמים השפלים כי כבר לקח גם הוא מהמקום שהם לוקחים וינק מהמקור שהם יונקים, רצה לומר מהעולם העליון. ושב כחו ככחם או גדול מהם. [כי גדול יי׳ מכל אלהים (שמות י״ח י"א)]. פירוש: שהם המלאכים הקדושים שאינם גוף והם נפשות הכוכבים. [וזה טעם כי מי בשחק יערוך ליי׳]. פירוש: במזמור פ"ט כתוב ויודו שמים פלאך ה׳ אף אמונתך בקהל קדושים ואחריו כתיב כי מי בשחק יערוך ליי׳ דמה ליי׳ בבני אלים (תהל' פ"ט, ו׳—ז'). ור׳ אברהם פירש שם ככה: יודו שמים: בתנועתם תמיד על פלאך ועל אמונתך כלומר בעבור כי תנועתם עומדת לעד ואיננה פוסקת, ואף היא באמת בקהל קדושים, שהם המלאכים המניעים. כי מי בשחק יערוך ליי׳: כמו יעריכנו הכהן (ויקרא כ״ז, ח׳). ידמה ליי׳ בבני אלים: הם הכוכבים, (והטעם) כי חכמי המזלות יראו בנסיונם פלאות גדולות ומעשים נוראים מתחדשים יום יום כפי כח הכוכבים ומערכת אלה לאלה, והיודעים דעת עליון ידעו כי מעשה השם הנכבד (נפלאים) יותר ויותר. [כי]. פירוש: כי מעשה המלאכים הם בדרך התולדת. שהוא הכח שנתן להם השם ית׳ במעשה בראשית ועליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע, ואין כל חדש, כי כל אשר להיות כבר היה לעולמים, אבל מעשה השם ית׳ הם חדשים לבקרים והם עצומים ונפלאים אשר לא נבראו כמו הם, ולא היו לעולם, ואיך ידמו מעשה המלאכים למעשה השם ית׳, על כן כתוב (תהל׳ פ״ט, ז׳) כי מי בשחק ידמה לך וגומ׳. [כי לא יאמר ליוצר אין בכליך כלי כמוך]. פירוש: זה רומז אל עוצם מעלת המלאכים באשר הם חיים לעולם, ואינני רשאי לגלות יותר. [והנה כח השם]. פירוש: לפי דעתי במלת כח רומז אל השכל, והוא האור הבא מהשם ית׳. ואולי אמר על השכל הפועל בעבור כי הוא הנראה לנביאים קרא אותי כח השם בעבור כי מכח השם יבא. [מראה אותות ומחדש גופות כנגד המקבל]. פירוש: אם כח המקבל הוא כח גדול יתחדשו לו דברים עצומים ונפלאים אפילו במורגש כמו שנתחדשו למשה ע״ה ואליהו ואלישע, ואם כחו מעט יתחדשו לו דברים קלים, כי פעמים יראה במראה הנבואה ולא במורגש, ועל כן אמר כנגד המקבל שהוא רמז שהנביא רואה הדברים לבדו ואין אחרים רואים אותה כמו שכתוב בספר דניאל (י׳, ז׳). [והמבין סוד זה השם ידע סוד נבואת וירא אליו (בראש׳ י״ח, א׳), גם ויאבק איש (בראש׳ ל״ב, כ״ה וכו׳). גם פלא הסנה (שמות ג׳. ב')]. פירוש: כי בעבור שהמקבלים היו דבקים בהשם ית׳ על כן נתחדשו להם האותות האלה, והיו הדברים כפשוטן כאשר פירשתים במקומם, ומכאן נראה כי דעת ר׳ אברהם כי הסנה הנזכר בזאת הפרשה הוא קוץ, והוא כדברי הגאון שתזכיר למעלה, והעד על שדעתו ככה שהזכיר לפני זה שמראה אותות ומחדש גופות, וידוע כי לא יהיו גופות כי אם במורגש. [ועל דעתי שהוא השני]. פירוש: עתה בא להודיע דעת אחרת ולומר כי אף על פי שפירש כי ענין הסנה היה במורגש כדעת הפירוש הראשון. שהזכיר הגאון אין דעתו נוטה לזה, אבל דעתו נוטה שהפירוש השני שהזכיר הגאון הוא יותר נכון, כלומר שהסנה שמים. ויתכן שאמר "שהוא השני" על העולם השני, והוא בעצמו הפירוש השני של הגאון. והנני מבאר הפרשה על דעתו כדי שיתברר הסוד וירא מלאך יי׳ אליו בלבת אש (שמות ג׳, ב׳), כלומר בהיותו מתבודד בהר נתגלה לו בדעתו כי מלאך השם משגיח על אדם ומשפיע לו טובים בניצוץ האש היורד באמצעות הגלגל שהוא הסנה, וזה פירוש מתוך הסנה. ואחר שנתברר לו זה ראה והנה הסנה בוער באש, כלומר ראה שהגלגל הוא המדליק את האש, כי מתנועת הגלגל יתחמם האויר הקרוב אל הגלגל, והחום ההוא שורף את העשנים העולים מן הארץ, גם ברדת נצוץ השמש יורד עמו חום וישרוף באש את יושבי הארץ, והראיה תקופת תמוז, והחום ההוא יתחבר עם קור הארץ ויתלכדו ולא יתפרדו עד שיתחדשו משם כל הנמצאים בארץ, ומזה ידע כי סבת חיי הגופות השפלים הוא מפאת הגלגל, בעבור כי מהחום הנזכר יהיה החום הטבעי שהוא בבעלי חיים, ואחרי זה ראה כי הסנה איננו אכל, כלומר שהשמים יעמדו לעולם ולא יפסדו, ואז תמה ואמר אסרה נא ואראה את המראה הגדול הזה מדוע לא יבער הסנה, כלומר ראוי לי להתבונן ולדעת הפלא הגדול הזה מדוע לא יהיו השמים נפסדים, הלא השמים גוף. וכל גוף סופו להפסד, ולמה נתן השם כח לשמים שלא יהיו נפסדים ונשחתים, ויעמידם לעד לעולם, וכאשר החל משה להתבונן בדבר הגדול הזה וירא יי׳ כי סר לראות ועל כן שלח המלאך לומר לו אל תקרב הלום, כלומר במופלא ממך אל תדרוש, כי לא יתכן לך לדעת זה בעוד היותך חי, ואחר שהגעת למעלת הנבואה והשכל של נעליך מעל רגליך, כלומר השלך ממך כל התאוות הגופניות וכל דרכי העולם השפל, כי מעלתך גבוהה גדולה מאוד מכל עסקי העולם השפל, כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא, כלומר אל תחשוב כי זאת השאלה ששאלת לדעת סוד הגלגל היא קטנה, דע כי היא גדולה ועצומה וקדושה כנגדך ולא תוכל להתבונן בה, ואם תעמיק בה תשתבש, ויאמר אנכי אלהי אביך, כלומר די לך שתדע אותי ותדע שאני משגיח בעולם השפל ומשפיע טובה להוליכם בדרכי כאשר עשיתי לאברהם ליצחק וליעקב, ויסתר משה פניו וגו׳, כלומר כששמע משה כי השם ית׳ אמר לו ככה, כבש שכלו והסכים בדעתו שלא יהיה לו עסק בנסתרות. בעבור כי היה מתירא מהביט אל המושכלות. ועל כן אמר לו השם ראה ראיתי את עני עמי וגו', כלומר אין ראוי שתמנע עצמך מלקבל, אבל ראוי לך עתה שתשתכל ותראה העוני והעמל שיש על עמי במצרים. כי לפי הנהגת העולם אין ראוי שתהיה זאת האומה נכנעת תחת יד אחרים יותר משאר האומות, ועתה לכה ואשלחך אל פרעה וגו', אז אמר משה מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא הלא אנכי רועה צאן והוא מלך גדול, ועוד איך אומר לו שיוציא לחירות אומה גדולה שהם כלם עבדיו, אמר לו השם אמת הוא כי לא ישלחם בעבורך רק בעבורי כי אהיה עמך, ואל תחשוב שאנכי שלחתיך להוציאם לריק לפרות ולרבות כשאר האומות ולא לתועלת אחרת, אבל דע לך כי שלחתיך להוציאם כדי שתעבדוני על ההר הזה. ודי בזה. [ולא אוכל לפרש]. פירוש: בעבור כי מזה הפירוש נראה שענין הסנה היה כלו במראה הנבואה ולא במורגש. על כן העלימו מפני קוצר תבונת ההמון כמו שהעלים סוד גן עדן. כדי שלא יחשבו הפתאים שמכחש פשט דברי התורה. [והנה אין במקרא שם עצם כי אם זה לבדו]. פירוש: ממה שהזכרתי שפירש בספר השם נראה כי גם אהי״ה גם י״ה הם שמות העצם. [ודרך קריאתו ידענה כל מבין בדקדוק הלשון]. פירוש: בספר השם בשער השביעי אמר בי בעלי הניקוד ינקדו השם על דרך קריאת כנויו. ומזה נדע כי אין זאת קריאת השם לפי האמת. [כי קריאת כזה על שלש מאות ועשרים קריאות הם משתנות]. פירוש: בספר השם בשער השביעי פירש זה: כי אם תשים שו״א נע באות הראשון ותשים באות השני אחת מהתנועות שהם הז' מלכים ותסובב התנועה עם כל התנועות. ופעם תהיה המלה מלעיל ופעם מלרע, ופעם יהיה האות השלישי דגוש גם רפה. ופעם יהיה האות האחרון נח נעלם. ופעם נראה. ופעם על דרך הרחבה כמו יגיה חשכי (ש"ב, כ"ב. כ"ט). ופעם בקמ"ץ גדול. והנה אם שמת תנועה באות הראשון תסובבנו עם כל התנועות, גם פעם מלעיל. גם פעם מלרע. גם תשים האות השני נח נעלם כה״א פדהאל בן עמיהוד (במדב׳ ל"ד. כ״ט. גם תשימנו נח נראה. גם מתנועע בשו"א ופת"ח, גם בקמ"ץ חט"ף. גם האות השלישי פעם נראה ופעם נעלם. וככה האות האחרון גם קמוץ, עד כאן דבריו. ומה שהזכיר שלש מאות ועשרים קריאתו תמהתי מזה בעבור כי המלכים הם שבעה באורך ושבעה ברוחב והנה ז׳ על ז' עולים מ״ט, וכשנערוך מ״ט ז' פעמים יעלו שמ״ג, ויתכן שיש טעות בספרים והיה ראוי להיות שלש מאות וארבעים, ולא חש על הג' בעבור היות מספר גדול, אך עוד קשה ממה שהזכיר בספר השם שנשים שו״א תחת הראשון גם דשני גם השלישי, והנה אם שמנו שו"א תחת הראשון לבדו יהיה מ״ט, ותחת השני לבדו גם כן מ״ט, ותחת השלישי לבדו גם כן מ״ט, ותחת הראשון גם תחת השלישי ביחד גם כן מ״ט, ותחת הראשון והשני יחד גם כן מ״ט, ואם יהיו תנועות תחת השלשה בלי שו״א יהיו שמ״ג, והגה הכל תקפ״ח, ואיך אמר ש״כ, ואני שמעתי ולא אבין. [והמשכיל שידע סוד הנוח והנוע ידע דרך השם ואיך הוא במבטא]. פירוש: מי שהוא מבין בחכמת הדקדוק ידע איך תהיה קריאתו אחר שיחקור כל הקריאות הנזכרות למעלה. ובספר השם בשער השביעי אמר: והנה ידענו כי ראוי להיות האות הראשון מתנועע באחת התנועות. כלומר שלא יהיה נקוד בשו״א. עוד אמר והנה מהשנים השמות נוכל לדעת דרך קריאתו, פירוש: השנים השמות הם י"ה גם אהי״ה, כלומר בשניהם תמצא האות הראשון נקוד באחת התנועות ולא בשו״א. וזה ראיה כי השם הנכבד אין ראוי להיות בו האות הראשון בשו״א רק בנקודת היו"ד של י״ה, או בנקודת האל״ף של אהי״ה. [גם אליהו הנביא יורה צדק]. פירוש: לענין קריאתו אמר, ויתכן שהיתה דעתו שאם נשים בשם הנכבד נקודות כנקודות אליהו תהיה קריאתו יה, יהוא. ופירושו כי הוא היה תמיד והוא יהיה לעולם, ולפי דעתי שהיתה דעתו כי מלת י"ה כשנוסיף עליה אות בסופה ראוי האות הראשון להיות מלעיל כמלת אליהו שנוסף בה׳ ו״ו והיה יהו, ואחר שחיבר זה הפירוש חיבר ספר השם. ובסוף השער השביעי ממנו אמר ובימים שעברו הייתי חושב כי אליהו יוכיח עד שמצאתי ונשמו אומר, והנה ראיתי הטעם היא הנכונה עכ"ד. ופירושו כאשר ביארתי שחשב שהיה ראוי השם להיות מלעיל כמלת אליהו עד שמצא בספר עזרא שם אדם שנקרא גשם, והטעם תחת הגימ״ל, והזכיר אותו סנבלט ואמר (נחמיה ו'. ו') בגוים נשמע וגשמו אומר, והנה הוסיף ו״ו על גשם והנו גשמו; ובעבור כי גשם מלעיל. כלומר שהטעם תחת הגימ״ל. על כן היה ראוי שיהיה טעם גשמו תחת הגימ״ל. והנה איננו כן רק תחת המ״ם, והנו מלרע. ומה שאמר "והנה ראיתי הטעם היא הנכונה" פירושו כי הראיה שיביא האדם מהטעמים היא ראיה נכונה. כי הם יודיעו פירוש הדבר כמו כל יושבי תבל (תהל' ל״ג, ח) עם תבל עשו (ויקרא כ׳, י״ב), וכן באה עם הצאן (בראש' כ״ט, ו') עם ורחל באה (בראש' כ״ט, ט׳), וזה הדבר הודיעו, כי מלת י״ה איננו בטעם כמו אליהו, וזה ראיה כי אין ללמוד קריאתו ממלת אליהו, והנה חזר בו בספר השם ממה שאמר בכאן. [וזה סוד]. פירוש: קריאתו ראויה להיות על משקל אהיה, גם יתכן שהוא על משקל ידבר. ואלה הדברים הם עמוקים מאד ואין ראוי לגלותם כי אם לחכמים גדולים כאשר הזהירו רבותינו ז"ל בקידושין בפרק אחרון (דף ע״א, ע״א), כי הוא סוד כל התורה, על כן אמר שזה סוד. [וטעם אהיה כאשר פירש אשר אהיה]. פירוש: אשר, אהיה הוא הפירוש של אהיה כמו ותפתח ותראהו את הילד (שמות ב', ו'). ופירושו אני הוא ההוה תמיד. [כי כל יש לא יעמוד כי אם השם או בשם]. פירוש: על כן נקרא שמו אהיה בעבור כי הוא לבדו הוה תמיד, ולא יתכן שיעמוד לעולם כי אם הוא לבדו והעומדים בכחו.
כא
[כאשר הוא כתוב. למעלה]*. פירוש: כי כבר הזכיר לפני זה הענין וארד להצילו מיד מצרים ולהעלותו וגו' (שמות ג', ח׳). והוצא את עמי בני ישראל ממצרים (שם ג', י״א) גם בהוציאך את העם ממצרים (שם ג', י״ב).
ד
א
[וטעם למען יאמינו (פסוק ה') עשה כן במטה אם לא יאמינו]. פירוש: משה אמר והן לא יאמינו לי, ועל כן אמר לו השם אם לא יאמינו עשה להם זה האות במטה למען יאמינו.
י
[כבר פירשתי בי] פירוש: בפרשת ויהי מקץ בפסוק בי אדוני ירד ירדנו (בראש' מ״ג, כ׳). [וכן הייתי מיום היותי]. פירוש: הוא חולק על מה שכתוב בדברי הימים של משה שלקח העטרה מראש פרעה ונתן בראשו ורצה פרעה להרגו לולי שהביאו לפניו אבן שוהם וגחלי אש לנסותו, ומשה הושיט ידו ולקח הגחלת ונתנה בפיו ונשרפו קצות שפתיו ולשונו, ועל כן היה מדבר בכבדות.
יג
[גם כתוב בספר יחזקאל שהתנבא על ישראל במצרים]. פירוש: ואודע להם בארץ מצרים וגו' (יחזקאל כ׳, ה') בהפטרת הלדרש אותי.
יז
[ואם השם נטע בלבךחכמה תדע דרך הסגה והיד והמים גם המטה]. פירוש כבר הזכיר למעלה (שמות ג׳, י״ג) כי כח השם מראה אותות ומחדש גופות. ומה שהזכיר הסנה בכאן הוא לפי הפירוש הראשון שפירשתי. וענין היד הוא שנצטרעה ידו, והמים שנהפכו לדם, והמטה שנהפך לנחש, ואלו הדברים לא היו מדרך התולדת, כי הפך התולדת הם אבל השם בראם לעתם לצורך השעה בעבור כח המקבל.
יט
[כי מתו זה פירוש וימת מלך מצרים] פירוש: למעלה בפסוק וימת מלך מצרים (שמות ב', כ״ג) אמר עוד אפרשנו, ועתה מפרש אותו ואת הפסוקים הכתובים אחריו כמו שמפרש והולך. [והטעם כבר מת מלך מצרים]. פירוש: זה הוא הפירוש של וימת.
כ
[אל תתמה כי אין הנביא יודע הנסתרות]. פירוש: כבר הזכיר זה בפרשת וישלח בפסוק [אם יבוא עשו (בראש' ל"ב, ט׳). [כי כן תנה את נשי ואת ילדי]. פירוש: בפרשת וירא אליו (בראש' כ', י"ז פירש אותו גם אחרים עמו.
כב
[כי עם אשור ומצרים יהיה ישראל שלישיה]. פירוש: בישעיה כתיב (י"ט כ"ד - כ״ה) ביום ההוא יהיה ישראל שלישיה למצרים ולאשור ברכה בקרב הארץ אשר ברכו יי' צבאות לאמר ברוך עמי מצרים ומעשה ידי אשור ונחלתי ישראל, והוא פירש שם כי רובי המפרשים אמרו כי שלישיה מגזרת ושלישים (שמות י״ד. ז') והם צריכים למשנה קודם השליש, ועל דרך הפשט מגזרת שלשה, כי יהיו באשור אנשים שיכירו השם, וכן במצרים יותר, והנה ישראל יהיו ברכה כי יתברכו בם מצרים ואנשים מאשור שיכירו השם. אשר ברכו: כי השם ברך ישראל על כן היה ברכה או יברך כל אחד מאלה השלשה. ברוך עמי: בעבור שיעשו מזבח לשם בפרהסיא קראם עמי. ומעשי ידי: שיש בהם אנשים מעטים שיכירו מעשה השם. ונחלתי ישראל: שהם לעולם נחלתו כי אשור ומצרים כמו מקרה הם כנגדם. [ודרך המתרגם כדרש הוא]. פירוש: יונתן תרגם כל הפסוק על ישראל בריך עמי דאפקית ממצרים ועל דחבו קדמי אגליתינון לאתור וכדי תייבין לאוריתי מתקרו עמי ואחסנתי ישראל.
כג
[ועורים אמרו כי כ"ף כנך שב למשה]. פירוש: למטה יזכיר כי אמרו שהבן האחד למשה והאחד לצפורה.
כד
[ולפי דעתי כי ויפגשהו על משה הוא] פירוש: דעתו כדעת ר' יהושע בן קרחה ור' יהודה בר זבינא בסוף פרק ארבעה נדרים (נדרים דף ל״א, ע״ב)
כה
[כדברי יחיד]. פירוש: בדברי הימים של משה כתוב כן. [והשני לצפורה ולא ימול]. פירוש: רק יעבוד ע"ז. [בפסח מצרים ארמוז לך סוד]. פירוש: בפרשת בא אל פרעה בפסוק ולקחו מן הדם (שמות י״ב, ז'), גם בפרשת צו בפסוק על תנוך (ויקרא ח', כ״ג) ירמוז בו רמז.
ה
א
[וכבר הודעתיך כי פרעה לא כחש כי אם זה השם] פירוש: למעלה פירש כן בסוד השם (שמות ג' י"ג).
טז
[וחטאת עמך פועל עתיד]. פירוש: וכבר פירש בספר ישעיה בפסוק וקראת שמו עמנו אל (ישעי' ז', י״ד). [כי יש עם לשון נקבה]. פירושו מפורש בפרשת ויחי יעקב בפסוק מאשר (בראש' מ״ט, כ').
כא
[כבר הודעתיך כי בעבור התחברות ההרגשות וכו׳]. פירוש: בפרשת ויהי מקץ בפסוק וירא יעקב כי יש שבר (בראש׳ מ״ב, א׳) פירש זה.
כב
[דבר משה על לשון ישראל]. פירוש: כי לא יתכן שיאמר כן מעצמו, כי מפורש הוא שהודיעו השם מתחלה שלא ישלחם שנ' ואני ידעתי כי לא יתן אתכם וגו׳ (שמות ג') י"ט), רק אמר לו מה שהיו אומרים ישראל. [שהוא פירושו ביד חזקה פעם אחת ושתים]. פירוש: מה שאמר סוף הפסוק ולא ביד חזקה פירושו לא יתן אתכם להלוך אפילו אם אשלח ידי עליו פעם אחת ושתים. [אכן חרה למשה וכו׳]. פירוש: זאת היא התשובה על שאלתו איך אמר משה למה הרעתה. [ואחר כן אמר השם התשובה על מלת למה זה שלחתני] פירוש: תחלת הפרשה הבאה היא התשובה.