צפנת פענח על האבן עזרא· רבנו יוסף הספרדי [טוב עלם]
ואלה שמות. · א
א
אמר [היו שבעים עמו]. וכבר פירשתיו פירושו בפרשת ויגש במספר שבעים נפש (בראש' מ״ו, כ״ז). [וכתוב וישרצו על בני ישראל]. פירוש: שלא תחשוב שהוא דרך טומאה. [ומה שנכתב בדברי הימים של משה הבל הוא]. פירוש: כי כתוב שם שהיו נשי ישראל יוצאות ללדת בשדה, והיו עוזבות ילדיהם שמה והיו מתגדלים כשרצים חיות השדה, וכשהיו גדולים ישובו איש אל משפחתו, ועל כן כתוב פרו וישרצו (פסוק ז׳). ואל תשיב עליו לאמור כי רבותינו ז״ל אמרו זה שכתוב בספר דברי הימים של משה בפרק ראשון דסוטה. כי בסוטה בתחלת זה הענין (דף י״א ע"ב) כתוב דרש ר׳ עקיבא, ומשמע מזה כי ברבים דרש ר' עקיבא כך לעורר הלבבות לעבודת השם, אבל אין המדרש עיקר. [כי איננו מספרי הקדש ולא מדברי הקבלה]. פירוש: וראיה לדבריו כי כתוב שם כי ארבעים שנה מלך על כוש כמו שהזכיר בפרשת בהעלותך (במדבר י״ב, א׳), ובפרקי דר' אליעזר (פרק ארבעים כתוב שהיה רועה צאנו של יתרו ארבעים שנה, ואין לומר כי זה וזה אמת, כי כתוב (שמות ז', ג') ומשה בן שמנים שנה בעמדו לפני פרעה. שאם היה רועה ארבעים ומלך ארבעים מתי היה נער ומתגדל בבית פרעה? [שמספר "במאוד מאוד" כשמו]. פירוש]: מחמד. ואמר זה על הפסוק שכתוב על ישמעאל "ולישמעאל שמעתיך הנה ברכתי אותו והפרתי אותו והרבתי אותו במאד מאד" (בראש' י״ז, כ׳). [מה יעשו על זה שכתוב בישראל]. פירוש: צריכין לעשות זה לו בגימטריא ולא ימצאו. כי במצרים לא היה שם מחמד, כי קרוב מאלפים שנים עברו מיציאת מצרים עד שנולד הוא (ר״ל מחמד). [וחלילה שידבר הנביא בגימטריא וברמיזה]. פירוש: בפרשת לך לך בפסוק וירק את חניכיו (בראש׳ י״ד, י״ד) פירש הוא למה. ואם יטעון טוען הלא כמה דינים למדו חכמים במשנה, בתלמוד ובבריתות בגמרא, יש להשיב כי בלתי זה הלימוד ידעו אותו בקבלה ממשה רבינו ע״ה. אך שמו הפסוק ההוא לאסמכתא ולהכר בעבור קטני אמנה. וכמו זה יפרש בפרשת ואלה המשפטים בפסוק לעם נכרי (שמות כ״א. ח׳.
ח
[ויקם מלך חדש. פירושו כמשמעו]. פירוש: בעירובין ריש פרק כיצד מעברין (דף נ״ג, ע״א ובפרק קמא דסוטה (דף י״א, ע"א) הוא מחלוקת בין רב ושמואל. חד אמר חדש ממש וחד אמר שנתחדשו גזירותיו.
י
[וכזאת רבים]. פירוש: בנות צעדה עלי שור (בראש׳ מ״ט, כ״ב) כאשר הזכרתי שם. [או תחסר מלת וצרה ודומה לה]. פירוש: כאלו אמר והיה כי תקראנה מלחמה וצרה וצוקה ורעה. [אמר [ר׳ יונה כי טעם ועלה ועלינו]. דרש הואבפרק קמא דסוטה(דף י״א, ע״א).
יא
[רעמסס. כבר פירשתיו]. פירוש: בסוף פרשת ויגש (בראש׳ מ״ז, י״א).
יב
[ויקצו, כמו הפוך]. פירוש: כבר ביארתיו בסוף פרשת תולדות (בראש׳ כ"ז, מ״ו)
יג
[ואתמה מהאומרים בפיוטם פירוכים]. פירוש: חכם אחד ששמו אביתור אמר בפיוט שחיבר "מכל פרוכים אני למופת", ואחר אמר בפיוט שתחלתו "שני זיתים נכרתים" "ואוס פרוכים יהו ברוכים. [וזה איננו נכון כלל]. פירוש: בעבור כי לא מצאנו ממנו שום בנין בפעלים, ולא נוכל לבנות עליו בנין בלשון הקדש אם לא מצאנו לו רמז במקרא, וכן פירש ר' אברהם בספר מאזנים בשער הנשים.
כא
[ויעש להם בתים, כטעם כי בית יעשה לך יי (ש״ב, ז', י״א)]. פירוש: כמו שדרשו רב ושמואל בפרק ראשון דסוטה (דף י״א, ע״ב).