צפנת פענח על האבן עזרא· רבנו יוסף הספרדי [טוב עלם]
ואלה המשפטים. · כ״ד
א
[וזה היה אחר מעמד. הר סיני]. פירוש: ו"אחר" שהזכיר על דעת המעתיקים שהיה יום מתן תורה.
ג
[את כל דברי השם, והם אתם ראיתם כי מן השמים (שמות כ׳ כ״ב), הנה אנכי שולח מלאך (שמות כ״ג, כ׳) כי מגזרה אחת הם שניהם]. פירוש: בפרשת כי תשא בפסוק מחני נא (שמות ל״ב, ל״ב) ירמוז רמז להודיע מה הם ספרי השם ושם אבאר דעתו, ומשם תבין מה הם דברי השם הנזכרים כאן, וכבר ביארתי דעתו בפסוק שולח מלאך (שמות כ״ג, כ׳) ועל כן רמז כי דברי השם והמלאך מגזרה אחת הם.
ד
[על דעת המעתיקים שהיה יום מתן תורה]. פירוש: במכילתא מסכתא דבחדש יתרו פרשה ג׳. [למספרם כמזבח אליהו] פירוש: סוד השנים עשר ידוע.
ה
[ומלת "פרים" על העולות והשלמים פירוש: כבר הודעתיך בפרשת ויגש (בראש' מ״ד, כ״ב) למה פירש כן.
י
[וטעם אלהי ישראל יוצר בראשית אשר בידו נפש כל חי, והמשכיל יבין]. ובפרשת כי תשא בפסוק ראה אתה אומר אלי (שמות ל״ג, י״ב) אמר וטעם הודיעני נא את דרכיך כי יוצר בראשית אין כח בנברא לדעתו כי אם בדרכיו, ומי שידע דרכיו ידענו כי אז יהיה כמו צורה, על כן אמר הודיעני ואחר כן ואדעך ע״כ. פירושו זה מבואר שדעתו שהוא השכל הפועל, כי אם אמר על השם הנכבד למה הוצרך לרמוז בו רמז באמרו והמשכיל יבין ודע כי קרא את השכל הפועל יוצר בראשית בעבור כי הוא ברא כל מה שיש תחת גלגל הירח ברצון השם ית', ומה שתחת גלגל הירח נקרא מעשה בראשית בעבור כי הוא המחודש בששת ימי בראשית כאשר פירש הוא בבראשית (א' ב׳) כי משה לא דבר בעולם המלאכים כי אם בעולם ההויה וההשחתה. וידוע כי נפשות כל החיים השפלים הם ביד השכל הפועל, ורבותינו ז״ל רמזו זה בפרק הבא על יבמתו (יבמות ס״ב, ע״א וס״ג ע״ב) באמרם אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף, ומלת גוף רומזת אל המציאות השפל שהוא ביד השכל הפועל כלומר נפשותם של בעלי הגוף העפרי השוכנים בארץ ולא נפשות העליונים שהם פשוטים בלי הרכבה. והכוונה שיכלה כחם כדרך כי אזלת יד, ואז יבא בן דוד, על כן רמז ר׳ אברהם אשר בידו נפש כל חי, ונקרא אלהי ישראל ולא אלהי האומות בעבור כי הוא השר הממונה על ישראל והוא המשפיע עליהם רוח נבואה בכח השם ית', ועל כן אמר משה ונפלינו אני ועמך וכו' (שמות ל״ג, ט״ז). וזה ענין הנבואה שבקש מהשם י״ת שתהיה מיוחדת לישראל ועל ידו נתנה תורתינו ועל כן היו כל משפטיה ישרים ונכוחים בשיקול הדעת, ושאר הדתות אינם כן, וכבר פירש הוא בבראשית (א' א') כי אלהים כמו מלך, על כן אמר הכתוב ויראו אל אלהי ישראל שפירושו השר המנהיגם. [וטעם ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר הוא הכסא וביחזקאל (א׳, כ״ו) כמראה אבן ספיר דמות כסא]. פירוש: ידוע בדרך סברא כי החיות שהזכיר יחזקאל הם הצורות שבגלגל השמיני או הם שבעת המשרתים, וכתיב (ביחזקל א', כ״ב) ודמות על ראשי החיה רקיע כעין הקרח הנורה נטוי על ראשיהם מלמעלה וזה הרקיע הוא הגלגל השמיני בעצמו, וכתיב (שם פסו, כ"ו) וממעל לרקיע אשר על ראשם כמראה אבן ספיר דמות כסא והוא הגלגל התשיעי, וכתיב (שם) ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה והוא השכל הפועל. [וזה הכסא הוא הנטוי על השמים הנראים]. פירוש: אמר השמים הנראים על הגלגל השמיני כי אחר שהכוכבים אשר יש בו הם נראים לעין הנה גם הגלגל נראה בעבור כי הוא גוף כמו הם, אך התשיעי איננו נראה, ומאשר אמר וזה הכסא הנה מלת "וזה" רומזת שיש כסא אחד והוא רמז על השכל הפועל שהוא כסא השם ועליו נאמר כי שמי בקרבו (שמות כ״ג כ״א). [כי לבנת איננה מגזרת לְבָנָה היא (ויקרא י״ג, ד') כי אם מגזרת קח לך לְבֵנָה (יחזקא׳ ד׳, א׳) והעד שאמר יחזקאל (א', כ״ו) אבן]. פירוש: בפירוש שיר השירים בפסוק מעולפת ספירים (ש״ה ה', י״ד) יפרשהו.
יד
[והעד הנאמן ספר דברי הימים]. פירוש: כי שם (א ב׳. פסוק ט' — פסוק נ״ה וד׳ פסוק ט״ו) מפורש שכלב בן יפונה איננו כלב בן חצרון, גם שם (פסוק י״ח — כ׳) מפורש כי בצלאל היה בן אורי בן חור בן כלב בן חצרון.