אור ברסלב
צפנת פענח על האבן עזרא ואלה המשפטים. › כג

צפנת פענח על האבן עזרא· רבנו יוסף הספרדי [טוב עלם]

ואלה המשפטים. · כג

כב.

ב

[ומטי גר]. פירוש: פסוק הוא בספר מלאכי (ג', ה׳) [וחכמינו ז״ל פירשו כי מזה נלמוד כי הלכה כרבים]. פירוש: בסנהדרין ריש פרק ראשון (דף ב', ע"א). [ואחר שהכתוב אמר וכו' ולא תענה על ריב וכו', וטעם להטות וכו']. פירוש: הכל קשור ביחד. ופירושו כי אחר שכתוב לא תהיה אחרי רבים לרעות לא היה צריך לומר יותר, אך בעבור שכתוב ושפטו העדה והצילו העדה (במדבר ל״ה, כ״ד—כ"ה) כמו שדרשו בסנהדרין ריש פרק ראשון (דף ב', ע״א) ובפרק רביעי (דף ל״ב, ע״א) שמצוה להציל ולעזור ולבקש לו זכות, על כן אמר הכתוב שלא תטה משפט ולא תאמר ראוי להטות אחרי רבים, רק יקוב הדין את ההר.

ד

[וכבר הוציאו לאור רבותינו דבר השור והחמור התועים]. פירוש: בבבא מציעה פרק שני (דף ל״ג,ע״א).

ו

[והכהן או השופט יזהיר]. פירוש: על כן אמר בלשון יחיד לא תטה ולא אמד לא תטו.

יא

[כי הה"א סימן הארץ]. פירוש: בסוף מלת תשמטנה.

יג

[וכן כתוב בספר יהושע פירוש: בסופו (כ״ג, ז׳) כתוב ובשם אלהיהם לא תזכירו ולא תשביעו וגו'.

יד

[ונקרא בשם סופו]. פירוש: הכבש נקרא חג בעבור שבסוף זובחים אותו.

יז

[וטעם האדון שילכו כעבד שילך אל אדוניו, ובפרשת ראה ארמוז לך סוד]. פירוש: בפסוק עשר תעשר (דברי' י״ד, כ״ב) ירמוז מעלת העשירי, שהוא שר של ישראל, והוא השכינה אשר במקדש, והוא מיכאל השר הגדול כאשר יפרש בזאת הפרשה בפסוק הנה אנכי שולח מלאך (שמות כ״ג, כ׳), ודעתו בזה שצוה השם שיבואו שלש פעמים בשנה להראות לפני מלאך השם שהוא אדונינו והממונה עלינו ולא נראה לפניו ריקם רק נביא עמנו מנחה לאדון הכל בדרך סוד הקרבנות.

יט

[ולשון רבים לעד]. פירוש: כי ממלת גדי יאמר שלשה גדיים (שמואל א', י', ג׳), ובסמוך שני גדיי עזים (בראש' כ״ז, ט'), ובלשון נקבות גדיותיך (שה״ש א׳, ח׳) ולא נאמר ממנו מגדים. [מטעם כי בשל קציר]. פירוש : בנבואת יואל (ד', י״ג) כתוב. [ולא קראו במשנה תורה]. פירוש: בפרשת ראה (דברים י״ד, כ״א). [והנה מה שהעתיקו קדמונינו]. פירוש: בחולין בפרק כל הבשר (דף קט״ו, ע״ב). [וכן ובשר בשדה טרפה (לעיל כ"ב, ל׳) דבר הכתוב על הנמצא ברוב]. פירוש: כדברי רבותינו ז"ל (במכילתא משפטים פרש' כ׳).

כ

[וראיותיו דברי חכמינו ז״ל]. פירוש: בסנהדרין בפרק חלק (דף צ"ג, ע״א) ובאיכה רבתי בפסוק חסדי יי" (ג׳, כ״ב) ובברייתא דר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגליל בפרק י״ח. [והם לא אמרו רק על המלאכים המתחדשים בכל רגע]. פירוש: כי שם באיכה רבתי (ג', כ"ב) כתוב בכל יום ויום הקב"ה בורא כת של מלאכים חדשה ואומרים לפניו שירה חרשה והולכין להן, ומאין הם נבראים מנהר דינור ע״כ, והנה רמזו שהם המלאכים ההוים ונפסדים ןלא המלאכים העליונים, כי עליהם כתוב ויעמידם לעד לעולם (תהלי׳ קמ״ח, ו'). [נביא אקים להם]. פירושו מפורש במקומו בפרשת שופטים (דברי' י״ח, י״ח). [גם חכמינו אמרו שכל העולם תחת כוכב אחד עומד]. פירוש: בפסחים בפרק מי שהיה טמא (דף צ״ד, ע״א) ועיין גם תוספות בפרק ערבי פסחים דף קי״ח, ע״ב, ד"ה מן שמים. [וטעם כוננות (תהל' ח׳, ד') כמו נכון כסאך (תהל׳ צ״ג, ב׳)]. פירוש: כדרך ויעמידם לעד לעולם (תהל׳ קמ״ח, ו'). [ומצדיקי הרבים ככוכבים (דניאל י״ב, ג׳)]. פירוש: הצדיקים שבבני אדם המצדיקים את הרבים יזכו להיות ככוכבים ולא כמלאכים, והנה לא יגיעו בני אדם למעלת המלאכים. [והמלאכים עומדים בכסא הכבוד]. פירוש: בספר דניאל (י', כ״א) בשלשה העולמות פירש זה שהם בעולם השני שהוא עולם הגלגלים. [והטוב כלו הרב בעבור טוב מעט מעורב ברע]. פירוש: הוא פירש זה בתחלת פירוש קהלת, וכבר הזכרתיו בבראשית בסוף סוד גן עדן (בראש׳ ג', כ״ד). [כדמות צלם למערכת העליונה]. פירוש: כי ערך השפלים אל ערך העליונים כערך הצלמים אל האדם, וכל הנמצאים למטה נמצאים למעלה בצורות שכליות נכבדות, וכבר פירש אריסטו זה הסוד היטב בספרו הנקרא תאולוגיה, ור׳ אברהם עצמו פירש אותו ברמז בפסוק הבא בסמוך שהוא אך בצלם. [וכדבריו כן הוא]. פירוש: כמו שאמר הגאון כי יש לאדם מעלה גדולה. [ואם יתהלל החכם בחכמת הספירות]. פירוש: כבר הזכיר בפרשת וארא בפסוק קח את מטך (שמות ז', ט׳) דברים דומים לאלה, וכן בפירושו בספר איוב בויוסף איוב בפסוק מבכי נהרות חבש (איוב כ״ח, י״א), ובספר המספר בסוף שער החמישי. [גם בחכמת המזלות לא הכירו חוץ מאלף ועשרים ותשעה]. פירוש: שבעת המשרתים שהם בשבעה גלגלים ולמעלה מהם בגלגל המזלות יש מן הכבוד הגדול כלומר מן השיעור הגדול ט״ו כוכבים ומהשני מ״ה ומהשלישי ר״ח ומהרביעי תע"ד ומהחמישי רי״ז ומהששי מ״ט ויש י״ד כוכבים קטנים שנראים כעננים וקראום עננים, הנה הכל אלף וכ״ט.

כא

[והנה האור איננו גוף]. פירוש: כך אמרו חכמי התולדת בספר הנפש ובספר החוש והמוחש, והנה הוא כח שלימות שבא מהנפש א, העינים ובו יקבלו צורת הדבר הנראה. [ואור הנפש צריך לאור אחר חיצוני]. פירוש: אף על פי שהעינים גוף בהיר ויש כח בעינים לראות לא יוכל לראות כל ימי היותו במקום חשך ואפלה עד שיצא למקום שיש בו ניצוץ השמש ויופיע הניצוץ ההוא על עיניו ואז יצא הכח לפעל ויראה, וזהו המשל, ויתכן שאמר למעלה והוא על השפע הבא מהעולם העליון אל הנפש, והטעם כי העין צריכה לאור הנפש, והנפש צריכה אור הכוכבים, והמלאכים הקדושים וכלם צריכים לאור השם הנכבד והנורא. [איך תראה העין צורות רבות ומשונות רגע אחד]. פירוש: כי זה בעבור היות העין גוף טהור כמעשה לבנת הספיר ויקבל האור באמצעות השמש ואז יצויירו בו צורות הדברים כדרך המים וכדרך מראות הצובאות. [ואיך יכילו השמים בגרגר הלבן]. פירוש: כי זה לא יתכן כי אם על ידי אור חיצוני שיופיע על הגרגר ההוא. [אז תחל להשכיל]. פירוש: תחל להבין סדר העולם ולדעת כי זה צריך לזה וזה לאחר וכלם אל השם ית׳ כאשר ביארתי. [והשם לבדו הוא בלא אחר]. פירוש: הוא עומד בעצמו ואיננו צריך לאחר שיאיר לו או יעזרהו. [והמלאכים הם בשם]. פירוש: הם נמצאים בכח השם ועומדים בכחו ובגבורתו ואינם עומדים בעצמם כמותו. [ואינם גוף כלל רק הכוכבים גופות להם]. פירוש: הכוכבים הם גופות למלאכים, ומזה נדע כי המלאכים הם נפשות הכוכבים המניעים אותם, ואחר שהאדם צריך לאורם הנה הם נכבדים מהאדם, הפך דברי הגאון. [על כן אמר הכתוב וירא מלאך יי׳ אל גדעון ואמר אחר כן ויאמר השם אליו (שופטים ו', י״ב)]. פירוש: אם המלאך נראה אליו היה ראוי שיאמר הכתוב וירא מלאך השם אל גדעון ויאמר אליו, כי אנחנו יודעים מדרך סברא שהמלאך הנראה אליו דבר לו ולא השם ואיך אמר ויאמר השם אליו, רק בעבור כי המלאך הוא מאור השם והולך בשליחותו ואין לו כח כי אם מכח השם על כן ידענו כי מה שיאמר המלאך השם אמרו, כי השליח יאמר בלשון שולחו, ועל כן כתוב על המלאך ויאמר השם אליו. [ובהיות הנפש מכוונת לכבוד]. פירוש: דבקה בשם ובמלאכיו. [אז תתחדש לה תמונת צורות ומראות]. פירוש: כפי כחו וכפי הדבקו בשם כך יתחדש לו במראה הנבואה גם במודגש כמשה ע״ה. [בדבר השם]. פירוש: כי אין הנבואה במקרא ולא במזל רק לטוב בעיניו יתננה. [וטעם יי׳ שמו, הוא הכבוד שקבל הכבוד, וכן טעם כי שמי בקרבו]. פירוש: ממה שפירש בספר דניאל (י', כ״א) בשלשת העולמות נראה כי הוא רומז אל המלאך המניע את הכוכב הפקיד על המחברת הגדולה כי הוא קבל כבוד וכח מהשם ונתמנה עליהם להפקיד כמלך על הצבא ותעמוד פקידתו כפי הימים שגזר השם על המערכת ההיא. ובפרשת יתרו בפסוק לא יהיה לך (שמות כ׳, ג׳) אמר שלא יאמין באומרים שמלאך הכבוד הפקיד השם על העולם. וכבד ביארתיו שם, והיה נכון גם בכאן לאמר כי רמז אל השכל הפועל לולי שהוא רמז בכאן רמז באמרו שקבל הכבוד שמשמע שקבל מה שלא היה לו תחלה, והשכל הפועל איננו כן כי תמיד מנהיג ומסדר את העולם השפל ושומר הכללים להעמידם לעולם, והנה הכתוב אומר כי המלאך הממונה נקרא שמו יי׳ בעבור כי יי׳ שלחו לעשות מה שיעשה ונתן לו כח וגבורה לעשות, ובאותו הכח עושה מה שעושה, וזה דומה למלך ששלח שר לעיר ונתן לו כתב בידו חתום בחותמו שישמעו ממנו ויעשו מצותו, ועל דרך המשל הזה כתוב כי שמי בקרבו, והטעם כי מלת שמי רומזת אל הכח הבא למלאך מהשם ית׳ והשפע שמשפיע עליו. [גם יתכן להיותו כן]. פירוש: שאין הדגש נוסף רק הוא לחסרון נו״ן ויהיה שרשו "גמר". [וזה המלאך הוא השר הגדול]. פירוש: אמר השר הגדול בה״א הידיעה בעבור כי הוא הכתוב בספר דניאל בעת ההיא יעמוד מיכאל השר הגדול העומד על בני עמך (דניאל י״ב, א׳). והוא פירש שם (בדניאל י', כ״א) כי שלשה עולמות הם והעולם האמצעי הם הגלגלים ושם מיכאל וגבריאל, ובזה רמז כי הוא כוכב, ואמר עוד כי שר פרס הוא הפקיד על המחברת הגדולה [או האמצעית] ודניאל הזכיר הפקיד בשם המלאך עכ״ד, ואחר ששר פרס הוא הפקיד על המחברת, מזה נלמוד כי גם שר ישראל הוא כוכב. ואל תחשדני באמרי כוכב שהיתה דעתי לאמר שהוא כוכב ממש, כי אינני אומר כן רק דעתי על המלאך הקדוש המניע את הכוכב, כי פעולות שבעת המשרתים שהם ש׳צ׳ם (שבתי, צדק, מאדים) ח'נ'כ׳ל (חמה, נגה, כוכב, לבנה) אינם מכח עצמם רק מכח המלאכים. המניעים אותם והעמידים אותם, והכל במאמר השם ית', ודומים לפניו כגרזן ביד החוצב בו. ונשוב לדברינו: ולפי זה נאמר כי שר ישראל הוא הפקיד על המחברת הגדולה שהיתה לפני יציאת מצרים, ואמר המלאך (דניאל י', י״ג) ושר מלכות פרס עומד לנגדי עשרים ואחד יום והנה מיכאל אחד השרים הראשונים בא לעזרני, ור׳ אברהם פירש שם כי פירוש "אחד השרים הראשונים" כדרך היושבים ראשונה במלכות (אסתר א׳, י״ד), כלומר הגבוהים במעלה, ואנחנו יודעים כי אין בכל השבעה גבוה משבתי וממשלתו חזקה מכולם, ובספר ראשית חכמה אמר כי שבתי ממונה על היהודים, וראיה לדבריו שהם שומרים יום השבת שהוא בחלק שבתי כלומר שהם בטלים בו מכל מלאכה, להודיע שאינם צריכים ממנו עזר ואינם מבקשים שיעזרם כי הם נשענים על אלהי האלהים ית׳ שמו. ואמר עוד בספר דניאל (ז', ט׳) כי מיכאל השר הגדול הוא עתיק יומין והיה רואה אותו במראות נבואה שהיה זקן, ובבראשית חכמה פירש זה כי שבתי הוא ממונה על הזקנים ועל הדברים הקדמונים והעתיקים, ובאמרו עתיק יומין רומז על הפקידות, כלומר על היותו פקיד על המחברת הגדולה, כי שנים רבות תאריך ממשלתו בעבור כי יש שנים רבות ממחברת גדולה עד מחברת גדולה, ואמר עוד (דניאל ז', י׳) ואל תתמה בעבור אלף אלפין ישמשוניה, כלומר למלאך, כי הכל במצות השם, הלא תראה כי מיכאל נקרא השר הגדול, והנה תחתיו משרתים שהם צבא השמים, וזה רומז על היותו פקיד על מחברות המשרתים כאשר אמרתי. גם הוא פירש שם כי מה שאמר הנביא (דניאל י׳, י״ג) בא לעזרני הוא המבט הנקרא מבט אהבה, וכתוב (שם י׳, כ׳) ועתה אשיב להלחם עם שר פרס וזה מבט איבה, וכתוב (שם י', כ״א) ואין אחד מתחזק עמי על אלה כי אם מיכאל שרכם, וכן עמדי למחזיק ולמעוז לו (שם י״א, א׳), וזה החיזוק הוא מבט אהבה כי פירושו לו שב למלאך, והוא האריך שם לפרש איך בין המלאכים מלחמה ולמה היא ואין להם קנאה, ואמר שהם סודות עמוקות לא יבינם רק מי שלמד סוד התולדת וחכמת הגלגלים ותנועתם עם דברי המשרתים והמזלות, וזה ראיה כי דעתו היתה על הכוכבים כאשר פירשתי. ובמדרש חזית מצאתי סמך לדבריו כי כתוב שם בפסוק צאינה וראינה (ש"ה ג', י"א) תאגי ר׳ שמעון בן יוחאי הרקיע של שלג שנאמר (יחזקאל א׳, כ״ב) ודמות על ראשי החיה רקיע כעין הקרח הנורא, והחיות של אש שנאמר (שם א', י״ג) ודמות החיות מראיהן כגחלי אש, [וכתיב (שם א', י״א) והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק, ולא זה מכבה זה ולא זה מכבה זה], מיכאל שר של שלג וגבריאל של אש ולא זה מכבה זה [ולא זה מזיק זה], א״ר אבין לא סוף דבר בין מלאך למלאך אלא אפילו בין מלאך שחציו שלג וחציו אש הקב״ה עושה שלום בו, אמר ר' יוחנן כתיב (איוב כ״ה, ב׳) עושה שלום במרומיו, הרקיע של מים והכוכבים של אש ואינן מזיקין זה לזה, [מעולם לא ראתה חמה פגימתה של לבנה], אמר רבי יעקב דכפר חנן כתיב (איוב כ״ה, ב') המשל ופחד עמו וגו׳ המשל זה מיכאל, ופחד זה גבריאל, עמו מהו משלימין עמי ע״כ. והנה מדבריהם מובן כי מיכאל הוא שבתי, והעד השלג שהזכירו, כי כן שבתי קר ויבש ומושל על השלג, וגבריאל הוא מאדים, והעד האש שהזכירו כי כן מאדים כתולדת האש. ומה שאמר חציו שלג וחציו אש רמז אל הכוכבים הממוצעים שהם טובים כצדק ונוגה. או רמז לכוכב הנקרא כוכב. [ולהיותו חנוך דרש הוא]. פירוש: רבותינו ז״ל דרשו כן בסנהדרין (דף ל״ח, ע״ב), וזה הדרש יש לו סוד בעבור שדבק בשם ואינני רשאי לגלות יותר.

כו

[את מספר ימיך אמלא, טעמו שהשם נתן כח לכל גוף כמה יעמוד]. פירוש: כדברי ר' עקיבא במסכת יבמות בפרק החולץ ליבמתו (דף מ״ט, ע״ב).

כח

[הצרעה, חולי בגוף]. פירוש: ורבותינו ז"ל פירשו במסכת סוטה בפרק אלו נאמרין (דף ל"ו, ע״א) שהיא עוף כדברי רש״י ושניהם נכונים.

כט

[ויאמר הגאון כי טעם "תרבה עליך" סימן הזמן שישלח הצרעה]. פירוש: בראותך שחית השדה רבה תדע כי אז הולכת הצרעה לפניך להרוג הכנענים כי חית השדה לא תשולח כי אם להיות לך לאות ולסימן. [כאשר אפרש בפסוק ובא האות והמופת]. פירוש: בפרשת ראה (דברים י"ג, ג'), גם בפרשת בהעלותך בפסוק הצאן ובקר (במדבר י״א, כ"ב) יזכיר זה.

תוכן העניינים

צפנת פענח על האבן עזרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה