אור ברסלב
צפנת פענח על האבן עזרא ואלה המשפטים. › כב.

צפנת פענח על האבן עזרא· רבנו יוסף הספרדי [טוב עלם]

ואלה המשפטים. · כב.

כא

ב

[ונקרא כן בעבור היותו אחד]. פירוש: הדם. [ונושא כל הארבעה]. פירוש: דם, ולחה לבנה, ולחה שחורה, ולחה כרכומית או חלמונית; ויש בהם ארבעה תולדות ממוזגות כנגד ארבעה יסודות, הדם חם ולח כנגד האויר, הלחה הלבנה קרה ולחה כנגד המים, הלחה שחורה קרה ויבשה כנגד העפר, הלחה הכרכומית חמה ויבשה כנגד האש, ותוספת המזגים וחסרונם היה בשנוי הדם, והנה הדם נושא את כלם. [ומזה הפסוק אמרו הראשונים הבא להרגך השכם להורגו]. פירוש: במסכת יומא פרק אחרון (דף פ"ה, ע״א וסנהדרין דף ע״ב, ע"א). [לולי שהיא קבלה ביד אבותינו שלא ימכר עד שתהיה גנבתו כנגד שומתו]. פירוש: בבבא קמא(!).

ה

[והקדמונים העתיקו כל אשר בשדה]. פירוש: בבבא קמא פרק ששי (דף ס׳, ע״א).

ז

[ושם פירשתיו. פירוש: בפרשת וישלח (בראש' ל״ג, י״ד).

יג

[בעליו אין עמו, לפי הדעת היה נראה כמשמעו. וכאשר הסתכלנו מה שהעתיקו קדמונינו]. פירוש: בבבא קמא(!).

טו

[מגזרת אחר מהרו, ושם פירשתיו]. פירוש: במזמור מכתם לדוד (תהל׳ ט״ז, ד') פירש אחר מהרו שיתקשרו עם אל אחר, ולפי זה יהיה פירושו מהר ימהרנה שיתקשר עמה להיותה לו לאשה.

טז

[וחכמינו העתיקו כי יש עליו עונש בושת ופגם]. פירוש: במסכת כתובות פרק שלישי (דף ל״ט, ע״א).

יז

[מכשפה אמר ר' יונה המדקדק כי הה"א נוסף]. פירוש: כי לפי דעתו על הזכר ידבר כמו קדמה (בראש׳ כ״ה, י׳). מזרחה (שמות כ״ז, י״ג). לשאולה (תהל׳ ט׳, ס״ח), השער התחתונה (יחזק׳ מ׳, י״ט). בוערה מאפה (הוש' ז', ד׳) כמו שהזכירם ר׳ אברהם בספר שפת יתר באות ה״א, ודעת ר' יונה כי דרך הכתוב להזכיר הכל בלשון זכר והוא הדין לנקבה. [רק בעבור שהנשים כשפניות. כאשר אפרש]. פירוש: בסוף פרשת קדושים (ויקרא כ', כ״ז). ויש ספרים שכתוב בהם כאשר אפרש בפרשת כי תצא". וטעות הוא כי לא דבר שם מאומה מזה, ויתכן כי אחד מתלמידים כתבו מדעתו בגליון והסופרים כתבוהו בפנים כי חשבו כי הוא מדברי המחבר. [וכבר הזכיר הכתוב מכשף]. פירוש: בפרשת שופטים בפסוק לא ימצא בך וגו׳ (דבר׳ י״ח, י׳).

יח

[גם כן משפט נקבת העוף] פירוש: כך פירשו בע״ז (פרק שני דף כ״ב, ע״ב).

יט

[גם נודע בקמצות הלמ"ד]. פירוש: יש ספרים שכתוב בפתחות הלמ״ד. ונראה לי שהוא טעות סופרים, כי בכל הספרים המדוייקים הוא קמוץ הלמ״ד, וכן אמר הקמחי בחלק הדקדוק בשער השמות(!), או יתכן שהוא קורא פתחות גם את הקמץ. [אמרו המעתיקים שהוא יהרג לבדו]. פירוש: בסנהדרין סוף פרק חלק (דף קי״א, ע״ב). [את יי׳ היו יראים]. פירוש: בסוף ספר מלכים (ב׳ י״ז, ל״ג) כתיב את יי׳ היו יראים ואת אלהיהם היו עובדים. [כמו נעמן]. פירוש: במלכים (ב׳ ה׳, י״ח) בהשתחויתי בית רמון יסלח (נא יי׳ לעבדך).

כו

[וטעם כי יצעק אלי ושמעתי כיתום וכאלמנה הצועקים לשם וכו׳]. פירוש: זה הפסוק כתוב על העני והוא אומר כי אף על פי שלא נכתב עונש בזה הפסוק של עני גלמוד העונש מן הענין של מעלה ממנו (פסו׳ כ״ב-כ״ג), כי נסמכה פרשת יתום לפרשת עני להודיע כי כמו שיש עונש למענה יתום ואלמנה ככה יש עונש למענה עני, ולא הזכירו הכתוב בעבור כי סמך על מה שהזכיר כבר, ועל כן קצר הענין. [ויש עד אחד מכחיש]. פירוש: בפרשת כי תצא בענין כי תשא ברעך כתוב השב תשיב לו את העבוט וגו׳ ולך תהיה צדקה (דברי׳ כ״ד, י״ג), והזכיר שכר ולא הזכיר עונש, ומזה נראה כי המשיב העבוט יש לו שכר ואם לא ישיב אין עליו עונש, והנה הפסוק הזה מכחיש פירוש זה הפסוק. [ועל פיו לא יקום דבר]. פירוש: אין לסמוך על הפסוק ההוא. ויתכן כי בעבור שהזכיר הוא למעלה העונש בצעקת הנושה על כן בא לומר כי על פי הפסוק המכחיש לא יתקיים הפירוש הזה, כלומר לא יבא עונש עליו. [והמשכילים יבינו]. פירוש: בספר יסוד מורה בשער השביעי פירש כי השכר על מצות עשה והעונש על העובר מצות לא תעשה, ומזה משמע כי אין עונש על מי שלא עשה מצות עשה, ועל כן נזכר שכר ולא עונש כאשר ביארתי, והפסוק הזה באמרו ״ושמעתי" משמע שיש עונש, ונראים כסותרים זה את זה למי שלא יבין היטב, והמשכילים יבינו שאינם סותרים.

כח

[ומפורש הוא האיחור בדברי חכמינו ז״ל] פירוש: בחנינה פרק ראשון (דף ט׳, ע״א). [והיה ראוי להיות הפוך]. פירוש: דמעך ומלאתך.

כט

[ועד זמן קצוץ כדברי הקבלה למי שהוא רחוק]. פירוש: בבכורות ריש פרק רביעי (דף כ"ו, ע״ב).

ל

[יש בו כדמות סם מזיק]. פירוש: על כן איננו ראוי לאדם כי יזיקנו ויפסיד תולדתו. [על כן התיר לתת הנבלה וכו']. פירוש: בעבור שאין בה סם. [ולא הטרפה פירוש: בעבור הסם שיש בה.

תוכן העניינים

צפנת פענח על האבן עזרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה