אור ברסלב
צפנת פענח על האבן עזרא ואלה המשפטים. › כא

צפנת פענח על האבן עזרא· רבנו יוסף הספרדי [טוב עלם]

ואלה המשפטים. · כא

ואלה המשפטים.

א.

[בפני עצמו עומד]. פירוש: ואין צורך לדרוש סמיכות הפסוקים זה לזה. [להפריש בין יהודי ומתיהד כאשר אפרש]. פירוש: למטה קודם שיחל לפרש הפרשה על סדר הפסוקים יבאר כי יהודי הוא עברי, [והמתיהד הוא המתיחש אל יהודה. [וכל זה בעבור ונמכר בגנבתו פירוש: הוצרך הכתוב להזכיר כל אלו הגנבות בעבור שיודיענו שהגונב אם אין לו לשלם ימכר בגנבתו ולא כן בשאר הנזקים. [והזכיר זובח לאלהים בעבור הבתולה]. פירוש: כי כמו שהשוכב עם הבתולה הוא זנות, ככה המשתחוה לעבודה זרה הוא זנות. [ודל ואפילו אם הוא דל]. פירוש: ודל לא תהדר בריבו (שמות כ״ג, ג'), ר"ל אפילו אם האיש הוא דל לא תהדר אותו בריבו אף על פי שנראה לך שתעשה טובה בעבור היותו דל, וקל והומר אם הוא עשיר כי אם תהדר אותר בריבו תעשה חמס לשכנגדו. [ועוד אפרשנו היטב]. פירוש: בזאת הפרשה יפרש וגר לא תלחץ במקומו (שמות כ״ג, ט'). [והעיקר הדבור השני]. פירוש: עיקר הזכרת זה הפסוק הוא בעבור "ושם אלהים אחרים לא תזכירו", שהיא הדבור השני מזה הפסוק (שמות כ״ג, י"ג) גם הוא השני מעשרת הדברים שבלוחות. [יזכרו הדבור הראשון]. פירוש: כי כתוב בו אשר הוצאתיך מארץ מצרים והוא עיקר חג הפסח. [ועוד אבארנו]. פירוש: במקומו בזאת הפרשה (שמות כ״ג, י״ט). [ואחר שמצאנו במשנה תורה]. אמר יוסף: תמהתי שקורא אותו משנה תורה בכאן ובשני מקומות אחרים בזאת הפרשה (שמות כ״ג, י״ט) וכ״ה י"ח, והוא אמר בספר יסוד מספר כ' וכתב לו את משנה התורה (דברי' י״ז, י״ח) פירושו שני לספר משה, כי הוא לא כתב רק ספר אחד ונתנו לכהנים שהיו שופטי ישראל, וצוה לכתוב גם ספר שני וינתן למלך שגם הוא שופט, ויש אומרים כי ספר אלה הדברים משנה, וזה לא יתכן, כי רבים התורות והמצות הכתובות בו ואינם נזכרות בארבעת הספרים הראשונים, ועוד כי לא מצאנו בזה הספר החמישי זכר כלל לקרבנות ולא פרטיהם עד כאן דבריו, וכזה פירש בספר צחות (בשער השמות, גם בזאת הפרשה בפסוק והגישו (שמות כ״א, ו׳) יפרש כי משנה התורה ביד המלך, ואיך קראו בכאן משנה תורה, והנה בפרשת בראשית (א׳ א') הזכיר הוא ספר השם, גם בספר השם בשער השלישי הזכיר ספר צחות, וזה לאות כי בתחלה חבר ספר צחות ואחר כן חבר פירוש התורה. ויתכן לאמר כי עתה חזר בו ממה שאמר בספר צחות ובספר יסוד מספר, אבל לפי דעתי לא חזר בו כלל רק אמר כלשון העם אף על פי שאין דעתו ככה, גם יתכן שהוא תוספת בספרים ואיננו מדבריו. [אחיך העברי]. פירוש: בפרשת ראה (דברים ט״ו, י״ז). [ואין עבד סמוך]. פירוש: כי אלו היה סמוך היה פירושו עבד של עברי ולא שהוא בעצמו עברי רק כנעני או משאר האומות. [ואף על פי שהאמת הוא מה שהעתיקו חכמינו ז"ל]. פירוש: בענין עבד עברי במסכת קידושין שהוא הישראלי. [והעמונים והמואבים עברים הם]. פירוש: כי הם בני לוט (בראש׳ י״ט, ל״ז—ל״ח), ולוט בא מעבר הנהר כאברהם, וזאת תשובה על המפרשים ההם. [שלשה עשר בני יקטן]. פירוש: כי הוא בן עבר (בראש׳ י׳, כ״ה), ואף על פי שגם פלג היה בן עבר (עיין שם) לא הזכירו ר׳ אברהם, כי התורה הזכירה אותו בפירוש (בבראש׳ י״א, ט״ו וכו'), ואנחנו זרעו. [או טעמו כאשר פירשתי]. פירוש: בפרשת ויחי בפסוק ואני נתתי לך (בראש' מ״ח, כ״ב). [אל ארץ אבותיכם]. פירוש: ועדין לא היתה הארץ לאבותיהם כי אם בדבור. [ואלה העורים]. פירוש: על המכחשים הנזכרים למעלה אמר. [ביהודי אחיהו (ירמיה ל״ד, ט׳)]. פירוש: והנה זה הפסוק פירש כי העבד העברי הוא יהודי ולא עבד גוי, וזה הפך דברי המכחשים. [ואין יהודי שאיננו ממשפחת יהודה]. פירוש: ממשפחתו הם זרעו לבדם ולא שאר השבטים, והזכיר ירמיה יהודי בזה הפסוק להודיע כי אפילו בשבט יהודה שהיו נכבדים וגדולים היו משתעבדים, וכל שכן בשאר השבטים. [ואל יטעון טוען באיש ימיני (אסתר ב׳, ה׳)]. פירוש: כי יש טוענים הלא מרדכי נקרא איש ימיני על שם שבט בנימין וקראו הכתוב יהודי, וזה ראיה כי כל ישראל נקראו יהודים אחר ששבט בנימין נקראו יהודים. [כי נקרא על שם המלכות]. פירוש: זאת היא תשובתו עליהם, ובפירוש המגילה פירש זה כי נקרא מרדכי היהודי בעבור היות שבט בנימין עם יהודה, והמלכות היתה לשבט יהודה. [שיתיחשו אל יהודה]. פירוש: כדי שינצלו. [והפרשה סמוכה לזאת]. פירוש: בתחלה (פסוק ב') כי תקנה עבד עברי ואחריה (פסוק ז׳) וכי ימכור איש, ואם אין שתיהן על ישראל למה נסמכו, כי הדעת נותן ששתיהן בעברי או בעבד כנעני, וזה לא יתכן בעבור יעדה (פסוק ט׳), כי לא יוכל ישראלי לקחת שפחה לאשה. [ואלה השבושים נולדו להם בעבור האשה וילדיה (פסוק ד׳), ועבדו לעולם (פסוק ו')]. פירוש: כי הם אומרים איך יהיו האשה וילדיה לאדוניה הלא יחס המשפחה תלוי באב, כי בישראל הזרע הולך אחר האב, ואם ישאר הילד עם האדון אין הילד עברי, ועוד איך יעבוד ישראל לעולם והכתוב אומר ועבדו לעולם, ולא יתכן כי אם על האומות שכתוב עליהם והתנחלתם אותם (ויקרא כ״ה, מ״ו) כשהם נרצעים, ויצאו בשש כשאינם נרצעים, זאת היא טענתם [וחכמינו ז״ל הוציאו לאור כל אלה]. פירוש: במסכת קידושין בפרק ראשון (דף י״ד, ע״ב וכו').

ב

[לולי הקבלה]. פירוש: שאמרו בפרק ראשון מקידושין (דף י״ד, ע״ב) כי שש שנים יעבוד מדבר במי שמכרוהו בית דין, אבל מוכר עצמו לא יצא בשש, וככה אמרו בבריתא מוכר עצמו נמכר לשש ויותר על שש, מכרוהו בית דין אינו נמכר אלא לשש, מוכר עצמו אינו נרצע, מכרוהו בית דין נרצע. [כי משנה שכר שכיר]. פירוש: בפרשת ראה (דברים ט״ו, י״ח). [לחפשי, היו"ד נוסף]. פירוש: ומשפטו לחופש על משקל קדש, והוא שם דבר. [או הלמ״ד נוסף]. פירוש: והוא כמו ועבד חפשי מאדוניו (איוב ג׳, י״ט). [והוא תאר השם]. פירוש: ושב אל העבד.

ג

[והזכיר אם בגפו בא בחלק הדברים]. פירוש: הזכירו הכתוב בתחלת הענין אף על פי שהיה ראוי שלא יזכירהו עד הסוף. [בעבור הבא אחריו]. פירוש: שהוא אם אדוניו יתן לו אשה (פסוק ד׳), על כן הזכירו.

ד

[ודע כי תבואת הזרע תשתנה כפי המקומות]. פירוש: כי יש תבואה יפה וגדולה וטובה בתולדתה, גם יש מאותו המין עצמו שהיא הפך זה, ודעתו בזה כי הבנים שיוליד האיש תהיה תולדתם נוטה לתולדת אמם, וכן אמרו רבותינו ז״ל בסנהדרין בפרק חלק (דף ק״ז, ע״א) כל מאן דנסיב יפת תאר נפיק מיניהו בן סורר ומורה, שכן מצאנו בדוד המלך ע״ה על שחמד את מעכה בת תלמי מלך גשור בצאתו למלחמה יצה ממנו אבשלום שעמד עליו במלכות ובקש להרגו. והנה כתוב על רחבעם בן שלמה במלכים (א׳, י"ד, כ״א ול״א) ושם אמו נעמה העמונית, וכתוב (במ״א, י״ד, כ״א) ויעש יהודה הרע בעיני יי', וכתוב (שם פסוק כ״ג) ויבנו גם המה להם במות ומצבות ואשרים, וכתוב (שם, פסוק כ"ד) וגם קדש היה בארץ עשו ככל התועבות הגוים אשר הוריש יי׳ מפני בני ישראל, ועל כן אמרו רבותינו ז״ל (בב״ב, דף ק', ע״א; ובירוש׳ קידושין פ״ד, הי״א) רוב הבנים דומים לאחי האם, והנה בתת האדון שפחה לעבדו והיא מהגוים תהיה תולדת הבן כתולדת אמו וילך בחקותיה, ועל כן אמר הכתוב (פסוק ד׳) האשה וילדיה תהיה לאדוניה, כי הם ילדיה באמת, ועל כן צוה השם שיהיו לאדוניה לעבדים. [על כן נבחרו בני אהרן לכהונת עולם]. פירוש: כי אהרן לקח את אלישבע בת עמינדב נשיא שבט יהודה, גם אחות נחשון נשיא השבט, והנה הבנים שיוליד יהיו נכבדים מפאת האב ומפאת האם; ומשה לקח בת יתרו שהיתה מזרע מדין והיתה כושית כמו שיפרש בפרשת בהעלותך (במדבר י״ב, א׳) ועל כן נבחר זרע אהרן להיות כהנים ולא נבחר זרע משה, כי תולדת בני משה תהיה נוטה לתולדת משפחת אמם, והנה שבואל בן גרשום בן משה היה כהן לפסל מיכה כמו שמפורש בספר שופטים (י״ח, ל׳). [ומעתיקי התורה אמרו וכו׳]. פירוש: בקידושין פרק ראשון (דף כ״ב, ע״א). [וכן דבר סורר ומורה]. פירוש: בסנהדרין בפרק בן סורר ומורה (דף ע"א, ע״א).

ו

[ואם יטעון טוען כי אין דלת כמו שער]. פירוש: בעבור כי בכל מקום שכתוב שער הוא שער העיר כמו בשעריך (לדוגמא שמות כ׳, י׳, דברי' כ״ד, י"ד), אל שעריך (דברי׳ י״ז, ה׳), אל שער העיר ההיא (דברי׳ כ״ב, כ״ד); וכל מקום שכתוב דלת היא על פתח הבית כמו ותסגור הדלת בעדה ובעד בניה (מ״ב, ד', ה׳), וסגור דלתך בעדך (ישע׳ כ״ו, כ׳), ובעבור זה לא יתכן להיות והגישו אל הדלת אל שער העיר כמו בשעריך, רק על פתח הבית. [יוכיחו בינינו דלתים ובריח]. פירוש: כל אלה ערים בצרות חומה נבהה דלתים ובריח (דברי׳ ג׳, ה׳) והנה התורה פירשה שיש דלתים לשער העיר. [אמרו חכמינו כי הוא עולמו של יובל]. פירוש: בקידושין פרק ראשון (דף ט״ו, ע״א). [כי הכתוב אומר ועבדו]. פירוש: אותו ולא את יורשיו, וכן אמרו בקידושין פרק ראשון (דף ט״ו, ע״א).

ז

[ומשפט זאת האמה כדברי חכמינו]. פירוש: בקידושין. [כי הבוגרת איננה ברשות האב]. פירוש: ככה אמרו במסכת ערכין פרק שמיני (דף כ״ח, ע״א).

ח

[וכבר פירשתים כלם]. פירוש: בסוף ספר צחות ובתחלת ספר שפה ברורה. [וספרו ראוי להשרף]. פירוש: בסוף פרשת וישלח (בראשית ל״ו. ל״א) פירשתי למה. [והעיקר ידעוהו]. פירוש: מדרך קבלה בלתי אסמכתא. [ודרשו זה הפסוק]. פירוש: בבבא בתרא פרק יש נוחלין (דף קי״א, ע״ב). [להיותו כמו זכר]. פירוש: והדרש איננו עיקר ולא ראיה לדבריו שהוא אסמכתא כמו שאמר, כי שם בפרק יש נוחלין אמרו תנו רבנן שארו זו אשתו מלמד שהבעל יורש את אשתו, יכול אף היא תירשנו תלמוד לומר וירש אותה (במדבר כ״ז, ע״א). ואחר זה אמרו תניא אידך ולא תסוב ממטה למטה אחר (במדבר ל״ו. ט') בסיבת הבעל הכתוב מדבר וכו'. ומדרך הסברא לשון אחרון עיקר. והנה זאת הבריתא השנית לא הביאה ראיה מפסוק וירש אותה כי אם מפסוק ולא תסוב. וזאת ראיה כי וירש אותה לא נכתב בתורה לזאת הדרשה, ועוד כי במסכת בבורות סוף פרק יש בכור לנחלה (דף נ״ב, ע״ב) אמרו בפירוש כי ירושת הבעל דרבנן. וכן פסק הר״ם ב״ם ז״ל (הלכות שמטה ויובל, פרק י״א, הל' כ״א). [שהגדול באחים הוא המיבם ודרשו הפסוק לזכר ולאסמכתא]. פירוש: ביבמות פרק החולץ (דף מ', ע״א). [וכן לעם נכרי וכו']. פירוש: בקידושין פרק ראשון (דף י״ח, ע״א). [ויאמר יהודה לשמעון אחיו]. פירוש: בתחלת ספר שופטים (א', ג') כתוב, ופירושו ויאמר שבט יהודה לשבט שמעון.

י

[והשיעורים ידענום מדברי קבלה]. פירוש: בכתובות בפרק אף על פי (דף ס״ד, ע״ב) הם מפורשים. [וכבר הראיתיך בספר קהלת]. פירוש: בפסוק כי לא לקלים (קהלת ט', י"א). [ופירוש וענתה וענה]. פירוש: הם שני הפסוקים שהזכיר למעלה וענתה שמה (הוש׳ ב', י״ז), גם וענה איים (ישע׳ י״ג, כ״ב).

יא

[על אלה הקרובים]. פירוש: על שארה כסותה ועונתה כמו שפירש למעלה בפסוק לעם נכרי (פסוק ח׳). [ואין כן משפט הבנות]. פירוש: אין משפט הבנות לצאת חנם בלא כלום.

יג

[וזה הטעם יתברר לך בפסוק מי יתן]. פירוש: בפרשת ואתחנן (דברים ה׳, כ"ו).

יד

[אם היה ההורג אפילו כהן שהוא מקריב זבח לפני לא יונח בעבור שישמש לפני]. פירוש: פשט הפסוק מורה כי אפילו אם ההורג היה אחד מהכהנים ובאו לתפשו כדי להרגו ומצאוהו מקריב קרבן במזבח יוציאוהו מעם המזבח להרגו. [לולי דבר הקבלה]. פירוש: במסכת מכות בסוף פרק שני (דף י״ב, ע"א) אמרו כי אם מצאוהו שהיה מקריב קרבן המזבח קולטו עד שיגמור הזבח ואחר כן יהרוג, ואם תאמר אחר שסופו ליהרג מה הועילו המזבח, ויש לומר כי יתכן שיבא בין כך ובין כך מי שילמד עליו זכות.

טו

[וחכמינו אמרו כי לא יומת עד שתהיה המכה נראית שיצא ממנה דם]. פירוש: בבבא קמא בפרק החובל (דף פ״ו, ע״א).

.

יז

[וחכמינו אמרו עד שתהיה הקללה בזכירת השם]. פירוש : בשבועות בפרק שבועת העדות (דף ל״ו, ע״א) ובסנהדרין סוף פרק ארבע מתות (דף ס״ו, ע״א).

יח

[ודברי הקדמונים בעלי אגרופין]. פירוש: בסנהדרין פרק נגמר הדין (דף מ"ט, ע״א).

יט

[וחכמים אמרו שפירוש על משענתו בעצמו]. פירוש: במסכתא דנזיקין (מכילתא משפטים, פרשה ו׳) [ולהתיר דברי הרופאים דברי יחיד הם]. פירוש: כי פשט הכתוב לא התיר כי אם רפואות חפצאים והמכות לא רפואת החלאים.

כ

[וחכמינו העתיקו כי ינקם יוקח ממנו נקמת העבד המוכה שיהרוג האדון בחרב]. פירוש: בסנהדרין פרק ארבע מיתות (דף נ״ב, ע״ב).

כא

[ובפירוש פרשת ויקח (שמות ל"ה, ב׳) אאריך מעט]. פירוש: לפרש יום. [כי כולם יצאו מבית אחד כאשר אמרתי]. פירוש: בפרשת ויצא בפסוק ויקח לו יעקב (בראש׳ ל', ל״ז) ובפרשת יתרו בפסוק ויחד יתרו (שמות י״ח, ט׳).

כב

[וכן באש ישרפו אותו ואתהן]. פירוש: בפרשת קדושים (ויקרא כ׳, י״ד) ושם אבאר דעתו. [ואם לא נתכוון להרוג האשה]. פירוש: אף על פי שלא נתכוון. [סור השנים]. פירוש: חסרת

השנים. כלומר בחסרונם ישחית הדבור.

כה

[והמכחשים יפרשו כל הנזכרים כמשמעם]. פירוש: ענוש יענש (פסוק כ״ב). עין ושן ויד ורגל (פסוק כ״ד), וכויה ופצע וחבורה (פסוק כ״ה). והם אומרים כי כאשר יתן מום באדם כן ינתן בו. [ומעתיקי התורה אמרו כי יש כופר לכלם]. פירוש: רבי אמר כן, בסנהדרין בגמרא פרק ואלו הן הנשרפין (דף ע״ט, ע״א) ובבבא קמא ריש פרק החובל (דף פ״ג, ע״ב ופ״ד, ע״א) מפורשים היטב בגמרא. [ובפרשת אמור אל הכהנים אאריך מעט]. פירוש: בסוף הפרשה (ויקרא כ״ד, י״ט).

כו

[את עין עבדו. אמרו הקדמונים כי זה איננו ישראל]. פירוש: בקידושין בפרק ראשון (כ"ד, ע״ב, עיין גם במכילתא פרשה ט׳ וילקוט שמעוני, רמז של״ט. [גם הם קבלו כי יצה העבד בכ"ד איברים]. פירוש : במסכת קידושין פרק ראשון (דף כ״ד, ע״א) אמרו כן, ובמסכת נגעים בפרק ששי (משנה ז׳) פירשו שהם אצבעות ידיו ורגליו עשרים, והאזנים והחוטם והאבר, הרי כ״ד, ונוסף עליהם ראשי דדי האשת, אבל שן ועין מפורשים בתורה.

כח

[היה במשקל יזכור]. פירוש: ינגוח. [ובעבור אלה שניהם]. פירוש: אשה ובן. [בא גם הראשון]. פירוש: איש. [וקדמונינו העתיקו כי כל מקום שכתוב בו לא יאכל הוא אסור בהנאה]. פירוש:

בבבא קמא פרק רביעי (דף מ״א, ע״א).

כט

[ומעתיקי הדת אמרו וגם בעליו יומת שהיא מיתה בידי שמים]. פירוש: גם זה שם לפי דעתי.

לב

[אם עבד יגח השור אמרו חכמינו שהוא עבד כנעני]. פירוש: גם זה בפרק רביעי.

לג

[וקדמונינו אמרו ששיעורו עשרה טפחים]. פירוש: בבבא קמא בפרק חמישי (דף נ׳, ע״ב).

לד

[רק יקח המת מדמי שורו]. פירוש: צריך לפרוע לו דמי שורו כמו שהיא שוה קודם שנפל, ויקח בעל המת את הנבלה מכלל הפירעון כפי מה שהיא שוה עתה, ומה שישאר מן הפירעון יפרע לו בדמים.

לה

[ומשפט חציו החי [והמת]. פירוש: וחצו את כספו וגם את המת יחצון. [ומשפט המשונים פירוש: שהאחד שוה מנה והשני מאתים או בהפך. [רק היה בקבלה] פירוש: בבבא קמא פרק שלישי (דף ל״ג, ע״א וכו').

לו

[על דעת איתני עולם כראשון]. פירוש: הוא כמו הראשון הנזכר למעלה בפסוק (ל״ד בעל הבור).

לז

[שיתכן שיעשה תשובה להשיב הגנבה]. פירוש: כי יתיעץ בעצמו להשיבה לבדה כדי שלא יענישוהו לשלם כפל כשימצאוה בידו, וידוע כי המודה בקנס פטור (עיין בבא קמא דף י״ד, ע״ב).

תוכן העניינים

צפנת פענח על האבן עזרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה