צפנת פענח על האבן עזרא· רבנו יוסף הספרדי [טוב עלם]
אלה תולדות נח. · ח
א
[וטעם ויזכר השבועה שנשבע לנח]. פירוש: בפירושו הראשון אמר ויזכור אלהים חלילה להיות שכחה לקטן שבמלאכי השרת אף כי ליוצר הכל שאין שכחה נגדו, וככה אמר המשורר הנוטע אזן הלא ישמע (תהלים צ״ד, ט׳), רק כאשר תראה טובת השם בארץ ידבר הכתוב כי זכר אשר הטיב לו בא לפני השם, ובדרך סוד בגעת המערכת העליונה זהו הזֵכר על דרך ויכתב ספר זכרון לפניו (מלאכי ג', ט״ז). [ודגשות הכ״ף לחסרון העי"ן]. פירוש: עי״ן הפעל שהוא כ״ף.
ג
[גם זה החשבון בדרך נבואה ידעו]. פירוש: מלת גם היא שבה למה שאמר בפסוק תהום רבה (ז׳, י״א) כי השם גלה לו סוד הימים. [והאומרים כי הנה מצאנו מאה וחמשים יום חמש חדשים]. פירוש: כי בתחלה כתוב חמשים ומאת יום (ז', כ״ד) וכשתוסיפם על י״ז ימים שבחדש השני שהחל בו המבול (ז', י״א) יעלו קס״ז ימים מלבד החדש הראשון, ואחר כך כתוב ותנח התיבה בחדש השביעי בשבעה עשר יום לחדש (ח׳, ד׳), והנה יצאו שני החשבונות ליום אחד וקראם הכתוב ימים ואחר כך קראם שבעה חדשים, על כן אמר שהק"ן הם חמשה חדשים. [כי על דבריהם שנים ימים יחסרו]. פירוש: כי חדשי החמה קצתם שלשים וקצתם שלשים ואחד, והנה בה' חדשים לכל הפחות שנים יהיו שלמים ויעלו קנ״ב יום. [לא נתנו המועדים על יד נח]. פירוש: בפירושו הראשון אמר מי הודיעם כי שנת הלבנה ראויה להיותה שנים עשר חדש שתהיה קרובה משנת השמש אם לא על ידי משה אדוננו, ועוד מי הגיד להם כי שנה תמימה ולא יותר עמד נח בתיבה, ואין ראיה מחשבון בשנת שש מאות שנה (ז', י״א). [גם יתכן על מנוח התיבה]. פירוש: אמר כלשון המקרא ממנוח הארון בספר דברי הימים בענין בני לוי (ד"ה א' ו', ט״ז). [לדבר דברים ארוכים]. פירוש: כדרך שדבר רש״י (ח', ד') לדעת בכמה ימים נחה וכמה אמות היתה שקועה.
ה
[והנה נח קבע אחד לחדש ועוד לא ראה הלבנה]. פירוש: בפירושו הראשון אמר בחדש השני הפשט שהוא אייר, ואם אמרנו מרחשון לא יועילנו, כי לא יתכן להיות חדשי הלבנה ה' כלם שלמים כי סבת הליכת התיבה הם המים שגברו ובעת עמדם נחה התיבה, והאומרים כי בחדשי הערלים ספר גם הם יותר מהמספר הנזכר, רק אם יחל ממרחשון. והנכון בעיני כי המספר כדרך שנת פרס או שנת מצרים שיעברו חדש אחד בתוספת ה׳ ימים, וזה לא יזיק אם חשב חשבונו באיזה חשבון שיהיה, וחשבוננו על יד משה ומפיו שמעוהו האבות והעתיקוהו, וחדשיו ללבנה, על כן שם חדש לחדוש הלבנה. אמר יוסף: חכמי המזלות אמרו כדבריו שהדורות שהיו לפני המבול ואחריו היו חושבים שנותיהם כשנות הפרסיים או כשנות המצריים הנקראים בערבי "אלקבט" ששנותיהם תמיד שס״ה ימים בלי תוספת רביע ולא יעשר שום שנה מעוברת כשנות הערלים, וההפרש שיש בין שנות הפרסיים ובין שנות המצריים הוא כי המצריים יעשו חדשים ל' ל' יום וחדש י״ב יעשוהו ל״ה יום להשלים שס"ה, והפרסיים יעשו גם כן ל׳ ל' יום כל חדש חוץ מהשמיני שיעשוהו ל״ה ימים. [ובעשור לחדש שבט שלח את העורב]. פירוש: כי כתוב בעשירי באחד לחדש נראו ראשי ההרים, וידוע שהעשירי לניסן הוא טבת וכתיב אחריו ויהי מקץ ארבעים יום ויפתח נח את חלון התיבה אשר עשה וישלה את העורב וגומ' (בראשית ח׳, ו'-ז'), והנה ארבעים יום מראש חדש טבת יגיעו עד עשרה בשבט כאשר אמר. [ואחר שבעת ימים ששלח את העורב שלח את היונה וזה היה ביום שבעה עשר לשבט]. פירוש: אחר זה הענין הביא ר׳ אברהם ראיה לזה כי אמר והעד שאמר "ויחל עוד שבעת ימים אחרים" ופירושו זה כי בתחלה כתוב וישלח את העורב, ואחריו וישלח את היונה מאתו ולא מצאה היונה (ח', ח'-ט'), ואחריו ויחל עוד שבעת ימים אחרים (ח', י') והיה מספיק שיאמר הפסוק ויחל שבעת ימים ויוסף שלח את היונה כי עד עתה לא הזכיר הכתוב שהוחיל כי אם זאת הפעם, ואיך אמר הכתוב "עוד", גם איך אמר "שבעת ימים אחרים" שמשמעו מלבד הראשונים, ולולי שהוחיל שבעת ימים מעת שלוח העורב עד שלוח היונה לא היה אומר אחרים. [והנה הוא על המבט המרובע]. פירוש: ידוע כי הלבנה תסוב גלגל המזלות בפחות מכ״ח ימים כאשר פירשתי בתחלת זה הספר. והנה רביעיתם ז׳ ימים והלבנה הולכת בהם רביעית הגלגל שהם ג' מזלות, ובעבור כי הוחיל נח שבעת ימים על כן אמר כי היתה הלבנה בסוף השבעה שהוא יום י״ז לחדש שבט במבט מרובע כנגד המקום שהיתה בו בעשור לחדש, כי בעשור לחדש שבט היתה בתחלת שור והוא המזל שהיתה בו בתחלת המבול, ועל כן פתח החלון ושלח את העורב, וביום י״ז היתה בתחלת אריה, והנה יש ביניהם ג' מזלות שהוא רביעית הגלגל והנו מבט רביעית, גם השמש היתה אז במזל דלי שגם הוא רחוק ממזל שור ג׳ מזלות שהם דלי, דגים, טלה, והגיע לתחלת שור והנו מבט רביעית משני המאורות אל מקום המבול, ועוד כי אז היו שני המאורות מביטים זה אל זה מבט איבה כי היה ביניהם חצי הגלגל שהוא ו׳ מזלות.
יא
[והנכון בעיני שיהיה הבי״ת נוסף כבי״ת ברוחו שמים שפרה (איוב כ"ו, י״ג) והוא באחד (איוב כ"ג, י"ג)]. אמר יוסף: בספר איוב פירש ר׳ אברהם בפסוק והוא באחד יש אומרים שהבי״ת נוסף, והנכון בעיני שאיננו נוסף רק יש לו סוד, ולפי זה לא אמר בכאן שהבי״ת נוסף רק על דעת המפרשים אבל לא על דעתו, או נצטרך לומר שחזר בו עתה ממה שפירש בספר איוב, כי ספר איוב חבר קודם שחבר פירוש התורה כמו שתמצא בדבריו בפרשת בלק בפסוק לשטן לו (במדבר כ״ב, כ״ב). ולפי דעתי אין ראוי להיות כאן "והוא באחד" כלל, רק "ברוחו שמים שפרה" לבדו. רק הוא טעות בספרים.
יד
[והאומר כי על שנת הלבנה נשען בעבור העשרה ימים]. פירוש: כי בי"ז באייר שהוא החדש השני החל המבול, וכתיב ובחדש השני בשבעה ועשרים יום לחדש יבשה הארץ, ואמרו אותם המפרשים כי מי״ז באייר עד י״ז באייר היא שנה, ומי״ז עד כ״ז הם עשרה ימים, ודרך סברא הוא שהם הנוספים בשנת השמש על שנת הלבנה, כי ידוע הוא שיש ביניהם י׳, כ״א, ר״ה. [צריכים להיות שנתם שלימה]. פירוש: זו תשובה עליהם שאם היה כמו שאמרו צריכים לומר כי השנה היתה שלימה והיו מרחשון וכסליו שניהם מלאים בעבור כי בהיות שנת הלבנה שנ״ד ישארו י"א יום עד שס״ה והנה אין בתורה רק עשרה ימים נוספים ואין להם ראיה לדבריהם.
יז
[היצא כמו השלם (הושע ט׳, ז']. פירוש: לא מצאנו מזאת הגזרה בבנין הכבד הנוסף על זה הדרך כי אם זה לבדו, כי לא מצאנו אַיֽצֵא, יַיֽצֵא, נַיֽצֵא, תַיֽצֵה, רק מצאנו הוצא את המקלל (ויקרא כ״ד, י״ד), ויוצא פרח (במדבר י״ז, כ״ג), גם מצאנו וכי אוציא את בני ישראל (שמות ג׳, י״א), נוציא לכם מים (במדבר כ', י'), והנה כלם חסרים פ״א הפעל שלהם שהוא יו״ד חוץ ממלת היֽצֵא, שבאה ביו״ד כדרך הפעלים השלמים על משקל הקרב (שמות כ״ח, א׳) השלך (תהלים נ״ה, כ״ג). השמן לב העם הזה (ישעיה ו', י׳).
יט
[ויש אומרים שהולידו בתיבה]. פירוש: רבותינו ז"ל דרשו בסנהדרין פרק חלק (דף ק"ח, ע״ב) שלשה שמשו בתיבה, כלב, והעורב, וחם, ושלשתם לקו, וקודם זה דרשו שנאסרו בתשמיש.
כא
[והטעם שהניח הריח מזעף]. פירוש: מפני זעף המערכת הרעה נתעפש האויר כשנתבלבלה הארץ עם המים והנה הקטורת יסיר העפוש ויניח הזעף ויצחצח האויר כדרך שאמר משה לאהרן קח את המחתה וגו' (במדבר י״ז, י״א). [או שיניח כח העליון]. פירוש: שיוריד עליו כח הכוכבים העליונים הפקודים עליו לעזור לו.
כב
[עוד כל ימי הארץ, לאות כי יש לה קץ קצוץ]. פירוש: אף על פי שכתוב כי הארץ כבגד תבלה (ישעיה נ״א, ו') לא אמר הכתוב שתכלה ותפסיד, וכן אמר שלמה והארץ לעולם עומדת (קהלת א׳, ד׳), וזה שאמר ר' אברהם שיש לה קץ קצוץ הוא שתשוב להיות מכוסה כאשר בתחלה כמו שפירשנו בבראשית, ובעבור כי כתוב בל ישובון לכסות הארץ (תהל' ק״ד, ט') שנראה כסותר זה לזה על כן אמר כן ברמז. [ומה נכבד דרש סביב שמונה עשר אלף רק לא ידענו אחד מני אלף]. פירוש: פסוק הוא בסוף ספר יחזקאל (מ״ח, ל״ה): סביב שמונה עשר אלף ושם העיר מיום י״י שמה. ושמעתי שדרשו רבותינו ז״ל מאי דכתיב סביב שמונה עשר אלף מלמד שברא הקב״ה שמונה עשר אלף עולמות ובתחלת מסכת ע״ז (דף ג׳, ע״ב) בלילה הקב״ה רוכב על כרוב קל שלו ושט ועובר בשמונה עשר אלפים עולמים שברא שנאמר רכב אלהים רבותים אלפי שנאן (תהל' ס״ח, י״ח) אל תקרי שנאן אלא שאינן. וכבר הזכרתי בבראשית בסוד הבריאה כי במדרש קהלת (פרשה ג', י"א) בפסוק את הכל עשה (קהל׳ ג׳, י״א) כתוב אמר ר' אבהו מכאן שהיה הקב״ה בונה עולמות ומחריבן, ומצאתי במדרש תלים במזמור מ"ו על כן לא נירא בהמיר ארץ (מ"ו ג׳), אמרו בני קרח אל תראו באותו היום שעתיד הקב״ה לנער את הארץ, שנאמר לאחוז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה (איוב ל״ח, י״ג), ואמר כי הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה (ישעיה ס״ה, י״ז) והיכן הצדיקים עומדים באותה שעה, יהיו דבוקים בכסא הכבוד תחת כנפי השכינה שנאמר ואתם הדבקים וגו׳ (דברים ד׳, ד׳), ובסנהדרין ריש פרק חלק (דף צ״ב, ע"ב) אלף שנים שעתיד הקב״ה לחדש עולמו שנאמר ונשגב י״י לבדו ביום ההוא (ישע׳ ב׳, י״א, י״ז) צדיקים מה הן עושין, הקב״ה עושה להם כנפים כנשרים ושטין על פני המים, בלב ימים, שנאמר (תהל׳ מ״ו, ג') על כן לא נירא בהמיר ארץ וגו' ור׳ אברהם בעצמו פירש סוד הדברים האלה במזמור הנזכר, שאמר בעבור היות מקום גבהות השמש מתנועע ממעלה אל מעלה וממזל אל מזל, על כן אמרו בעלי התולדת כי יבא זמן שתשוב היבשה ים והים יבשה. ועתה אפרש דבריו: דע כי בטלמיוס מלך מצרים, והוא תלמי המלך שכתבו לו רבותינו התורה יונית, והיה משנה אלכסנדרוס מוקדון והיו שניהם תלמידי אריסטטאלס ° החכם היוני והיה תלמי הנזכר חכם גדול בחכמת הכוכבים והמזלות, ובזאת החכמה לא קם כמוהו לפניו ולאחריו עד היום כאשר העיד עליו ר׳ אברהם בתחלת ספר הלוחות שלו, וזה בטלמיוס עשה כלים וחקר ודקדק מקומות שבעת המשרתים ומקומות כל אחד מן הכוכבים הגדולים שבגלגל השמיני שהם ידועים אלף ושנים ועשרים ומצא כי הכוכבים הנזכרים מתנועעים ממערב למזרח בק׳ שנה מעלה אחת ממעלות הגלגל, ואמר כי ככה יתנועע מקום גבהות המשרתים, וכבר פירשתי מקום הגבהות בתחלת זה הספר, ובעבור כי הגלגל הוא ש״ס מעלות, הנה ש״ס פעמים ק' יעלו ששה ושלשים אלף שנה שישוב הגלגל בהם להיות כאשר בתחלה כמו שהזכיר ר' אברהם בסוף פרשת ואתחנן (דברים ז', ט'), ובעבור כי חצי הארץ שקוע במים וחציה מגולה, על כן בהיות הגבהות בק״פ מעלות שהם מראש טלה עד סוף בתולה והוא חצי הגלגל ראוי מדרך התולדת שהיה הארץ מגולה בזאת הפאה י״ח אלף שנה שהם חצי ל״ו אלף. ובהיות מקום הגבהות בחצי הגלגל הנשאר ישובו המים לכסות החצי המגולה מהארץ, ויהיה נשקע תחת המים ויתגלה החצי השני שהוא עתה מכוסה, ויהיה גם הוא מגולה י״ח אלף שנה אחרות ובסופם יתכסה גם החצי ההוא ויתגלה זה הראשון וכן יהיה תמיד, והנה י״ח אלף שנה נקראים בדברי רבותינו ז״ל דורו של הקב״ה, ועל כן אמרו בסנהדרין בפרק חלק (דף צ״ז, ע״ב) אמר רבא דרא קמא דקודשא בריך הוא תמני סרי אלפי פרסי הוי שנאמר סביב שמונה עשר אלף (יחזקאל מ״ח, ל״ה), זהו סוד מה שאמרו רבותינו ז"ל שהיה בונה עולמות ומחריבן (מדרש קהלת, פרשה ג׳, י״א), וזה העולם שאנחנו בו הוא כאחד מהם וסופו להחרב, ובעבור כי בכל שנד יתחדש העולם בשוב השמש לתחלת מזל טלה. על כן אמרו י״ה אלף עולמות בעבור י״ח אלף שנים. ואמר כי זה הדרש לא ידענו אחד מני אלף בעבור כי בני אדם לא יבינוהו היטיב כי אם החכמים היודעים בחכמת המזלות, וזה הסוד כולל סוד הבריאה. ואם יטעון טוען הלא הכתוב אומר גבול שמת בל יעבורון בל ישבון לכסות הארץ (תהלים ק״ד, ט׳) וזה הפסוק סותר כל אשר אמרתי, אשיבנו כי איננו סותר דברי כי מלת "ישבון" תעיד שהיה כן בתחלה, ועוד כי פירוש הפסוק הוא שלא ישובו לכסות הארץ כלה בעת אחת כדרך שכסוה בימי נח על ידי המטר העצום והנפלא ועל ידי מעיינות תהום רבה שנבקעו, אבל מעט מעט יתכן שיכסו המים את הארץ מצד אחד ותתגלה מצד אחר. וראיה לזה כי הנה האיים הגדולים שהם בקצה המערב והם רחוקים מהארץ עשר מעלות היו מיושבות בימים הקדמונים, כי כן מצאתי כתוב בספרים הקדמונים, והנה עתה אין בהם אדם אף על פי שיש בהם קצת בתים בנויים מבנין הקדמונים ששכנו שם, ויורדי הים בזמן הזה מביאים משם דברים רבים. וראיה אחרת כי פעמים רבות ישטוף הים או הנהרות או המטר מדינות רבות ויחריבם כאשר אירע לבבל החדשה הנקראת בגדא״ד, כי נתרבו הגשמים וגדל נהר פרת ושטף את העיר עד שלא נשאר בה חלק מב'. ורבותינו ז״ל רמזו זה במסכת סוטה בפרק ראשון (דף י״א, ע״א) שאמרו על כל העולם כלו אינו מביא מבול אבל על אומה אחת מביא. ועוד אדבר על זה, והכתוב רמוז זה הסוד באמרו עוד כל ימי הארץ שמשמעו כל הימים שעתידה להיות מיושבת כאשר היא עתה וזה רומז שלא תשב ככה תמיד, ואין לטעון מהכתוב שאמר והארץ לעולם עומדת (קהלת א' ד') כי קהלת לא דבר בזה רק אמר שהארץ תתקיים ולא תכלה כדרך שהשמים יעמדו לעולם ולא ישחיתו. ויתכן שהיתה דעת דוד באמרו בל ישובון לכסות הארץ על העולמות הנזכרים כלומר כי י״ח אלף שנה לא ישובון המים לכסות הארץ, וזהו עוד כל ימי הארץ, אבל אחר י״ח אלף שנה ישובון לכסותה, וברוך היודע האמת ג. [וכלם יום ולילה יחלקו]. פירוש: קור וחום וקיץ וחורף כולם נחלקים לימים ולילות.