צפנת פענח על האבן עזרא· רבנו יוסף הספרדי [טוב עלם]
אלה תולדות נח.
ו
ט
[תמים* בלבו. ותמים תאר השם]. פירוש: מלת תמים איננה דבקה עם צדיק להיות פירושו כמו צדיק גדול. שרצה לומר שלם בצדקתו. אבל מלת תמים שבה למלת איש כאלו אמר איש צדיק גם תמים. והנה תמים הוא תאר השם. כי השם הוא צדק או צדקה ופירושו יושר כמו צדק צדק תרדוף (דברים ט״ז. כ'). והעד צדיק וישר הוא (דבר' ל״ב. ד׳); ומלת צדיק רצה לומר איש שיש בו צדק על כן אמר תאר השם. וידוע כי "צדיק" תאר גם "תמים" תאר ואלו שב "תמים" למלת "צדיק" היה "תמים" תאר לתאר כדרך שאמרתי, ואין זה אמת, והעד כי "צדיק" יש עליו זקף קטן שהוא כמו הפסק, או יהיה פירושו איש תמים והנה "איש" הוא שם תאר ו״תמים" תאר ל״איש". [מבעלי הכפל והוא תמים]. פירוש: הוא שלם בשרשו. כי מצאנו תם וישר שהוא גם כן מבעלי הכפל והוא חסר אות הכפל. [כי הוא חיה עד שהיה אברהם בן נ״ח שנים]. פירוש: כי המבול היה בשנת ת״ר לחיי נח (בראש׳ ז' ו׳). והוליד שם את ארפכשד בהיותו בן מאת שנה. שנתים אחר המבול (בראש' י"א, י'), והנה היה אז נח בן תר״ב שנה, ומאז עד שנולד אברהם היה ר״ץ שנה, הוסיפם על תר"ב יעלו תתצ״ב שנה מעת שנולד נח עד שנולד אברהם. וכל ימי נח תשע מאות שנה וחמשים שנה (בראש׳ ט'. כ״ט). והנה מן תתצ״ב עד תתק״ן יש נ״ח שנה כאשר אמר.
יא
[וכן ארץ כי תחטא לי]. פירוש: פסוק הוא בספר יחזקאל (י״ד, י״ב). [ומה שאמרו קדמונינו כי טעם השחית כל בשר את דרכו וגו']. פירוש: בסנהדרין בפרק חלק (ק״ח. ע״א) כתוב א"ר יוחנן מלמד שהרביעו בהמה על חיה וחיה על בהמה והכל על אדם ואדם על הכל. [ועות הנתיב הנטוע הידוע]. פירוש: שינו גם המנהג הטבעי שהוא מקום משגל האשה ושמשו עמה שלא כדרכה. וככה עם הזכר. וככה מין עם שאינו מינו. כי כלם חוץ מן הטבע. [ומה נכבד דרש שדרשו שהשחיתו במים ודנם השם במים]. פירוש: שאמרו בסנהדרין בפרק חלק (דף ק״ח, ע"א) גם בראש השנה בפרק ראשון (דף י״ב, ע״א) אמר רב חסדא ברותחין קלקלו וברותחין נדונו. ברותחין קלקלו בעבירה. [וכאשר מימיהם ממעל ומתחת]. פירוש: שהיה האיש שוכב ונשכב.
יג
[וטעם בא הגיע קץ אידם]. פירוש: הגיע עת שתהיה המערכת העליונה שגזר השם שישחיתו בה כדרך לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים (קהל׳ ג'. א'). ועוד אפרש סוד זה בסוד המבול.
יד
[והטעם מכסה משיחה]. פירוש: כמו ומשחת, ורצה לומר מכסה מן הדברים הנמשחים כמו הזפת והחלב. [והנכון שמלת וכפרת אותה מגזרת בכופר]. פירוש: שב לאשר הזכיר כי יש אומרים מגזרת כפרת, ואותו המפרש סובר כי אין כפר מגזרת וכפרת והוא משיב עליו, אבל בפירוש כפר מה הוא לא הכריע בין המפרשים.
טז
[והנה התיבה כדמות משולש]. פירוש: על רחבה וגבהה מדבר. אבל לא על ארכה. כי היא היתה כמין צריף, וזאת היא צורתה:
[וידענו כי התיבה גדולה מאד]. פירוש: כי שלש מאות אמה ארך גדול הוא כפי האמה שנוהגין למוד בה בזמן הזה. [גם יתכן להיות קומת נח
גדולה מקומותינו. כי האמה היא כמדתו]. פירוש: ואם היה כן הנה התיבה ייתר גדולה מאד מאד. [ויש אומרים כי רבים היו]. פירוש: הגאון הוא שאמר כי יותר היו משביעיים. ובעבור זה הזכיר הוא לפני זה כי גם יתכן היותה כאשר היא נחלקת על שלש לאמר שאין דעתו כדעת הגאון.
יח
[והקרוב אלי שזאת הברית רמז לקשת]. פירוש: רמז לו מעתה שאחר המבול יכרות עמו ברית אם יקיים מצותו לעשות התיבה.
יט
[ואחר שאמר כלל מכל החי מכל בשר פרט אחר כן]. פירוש: וידוע כי כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט. [ויצאו כל הנולדים בלי התחברות שנים]. פירוש: יצאו חוץ מן הכלל הנזכר כי לא הוצרך להכניס לתיבה מהם. [וכן חיות המים]. פירוש: גם הם יצאו מן הכלל. כי הנה כתוב מכל רמש האדמה. [וכן דרש שיש בהמות גדולות והוא רועה אלף הרים]. פירוש: בפרקי ר׳ אליעזר בפרק י״א ובמדרש ילמדנו בפרשת קרבנות בפנחס ובבבא בתרא פרק המוכר את הספינה (דף ע״ד, ע״ד) כתוב כן על מה שכתוב בסוף ספר איוב הנה נא בהמות אשר עשיתי עמך וגו' (מ׳ ט״ו—ט״ז). והוא שאמר אסף במזמור (תהל׳ נ'. י׳) בהמות בהררי אלף. [טוב הוא לה שמעות אזנים]. פירוש: זה הדרש לא אמרוהו כי אם למשל על סוד מחכמתם, כי בדרך הפשט לא יתכן. כי הנה אורך התיבה שלש מאות אמה שהם פחות מהר קטן ואם הבהמה רועה אלף הרים איזה מקום יכילנה. [וכן עוף שיכסה אור השמש בכנפיו יש לו סוד ואיננו כמשמעו]. פירוש: במזמור תהל' (נ' י״א) כתוב וזיז שדי עמדי. וככה דרשוהו בבבא בחרא פרק המוכר את הספינה (דף ע״ג, ע״ב) ובויקרא רבה (פרשה כ"ב, י'), והוא משל על קדרות השמש כי העוף הוא הירח ובעת שיתחבר עם השמש אם יהיו שניהם בראש התלי או בזנבו, הנה יכניס הירח בין השמש ובין הארץ ויכסה אור השמש בגופו עד שלא יראוה שוכני הארץ, וזהו הלקות.