אור ברסלב
צמח דוד (זבלטוב) פרשת בשלח › שירת הים

צמח דוד (זבלטוב)· רבי דוד הגר

פרשת בשלח · שירת הים

קריעת ים סוף

אז ישיר וגו' את השירה וגומר אשירה לד' וגו' ותען להם מרים שירו לד' וגו' זכר כאן ד' פעמים שירה, גם צריך להבין מה שמנהג ישראל לקרות לשבת פ' בשלח שבת שירה, ואם מפני שקורין בו השירה, הלא לא מצינו זה בכל שבת לקרות השבת על שם הענין שקורין בו, ולמה דוקא שבת זה נקרא על שם הענין שקוראין בו, רק הענין הוא כי הנה סדרו לנו קדמונינו בתפלתינו לומר מתחלה פ' קרבנות ואחר כך לומר זמירות ותשבחות לפניו מברוך שאמר עד ישתבח, ואחר כך מספרים יוצר אור ובורא חושך ואנו מספרים איך המלאכים והשרפים משבחין אותו ית"ש לאחר כך מתפללים תפלת י"ח, כי מלכותא דרקיעא כעין מלכותא דארעא והרוצה לכנוס בשער המלך לבקש מלפניו אין לבא אל שער המלך בלבוש שק מזוהמת עוונותיו מה שחטא ומרד נגד המלך, וצריך מתחלה לראות ש כפר המלך עוונותיו ואחר כך כשיכנס אל המלך אין דרך לומר תיכף ומיד שאלת צרכיו, רק מקודם שואל בשלום המלך ומספר בשבחו ואחר כך משבח את כל העניינים אשר ראה בחצרות המלך וגנזיו ומשבח את עבדי המלך איך שמספרים בשבח המלך ואחר כך מבקש מהמלך צרכיו, ועל דרך זה הם הד' ענינים הנ"ל בתפלתינו מתחלה הקרבנות מכפרים, ואחר כך אומרים שבחו ית"ש, ואח"כ ביוצר אור מענין חצירותיו ית"ש ושבח המלאכים שמשבחים ומפארים אותו ית"ש, והנה הד' ענינים אלו הם בחינת הד' עולמות אבי"ע. והנה ידוע בספרים שעולם העשי' הרע שבו יותר מטוב, ובעולם היצירה מחצה על מחצה, ובעולם הבריאה רובו טוב, ובאצילות רק טוב ולא יגורך רע כלל, והנה באדם יש כל בחי' מד' עולמות הנ"ל, ויש בו מדריגות נפש רוח נשמה חי', שבנפש נוטה לבהמיות וחפץ בתאוות גופניות בעולם העשי' כנ"ל שרובו רע, רוח היא הכולל מטוב ורע ובו הבחירה שיש בכתוב בחינות רוח, ארך רוח, רוח הקודם, רוח טהרה, רוח נשברה שפל רוח ולהיפוך רוח גבוה רוח קנאה, רוח טמאה וזה נגד עולם היצירה שהטוב ורע היא בו מחצה על מחצה, ונשמה היא עולם תמיד ברוחניות ובחי' חי' עולם האצילות, ובחינת יחידה אין עתה לנו, רק לעתיד נזכה ליחידה, שרומזות על יחוד דביקות האדם בו ית"ש דיבוק ויחוד גמור, והנה עיקר עיון התפלה הוא שעל ידי התפלה שהיא עבודה שבלב יתקן את כל ד' מדותיו שכולם כלולים בלב שהלב מקור להם ויתקן את לבו בעבודה שבלב שאחר כוונת הלב הן הן הדברים ויתקן כל הז' מדותיו שיתנהג אחר התפלה בהם רק לעבודתו ית"ש שיתחסד עם הצדיק להתחסד עמו ולהתגבר על יצרו ועל של אדם כיון שהכלל מלא מכבודו ית"ש, ולכן המתגאה דוחק רגלי השכינה, ובמדה הנצח ינצח את יצרו, ויודה תמיד לו ית"ש על כל חסדו וטובו בכל עת ויקשר את הבריאה שהנשמה נוטה לקדושה וחפצה הרשעים ולפאר אותו ית"ש, ולא יקח כבוד לעצמו ח"ו כי מלא כל הארץ כבודו, ואם כן איזה מקום יש שיהי' מחזיק בה כבודו עצמו בו ית"ש וימליך אותו ית"ש על כל איבריו ומידותיו זה כלל עבודת התפלה, לתקן מדותיו בכל ארבע בחי' של נפש רוח נשמה חי', ולכן הר"ת מן הז' מדות ח"ג"ת נ"ה"י"מ גימטריא תפלה עם הכולל רומז כנ"ל, וד' ענינים בתפלה נגד ד' בחינות נפש רוח נשמה חי' שבכל אחת מהם יש הז' מדות כנ"ל, ותקנם בד' עניני התפלה כנ"ל:

והנה עיקר יציאת מצרים הי' שיצאו מערות הארץ שהיו משוקעים שם, ויבואו לעבודת השי"ת לעבודה שלימה כראוי, כמ"ש בהוציאך את העם תעבדון את האלקים וגומר ועל דרך שפי' ויצעקו בני ישראל אל ד' מן העבודה, היתה צעקתם שרצונם לעבדו ית"ש כראוי בכל מדותיהם לשעבדם להשי"ת, כמ"ש לך ד' הגדולה והגבורה והתפארת וגו', ולכן מצינו שאמרו ז"ל וחייבו לשתות בליל פסח ד' כוסות לסימן חירות נגד ד' לשונות של גאולה, והוצאתי, והצלתי, וגאלתי, ולקחתי, כי אלו הד' לשונות מורים שיצאו ישראל ממצרים ערות הארץ ותקנו מדותיהם בכל ד' בחי' נ"ר נ"ח שהם מד' עולמות אבי"ע, כי והוצאתי הוא נגד בחינת נפש מעולם עשיה שרובו רע, כמו שכתבתי וצריך הוצאה ולברר אוכל מתוך הפסולת, והצלתיו לשון הפרשה נגד רוח עולם יצירה ששם טוב ורע, מחצה על מחצה, וצריך להפריש הרע מטוב, וגאלתי נגד נשמה מבריאה שצריך רק גאולה שלא יקרב מעט הרע, ולקחתי אתכם לי לעם הוא מדריגה גבוה בחי' חי' מעולם אצילות.

ובזה מתורץ מה שהקשו המפרשים הא יש עוד לשון אחד בגאולה שם דכתיב בשם והבאתי אתכם אל הארץ וגומר זה נגד בחי' יחידה הנ"ל שהוא נגד קיצו של יוד שבשם הויה. שלא זכינו עתה ליחידה עדיין עד לעתיד כמו שכתבתי שנזכה אז לבא לבחי' יחידה הנ"ל קיצו של יוד מהויה יתב"ש שלא זכינו עתה שורש מקור נשמותיו הנ"ל, ועל זה אמר והבאתי אתכם אל הארץ רומז למקור שורש נשמותינו אבל עתה לא זכינו רק לד' בחינות הנ"ל נגד ד' אותיות הויה, ועל זה מורים הד' לשונות של גאולה הנ"ל, והנה כבר אמרנו שלשון התפלה מחולקת לד' ענינים נגד ד' אלו שיתקן מדותיו שהר"ת מהם גימטריא תפלה ויתקנם בכל הד' בחינות ורמז זה תמצא שהד' לשונות של גאולה שהם והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי גימטריא עה"כ ד' פעמים תפלה עם ד' כוללים רומז כמו שכתבתי שהגאולה היה בתיקון מדותיהם בכל בחינה מד' בחינות נרנ"ח כנ"ל שתיקון המדות מרומז בתפילה, כמ"ש שגי' הר"ת מכל הז' מדות, ולכן נזכר כאן ד' פעמים שירה כמו שהתחלנו כי שירה גימטריא גם כן הר"ת מכל הז' מדות ותיקונם היה בכל הד' בחינות כנ"ל, ולכן קורין את השבת פרשת בשלח שבת שירה כי בשבת נכלל גם כן כל הד' ופעמים שירה שהוא נגד ד' בחי' נרנ"ח שהם ד' עולמות אבי"ע כי בשבת היא עליות העולמות ונתוסף קדושה לאדם בכל הד' בחינות הנ"ל, ולכן אומרים בשבת מזמור הבו לד' בני אלים וגומר ג' פעמים הבו לד', ואחר כך השתחוו לד' אלו הד' הם נגד ד' עולמות שבכל העולמות היא קדושת שם הויה ב"ה, ולכן אומרים ג' פעמים הבו לד', והשתחוו לד' ואחר כך אומרים ז' קולות שהם בחינת הז' מדות רומז כנ"ל על ענין הקדושה בכל הז' מדות ובכל הד' בחי' נרנ"ח שהם מהד' עולמות, וכיון שיש הצטרפות לד' פעמים שירה עם ענין שבת, לכן קורין שבת זה שבת שירה, וז"ש תחלה למקראי קודש זכר ליציאת מצרים, שיציאת מצרים ושבת ענין אחד לקדש הז' מדות בכל הבחי' כמו שכתבתי, ולכן כתיב ממחרת השבת שיום יציאת מצרים נקרא שבת כי הם ענין אחד, והנה גאולת מצרים היה על ידי שם אהי', כמ"ש כה תאמר וגומר אהי' כי יציאת מצרים עיקר ענינו היה לתקן המדות ולקדשם כנ"ל. וזה מרומז בבחי' ג' אבות שהם מקור המדות כי אברהם אחוז במדת החסד, והתחסד עם כל באי עולם אפילו אומות העולם, ובאמת אז היה השעה צריכה לו לבד לגייר את הגרים, אבל עתה אין לאחוז במדה זו לבד עם הכל כי אמרו חז"ל כל המרחם על האכזרים לסוף מתאכזר על הרחמלים ואמרו כל שאין בו דעת אסור לרחם עליו, וצריך לאחוז ג"כ במדת יצחק להתגבר על הרשעים ולכעוס עליהם, ולהכניעם, וכן להכניע ולהתגבר על היצר הרע, ולאחוז במדת יעקב שהוא מכריע בין ב' הקצוות חסד וגבורה, ולהתנהג במדותיו כפי הצורך, לפאר את השי"ת, וז"ש חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי אברהם יצחק ויעקב כנ"ל. והנה הר"ת מן האבות גימטריא אהיה, שהוא מקור וג' מדות הרחמים וחנותי את אשר אחון כמ"ש במ"א, וכשאדם מתקן מדותיו בבחי' האבות אומר ית"ש אהיה עמו כי ממשיך על עצמו מקור י"ג מדות הרחמים ומתהפכין עליו כל המדות אפילו המדות שמורים גבורה ודין משפיעים עליו חסד ורחמים, ולכן יציאת מצרים שהיה על ידי תיקון המדות כתיב "ישראל "את "היד "הגדולה ר"ת "א"ה"י"ה שבשם זה יצאו וכו' על ידי שתקנו מדותיהם בבחינת האבות, וכן "ישראל "את "השירה "הזאת" ג"כ ר"ת אהי"ה כנ"ל ששירה גימטריא עם הכולל הר"ת מכל השבע מדות רומז לתיקון מדותיו, ועל ידי זה ממשיך על עצמו ומשם אהי"ה מקור י"ג מדות הרחמים שעל ידי זה נעשים כל המדות חסד שנמתקין כל הגבורות בשרשם כנ"ל, ולכן אחר השירה שכתיב בה ד' פעמים שירה שרומז לתיקון המדות בכל הד' בחינות גרנ"ח כנ"ל אומרים ישתבח בגימטריא יוד פעמים חס"ד לרמוז שעל ידי תיקון המדות הרומז בז' פעמים שירה נעשו כל העשרה מדות חסד ונמתקו כל הגבורות ונעשה חסד לישראל:

או יאמר אז ישיר משה וכו' ויאמרו לאמר אשירה לד' וגומר. במדרש וש"ה פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה, עשה ית"ש נסים לאברהם וגומר, ולא אמר שירה וכו' עד שישראל על הים וכו' אז לשון שמחה שנאמר אז ימלא שחוק פינו, אז לשון בטחון דכתיב אז תלך לבטח דרכיך וכו'. דהנה אומרים בכמה מצות זכר ליציאת מצרים, וכן כמה פעמים כתיב בתורה, דהנה אף שהאבות עבדו גם כן אותו ית"ש מכל מקום כתיב בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים וגומר כי יציאת מצרים היה פתח ושער לעבודתו ית"ש ולקבלת התורה, כמ"ש היציאה היה ביד רמה מדת חכמה שהיא נקודה ועושים ממנה כל אות שירצה, והוא בחי' נקודת פתח ושער, כי עיקר חכמה הוא ליראה את ד' ולזה הי' יציאת מצרים הפתח והשער ליראה את ד' ומדת חכמה היא מרומזת בהויה בנקודת פתח, לזה הכוונה בפתח לשם זה בנקודתו, כי משם היה היציאה והפתח להתחכם ליראה אותו ית"ש ומשם ראשית הבריאה כנ"ל. וברא ית"ש להנבראים כ"א בטבעו בז' מדות שהם חסד גבורה תפארת וכו'. והנה הטבע גימטריא אלקים כי רומז לבחי' אם הבנים בחינת בינה שמרומז בשם הויה בנקודת אלקים כי היא בעצמה רחמים גמורים רק שדינין מתערין מינה, ולכן הנקודות הם משם אלקים והדין, ועל ידי שהאדם שובר את טבעו מז' המדות, למשל שהוא בעל חסד ולפעמים צריך לשבור טבעו ולהתנהג בהיפך בבחינת גבורה על עוברי רצונו להיפך וכן אדם שהוא בטבעו בבחינת גבורה צריך לשבור טבעו בשביל עבודתו ית"ש ולהתנהג בהיפך מטבעו, וכן בכל הז' מדות, ועל ידי זה ששובר טבעו ומדותיו משבר ומבטל כל הדינים כנ"ל. שאלקים גימטריא הטבע, וכששובר מדותיו שובר הדינים המשתלשלים משם אלקים, וממשיך חסד על ידי זה, והנה שבירת המדות הכל הוא על ידי בחי' חכמה, שעל ידי שיש באדם חכמה יודע איך להתנהג עצמו במדותיו כי עיקר החכמה ליראה את ד', ולכן על ידי החכמה מתנהג בכל מדותיו על פי יראתו ית"ש, ולפי מה שצריך ליראתו ית"ש כן מתנהג במדותיו, ואף שטבעו אינו נותן כך, מכל מקום החכמה מכריע להתנהג כפי מה שצריך ליראתו ית"ש, וזה הפתח לעבודתו ית"ש שיהיו המדות שבורות אצלו על ידי החכמה בחינת נקודת פתח, והנה נקודת פתח היא דוגמת בקיעה, כי זהו בקיעה ראשונה להתגלות השתלשלות העולם, ומשם היה גאולת מצרים כנ"ל. שהיה הגאולה דוגמת בריאת העולם שהי' מים (מים), וכן כאן הי' על דרך זה, וז"ש ויבקעו המים שבחינת חכמה היתה משפעת לכל הז' מדות כנ"ל. שבכל המדות מתנהגים על פי חכמה, וחכמה בקיעה כנ"ל. בנקודת פתח על שהיא בקיעה ראשונה, כמו שכתוב בקע לגלגלת שבחינת גלגולת הוא מדריגה למעלה מחכמה ומשם בא הבקיעה מדת חכמה הבקיעה והפתח, וזה שאמר הכתוב ויבקעו בקיעה ופתח, המים, מים גימטריא צ' נגד ט' יודין כי חכמה הוא מרומז באות יוד נקודה קטנה, וכשבא חכמה בכל הנ"ל, דהיינו בכל הח' מדות גימטריא מים, וזה שאמר. ויבקעו המים, וע"י זה היה הגאולה, והנה מה שהאדם מתחכם בחכמתו, ויודע כך הוא האמת אין שייך לומר שיש לו בטחון על דבר זה, רק שייך לומר שיש לו שמחה ממה שיודע שכך היא טובתו ומתענג ושמח מטובתו, אבל דבר שהוא בבינה שמבין דבר מתוך דבר וזה בא מהתפעלות כח בינתו, שנותן כח שכלו להעמיק בדבר הזה שמבין דבר מתוך דבר על ידי כח שכלו שנתן: בזה שייך בטחון אבל אין לשון שמחה בזה שאינו שמח בטוב הזה עדיין רק בוטח שיהי' כן והנה, מדת בינה דינין מתערין מינה כנ"ל, שבונה דבר מתוך דבר צריך כח לזה ולהתגבר בשכלו ולכן כתוב אני בינה לי גבורה שמתגבר להבין דבר מתוך דבר, והנה המתקת שם אלקים כתיב בספרי יראים שהוא על דדי אותיות הקודמות שלהם א"כ"ד"ט"ם. שהם גימטרי' ע"ד וזה הוא שם הבטחון, כמ"ש בטחו בד' עדי עד, וזה שאמר המדרש הנ"ל על פסוק אז ישיר וגומר, שלא אמר שר והיוד של ישיר מרומז שהשירה היה בבחינת שיצאו שפתח להם ית"ש פתח ושער החכמה והדעת לעבודתו ית"ש להתנהג על ידי בחינת בינה שנשפיע מחכמה לבינה ומשם לזיין ימי הבנין, ובינה גם כן מרומז באלף כמו שאמרו חז"ל אלף חכמה אלף בינה, וזה שאמר אז מאלף שמרמזת על חכמה ובינה לזיין ימי הבנין ישיר כנ"ל השפעה מיוד בחינת חכמה, בכל מדותיהם, ובזה היה השירה הזאת, ולכן חשב במדרש יוד שירים יש נגד יוד הנ"ל, והנה באלף מרומז בחינת, יוד הנ"ל, כי אלף הוא צורת יוד ואו דלד, כ"כ בספרים שזה הוא הגאולה שיושפע מחכמה שהוא יוד לזיין ימי הבנין, וזה וזה שאמר המדרש שאז הוא שמחה ובטחון כנ"ל. ששמחה ובטחון מחכמה ובינה, וכן אז מרמז עליהם שבחינת חכמה משפיע על ידי בינה לזיין ימי הבנין כי בחינת חכמה אינו מושג שהוא רק נקודה כנ"ל ולכן אמרו ז"ל בראשית נמי מאמר הוא ולמה לא אמר ויאמר רק כי בראשית תרגום בחוכמא ואינו מושג כלל ואין שייך עדיין אמירה ועשרה דברות נגד יוד מאמרות, ולכן מתחיל דיבור ראשון אנכי ד' אלקיך וגומר דלית מחשבה תפיסה ביה כלל רק ברוך כבוד שמו ממקומו:

או יאמר אז ישיר אמרו רבז"ל שר לא נאמר אלא ישיר וכו', יש לומר הפירוש ישיר הוא לשון מפעיל שבשירה שלו הפעיל שורה שכל העולמות והשכינה הקדושה אמרו שירה, וזה שאמר ויאמרו לאמר שאמרו השירה בבחינה זו לאמר שהכל אמרו שירה על ידי שירה שלהם אשירה לד' וגומר, וזה שאמר עזי וזמרת יה, כי בי"ה צור עולמים ופעלו אז וזמרת יה שעולמות שנברא באותיות יה כאומר ז"ל כולם זמרו לו יתברך שמו:

כי גאה גאה סוס ורוכבו וגומר. הנה כבר כתבתי שגלות מצרים היה שהיה שם כל הי"ב צרופי הוי"ה כביכול בגלות ושלטו הגבורות משם אלקים על ישראל. והיה פ"ו שנה קישוי השעבוד מנין אלקים, ואחר כך תקנו ישראל זה, ויצאו כל צבאות ד' הי"ב צרופי הוי"ה מגלות, והגבורות משם אלקים הטילו על המצרים, ועל עצמם המשיכו משם אהי"ה שהוא מקור י"ג מדות הרחמים, כמשה"כ אהי' אשר אהי' שבשם זה יצאו, וז"ש כי גאה גאה שנתלבש ית"ש בגאות כמ"ש הזוה"ק י"ג מכילין דרחמי אינון גיאות ד', כמ"ש במקום אחר על מה שכתוב והוא באחד ומי ישיבנו, ר"ל והוא באחד בי"ג מדות גימטריא אחד, ומי ישיבנה ונפשו אוותה ויעש, שזה גיאות ית"ש שאין מי שימחה בידו להטיב לישראל ואומר ית"ש וחנותי את אשר אחון אף על פי שאינו כדאי, וכן כאן עזרם ית"ש בי"ג מדה"ר כנ"ל אף שהי' קטרוג עליהם כמ"ש ז"ל שאמרו הללו עובדי עבודה זרה הם והללו וכו' ועל המצרים הטילו הגבורות וז"ש סוס גימטריא במספר ריבוע שם אדני שמורה דין ונתקיים וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי, שכל הגבורות היה עליהם, וזה מרומז גם כן כי "ע"ז"י "ו"ז"מ"ר"ת "י"ה גימטריא הר"ת "א"לי"ק"י"ם "ו"י"ה"י "ל"י ל"י"ש"ו"ע"ה גימטריא הר"ת "א"ד"נ"י עם הכולל, שהדין מהשמות הללו הטילו עליהם ולנו נמתקו כל הגבורות והשמות עצמם שמורים דין היה לנו לישועה כמ"ש על פסוק פקוד יפקוד אלקים אתכם, גם "ע"ז"י גימט' "א"נ"י "ד' שלתכלית זה היה היציאה שיתגלה אלקותו ית"ש כמ"ש וידעו מצרים כי אני ד', וכתיב למען תדע כי אני ד' בקרב הארץ, ונתלבש ית"ש בגאות כמו שכתבתי, ואמר ית"ש ראו עתה כי אני ד' אני היא אני אמות ואחי' מחצתי ואני ארפא:

או יאמר, כי גאה גאה, שהגאה לקח לעצמו לגיאות ועשית פלא מה שסוס ורוכבו רמה בים, הגם שלפי' גדולתו ית"ש, אין זה נחשב לנס כיון שבדיבורו ברא הכל, על כל זה מחמת חיבתן של ישראל לקח כביכול ית"ש בעצמו זאת לגיאות ופלא עזי וזמרת וגומר "ע"ז"י גימטריא "א"נ"י "ד' שיתגלה כבודו ית"ש על דרך ראו כי אני אני הוא כנ"ל:

ויהי לי לישועה אמרו ז"ל ויהי' הוא לשון צער ואנו משבחין אותו ית"ש שהצער בעצמו שהיה לנו היה לנו לישועה וזה הפירוש אודך כי עניתני בעינוי ותהי לי לישועה, ותהי קאי על העינוי עצמה היה לישועה:

זה אלי ואנוהו וגו', במדרש כל הקורא את שמע צריך שיזכור מכת בכורים וקריעת ים סוף, עוד נקדים מ"ש במדרש שחורה אני בים דכתיב וימרו על ים בים סוף, ונאוה אני בים שאמרו זה אלי ואנוהו, הענין כי יש מדות י"ס, אותיות מ"י, מדות בינה, ויש בחי' ים סוף סוף סופה דכל דרגין, וז"ש וימרו על ים מדת בינה בים סוף סופה דכל דרגין וכשפגמו בבחינה הנ"ל, תקנו אחר כך מתתא לעילא ואמרו זה אלי ואנוהו כפירוש התרגום ואבני לי' מקדש זה תיקון מדת מלכות שנקראת מקדש ד', אלקי אבי וארוממנהו תקנו את בחינה העליונה בינה גם רמוז בתיבת אב"י תיקון מדת מלכות בהעלותה לחכמה ובינה שהם תרין ריעון דלא מתפרשין ומקבלת שפע מבחינות חכמה ובינה. וזה מרומז בתיבת אב"י ר"ת "אבא "יסד "ברתא גם ר"ת "בחכמה "יסד "ארץ, גם ר"ת "יצחק "בן אברהם, רומז לגבורות שצריך להמתיק על ידי העלותן לשרשן לבינה שדינין מתערין מינה. ושם הכל חסד וז"ש אלקי אבי ר"ת "יצחק "בן "אברהם, וארוממנהו רומם אותם לשרשם במקום שהכל חסד, ובזה יתקנו וימתקו הגבורות על ידי התחברות מדות תחתונות במדות עליונות ונעוץ סופן בתחלתן וכו'. והנה תיבת שמע ישראל וכו'. שמע מרומז גם כן על ב' בחינות הנ"ל מדה העליונה ראש דרגין ולכן "ש"מ"ע ר"ת "שדי "מלך "עליון, גם רומז לבחינת סופה דכל דרגין מלכות, כי "ש"מ"ע גם כן ר"ת "עול "מלכות "שמים, והנה זה המדרש שקורא את שמע, שמרומז על ב' בחינות הנ"ל תחלת דרגין וסופה דכל דרגין צריך להזכיר מכת בכורים, שהיה השפלת הקליפה בבחינת ראשית שלה על ידי התגברות ראשית דקדושה, וקריעת ים סוף שהוא השפלת סופה דקליפה על ידי התגברות סופה דדרגין דקדושה והקורא את שמע שמורה על הגברת הקדושה בב' בחינות הנ"ל. צריך להזכיר מכת בכורים, וקריעת ים סוף להשפיל ולהכרית הקליפה בראשיתה וסופה על ידי הגברת הקדושה בב' ענינים הרמוזים בר"ת שמ"ע כנ"ל:

מרכבות פרעה וחילו גם כן גימט' הר"ת אחורים דאדנ"י שהוטלו גבורות משם זה על המצרים, ירדו במצולות כמו אבן, אבן מאסו הבונים, בחינת דוד המלך שהיה בעומק מאוד כמ"ש במקום אחר ועתה נתגברה הקדושה, וירדה בחינת הקליפה לעומת זה בעומק מאוד:

ימינך ד' "נאדרי "בכח, גימטריא הר"ת חס"ד, וכן "נאדרי "בכח "ימינך "ד', גם כן הר"ת גימטריא חס"ד, כמ"ש בזוה"ק מה תצעק אלי בעתיקא תליא מלתא, משה עזרם ד' וליתא שמאלא בעתיקא רק אכל בחינת ימין, ולכן אמר כאן ב' פעמים ימינך שלית שמאלא רק ימין, ואמר נאדרי בכח גימ' ב' פעמים יד שגם יד שמאל היה בחינת חסד יד ימין. ולכן ר"ת ב' פעמים חסד כנ"ל, "ונאדרי "בכח ר"ת ב"ן ששם הוי"ה במילוי ההי"ן גימטריא בן מורה גבורות, והי"ה הגבורות על המצרים, ולנו הכל בבחינת ימין וזה שאמר אחר כך גם, "נשפת "ברוחך שהר"ת חובן, וש"נשפת "ברוחך "כסמו בר"ת גימטריא חסד שעליהם הדין ולנו החסד:

אמר אויב ארדוף אשיג אחלק שלל, על דרך הנ"ל שי"ב צירופי הוי"ה היה אצלם כביכול בגלות, ולכן היה מושלים בגדולה מאוד, כי היו יונקים משמות אלו והיה להם חיות גדול, ושל זה אמר אויב וגומר אחלק שלל שי"ב שמות עם האותיות גימטריא שובבי"ם גימטריא של"ל, ועל זה אמר שיחלק הניצוצות הקדושות שיחזור את הי"ב צרופין הוי"ה כביכול שהם גימטריא עם האותיות של"ל, על ידי שיחזיר את הי"ב שבטים שהם כנגד הי"ב צרופי הוי"ה כן היה כוונת האויב, ושלל גימטריא ה' פעמים חסד, נגד ה"ח, ונגדם נאמר כאן ה' אלפין שרצה להחזיר כל ניה"ק אצלו, ולכן אמר תמלאימו נפשי שיתמלא נפשו מהם כמו שהיה מקודם שהניצוצות הקדושות משמות אלו היה בתוך מצרים, ונתמלאו חיות מהם אבל באמת כבר תקנו אז ישראל הכל כנ"ל:

וזה שאמר אחר כך ויבאו אלימה ושם שתים עשרה מעינות מים וגומר שאלימה אותיות אלקים המתיקו הי"ב צרופי הוי"ה ונעשה הכל חסד להם וזה שאמר ויבואו אלימה. שהמתיקו את שם אלקים ונעשה מאלקים צירוף אל ימה ושם שתים עשרה עינות מי"ם רומז לי"ב צרופי הוי"ה שהוציאו את כל הניה"ק מהם ונקראו עינות מים כי הוי"ה בד' מילואו יש ט' יודין גימטריא מים כידוע, גם רומז להנ"ל שהוציאו הניה"ק מעומק שהיה שם בערות הארץ, כי מים יורדין ממקום גבוה למקום נמוך בכל מיני עומק יורדין כמו שכתבתי במקום אחר על פסוק מאד עמקו מחשבותיך, ומי"ם ר"ת "מוציא "יקר "מזולל פירוש להוציא הניה"ק מהעומק כדרך מים המצמיחים כל דבר כן הצמיחו כל ניצוצות הקדושות ויצאו כל צבאות ד' על ידי שבני ישראל פרו וישרצו וגו'. ושבעים תמרים תמר גימט' יו"ד פעמים דין הדין שבכל העשרה מאמרות הכל נמתק לנו:

ד' ימלוך לעולם ועד, בזה סיימו השירה שהעיקר להמליך אותו ית"ש על כל אבריו וגידיו מנפש רוח נשמה ובכל העת לא יחשוב שכבר יצא ידי חובתו בהמלכה זו רק יחשוב תמיד ויבקש מאתו ית"ש שיזכה להמליכו על עצמו ביתר שאת ועוז שיהי' עבד לו ית"ש ביתר התאמצות ויתר אהבה ויראה ויבין יותר איך יעבוד למלכו ולהמליכו בעוז יותר על עצמו ולכן כתיב ימלוך לעתיד, והנה התרגום פירש קאים לעלם ולעלמי עלמיא אף שכתיב ימלוך לעתיד, והתרגום פירש קאים לעלם וכו' הוה תמיד רק כי לשון התרגום יש לו אחוזה גדולה בלה"ק ועל כל זה אינו נקרא לשון הקודש כי הנה ית"ש עושה לנו נסים ונפלאות תמיד כמשז"ל הן הן גבורותיו וכו' וכמ"ש ועל נסיך שבכל יום ויום עמנו ועל טובותיך שבכל עת וכו' על כל זה אין שמו וכסאו שלם כביכול, שאין מדת מלכותו מפורסמת כל כך כמו שיהי' לעתיד ועלו מושיעים בהר ציון וגומר והיתה לד' המלוכה נמצא בחינת התרגום היא כמו בחינת התנהגות בגלות נגד הגאולה כן התרגום נגד לשון הקודש ולכן כתיב בקרא ימלוך לעתיד שתתפשט מלכותו כמ"ש ויאתיו כל לעבדך ויתנו לך כתר מלוכה והתרגום שהיא בחינת גלות פירש קאים שצריך שידע שגם עתה בגלות אין העולם מתנהג רק על ידי מדת מלכותו ית"ש, ולא על ידי שום הנהגה אחרת ח"ו אף שאנו בגלות מלכותו קאים וכו' ויגאלינו מהרה, כי לשון הקודש היא בחינת התגלות ופרסום אלקים, ולכן כתיב ימלוך לעתיד, כיון שעתה לא נתפרסם כביכול מלכותו ית"ש בגלות, אבל התרגום שהיא בחינת הסתרה מהתגלות הנ"ל פירש קאים וכו' שגם עתה בגלות גם כן מלכותו ית"ש מנהגת הכל רק שהיא בהסתרה ובהסתרה קאים גם כן עתה ית"ש יגאלינו במהרה בימינו אמן:

תוכן העניינים

צמח דוד (זבלטוב)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה