אור ברסלב
צמח דוד (זבלטוב) פרשת בשלח › קריעת ים סוף

צמח דוד (זבלטוב)· רבי דוד הגר

פרשת בשלח · קריעת ים סוף

עמוד הענן ועמוד האש

וישובו ויחנו לפני פי החירות. ע"ז של מצרים נקרא פי החירות, שפה שלהם בחירות שמדבר כל מה שרוצה ע"ד אמרו ללשונינו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו ואמר כאן לישראל, שמי שחטא בפיו, שהיה חירות אצלו, ולא שמר פיו ולשונו מיציאתו יתב"ש ישובו ויחנו את פיו שלא ידבר רק מה שצריך לעבודת השם יתברך:

ובני ישראל יוצאים ביד רמה. ופירוש התרגום בריש גלי, להבין זה. דהנה מצינו, וירא ישראל את היד הגדולה וגומר, ובכאן כתיב יד הרמה, ובתהלים כתיב ביד חזקה וכו', נמצא כאן ג' בחינות יד, והנה מצינו שמדת חכמה נקרא רק על דרך שכתב האר"י ז"ל על כי הוא לבדו מרום על חכמה, וכן על ועל כולם יתברך ויתרומם גם כן רמז חכמה, והטעם כי היא רמה מאוד, כי החכמה מאין תמצא, ולכן חכמה נקראת יד הרמה ובחינת אין נקרא יד הגדולה, כי הנה מצינו שמדת החסד נקרא גדולה, כמו שכתוב לך ד' הגדולה, כי מדת החסד היא מתפשטת לכל והיא מתפשטת בלי שיעור, ולכן נקרא גדולה, כי גדול נקרא דבר שאין לו שיעור, ולכן ג"כ נקרא בחי' העליונה הזאת יד הגדולה שמשם שורש החסד, וגם מחמת שהיא בחי' עליונה, בלתי מושגת כלל ע"ז נקרא אין, לכן נקרא גדולה ולכן רפואה נקראת ארוכה, כי באה מעולם העליון הנ"ל שנקרא ארוך, משם בא חסד הרפואה ועל דרך זה נקרא החולי קצירי על דרך שאמרו חז"ל קצירי ומריעי, כד קציר ורמי בערסי', כי נקרא החולי קצר על שאין לו השפעות רפואה עדיין מעולם העליון הנקרא ארוך:

ונמצא לענינינו שבחינת אין נקרא יד הגדולה, ובחי' חכמה יד הרמה ובחינת בינה יד החזקה על שדינין מינה מתערין, לטובת כנסת ישראל להכניע שונאינו, והנה גאולת מצרים היה על ידי שם אהיה כמו שכתוב אהי' אשר אהי' שלחני וגומר, ומילוי אהי' באלפין בההין, ביודין כידוע גימטריא תנ"ה, וכן יוד במילוי יוד דלת עם הכולל גימטריא תנ"ה, וזה שאמר שלח נא ביד תשלח, כיון שאתה אומר לי שתגאלם בשם אהיה, רחמים גמורים שמשם הי"ג מכילין דרחמי, כמו שכתוב וחנותי את אשר אחון, שיהי' ראוי לעתיד לחון אותו אחון אותו תיכף. וזה משם אהיה שאמר השי"ת אהי' לאלקים, והקדים חסדו, וברא העולם בחסדו, בשם זה שאמר יחב"ש אברא נבראים ואהי' לאלקים, ונמצא כיון שמשם שורש י"ג מדות הרחמים, ותגאלם בשם זה וכאן היה צריך גם כן לגבורה ודין על המצרים, וז"ש שלח נא ביד תשלח, נא נון אלף גימטריא גבורה עם הכולל ובקש שתשלח גם בחינת גבורה, ביד תשלח, יד ג' מילוי אהיה כנ"ל וביקש שיהי' מעורב גם כן גבורה ודין בבחינת הרחמים, ביד בשם אהי' שתשלח משם הגאולה, וכן היה באמת כי אף ששם אהיה הנ"ל מורה רחמים גמורים כנ"ל שמשם שורש י"ג מדות הרחמים. על כל זה יש שם דין וגבורות קדושות לאכפייה דינא על דרך שאמר בזוה"ק שערא דדיקנא קשישין כו' ולכן שם אהיה בריבוע גימטריא דם:

וזה שאמרו חז"ל שרצה ית"ש לברא העולם במדת הדין, על דרך הנ"ל שראשית מחשבת הבריאה היה בשם זה שאמר ית"ש אהי' לאלהים ושם זה גימ' דם וזה שאמרו ז"ל בריש כל מרעין אנא דם ששורש הגבורות שם בשם זה שגימטריא דם ומה שאמרו ז"ל בריש כל אסוון אנא חמר. זה ענין שיתוף מדה"ד למדת הרחמים בבריאה שזה שיתוף ועומד שם הוי"ה ואהי' שגימטריא דם ושניהם גימט' יין וזהו ר"ת "ימינך "ד' "נאדרי "בכח ר"ת ביין, שכאן היה רחמים לישראל ודין לאומות העולם על דרך הנ"ל, שאף בחינת ימין משותף בגבורות להמתיקן, ולהכניע שונאינו וז"ש בריש כל אסוון אנא חמר, שיתוף הרחמים הרומז ביין כנ"ל וחמר גימטריא ח' פעמים אל, שם החסד נגד זיין ימי הבנין, ובחינה השמינית היא בחינת אם הבנים כי משם מתחיל התגלות קצת כנ"ל ששורש ראשית מחשבת הבריאה כביכול בשם אהי' ובשם זה עצמו כביכול מורה גם כן על בחינת השתלשלות הקדושה שיהיה יכול להשתלשל עולמות ונבראים, שהראשית משם אהי' הוא האלף ומשם השתלשלות הקדושה להא, ומשם לכל אות לעד שנשתלשל הקדושה, מכתרא לכתרא, מנזרא לנזרא עד שברא ג"כ ית"ש עולם גשמי הזה, והנה בחינת אין אינו מושג כלל, ובחינת חכמה הוא רק נקודה קטנה ובנקודה זו נכלל הכלל כי מי שחכם בחכמה יכול לעשות מנקודה כל אות שירצה, ויכול להמשיך מנקודה זו השפעה לכל זיין ימי הבנין על כל זה עדיין אין שם השגה והתגלות כיון שהוא רק נקודה, אבל בינה הוא שמבין דבר מתוך דבר לכן היא נקראת אם הבנים, שמשם השפעה לזיין ימי הבנין, ולכן יין שמורה על צירוף ושיתוף הרחמים נקרא חמר גימ' ח' פעמים א"ל מורה שנשפע החסד לאם הבנים ומשם לזיין ימי הבנין:

נחזור להנ"ל שבשם אהיה אף שהוא מורה רחמים גמורים מ"מ שם שרשם של גבורות קדושות, לכן מצינו דשם הוי"ה בנקודת קמץ שמורה על רחמים מ"מ מצינו שד' נקודות קמץ שתחת ד' אותיות הוי"ה ד' פעמים קמץ גימ' דין, כי כל קמץ נחשב לי"ו, וגם הוא לשון קמצנות, כי הקמץ הוא נקודה ראשונה מורה על ראשיות מחשבת הבריאה כנ"ל, ששם שורש הדין כנ"ל, שעלה במחשבה להבראות במדת הדין, ששם שורש הגבורות הקדושות לאכפי' דינא, ולכן יו"ד שהיא נקודה כנ"ל התחלת ראשית כל האותיות, יוד עם דם כנ"ל רבוע אהי' גימט' דין ובחי' נקודת פתח מורה על בחינת חכמה שהוא הפתח והשער הראשון התחלת השגה כנ"ל שמי שחכם בבחי' חכמה יכול להמשיך משם הכל, וזה מורה שאחר נקודת קמץ שקמץ הוא ג"כ לשון סתום ומכסה אח"כ בחי' נקודת פתח בחי' חכמה הפתח והנקודה ראשונה כנ"ל שחכמה נקראת יד הרמה, וז"ש ובני ישראל יוצאים ביד רמה, וכתיב ג"כ וירא ישראל את היד הגדולה, רק שנשפע על דרך השתלשלות מבחי' יד הגדולה לבחינת יד הרמה כנ"ל וז"ש התרגום בריש גלי ראשית התגלות כנ"ל וראשית מחשבות התגלות הבריאה היה משם אהי' כנ"ל לכן "ישראל "את "היד "הגדולה ר"ת אהי"ה וכן "ישראל "את "השירה "הזאת, ובשם זה נגאלו ישראל כנ"ל כי קריעת ים סוף היה הכל דוגמת ראשית הבריאה שהיה העולם מים במים והבדיל ית"ש בין מים עליונים למים תחתונים ועשה יבשה כן כאן היה הכל על דרך זה, כמ"ש פי' ברוח קדים עזה בחינת שם אהיה שקודם הבריאה ולכן הוא עזה בחינת גבורה כנ"ל, שמשם שורש הגבורות הקדושות:

עוד רומז המתרגם בריש גלי, כנ"ל שבשם אהי' שהי' הגאולה שמשם שורש י"ג מדה"ר שכתיב בזוה"ק דאינון גיאות, וז"ש יחיד גאה לעמך פנה שתשפיע להם מי"ג מדה"ר בחינת גיאות שלך וז"ש בריש גלי, ור"ת "יחיד "גאה "לעמך שהוא שם אחד משם ע"ב, והיא ג"כ אותיות יג"ל לבי בישועתיך לבי בגימט' מ"ב ויגל הוא שם אחד ממנו, גם יגל ר"ת "ד' מלך "גאות "לבש, וז"ש בריש "גלי'" שג"כ ר"ת כנ"ל שהוא אותיות יג"ל:

התיצבו וראו את ישועת ד' אשר יעשה לכם היום וגו' דהנה אמרו חז"ל דאתתא בישיבה, וזה רומז כמ"ש אין ישיבה בעזרה אלא למלכות בית דוד בלבד, וכידוע מענין הנחת תפילין של יד מיושב, ותפילין של ראש מעומד, רומז לבחינת דכורא, והענין כי יש מי שעובד ד' וכוונתו לקבל שכר וכדומה איזה כוונה עבור עצמו, וזה דומה לנוקבא שהיא מקבלת השפע מהדכר, והנה זה צועק כשבא לו צרה, כי מתפחד מהצרה כיון שעדיין אוהב את עצמו ולכן ירא מפגעי עצמו, מה שאין כן מי שאין כוונתו עבור עצמו כלל, רק כוונתו עבור עבור כבודו ית"ש, זה אינו ירא מהפגעים הבאים עליו כי אומר כיון שרצונו ית"ש כן גם רצונו כן, כי אינו אוהב כלל את עצמו ולכן אינו ירא עבור פגעי עצמו וז"ש משה לבני ישראל, אל תיראו, לא יהי' לכם יראה עבור פגעי עצמיכם, רק התיצבו שתהי' בבחינת עמידה בחינת דכורא לא בבחי' נוקבא, רק תהי' כונתכם עבור כבודו ית"ש, ויהי' כוונתם לא לקבל רק להשפיע כביכול להשכינה הקדושה, וז"ש במדרש התיצבו התיצבו זה רוה"ק כמ"ש הנה ד' נצב על חומת אנך, פירוש שיהי' כוונתכם רק עבור רוח קדשו ית"ש, השכינה הקדושה שהיא עמכם בגלות שתצא מהגלות וז"ש וראו רק את ישועת ד', זה יהי' כוונתכם ותראו לבא לזה וז"ש התיצבו וראו את ישועת ד', ועי"ז אשר יעשה לכם היום שיעשה לכם אור מדת יום, כמו שכתוב ויקרא אלקים לאור יום שעי"ז יהי' לכם רק אור ויום שיתהפך לכם חשכה לאורה ותצאו מאפילה לאור גדול. וז"ש וד' הולך לפניהם בעמוד ענן יום לנחותם הדרך ולילה בעמוד האש להאיר להם, פירוש שד' הולך לפניהם יומם לנחותם וללמדם דרך ד' באופן זה שימתקו הכל, כל החשיכות והאופל להפוך לאור וז"ש לנחותם הדרך ולילה ג"כ להאיר להם וזה על ידי שיהי' כל כונתכם עבור השכינה הקדושה כנ"ל, בחינת דוכרא כי על ידי זה נמתקו כל הדינים ונהפוך החשכות לאור:

ויאמר ד' אל משה מה תצעק אלי וגו'. פירש"י למדנו שהי' משה עומד ומתפלל, והנה לא מצינו כאן שום תפלה שהתפלל משה. רק כי יש עתים שצריך לעשות באופן זה שלא להתפלל בפירוש, כמו שאנו רואים בצדיקי הדור כשבא אדם לפניו, ומבקש מאתו שיתפלל עליו בעניני הצטרכות, ומשיב לו הצדיק בהעברה בעלמא השי"ת יעזור לך וכדומה, ומי שהוא צדיק גדול פועל בדיבור זה תיכף, כי זה הדיבור בעצמו היא תפלה לו, רק שהיא בהסתר מפני שרואה הצדיק שעת לירא מקטרוג, וצריך להסתיר תפלתו שלא ירגישו כלל המסטינים שהוא שמתפלל, וכן משה כאן ראה שישראל נתונים בדין כמו שאמרו חז"ל, לכן הסתיר תפלתו, וזה עצמו שאמר לישראל התיצבו וראו את ישועת ד' וגו' זה היתה תפלה לו ית"ש רק בהסתר, וז"ש לו ית"ש מה תצעק אלי שלפניו נגלו כל תעלומות ואמר לו ית"ש הלא אני רואה בדיבורך זה, צעקתך אלי, איני צריך לזה ג"כ, רק דבר אל בני ישראל ויסעו. וזה שפירש רש"י למדנו שהיה משה מתפלל, פי' שהתורה למדנו בכאן דרך תפלה בהסתר על דרך הנ"ל. וזה שפירש רש"י למינו פירש לימד אותנו שמשה בדיבור זה שאמר התיצבו וגו' היה מתפלל, ובזוה"ק מה תצעק אלי, בעתיקא תליא מלתא וכו' כי זה על דרך שאמרו חז"ל מנין שהקב"ה מתפלל וכו' וכן כאן עד"ז וזה פי' אז נדברו יראי ד' איש אל רעהו ויקשב ד' וישמע ויכתב בספר זכרון וגו' ולכאורה אינו מובן כיון שרצונם רק שחבירו ישמע, למה אמר ויקשב ד' וישמע משמע שאיזהו תפלה מתפללים, והבטיח ד' שישמע להם ויקשיב, אלא רק כנ"ל שהדיבור שלהם אשר אל רעהו בדיבור בעלמא זה מתפללין אליו ית"ש ומסתיר תפלתו בדברים שלו:

ויסע עמוד הענן מפניהם ויעמוד מאחריהם ויבא בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל ויהי הענן והחושך וגו', הנה כתיב יוצר אור ובורא חושך, כי בריאה גבוה מיצירה ושם חושך סתרי, שיהי' מסך ענן מסוה מלהסתכל בבהירות הגדול כי אי אפשר להנות מאורו בלי מסוה ומסך, רק ע"י המסוה יכולין להנות מאורו, וכעין שפירש הנה אנכי בא אליך בעב הענן, פירוש שהתורה נתלבשה במלבושים כמו עננים שאי אפשר לראות באורה הגדול עד לעתיד רק על ידי איזה מספר וחשבון שרואים ומבינים באיזהו תיבה מהתורה עי"ז מבינים הפנימיות שבה, ולכן אב"ע"ב הענן "ב"ע"ב ר"ת "עיניך "בריכות "בחשבון. כמ"ש במ"א, והנה כאן באו ישראל למדריגה גדולה, וד' הולך לפניהם יומם וגו' והיה אור במושבותם ויוכלו להנות מאור הגדול, בלי מסך ומסוה, ולכן ויסע עמוד הענן מפניהם, כיון שא"צ להענן שגם בלא הענן יוכלו ליהנות מאור הגדול ויעמוד הענן והחשכות מאחריהם להחשיך למצרים ולישראל היה אור:

אמרו ז"ל הים ראה וינוס ראה ארונו של יוסף. כי הנה כתבנו כמה פעמים שבמצרים היה כל הי"ב צרופי שמות הוי"ה בגלות כביכול, ויצאו על ידי שישראל פרו ורבו, וגדרו עצמן מן העריות תקנו מדת יסוד, מדת יוסף הצדיק שהוא בחינת אות ואו במילוי ואו גימ' י"ק כי יוסף תיקן את כל בחי' י"ב צרופי הוי"ה שהם גימטריא עם האותיות ש"ס, וז"ש ואני נתתי לך שכם אחד וגו', שכם בגימטריא ש"ס וכן יוס"ף הצדי"ק גימ' ש"ס. וזה הסימן מפרשיות אלו שו"ב בי"ם גימטריא ש"ס לרמוז שאז יצאו כל צבאות ד' בחינת י"ב צרופים, ועל ידי זה נמתקו כל גבורות אלקים, שקישוי השיעבוד היה פ"ו שנה מנין אלקים ונהפוך כל הדינין על הרשעים ולכן נקרא הצדיק זה גימטריא י"ב שמתקן הי"ב צרופי הוי"ה כמ"ש כי זה כל האדם, כל העולם לא נברא אלא לצוות לזה, וכן אמר המלאך אל יוסף נסעו מזה שנסעו מהאחוה ממך שאתה נקרא זה גימטריא י"ב טל תיקונך הי"ב צרופי הוי"ה שנכללו בבחינתך, וזה שאמר יעקב כשראה את בני יוסף מ"י אל"ה אותיות אלקי"ם שראה שהם בחינת גבורות ודינים כמו שפירש רש"י שראה רשעים יצאו מהם, והשיב יוסף אשר נתן לי אלקי"ם בזה, שאלקים נמתק בזה גימטריא י"ב נגד י"ב צרופי הוי"ה, שיוסף כוללם ויוחזר הכל לטוב, ובל ידח ממנו נדח, משום ניצוצי הקדושה וזה שאמרו חז"ל כאן שהים ראה ארונו של יוסף שתיקן כל הי"ב צירופי הוי"ה שהי' בגלות כמו שכתבנו שיוס"ף הצדי"ק גימטריא ש"ס מנין הי"ב הויות עם האותיות, ונתגלו ע"ב צירופים מאותיות אלה מאלקים שיש בהם ש"ס אותיות כמ"ש במ"א שישראל תקנו המדות שהם בחי' וק' וכל אחד נכלל בחבירו ו' פעמים ו' גימטריא אל"ה ואלה ר"ת "השיבנו "אבינו "לתורתך ור"ת "אתה "הראית "לדעת כי אלה פוסל את הראשונים, ומבדיל בין אלה לאחרים, ואם אין דעת הבדלה מנין, ובמצרים היה הדעת בגלות, ועל ידי יוסף הצדיק שגי' ש"ס כמנין האותיות מע"ב צרופים מאותיות אל"ה נתקן הכל כמ"ש שלכך הים ראה ארונו של יוסף וינס ונבקע מפני בני ישראל:

והמים להם חומה מימינם ומשמאלם כי אמרו רז"ל ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל, הענין כי יחזקאל ראה מרכבה עליונה, איך שהעולמות הם המרכבה אליו ית"ש ונעשו כלים לקבל אורו הגדול הנשפע עליהם, ובים ראו השתלשלות העולמות, ואור השפע הנשפע להעולמות מאתו ית"ש, מהרל"א שערים צירופי אותיות א"ב רל"א שערים פנים ואחור ומשם כל בנין השתלשלות בחסדו ית"ש, ויש לומר שזה מרמז הכתוב כאן במ"ש והמים להם חומה מימינם ומשמאלם, שלמה הצריכו לחומה, כי הגם שהי' צריך שיגבהו המים למעלה ולא ירדו למטה ויפלו עליהם כמו שנטבעו המצרים. על כל זה היה צריך רק בצד אחת שהמים באים משם מה שאין כן בצד אחר שהמים יורדין לשם היה להיות כמו שהי' בירדן, שמי הירדן יכרתון שהמים הבאים מלמעלה קמו ונצבו כמר נד והמים היורדין תמו נכרתו וגו', ולמה הוצרך חומה משני צדדים, מימין ומשמאל רק מרמז כנ"ל שראו השתלשלות חסדו ית"ש ועי"ז נמתקו הכל כי חומה גימט' שם א"ל, חסד אל ועולם חסד יבנה וכ"ב אותיות שבהם הרל"א שערים כנ"ל, והראה להם השתלשלות החסד משם שזה נעשה להם חומה מימינם ומשמאלם להמתיק גם בחינת דין שהוא בחי' שמאל, כי ביציאת מצרים נתעורר, כל בריאות העולם שהללו אומרים יברא וכו' כמ"ש על פסוק בעבור זה עשה ד' לי בצאתי ממצרים, פירש שביציאת מצרים היה התחלת בריאתו ועשייתו, וזה שאמר עשה ד' לי עשה אותי בצאתי ממצרים, שהיה הולדה כעובר הנשמט מן הרחם כמו שאמרו חז"ל וז"ש והמים להם חומה מימינם ומשמאלם שב' פעמים מים עם האותיות גימט' אלף למד עם הכולל שמזה נמתק אפילו השמאל להיות גם שם. חסד אל:

ויאמר מצרים אנוסה מפני בני ישראל כי ד' נלחם להם במצרים, להבין היה לו לכתוב כי ד' נלחם להם ולא יותר כיון שהמצרים אמרו זה, ועיין רש"י ויש לומר דהנה עיקר אחוזת אוה"ע בישראל, הוא כי האומות הם כוחוית הסט"א משבע תועבות וכל אומה יש לה טבע ומדה רעה מכוחות הסט"א וכל זמן שישראל אין מבריחין מדותיהם לשבור בעצמם היצר הרע המפתה אותם למדות רעות טבע אומות העולם, ויצה"ר אוחז בהם ח"ו, אז על ידי זה אוחזין גם האומות בהם ומשתעבדים במו. אבל כשישראל שוברים בנפשם ומדותיהם כל כוחות הסט"א וכוחות האומות וטבעם שבישראל ממילא נשברים האומות, רק באמת האדם אינו יכול בעצמו לשבור כוחות היצר הרע שבו, לולא הקב"ה עוזרו לא היה יכול לו, והנה המצרים הבינו זה ואמרו כי ד' נלחם להם במצרים פירש במצרים שלהם של ישראל, פי' כח הסט"א של מצרים ומדות רעות של מצרים שהיה בישראל כבר הקב"ה נלחם בכח היצר הרע זה ושברוהו, ולכן אמרו המצרים אנוסה מפני ישראל כיון שד' נלחם במצרים שלהם ובהם, וז"ש ד' ילחם לכם פי' בכח הסט"א שבכם ועי"ז תראו ישועת ד' שכאשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפון לראותם עד עולם, ועל דרך שכתבתי בפרשה בא שמצרים מרמז על כח היצר הרע כי מצרים אותיות יצר בין ב' ממין, רק כ"ז אם האדם מתאמץ נגדו להלחם עמו אז הקב"ה עוזרו כנ"ל וז"ש ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך וגומר, כי התאוות באין מהדם ורתיחתו כמ"ש בפ' ויקרא בענין א' זעירא וז"ש ואראך מתגולל ומתבוסס פי' בדם התאוות שלך איך מתגולל בהם ובתחבולות תעשה לך מלחמה, לשבר ולבטל התאוות הבאים מרתיחת הדם, ועי"ז הגם שאין בכחך לשברם לגמרי עכ"ז ואומר לך בדמיך חיו, אדרבא יהי' לך הרתיחות הדם סייע לעבודתך ית"ש בתמימות והתלהבות לעבודתו ולתורתו ודם נעכר ונעשה חלב שהדם היא בחינת גבורה ותהפך לחסד. ולכן ר"ת "לך "בדמיך "חיו חל"ב שדם נעכר ונעשה חלב והגבורות נמתקות, וענין קריעת ים סוף מורה ג"כ על זה, שעזרם ד' יתברך לשבור בקרבם ולקרוע כח היצר הרע והשטן שבהם בכח השם קרע שטן ועל ידי זה נקרעו לפניהם כל כוחות הסט"א, המים הזדונים תמו נכרתו מהם ועי"ז גם מי הים הגשמי, נקרעו שיוכלו לעבור עליהם, ולא ירעו להם, רק אך טוב לישראל:

ויושע ד' ביום "ה"ה"ו"א, ר"ת "את "השמים "ואת "הארץ כשברא הקב"ה העולם שמים וארץ, היה ברצונו יתברך להטיב לנו ולהושיענו:

וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים שמפלתם היה בזכות שישראל עתידין לקבל התורה ולעסוק בשפה שלהם בים התלמוד והנה כשהיו ישראל במצרים, לא היה להם דיבור של קדושה והי' בבחינת אילם מאלקים והה"א שבשם זה רומז לחמש מוצאות הפה שלא יהי' אילם שבמצרים לא היה להם עדיין שום דיבור של קדושה בה' מוצאות הפה, והנה ידוע שבחינת דיבור הוא בחינה תחתונה מדת מלכות שנקראת שכינה גימטריא שפ"ה ואז כביכול השכינה בגלות הי' ושכינה גימטריא שפה ועל זה אמר משה ואני ערל שפתים שהרגיש זה שאין להם עדיין דיבור של קדושה. והשפה גימט' שכינ"ה בגלות ולא היה התפארותו ית"ש כראוי, והנה את זה לעומת זה עשה אלקים, וכשהי' כביכול הקדושה בגלות והשפע של קדושה היו המצרים מתגברים שמצרים עם האותיות גימטריא שפה, והתפארות שלהם היה מתגבר ושר של מצרים היה נקרא רה"ב לשון גדולה ותפארת, ואחר כך וירא ישראל את מצרים מת שנפל בחינת שפה של הקליפה והיה לנו שפה השכינה הקדושה ודיבור של קדושה ומרה"ב של קליפה שנפל נעשה מרה"ב אור לנו שרהב הוא מספר אור ונעשה: תפארת לו ית"ש, ונתקיים בנו יאר ד' פניו אליך ויחונך כמ"ש ולכל בני ישראל היה אור במושבותם והאירו שמות אל הוי"ה שגימטריא עם הכולל חן כמ"ש על פסוק אל ד' ויאר לנו:

או יאמר ויושע ד' וגו' וייראו העם את ד' ויאמינו בד' ובמשה עבדו. יש להבין איך אפשר להיות ירא מד' קודם האמונה, שהאיך ירא את ד' אם אין מאמין במציאת הבורא ית"ש ח"ו, רק הענין על דרך שכ' שתפסו אומנות אבותיהם בידיהם, שאמרו רז"ל במדרש הפי' שמה שצעקו בני ישראל אל ד', הוא על דרך מצות אנשים מלומדה ירושת אבות שלומדים שכשתבא צרה צריך לצעוק אל השי"ת, כדרך מי שלומד מאבותיו אומנות, ואבל לא השיגו זה בשכלם רק מעשי אבותיהם בידיהם. ובאמת צריך כן האדם להתחיל בעבודתו על דרך זה ולבא ליראה מאתו ית"ש על דרך זה מקבלת אבותיו שמסרו לו שיש אלקים שמעניש לעובר על מצותיו ונותן שכר למקיימן ועל ידי זה יבא ליראה, ואחר כך ילך ממדריגה למדריגה עד שבעצמו ישכיל ויבין אמיתות מציאותו ית"ש מצד פעולותיו הנגלים שנראה בהם רב גדולתו ית"ש והנה על כל זה גם לאחר ההשגה צריך להיות בבחינת אמונה, כי בחכמתו אי אפשר להשיג רק עד מקום שיד שכלו מגעת ובאמת לית מחשבה תפיסה ב"י ית"ש, ולכן גם אחר שהש"ג כן בחכמתו צריך להיות באמונה גם כן, וזאת הוא אמונה שלימה הבאה אחר החכמה הזאת, וז"ש וירא העם את ד' מתחילה מחמת אמונה שהיה להם מהאבות ואחר כך ויאמינו בד' מחמת השגתם אמיתיות מציאותו ית"ש כמ"ש וירא ישראל את היד הגדולה וגו' ויאמינו בד':

ולהבין עוד והלא כבר כתיב ויאמן העם וישמע כי פקד ד' את עמו ולמה אמר כאן אחר כל הנסים ויאמינו בד' רק על דרך הנ"ל, שעדיין לא היה מתחלה אמונה שלימה רק שהאמינו מחמת ששמעו ממשה שהיה נאמן בעיניהם כדרך האדם ששומע אפילו דבר חידוש מאדם נאמן ואומר בלבו הגם שהדבר הזה הוא חידוש על כל זה כיון שזה האיש מהימן בכל דבר בוודאי לא משקר גם בדבר זה, אבל על גוף הדבר בלא אמירת האיש מהימן הי' לבו מסופק מה שאין כן עתה באו ישראל ל מעלה זאת שהאמינו בד' ואחר כך במשה עבדו לא שהאמינו בד' מחמת שהאמינו במשה, רק אדרבא שהאמינו בד' ומחמת זה האמינו גם כן במשה, מצד שהוא לבדו שצריך האדם להאמין בהשי"ת על דרך הנ"ל וגרך מדרגא לדרגא עד שההרגל יהי' טבע, ועל ידי זה יבא לאמונה שלימה כנ"ל:

תוכן העניינים

צמח דוד (זבלטוב)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה