אור ברסלב

צמח דוד (זבלטוב)· רבי דוד הגר

פרשת בשלח

פרשת וארא

עמוד הענן ועמוד האש

וד' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן ולילה בעמוד אש להאיר להם ללכת וגומר. במדרש שבעה עננים היה וכו' וי"א שנים הי' וכו' הנה ביציאת ישראל ממצרים התחילו לתקן הז' מדות שלהם שיהי' רק לעבודתו יתברך, ובזה המשיכו על עצמן השבעה עננים, והמדרש דרש השבעה עננים הוא מדכתיב וד' הולך ודרשו הואו נוסף על דרך שדרשו בשאר מקומות וד' הוא ובית דינו, וכאן דרשו הוא להוסיף על מדת תפארת שהוא מרומז שם הויה כמו שכתוב בספרים שששה מדות עוד נוסיף על מדת תפארת שבכללם הם שבעה, כל אלו המדות האירו לפני ישראל והם השבעה עננים, ומאן דדריש שני עננים היה מדכתיב הולך לפניהם יומם ולא כתיב הולך לפניהם יום כמו שכתב אחר כך ולילה בעמוד אש ולא כתיב לילות כן כאן היה לי' לכתוב יום רק מורה על ב' עננים המאירים להם:

לא ימיש עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה וגומר, הנה ידוע ששם הויה ב"ה יש לו י"ב צרופים, ובכל חודש מתגלה הארה מצירוף אחר וכל צירוף מורה על בחינה אחרת מצירוף אחר וידוע ששם הוי"ה שבצירוף כסדר י"ה כסדר ו"ה כסדר מורה על רחמים גמורים, ואם הצירוף מהופך מורה על דין, והנה אמרו חז"ל כל מקום שנאמר והיה אינו אלא לשון שמחה כי הנה "ישמחו "השמים "ותגל "הארץ, בר"ת הוא השם כסדר כנ"ל שמורה על רחמים גמורים, ולכן שמחה בשמים וגילה בארץ על גודל הרחמים, והנה נרמז "י"ה בשמים ר"ת "ישמחו "השמים, ו"ה בארץ ר"ת "ותגל "הארץ שו"ה מורה על אתערותא ולתתא, והנה ידוע שבכל מקום שאתערותא דלתתא בא קודם הוא רחמים גמורים על דרך אשה כי תזריע תחלה וילדה זכר, לכן והי"ה שו"ה קודם י"ה שמורה אתערותא דלתתא קודם, אינו אלא לשון שמחה, כיון שו"ה כסדר וכן י"ה, רק שו"ה קודם מורה על אתערותא דלתתא תחילה, לכן והיה לשון שמחה, וכן בכריעות תפלת י"ח צריך לכרוע הברכים תחלה ואחר כך הראש מורה על אתערותא מבחינת תחתיות קודם, ולזקוף צריך גם כן קודם הברכיים, ואחר כך הראש על דרך שאמר יתב"ש לא אבא בירושלים של מעלה עד שיבואו בנ"י לירושלים של מטה, ולכן יזקוף תחלה הברכים שמורה על תיקון תחתונים קודם על ידי אתערותא דלהון, ואחר כך יזקוף הראש מורה על בחי' עליונות:

והנה יש צירוף כזה הוי"ה זה הצירוף מורה גם על רחמים וכנסת ישראל כיון שי"ה בחי' השפעה דלעילא מאותיות הקדושים אלו היא כסדר רק שו"ה מהופך מורה שיתב"ש לקח לעצמו תענוג ממה שמאבד את הרשעים, ועושה דין בתחתונים, ולכן ג"כ ו"ה קודם, שגם כן התענוג בתחתונים, ובאבוד רשעים רנה ונעשה תענוג ויחוד ע"י זה בא השפעה עליונה בחינת י"ה, וזה שאמר הנה יד ד' הויה במקנך צירוף זה השם כנ"ל:

והנה יש צירוף ה"י ו"ה זה הצירוף מורה שמשפיע לתחתונים כסדר, כי ו"ה כסדר, אבל לא באתערותא דלתתא, תחלה, ולכן ה' קודם יוד, שי"ה מהופך מורה שאין אתערותא דלתתא תחלה, לכן ההא תחלה מורה על בחינת נוקבא שכ' דבר שבא מסטרא דנוקבא אינו מתקיים כל כך, לכן כשאין אתערותא דלתתא תחילה, וע"כ ו"ה כסדר מורה שהשי"ת משפיע לתחתונים, על דרך למעני למעני אעשה, ולא על דרך הנ"ל אשה מזרעת תחילה, ולכן אין ההשפעה בבחי' דכר, וכן היה במצרים שיחב"ש עשה למענו וגאלנו, ולכן היה שירה חדשה בחינת נוקבא, ולא היה גאולה שלימה, שלא יהיה אחרי' גלות. וזהו שרמז כאן זה הצירוף בר"ת "הענן "יומם "ועמוד "האש שזה הצירוף מורה כנ"ל מה שאין כן לעתיד יהי' שיר חדש בחי' דכר במהרה בימינו אמן:

קריעת ים סוף

וישובו ויחנו לפני פי החירות. ע"ז של מצרים נקרא פי החירות, שפה שלהם בחירות שמדבר כל מה שרוצה ע"ד אמרו ללשונינו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו ואמר כאן לישראל, שמי שחטא בפיו, שהיה חירות אצלו, ולא שמר פיו ולשונו מיציאתו יתב"ש ישובו ויחנו את פיו שלא ידבר רק מה שצריך לעבודת השם יתברך:

ובני ישראל יוצאים ביד רמה. ופירוש התרגום בריש גלי, להבין זה. דהנה מצינו, וירא ישראל את היד הגדולה וגומר, ובכאן כתיב יד הרמה, ובתהלים כתיב ביד חזקה וכו', נמצא כאן ג' בחינות יד, והנה מצינו שמדת חכמה נקרא רק על דרך שכתב האר"י ז"ל על כי הוא לבדו מרום על חכמה, וכן על ועל כולם יתברך ויתרומם גם כן רמז חכמה, והטעם כי היא רמה מאוד, כי החכמה מאין תמצא, ולכן חכמה נקראת יד הרמה ובחינת אין נקרא יד הגדולה, כי הנה מצינו שמדת החסד נקרא גדולה, כמו שכתוב לך ד' הגדולה, כי מדת החסד היא מתפשטת לכל והיא מתפשטת בלי שיעור, ולכן נקרא גדולה, כי גדול נקרא דבר שאין לו שיעור, ולכן ג"כ נקרא בחי' העליונה הזאת יד הגדולה שמשם שורש החסד, וגם מחמת שהיא בחי' עליונה, בלתי מושגת כלל ע"ז נקרא אין, לכן נקרא גדולה ולכן רפואה נקראת ארוכה, כי באה מעולם העליון הנ"ל שנקרא ארוך, משם בא חסד הרפואה ועל דרך זה נקרא החולי קצירי על דרך שאמרו חז"ל קצירי ומריעי, כד קציר ורמי בערסי', כי נקרא החולי קצר על שאין לו השפעות רפואה עדיין מעולם העליון הנקרא ארוך:

ונמצא לענינינו שבחינת אין נקרא יד הגדולה, ובחי' חכמה יד הרמה ובחינת בינה יד החזקה על שדינין מינה מתערין, לטובת כנסת ישראל להכניע שונאינו, והנה גאולת מצרים היה על ידי שם אהיה כמו שכתוב אהי' אשר אהי' שלחני וגומר, ומילוי אהי' באלפין בההין, ביודין כידוע גימטריא תנ"ה, וכן יוד במילוי יוד דלת עם הכולל גימטריא תנ"ה, וזה שאמר שלח נא ביד תשלח, כיון שאתה אומר לי שתגאלם בשם אהיה, רחמים גמורים שמשם הי"ג מכילין דרחמי, כמו שכתוב וחנותי את אשר אחון, שיהי' ראוי לעתיד לחון אותו אחון אותו תיכף. וזה משם אהיה שאמר השי"ת אהי' לאלקים, והקדים חסדו, וברא העולם בחסדו, בשם זה שאמר יחב"ש אברא נבראים ואהי' לאלקים, ונמצא כיון שמשם שורש י"ג מדות הרחמים, ותגאלם בשם זה וכאן היה צריך גם כן לגבורה ודין על המצרים, וז"ש שלח נא ביד תשלח, נא נון אלף גימטריא גבורה עם הכולל ובקש שתשלח גם בחינת גבורה, ביד תשלח, יד ג' מילוי אהיה כנ"ל וביקש שיהי' מעורב גם כן גבורה ודין בבחינת הרחמים, ביד בשם אהי' שתשלח משם הגאולה, וכן היה באמת כי אף ששם אהיה הנ"ל מורה רחמים גמורים כנ"ל שמשם שורש י"ג מדות הרחמים. על כל זה יש שם דין וגבורות קדושות לאכפייה דינא על דרך שאמר בזוה"ק שערא דדיקנא קשישין כו' ולכן שם אהיה בריבוע גימטריא דם:

וזה שאמרו חז"ל שרצה ית"ש לברא העולם במדת הדין, על דרך הנ"ל שראשית מחשבת הבריאה היה בשם זה שאמר ית"ש אהי' לאלהים ושם זה גימ' דם וזה שאמרו ז"ל בריש כל מרעין אנא דם ששורש הגבורות שם בשם זה שגימטריא דם ומה שאמרו ז"ל בריש כל אסוון אנא חמר. זה ענין שיתוף מדה"ד למדת הרחמים בבריאה שזה שיתוף ועומד שם הוי"ה ואהי' שגימטריא דם ושניהם גימט' יין וזהו ר"ת "ימינך "ד' "נאדרי "בכח ר"ת ביין, שכאן היה רחמים לישראל ודין לאומות העולם על דרך הנ"ל, שאף בחינת ימין משותף בגבורות להמתיקן, ולהכניע שונאינו וז"ש בריש כל אסוון אנא חמר, שיתוף הרחמים הרומז ביין כנ"ל וחמר גימטריא ח' פעמים אל, שם החסד נגד זיין ימי הבנין, ובחינה השמינית היא בחינת אם הבנים כי משם מתחיל התגלות קצת כנ"ל ששורש ראשית מחשבת הבריאה כביכול בשם אהי' ובשם זה עצמו כביכול מורה גם כן על בחינת השתלשלות הקדושה שיהיה יכול להשתלשל עולמות ונבראים, שהראשית משם אהי' הוא האלף ומשם השתלשלות הקדושה להא, ומשם לכל אות לעד שנשתלשל הקדושה, מכתרא לכתרא, מנזרא לנזרא עד שברא ג"כ ית"ש עולם גשמי הזה, והנה בחינת אין אינו מושג כלל, ובחינת חכמה הוא רק נקודה קטנה ובנקודה זו נכלל הכלל כי מי שחכם בחכמה יכול לעשות מנקודה כל אות שירצה, ויכול להמשיך מנקודה זו השפעה לכל זיין ימי הבנין על כל זה עדיין אין שם השגה והתגלות כיון שהוא רק נקודה, אבל בינה הוא שמבין דבר מתוך דבר לכן היא נקראת אם הבנים, שמשם השפעה לזיין ימי הבנין, ולכן יין שמורה על צירוף ושיתוף הרחמים נקרא חמר גימ' ח' פעמים א"ל מורה שנשפע החסד לאם הבנים ומשם לזיין ימי הבנין:

נחזור להנ"ל שבשם אהיה אף שהוא מורה רחמים גמורים מ"מ שם שרשם של גבורות קדושות, לכן מצינו דשם הוי"ה בנקודת קמץ שמורה על רחמים מ"מ מצינו שד' נקודות קמץ שתחת ד' אותיות הוי"ה ד' פעמים קמץ גימ' דין, כי כל קמץ נחשב לי"ו, וגם הוא לשון קמצנות, כי הקמץ הוא נקודה ראשונה מורה על ראשיות מחשבת הבריאה כנ"ל, ששם שורש הדין כנ"ל, שעלה במחשבה להבראות במדת הדין, ששם שורש הגבורות הקדושות לאכפי' דינא, ולכן יו"ד שהיא נקודה כנ"ל התחלת ראשית כל האותיות, יוד עם דם כנ"ל רבוע אהי' גימט' דין ובחי' נקודת פתח מורה על בחינת חכמה שהוא הפתח והשער הראשון התחלת השגה כנ"ל שמי שחכם בבחי' חכמה יכול להמשיך משם הכל, וזה מורה שאחר נקודת קמץ שקמץ הוא ג"כ לשון סתום ומכסה אח"כ בחי' נקודת פתח בחי' חכמה הפתח והנקודה ראשונה כנ"ל שחכמה נקראת יד הרמה, וז"ש ובני ישראל יוצאים ביד רמה, וכתיב ג"כ וירא ישראל את היד הגדולה, רק שנשפע על דרך השתלשלות מבחי' יד הגדולה לבחינת יד הרמה כנ"ל וז"ש התרגום בריש גלי ראשית התגלות כנ"ל וראשית מחשבות התגלות הבריאה היה משם אהי' כנ"ל לכן "ישראל "את "היד "הגדולה ר"ת אהי"ה וכן "ישראל "את "השירה "הזאת, ובשם זה נגאלו ישראל כנ"ל כי קריעת ים סוף היה הכל דוגמת ראשית הבריאה שהיה העולם מים במים והבדיל ית"ש בין מים עליונים למים תחתונים ועשה יבשה כן כאן היה הכל על דרך זה, כמ"ש פי' ברוח קדים עזה בחינת שם אהיה שקודם הבריאה ולכן הוא עזה בחינת גבורה כנ"ל, שמשם שורש הגבורות הקדושות:

עוד רומז המתרגם בריש גלי, כנ"ל שבשם אהי' שהי' הגאולה שמשם שורש י"ג מדה"ר שכתיב בזוה"ק דאינון גיאות, וז"ש יחיד גאה לעמך פנה שתשפיע להם מי"ג מדה"ר בחינת גיאות שלך וז"ש בריש גלי, ור"ת "יחיד "גאה "לעמך שהוא שם אחד משם ע"ב, והיא ג"כ אותיות יג"ל לבי בישועתיך לבי בגימט' מ"ב ויגל הוא שם אחד ממנו, גם יגל ר"ת "ד' מלך "גאות "לבש, וז"ש בריש "גלי'" שג"כ ר"ת כנ"ל שהוא אותיות יג"ל:

התיצבו וראו את ישועת ד' אשר יעשה לכם היום וגו' דהנה אמרו חז"ל דאתתא בישיבה, וזה רומז כמ"ש אין ישיבה בעזרה אלא למלכות בית דוד בלבד, וכידוע מענין הנחת תפילין של יד מיושב, ותפילין של ראש מעומד, רומז לבחינת דכורא, והענין כי יש מי שעובד ד' וכוונתו לקבל שכר וכדומה איזה כוונה עבור עצמו, וזה דומה לנוקבא שהיא מקבלת השפע מהדכר, והנה זה צועק כשבא לו צרה, כי מתפחד מהצרה כיון שעדיין אוהב את עצמו ולכן ירא מפגעי עצמו, מה שאין כן מי שאין כוונתו עבור עצמו כלל, רק כוונתו עבור עבור כבודו ית"ש, זה אינו ירא מהפגעים הבאים עליו כי אומר כיון שרצונו ית"ש כן גם רצונו כן, כי אינו אוהב כלל את עצמו ולכן אינו ירא עבור פגעי עצמו וז"ש משה לבני ישראל, אל תיראו, לא יהי' לכם יראה עבור פגעי עצמיכם, רק התיצבו שתהי' בבחינת עמידה בחינת דכורא לא בבחי' נוקבא, רק תהי' כונתכם עבור כבודו ית"ש, ויהי' כוונתם לא לקבל רק להשפיע כביכול להשכינה הקדושה, וז"ש במדרש התיצבו התיצבו זה רוה"ק כמ"ש הנה ד' נצב על חומת אנך, פירוש שיהי' כוונתכם רק עבור רוח קדשו ית"ש, השכינה הקדושה שהיא עמכם בגלות שתצא מהגלות וז"ש וראו רק את ישועת ד', זה יהי' כוונתכם ותראו לבא לזה וז"ש התיצבו וראו את ישועת ד', ועי"ז אשר יעשה לכם היום שיעשה לכם אור מדת יום, כמו שכתוב ויקרא אלקים לאור יום שעי"ז יהי' לכם רק אור ויום שיתהפך לכם חשכה לאורה ותצאו מאפילה לאור גדול. וז"ש וד' הולך לפניהם בעמוד ענן יום לנחותם הדרך ולילה בעמוד האש להאיר להם, פירוש שד' הולך לפניהם יומם לנחותם וללמדם דרך ד' באופן זה שימתקו הכל, כל החשיכות והאופל להפוך לאור וז"ש לנחותם הדרך ולילה ג"כ להאיר להם וזה על ידי שיהי' כל כונתכם עבור השכינה הקדושה כנ"ל, בחינת דוכרא כי על ידי זה נמתקו כל הדינים ונהפוך החשכות לאור:

ויאמר ד' אל משה מה תצעק אלי וגו'. פירש"י למדנו שהי' משה עומד ומתפלל, והנה לא מצינו כאן שום תפלה שהתפלל משה. רק כי יש עתים שצריך לעשות באופן זה שלא להתפלל בפירוש, כמו שאנו רואים בצדיקי הדור כשבא אדם לפניו, ומבקש מאתו שיתפלל עליו בעניני הצטרכות, ומשיב לו הצדיק בהעברה בעלמא השי"ת יעזור לך וכדומה, ומי שהוא צדיק גדול פועל בדיבור זה תיכף, כי זה הדיבור בעצמו היא תפלה לו, רק שהיא בהסתר מפני שרואה הצדיק שעת לירא מקטרוג, וצריך להסתיר תפלתו שלא ירגישו כלל המסטינים שהוא שמתפלל, וכן משה כאן ראה שישראל נתונים בדין כמו שאמרו חז"ל, לכן הסתיר תפלתו, וזה עצמו שאמר לישראל התיצבו וראו את ישועת ד' וגו' זה היתה תפלה לו ית"ש רק בהסתר, וז"ש לו ית"ש מה תצעק אלי שלפניו נגלו כל תעלומות ואמר לו ית"ש הלא אני רואה בדיבורך זה, צעקתך אלי, איני צריך לזה ג"כ, רק דבר אל בני ישראל ויסעו. וזה שפירש רש"י למדנו שהיה משה מתפלל, פי' שהתורה למדנו בכאן דרך תפלה בהסתר על דרך הנ"ל. וזה שפירש רש"י למינו פירש לימד אותנו שמשה בדיבור זה שאמר התיצבו וגו' היה מתפלל, ובזוה"ק מה תצעק אלי, בעתיקא תליא מלתא וכו' כי זה על דרך שאמרו חז"ל מנין שהקב"ה מתפלל וכו' וכן כאן עד"ז וזה פי' אז נדברו יראי ד' איש אל רעהו ויקשב ד' וישמע ויכתב בספר זכרון וגו' ולכאורה אינו מובן כיון שרצונם רק שחבירו ישמע, למה אמר ויקשב ד' וישמע משמע שאיזהו תפלה מתפללים, והבטיח ד' שישמע להם ויקשיב, אלא רק כנ"ל שהדיבור שלהם אשר אל רעהו בדיבור בעלמא זה מתפללין אליו ית"ש ומסתיר תפלתו בדברים שלו:

ויסע עמוד הענן מפניהם ויעמוד מאחריהם ויבא בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל ויהי הענן והחושך וגו', הנה כתיב יוצר אור ובורא חושך, כי בריאה גבוה מיצירה ושם חושך סתרי, שיהי' מסך ענן מסוה מלהסתכל בבהירות הגדול כי אי אפשר להנות מאורו בלי מסוה ומסך, רק ע"י המסוה יכולין להנות מאורו, וכעין שפירש הנה אנכי בא אליך בעב הענן, פירוש שהתורה נתלבשה במלבושים כמו עננים שאי אפשר לראות באורה הגדול עד לעתיד רק על ידי איזה מספר וחשבון שרואים ומבינים באיזהו תיבה מהתורה עי"ז מבינים הפנימיות שבה, ולכן אב"ע"ב הענן "ב"ע"ב ר"ת "עיניך "בריכות "בחשבון. כמ"ש במ"א, והנה כאן באו ישראל למדריגה גדולה, וד' הולך לפניהם יומם וגו' והיה אור במושבותם ויוכלו להנות מאור הגדול, בלי מסך ומסוה, ולכן ויסע עמוד הענן מפניהם, כיון שא"צ להענן שגם בלא הענן יוכלו ליהנות מאור הגדול ויעמוד הענן והחשכות מאחריהם להחשיך למצרים ולישראל היה אור:

אמרו ז"ל הים ראה וינוס ראה ארונו של יוסף. כי הנה כתבנו כמה פעמים שבמצרים היה כל הי"ב צרופי שמות הוי"ה בגלות כביכול, ויצאו על ידי שישראל פרו ורבו, וגדרו עצמן מן העריות תקנו מדת יסוד, מדת יוסף הצדיק שהוא בחינת אות ואו במילוי ואו גימ' י"ק כי יוסף תיקן את כל בחי' י"ב צרופי הוי"ה שהם גימטריא עם האותיות ש"ס, וז"ש ואני נתתי לך שכם אחד וגו', שכם בגימטריא ש"ס וכן יוס"ף הצדי"ק גימ' ש"ס. וזה הסימן מפרשיות אלו שו"ב בי"ם גימטריא ש"ס לרמוז שאז יצאו כל צבאות ד' בחינת י"ב צרופים, ועל ידי זה נמתקו כל גבורות אלקים, שקישוי השיעבוד היה פ"ו שנה מנין אלקים ונהפוך כל הדינין על הרשעים ולכן נקרא הצדיק זה גימטריא י"ב שמתקן הי"ב צרופי הוי"ה כמ"ש כי זה כל האדם, כל העולם לא נברא אלא לצוות לזה, וכן אמר המלאך אל יוסף נסעו מזה שנסעו מהאחוה ממך שאתה נקרא זה גימטריא י"ב טל תיקונך הי"ב צרופי הוי"ה שנכללו בבחינתך, וזה שאמר יעקב כשראה את בני יוסף מ"י אל"ה אותיות אלקי"ם שראה שהם בחינת גבורות ודינים כמו שפירש רש"י שראה רשעים יצאו מהם, והשיב יוסף אשר נתן לי אלקי"ם בזה, שאלקים נמתק בזה גימטריא י"ב נגד י"ב צרופי הוי"ה, שיוסף כוללם ויוחזר הכל לטוב, ובל ידח ממנו נדח, משום ניצוצי הקדושה וזה שאמרו חז"ל כאן שהים ראה ארונו של יוסף שתיקן כל הי"ב צירופי הוי"ה שהי' בגלות כמו שכתבנו שיוס"ף הצדי"ק גימטריא ש"ס מנין הי"ב הויות עם האותיות, ונתגלו ע"ב צירופים מאותיות אלה מאלקים שיש בהם ש"ס אותיות כמ"ש במ"א שישראל תקנו המדות שהם בחי' וק' וכל אחד נכלל בחבירו ו' פעמים ו' גימטריא אל"ה ואלה ר"ת "השיבנו "אבינו "לתורתך ור"ת "אתה "הראית "לדעת כי אלה פוסל את הראשונים, ומבדיל בין אלה לאחרים, ואם אין דעת הבדלה מנין, ובמצרים היה הדעת בגלות, ועל ידי יוסף הצדיק שגי' ש"ס כמנין האותיות מע"ב צרופים מאותיות אל"ה נתקן הכל כמ"ש שלכך הים ראה ארונו של יוסף וינס ונבקע מפני בני ישראל:

והמים להם חומה מימינם ומשמאלם כי אמרו רז"ל ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל, הענין כי יחזקאל ראה מרכבה עליונה, איך שהעולמות הם המרכבה אליו ית"ש ונעשו כלים לקבל אורו הגדול הנשפע עליהם, ובים ראו השתלשלות העולמות, ואור השפע הנשפע להעולמות מאתו ית"ש, מהרל"א שערים צירופי אותיות א"ב רל"א שערים פנים ואחור ומשם כל בנין השתלשלות בחסדו ית"ש, ויש לומר שזה מרמז הכתוב כאן במ"ש והמים להם חומה מימינם ומשמאלם, שלמה הצריכו לחומה, כי הגם שהי' צריך שיגבהו המים למעלה ולא ירדו למטה ויפלו עליהם כמו שנטבעו המצרים. על כל זה היה צריך רק בצד אחת שהמים באים משם מה שאין כן בצד אחר שהמים יורדין לשם היה להיות כמו שהי' בירדן, שמי הירדן יכרתון שהמים הבאים מלמעלה קמו ונצבו כמר נד והמים היורדין תמו נכרתו וגו', ולמה הוצרך חומה משני צדדים, מימין ומשמאל רק מרמז כנ"ל שראו השתלשלות חסדו ית"ש ועי"ז נמתקו הכל כי חומה גימט' שם א"ל, חסד אל ועולם חסד יבנה וכ"ב אותיות שבהם הרל"א שערים כנ"ל, והראה להם השתלשלות החסד משם שזה נעשה להם חומה מימינם ומשמאלם להמתיק גם בחינת דין שהוא בחי' שמאל, כי ביציאת מצרים נתעורר, כל בריאות העולם שהללו אומרים יברא וכו' כמ"ש על פסוק בעבור זה עשה ד' לי בצאתי ממצרים, פירש שביציאת מצרים היה התחלת בריאתו ועשייתו, וזה שאמר עשה ד' לי עשה אותי בצאתי ממצרים, שהיה הולדה כעובר הנשמט מן הרחם כמו שאמרו חז"ל וז"ש והמים להם חומה מימינם ומשמאלם שב' פעמים מים עם האותיות גימט' אלף למד עם הכולל שמזה נמתק אפילו השמאל להיות גם שם. חסד אל:

ויאמר מצרים אנוסה מפני בני ישראל כי ד' נלחם להם במצרים, להבין היה לו לכתוב כי ד' נלחם להם ולא יותר כיון שהמצרים אמרו זה, ועיין רש"י ויש לומר דהנה עיקר אחוזת אוה"ע בישראל, הוא כי האומות הם כוחוית הסט"א משבע תועבות וכל אומה יש לה טבע ומדה רעה מכוחות הסט"א וכל זמן שישראל אין מבריחין מדותיהם לשבור בעצמם היצר הרע המפתה אותם למדות רעות טבע אומות העולם, ויצה"ר אוחז בהם ח"ו, אז על ידי זה אוחזין גם האומות בהם ומשתעבדים במו. אבל כשישראל שוברים בנפשם ומדותיהם כל כוחות הסט"א וכוחות האומות וטבעם שבישראל ממילא נשברים האומות, רק באמת האדם אינו יכול בעצמו לשבור כוחות היצר הרע שבו, לולא הקב"ה עוזרו לא היה יכול לו, והנה המצרים הבינו זה ואמרו כי ד' נלחם להם במצרים פירש במצרים שלהם של ישראל, פי' כח הסט"א של מצרים ומדות רעות של מצרים שהיה בישראל כבר הקב"ה נלחם בכח היצר הרע זה ושברוהו, ולכן אמרו המצרים אנוסה מפני ישראל כיון שד' נלחם במצרים שלהם ובהם, וז"ש ד' ילחם לכם פי' בכח הסט"א שבכם ועי"ז תראו ישועת ד' שכאשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפון לראותם עד עולם, ועל דרך שכתבתי בפרשה בא שמצרים מרמז על כח היצר הרע כי מצרים אותיות יצר בין ב' ממין, רק כ"ז אם האדם מתאמץ נגדו להלחם עמו אז הקב"ה עוזרו כנ"ל וז"ש ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך וגומר, כי התאוות באין מהדם ורתיחתו כמ"ש בפ' ויקרא בענין א' זעירא וז"ש ואראך מתגולל ומתבוסס פי' בדם התאוות שלך איך מתגולל בהם ובתחבולות תעשה לך מלחמה, לשבר ולבטל התאוות הבאים מרתיחת הדם, ועי"ז הגם שאין בכחך לשברם לגמרי עכ"ז ואומר לך בדמיך חיו, אדרבא יהי' לך הרתיחות הדם סייע לעבודתך ית"ש בתמימות והתלהבות לעבודתו ולתורתו ודם נעכר ונעשה חלב שהדם היא בחינת גבורה ותהפך לחסד. ולכן ר"ת "לך "בדמיך "חיו חל"ב שדם נעכר ונעשה חלב והגבורות נמתקות, וענין קריעת ים סוף מורה ג"כ על זה, שעזרם ד' יתברך לשבור בקרבם ולקרוע כח היצר הרע והשטן שבהם בכח השם קרע שטן ועל ידי זה נקרעו לפניהם כל כוחות הסט"א, המים הזדונים תמו נכרתו מהם ועי"ז גם מי הים הגשמי, נקרעו שיוכלו לעבור עליהם, ולא ירעו להם, רק אך טוב לישראל:

ויושע ד' ביום "ה"ה"ו"א, ר"ת "את "השמים "ואת "הארץ כשברא הקב"ה העולם שמים וארץ, היה ברצונו יתברך להטיב לנו ולהושיענו:

וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים שמפלתם היה בזכות שישראל עתידין לקבל התורה ולעסוק בשפה שלהם בים התלמוד והנה כשהיו ישראל במצרים, לא היה להם דיבור של קדושה והי' בבחינת אילם מאלקים והה"א שבשם זה רומז לחמש מוצאות הפה שלא יהי' אילם שבמצרים לא היה להם עדיין שום דיבור של קדושה בה' מוצאות הפה, והנה ידוע שבחינת דיבור הוא בחינה תחתונה מדת מלכות שנקראת שכינה גימטריא שפ"ה ואז כביכול השכינה בגלות הי' ושכינה גימטריא שפה ועל זה אמר משה ואני ערל שפתים שהרגיש זה שאין להם עדיין דיבור של קדושה. והשפה גימט' שכינ"ה בגלות ולא היה התפארותו ית"ש כראוי, והנה את זה לעומת זה עשה אלקים, וכשהי' כביכול הקדושה בגלות והשפע של קדושה היו המצרים מתגברים שמצרים עם האותיות גימטריא שפה, והתפארות שלהם היה מתגבר ושר של מצרים היה נקרא רה"ב לשון גדולה ותפארת, ואחר כך וירא ישראל את מצרים מת שנפל בחינת שפה של הקליפה והיה לנו שפה השכינה הקדושה ודיבור של קדושה ומרה"ב של קליפה שנפל נעשה מרה"ב אור לנו שרהב הוא מספר אור ונעשה: תפארת לו ית"ש, ונתקיים בנו יאר ד' פניו אליך ויחונך כמ"ש ולכל בני ישראל היה אור במושבותם והאירו שמות אל הוי"ה שגימטריא עם הכולל חן כמ"ש על פסוק אל ד' ויאר לנו:

או יאמר ויושע ד' וגו' וייראו העם את ד' ויאמינו בד' ובמשה עבדו. יש להבין איך אפשר להיות ירא מד' קודם האמונה, שהאיך ירא את ד' אם אין מאמין במציאת הבורא ית"ש ח"ו, רק הענין על דרך שכ' שתפסו אומנות אבותיהם בידיהם, שאמרו רז"ל במדרש הפי' שמה שצעקו בני ישראל אל ד', הוא על דרך מצות אנשים מלומדה ירושת אבות שלומדים שכשתבא צרה צריך לצעוק אל השי"ת, כדרך מי שלומד מאבותיו אומנות, ואבל לא השיגו זה בשכלם רק מעשי אבותיהם בידיהם. ובאמת צריך כן האדם להתחיל בעבודתו על דרך זה ולבא ליראה מאתו ית"ש על דרך זה מקבלת אבותיו שמסרו לו שיש אלקים שמעניש לעובר על מצותיו ונותן שכר למקיימן ועל ידי זה יבא ליראה, ואחר כך ילך ממדריגה למדריגה עד שבעצמו ישכיל ויבין אמיתות מציאותו ית"ש מצד פעולותיו הנגלים שנראה בהם רב גדולתו ית"ש והנה על כל זה גם לאחר ההשגה צריך להיות בבחינת אמונה, כי בחכמתו אי אפשר להשיג רק עד מקום שיד שכלו מגעת ובאמת לית מחשבה תפיסה ב"י ית"ש, ולכן גם אחר שהש"ג כן בחכמתו צריך להיות באמונה גם כן, וזאת הוא אמונה שלימה הבאה אחר החכמה הזאת, וז"ש וירא העם את ד' מתחילה מחמת אמונה שהיה להם מהאבות ואחר כך ויאמינו בד' מחמת השגתם אמיתיות מציאותו ית"ש כמ"ש וירא ישראל את היד הגדולה וגו' ויאמינו בד':

ולהבין עוד והלא כבר כתיב ויאמן העם וישמע כי פקד ד' את עמו ולמה אמר כאן אחר כל הנסים ויאמינו בד' רק על דרך הנ"ל, שעדיין לא היה מתחלה אמונה שלימה רק שהאמינו מחמת ששמעו ממשה שהיה נאמן בעיניהם כדרך האדם ששומע אפילו דבר חידוש מאדם נאמן ואומר בלבו הגם שהדבר הזה הוא חידוש על כל זה כיון שזה האיש מהימן בכל דבר בוודאי לא משקר גם בדבר זה, אבל על גוף הדבר בלא אמירת האיש מהימן הי' לבו מסופק מה שאין כן עתה באו ישראל ל מעלה זאת שהאמינו בד' ואחר כך במשה עבדו לא שהאמינו בד' מחמת שהאמינו במשה, רק אדרבא שהאמינו בד' ומחמת זה האמינו גם כן במשה, מצד שהוא לבדו שצריך האדם להאמין בהשי"ת על דרך הנ"ל וגרך מדרגא לדרגא עד שההרגל יהי' טבע, ועל ידי זה יבא לאמונה שלימה כנ"ל:

שירת הים

אז ישיר וגו' את השירה וגומר אשירה לד' וגו' ותען להם מרים שירו לד' וגו' זכר כאן ד' פעמים שירה, גם צריך להבין מה שמנהג ישראל לקרות לשבת פ' בשלח שבת שירה, ואם מפני שקורין בו השירה, הלא לא מצינו זה בכל שבת לקרות השבת על שם הענין שקורין בו, ולמה דוקא שבת זה נקרא על שם הענין שקוראין בו, רק הענין הוא כי הנה סדרו לנו קדמונינו בתפלתינו לומר מתחלה פ' קרבנות ואחר כך לומר זמירות ותשבחות לפניו מברוך שאמר עד ישתבח, ואחר כך מספרים יוצר אור ובורא חושך ואנו מספרים איך המלאכים והשרפים משבחין אותו ית"ש לאחר כך מתפללים תפלת י"ח, כי מלכותא דרקיעא כעין מלכותא דארעא והרוצה לכנוס בשער המלך לבקש מלפניו אין לבא אל שער המלך בלבוש שק מזוהמת עוונותיו מה שחטא ומרד נגד המלך, וצריך מתחלה לראות ש כפר המלך עוונותיו ואחר כך כשיכנס אל המלך אין דרך לומר תיכף ומיד שאלת צרכיו, רק מקודם שואל בשלום המלך ומספר בשבחו ואחר כך משבח את כל העניינים אשר ראה בחצרות המלך וגנזיו ומשבח את עבדי המלך איך שמספרים בשבח המלך ואחר כך מבקש מהמלך צרכיו, ועל דרך זה הם הד' ענינים הנ"ל בתפלתינו מתחלה הקרבנות מכפרים, ואחר כך אומרים שבחו ית"ש, ואח"כ ביוצר אור מענין חצירותיו ית"ש ושבח המלאכים שמשבחים ומפארים אותו ית"ש, והנה הד' ענינים אלו הם בחינת הד' עולמות אבי"ע. והנה ידוע בספרים שעולם העשי' הרע שבו יותר מטוב, ובעולם היצירה מחצה על מחצה, ובעולם הבריאה רובו טוב, ובאצילות רק טוב ולא יגורך רע כלל, והנה באדם יש כל בחי' מד' עולמות הנ"ל, ויש בו מדריגות נפש רוח נשמה חי', שבנפש נוטה לבהמיות וחפץ בתאוות גופניות בעולם העשי' כנ"ל שרובו רע, רוח היא הכולל מטוב ורע ובו הבחירה שיש בכתוב בחינות רוח, ארך רוח, רוח הקודם, רוח טהרה, רוח נשברה שפל רוח ולהיפוך רוח גבוה רוח קנאה, רוח טמאה וזה נגד עולם היצירה שהטוב ורע היא בו מחצה על מחצה, ונשמה היא עולם תמיד ברוחניות ובחי' חי' עולם האצילות, ובחינת יחידה אין עתה לנו, רק לעתיד נזכה ליחידה, שרומזות על יחוד דביקות האדם בו ית"ש דיבוק ויחוד גמור, והנה עיקר עיון התפלה הוא שעל ידי התפלה שהיא עבודה שבלב יתקן את כל ד' מדותיו שכולם כלולים בלב שהלב מקור להם ויתקן את לבו בעבודה שבלב שאחר כוונת הלב הן הן הדברים ויתקן כל הז' מדותיו שיתנהג אחר התפלה בהם רק לעבודתו ית"ש שיתחסד עם הצדיק להתחסד עמו ולהתגבר על יצרו ועל של אדם כיון שהכלל מלא מכבודו ית"ש, ולכן המתגאה דוחק רגלי השכינה, ובמדה הנצח ינצח את יצרו, ויודה תמיד לו ית"ש על כל חסדו וטובו בכל עת ויקשר את הבריאה שהנשמה נוטה לקדושה וחפצה הרשעים ולפאר אותו ית"ש, ולא יקח כבוד לעצמו ח"ו כי מלא כל הארץ כבודו, ואם כן איזה מקום יש שיהי' מחזיק בה כבודו עצמו בו ית"ש וימליך אותו ית"ש על כל איבריו ומידותיו זה כלל עבודת התפלה, לתקן מדותיו בכל ארבע בחי' של נפש רוח נשמה חי', ולכן הר"ת מן הז' מדות ח"ג"ת נ"ה"י"מ גימטריא תפלה עם הכולל רומז כנ"ל, וד' ענינים בתפלה נגד ד' בחינות נפש רוח נשמה חי' שבכל אחת מהם יש הז' מדות כנ"ל, ותקנם בד' עניני התפלה כנ"ל:

והנה עיקר יציאת מצרים הי' שיצאו מערות הארץ שהיו משוקעים שם, ויבואו לעבודת השי"ת לעבודה שלימה כראוי, כמ"ש בהוציאך את העם תעבדון את האלקים וגומר ועל דרך שפי' ויצעקו בני ישראל אל ד' מן העבודה, היתה צעקתם שרצונם לעבדו ית"ש כראוי בכל מדותיהם לשעבדם להשי"ת, כמ"ש לך ד' הגדולה והגבורה והתפארת וגו', ולכן מצינו שאמרו ז"ל וחייבו לשתות בליל פסח ד' כוסות לסימן חירות נגד ד' לשונות של גאולה, והוצאתי, והצלתי, וגאלתי, ולקחתי, כי אלו הד' לשונות מורים שיצאו ישראל ממצרים ערות הארץ ותקנו מדותיהם בכל ד' בחי' נ"ר נ"ח שהם מד' עולמות אבי"ע, כי והוצאתי הוא נגד בחינת נפש מעולם עשיה שרובו רע, כמו שכתבתי וצריך הוצאה ולברר אוכל מתוך הפסולת, והצלתיו לשון הפרשה נגד רוח עולם יצירה ששם טוב ורע, מחצה על מחצה, וצריך להפריש הרע מטוב, וגאלתי נגד נשמה מבריאה שצריך רק גאולה שלא יקרב מעט הרע, ולקחתי אתכם לי לעם הוא מדריגה גבוה בחי' חי' מעולם אצילות.

ובזה מתורץ מה שהקשו המפרשים הא יש עוד לשון אחד בגאולה שם דכתיב בשם והבאתי אתכם אל הארץ וגומר זה נגד בחי' יחידה הנ"ל שהוא נגד קיצו של יוד שבשם הויה. שלא זכינו עתה ליחידה עדיין עד לעתיד כמו שכתבתי שנזכה אז לבא לבחי' יחידה הנ"ל קיצו של יוד מהויה יתב"ש שלא זכינו עתה שורש מקור נשמותיו הנ"ל, ועל זה אמר והבאתי אתכם אל הארץ רומז למקור שורש נשמותינו אבל עתה לא זכינו רק לד' בחינות הנ"ל נגד ד' אותיות הויה, ועל זה מורים הד' לשונות של גאולה הנ"ל, והנה כבר אמרנו שלשון התפלה מחולקת לד' ענינים נגד ד' אלו שיתקן מדותיו שהר"ת מהם גימטריא תפלה ויתקנם בכל הד' בחינות ורמז זה תמצא שהד' לשונות של גאולה שהם והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי גימטריא עה"כ ד' פעמים תפלה עם ד' כוללים רומז כמו שכתבתי שהגאולה היה בתיקון מדותיהם בכל בחינה מד' בחינות נרנ"ח כנ"ל שתיקון המדות מרומז בתפילה, כמ"ש שגי' הר"ת מכל הז' מדות, ולכן נזכר כאן ד' פעמים שירה כמו שהתחלנו כי שירה גימטריא גם כן הר"ת מכל הז' מדות ותיקונם היה בכל הד' בחינות כנ"ל, ולכן קורין את השבת פרשת בשלח שבת שירה כי בשבת נכלל גם כן כל הד' ופעמים שירה שהוא נגד ד' בחי' נרנ"ח שהם ד' עולמות אבי"ע כי בשבת היא עליות העולמות ונתוסף קדושה לאדם בכל הד' בחינות הנ"ל, ולכן אומרים בשבת מזמור הבו לד' בני אלים וגומר ג' פעמים הבו לד', ואחר כך השתחוו לד' אלו הד' הם נגד ד' עולמות שבכל העולמות היא קדושת שם הויה ב"ה, ולכן אומרים ג' פעמים הבו לד', והשתחוו לד' ואחר כך אומרים ז' קולות שהם בחינת הז' מדות רומז כנ"ל על ענין הקדושה בכל הז' מדות ובכל הד' בחי' נרנ"ח שהם מהד' עולמות, וכיון שיש הצטרפות לד' פעמים שירה עם ענין שבת, לכן קורין שבת זה שבת שירה, וז"ש תחלה למקראי קודש זכר ליציאת מצרים, שיציאת מצרים ושבת ענין אחד לקדש הז' מדות בכל הבחי' כמו שכתבתי, ולכן כתיב ממחרת השבת שיום יציאת מצרים נקרא שבת כי הם ענין אחד, והנה גאולת מצרים היה על ידי שם אהי', כמ"ש כה תאמר וגומר אהי' כי יציאת מצרים עיקר ענינו היה לתקן המדות ולקדשם כנ"ל. וזה מרומז בבחי' ג' אבות שהם מקור המדות כי אברהם אחוז במדת החסד, והתחסד עם כל באי עולם אפילו אומות העולם, ובאמת אז היה השעה צריכה לו לבד לגייר את הגרים, אבל עתה אין לאחוז במדה זו לבד עם הכל כי אמרו חז"ל כל המרחם על האכזרים לסוף מתאכזר על הרחמלים ואמרו כל שאין בו דעת אסור לרחם עליו, וצריך לאחוז ג"כ במדת יצחק להתגבר על הרשעים ולכעוס עליהם, ולהכניעם, וכן להכניע ולהתגבר על היצר הרע, ולאחוז במדת יעקב שהוא מכריע בין ב' הקצוות חסד וגבורה, ולהתנהג במדותיו כפי הצורך, לפאר את השי"ת, וז"ש חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי אברהם יצחק ויעקב כנ"ל. והנה הר"ת מן האבות גימטריא אהיה, שהוא מקור וג' מדות הרחמים וחנותי את אשר אחון כמ"ש במ"א, וכשאדם מתקן מדותיו בבחי' האבות אומר ית"ש אהיה עמו כי ממשיך על עצמו מקור י"ג מדות הרחמים ומתהפכין עליו כל המדות אפילו המדות שמורים גבורה ודין משפיעים עליו חסד ורחמים, ולכן יציאת מצרים שהיה על ידי תיקון המדות כתיב "ישראל "את "היד "הגדולה ר"ת "א"ה"י"ה שבשם זה יצאו וכו' על ידי שתקנו מדותיהם בבחינת האבות, וכן "ישראל "את "השירה "הזאת" ג"כ ר"ת אהי"ה כנ"ל ששירה גימטריא עם הכולל הר"ת מכל השבע מדות רומז לתיקון מדותיו, ועל ידי זה ממשיך על עצמו ומשם אהי"ה מקור י"ג מדות הרחמים שעל ידי זה נעשים כל המדות חסד שנמתקין כל הגבורות בשרשם כנ"ל, ולכן אחר השירה שכתיב בה ד' פעמים שירה שרומז לתיקון המדות בכל הד' בחינות גרנ"ח כנ"ל אומרים ישתבח בגימטריא יוד פעמים חס"ד לרמוז שעל ידי תיקון המדות הרומז בז' פעמים שירה נעשו כל העשרה מדות חסד ונמתקו כל הגבורות ונעשה חסד לישראל:

או יאמר אז ישיר משה וכו' ויאמרו לאמר אשירה לד' וגומר. במדרש וש"ה פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה, עשה ית"ש נסים לאברהם וגומר, ולא אמר שירה וכו' עד שישראל על הים וכו' אז לשון שמחה שנאמר אז ימלא שחוק פינו, אז לשון בטחון דכתיב אז תלך לבטח דרכיך וכו'. דהנה אומרים בכמה מצות זכר ליציאת מצרים, וכן כמה פעמים כתיב בתורה, דהנה אף שהאבות עבדו גם כן אותו ית"ש מכל מקום כתיב בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים וגומר כי יציאת מצרים היה פתח ושער לעבודתו ית"ש ולקבלת התורה, כמ"ש היציאה היה ביד רמה מדת חכמה שהיא נקודה ועושים ממנה כל אות שירצה, והוא בחי' נקודת פתח ושער, כי עיקר חכמה הוא ליראה את ד' ולזה הי' יציאת מצרים הפתח והשער ליראה את ד' ומדת חכמה היא מרומזת בהויה בנקודת פתח, לזה הכוונה בפתח לשם זה בנקודתו, כי משם היה היציאה והפתח להתחכם ליראה אותו ית"ש ומשם ראשית הבריאה כנ"ל. וברא ית"ש להנבראים כ"א בטבעו בז' מדות שהם חסד גבורה תפארת וכו'. והנה הטבע גימטריא אלקים כי רומז לבחי' אם הבנים בחינת בינה שמרומז בשם הויה בנקודת אלקים כי היא בעצמה רחמים גמורים רק שדינין מתערין מינה, ולכן הנקודות הם משם אלקים והדין, ועל ידי שהאדם שובר את טבעו מז' המדות, למשל שהוא בעל חסד ולפעמים צריך לשבור טבעו ולהתנהג בהיפך בבחינת גבורה על עוברי רצונו להיפך וכן אדם שהוא בטבעו בבחינת גבורה צריך לשבור טבעו בשביל עבודתו ית"ש ולהתנהג בהיפך מטבעו, וכן בכל הז' מדות, ועל ידי זה ששובר טבעו ומדותיו משבר ומבטל כל הדינים כנ"ל. שאלקים גימטריא הטבע, וכששובר מדותיו שובר הדינים המשתלשלים משם אלקים, וממשיך חסד על ידי זה, והנה שבירת המדות הכל הוא על ידי בחי' חכמה, שעל ידי שיש באדם חכמה יודע איך להתנהג עצמו במדותיו כי עיקר החכמה ליראה את ד', ולכן על ידי החכמה מתנהג בכל מדותיו על פי יראתו ית"ש, ולפי מה שצריך ליראתו ית"ש כן מתנהג במדותיו, ואף שטבעו אינו נותן כך, מכל מקום החכמה מכריע להתנהג כפי מה שצריך ליראתו ית"ש, וזה הפתח לעבודתו ית"ש שיהיו המדות שבורות אצלו על ידי החכמה בחינת נקודת פתח, והנה נקודת פתח היא דוגמת בקיעה, כי זהו בקיעה ראשונה להתגלות השתלשלות העולם, ומשם היה גאולת מצרים כנ"ל. שהיה הגאולה דוגמת בריאת העולם שהי' מים (מים), וכן כאן הי' על דרך זה, וז"ש ויבקעו המים שבחינת חכמה היתה משפעת לכל הז' מדות כנ"ל. שבכל המדות מתנהגים על פי חכמה, וחכמה בקיעה כנ"ל. בנקודת פתח על שהיא בקיעה ראשונה, כמו שכתוב בקע לגלגלת שבחינת גלגולת הוא מדריגה למעלה מחכמה ומשם בא הבקיעה מדת חכמה הבקיעה והפתח, וזה שאמר הכתוב ויבקעו בקיעה ופתח, המים, מים גימטריא צ' נגד ט' יודין כי חכמה הוא מרומז באות יוד נקודה קטנה, וכשבא חכמה בכל הנ"ל, דהיינו בכל הח' מדות גימטריא מים, וזה שאמר. ויבקעו המים, וע"י זה היה הגאולה, והנה מה שהאדם מתחכם בחכמתו, ויודע כך הוא האמת אין שייך לומר שיש לו בטחון על דבר זה, רק שייך לומר שיש לו שמחה ממה שיודע שכך היא טובתו ומתענג ושמח מטובתו, אבל דבר שהוא בבינה שמבין דבר מתוך דבר וזה בא מהתפעלות כח בינתו, שנותן כח שכלו להעמיק בדבר הזה שמבין דבר מתוך דבר על ידי כח שכלו שנתן: בזה שייך בטחון אבל אין לשון שמחה בזה שאינו שמח בטוב הזה עדיין רק בוטח שיהי' כן והנה, מדת בינה דינין מתערין מינה כנ"ל, שבונה דבר מתוך דבר צריך כח לזה ולהתגבר בשכלו ולכן כתוב אני בינה לי גבורה שמתגבר להבין דבר מתוך דבר, והנה המתקת שם אלקים כתיב בספרי יראים שהוא על דדי אותיות הקודמות שלהם א"כ"ד"ט"ם. שהם גימטרי' ע"ד וזה הוא שם הבטחון, כמ"ש בטחו בד' עדי עד, וזה שאמר המדרש הנ"ל על פסוק אז ישיר וגומר, שלא אמר שר והיוד של ישיר מרומז שהשירה היה בבחינת שיצאו שפתח להם ית"ש פתח ושער החכמה והדעת לעבודתו ית"ש להתנהג על ידי בחינת בינה שנשפיע מחכמה לבינה ומשם לזיין ימי הבנין, ובינה גם כן מרומז באלף כמו שאמרו חז"ל אלף חכמה אלף בינה, וזה שאמר אז מאלף שמרמזת על חכמה ובינה לזיין ימי הבנין ישיר כנ"ל השפעה מיוד בחינת חכמה, בכל מדותיהם, ובזה היה השירה הזאת, ולכן חשב במדרש יוד שירים יש נגד יוד הנ"ל, והנה באלף מרומז בחינת, יוד הנ"ל, כי אלף הוא צורת יוד ואו דלד, כ"כ בספרים שזה הוא הגאולה שיושפע מחכמה שהוא יוד לזיין ימי הבנין, וזה וזה שאמר המדרש שאז הוא שמחה ובטחון כנ"ל. ששמחה ובטחון מחכמה ובינה, וכן אז מרמז עליהם שבחינת חכמה משפיע על ידי בינה לזיין ימי הבנין כי בחינת חכמה אינו מושג שהוא רק נקודה כנ"ל ולכן אמרו ז"ל בראשית נמי מאמר הוא ולמה לא אמר ויאמר רק כי בראשית תרגום בחוכמא ואינו מושג כלל ואין שייך עדיין אמירה ועשרה דברות נגד יוד מאמרות, ולכן מתחיל דיבור ראשון אנכי ד' אלקיך וגומר דלית מחשבה תפיסה ביה כלל רק ברוך כבוד שמו ממקומו:

או יאמר אז ישיר אמרו רבז"ל שר לא נאמר אלא ישיר וכו', יש לומר הפירוש ישיר הוא לשון מפעיל שבשירה שלו הפעיל שורה שכל העולמות והשכינה הקדושה אמרו שירה, וזה שאמר ויאמרו לאמר שאמרו השירה בבחינה זו לאמר שהכל אמרו שירה על ידי שירה שלהם אשירה לד' וגומר, וזה שאמר עזי וזמרת יה, כי בי"ה צור עולמים ופעלו אז וזמרת יה שעולמות שנברא באותיות יה כאומר ז"ל כולם זמרו לו יתברך שמו:

כי גאה גאה סוס ורוכבו וגומר. הנה כבר כתבתי שגלות מצרים היה שהיה שם כל הי"ב צרופי הוי"ה כביכול בגלות ושלטו הגבורות משם אלקים על ישראל. והיה פ"ו שנה קישוי השעבוד מנין אלקים, ואחר כך תקנו ישראל זה, ויצאו כל צבאות ד' הי"ב צרופי הוי"ה מגלות, והגבורות משם אלקים הטילו על המצרים, ועל עצמם המשיכו משם אהי"ה שהוא מקור י"ג מדות הרחמים, כמשה"כ אהי' אשר אהי' שבשם זה יצאו, וז"ש כי גאה גאה שנתלבש ית"ש בגאות כמ"ש הזוה"ק י"ג מכילין דרחמי אינון גיאות ד', כמ"ש במקום אחר על מה שכתוב והוא באחד ומי ישיבנו, ר"ל והוא באחד בי"ג מדות גימטריא אחד, ומי ישיבנה ונפשו אוותה ויעש, שזה גיאות ית"ש שאין מי שימחה בידו להטיב לישראל ואומר ית"ש וחנותי את אשר אחון אף על פי שאינו כדאי, וכן כאן עזרם ית"ש בי"ג מדה"ר כנ"ל אף שהי' קטרוג עליהם כמ"ש ז"ל שאמרו הללו עובדי עבודה זרה הם והללו וכו' ועל המצרים הטילו הגבורות וז"ש סוס גימטריא במספר ריבוע שם אדני שמורה דין ונתקיים וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי, שכל הגבורות היה עליהם, וזה מרומז גם כן כי "ע"ז"י "ו"ז"מ"ר"ת "י"ה גימטריא הר"ת "א"לי"ק"י"ם "ו"י"ה"י "ל"י ל"י"ש"ו"ע"ה גימטריא הר"ת "א"ד"נ"י עם הכולל, שהדין מהשמות הללו הטילו עליהם ולנו נמתקו כל הגבורות והשמות עצמם שמורים דין היה לנו לישועה כמ"ש על פסוק פקוד יפקוד אלקים אתכם, גם "ע"ז"י גימט' "א"נ"י "ד' שלתכלית זה היה היציאה שיתגלה אלקותו ית"ש כמ"ש וידעו מצרים כי אני ד', וכתיב למען תדע כי אני ד' בקרב הארץ, ונתלבש ית"ש בגאות כמו שכתבתי, ואמר ית"ש ראו עתה כי אני ד' אני היא אני אמות ואחי' מחצתי ואני ארפא:

או יאמר, כי גאה גאה, שהגאה לקח לעצמו לגיאות ועשית פלא מה שסוס ורוכבו רמה בים, הגם שלפי' גדולתו ית"ש, אין זה נחשב לנס כיון שבדיבורו ברא הכל, על כל זה מחמת חיבתן של ישראל לקח כביכול ית"ש בעצמו זאת לגיאות ופלא עזי וזמרת וגומר "ע"ז"י גימטריא "א"נ"י "ד' שיתגלה כבודו ית"ש על דרך ראו כי אני אני הוא כנ"ל:

ויהי לי לישועה אמרו ז"ל ויהי' הוא לשון צער ואנו משבחין אותו ית"ש שהצער בעצמו שהיה לנו היה לנו לישועה וזה הפירוש אודך כי עניתני בעינוי ותהי לי לישועה, ותהי קאי על העינוי עצמה היה לישועה:

זה אלי ואנוהו וגו', במדרש כל הקורא את שמע צריך שיזכור מכת בכורים וקריעת ים סוף, עוד נקדים מ"ש במדרש שחורה אני בים דכתיב וימרו על ים בים סוף, ונאוה אני בים שאמרו זה אלי ואנוהו, הענין כי יש מדות י"ס, אותיות מ"י, מדות בינה, ויש בחי' ים סוף סוף סופה דכל דרגין, וז"ש וימרו על ים מדת בינה בים סוף סופה דכל דרגין וכשפגמו בבחינה הנ"ל, תקנו אחר כך מתתא לעילא ואמרו זה אלי ואנוהו כפירוש התרגום ואבני לי' מקדש זה תיקון מדת מלכות שנקראת מקדש ד', אלקי אבי וארוממנהו תקנו את בחינה העליונה בינה גם רמוז בתיבת אב"י תיקון מדת מלכות בהעלותה לחכמה ובינה שהם תרין ריעון דלא מתפרשין ומקבלת שפע מבחינות חכמה ובינה. וזה מרומז בתיבת אב"י ר"ת "אבא "יסד "ברתא גם ר"ת "בחכמה "יסד "ארץ, גם ר"ת "יצחק "בן אברהם, רומז לגבורות שצריך להמתיק על ידי העלותן לשרשן לבינה שדינין מתערין מינה. ושם הכל חסד וז"ש אלקי אבי ר"ת "יצחק "בן "אברהם, וארוממנהו רומם אותם לשרשם במקום שהכל חסד, ובזה יתקנו וימתקו הגבורות על ידי התחברות מדות תחתונות במדות עליונות ונעוץ סופן בתחלתן וכו'. והנה תיבת שמע ישראל וכו'. שמע מרומז גם כן על ב' בחינות הנ"ל מדה העליונה ראש דרגין ולכן "ש"מ"ע ר"ת "שדי "מלך "עליון, גם רומז לבחינת סופה דכל דרגין מלכות, כי "ש"מ"ע גם כן ר"ת "עול "מלכות "שמים, והנה זה המדרש שקורא את שמע, שמרומז על ב' בחינות הנ"ל תחלת דרגין וסופה דכל דרגין צריך להזכיר מכת בכורים, שהיה השפלת הקליפה בבחינת ראשית שלה על ידי התגברות ראשית דקדושה, וקריעת ים סוף שהוא השפלת סופה דקליפה על ידי התגברות סופה דדרגין דקדושה והקורא את שמע שמורה על הגברת הקדושה בב' בחינות הנ"ל. צריך להזכיר מכת בכורים, וקריעת ים סוף להשפיל ולהכרית הקליפה בראשיתה וסופה על ידי הגברת הקדושה בב' ענינים הרמוזים בר"ת שמ"ע כנ"ל:

מרכבות פרעה וחילו גם כן גימט' הר"ת אחורים דאדנ"י שהוטלו גבורות משם זה על המצרים, ירדו במצולות כמו אבן, אבן מאסו הבונים, בחינת דוד המלך שהיה בעומק מאוד כמ"ש במקום אחר ועתה נתגברה הקדושה, וירדה בחינת הקליפה לעומת זה בעומק מאוד:

ימינך ד' "נאדרי "בכח, גימטריא הר"ת חס"ד, וכן "נאדרי "בכח "ימינך "ד', גם כן הר"ת גימטריא חס"ד, כמ"ש בזוה"ק מה תצעק אלי בעתיקא תליא מלתא, משה עזרם ד' וליתא שמאלא בעתיקא רק אכל בחינת ימין, ולכן אמר כאן ב' פעמים ימינך שלית שמאלא רק ימין, ואמר נאדרי בכח גימ' ב' פעמים יד שגם יד שמאל היה בחינת חסד יד ימין. ולכן ר"ת ב' פעמים חסד כנ"ל, "ונאדרי "בכח ר"ת ב"ן ששם הוי"ה במילוי ההי"ן גימטריא בן מורה גבורות, והי"ה הגבורות על המצרים, ולנו הכל בבחינת ימין וזה שאמר אחר כך גם, "נשפת "ברוחך שהר"ת חובן, וש"נשפת "ברוחך "כסמו בר"ת גימטריא חסד שעליהם הדין ולנו החסד:

אמר אויב ארדוף אשיג אחלק שלל, על דרך הנ"ל שי"ב צירופי הוי"ה היה אצלם כביכול בגלות, ולכן היה מושלים בגדולה מאוד, כי היו יונקים משמות אלו והיה להם חיות גדול, ושל זה אמר אויב וגומר אחלק שלל שי"ב שמות עם האותיות גימטריא שובבי"ם גימטריא של"ל, ועל זה אמר שיחלק הניצוצות הקדושות שיחזור את הי"ב צרופין הוי"ה כביכול שהם גימטריא עם האותיות של"ל, על ידי שיחזיר את הי"ב שבטים שהם כנגד הי"ב צרופי הוי"ה כן היה כוונת האויב, ושלל גימטריא ה' פעמים חסד, נגד ה"ח, ונגדם נאמר כאן ה' אלפין שרצה להחזיר כל ניה"ק אצלו, ולכן אמר תמלאימו נפשי שיתמלא נפשו מהם כמו שהיה מקודם שהניצוצות הקדושות משמות אלו היה בתוך מצרים, ונתמלאו חיות מהם אבל באמת כבר תקנו אז ישראל הכל כנ"ל:

וזה שאמר אחר כך ויבאו אלימה ושם שתים עשרה מעינות מים וגומר שאלימה אותיות אלקים המתיקו הי"ב צרופי הוי"ה ונעשה הכל חסד להם וזה שאמר ויבואו אלימה. שהמתיקו את שם אלקים ונעשה מאלקים צירוף אל ימה ושם שתים עשרה עינות מי"ם רומז לי"ב צרופי הוי"ה שהוציאו את כל הניה"ק מהם ונקראו עינות מים כי הוי"ה בד' מילואו יש ט' יודין גימטריא מים כידוע, גם רומז להנ"ל שהוציאו הניה"ק מעומק שהיה שם בערות הארץ, כי מים יורדין ממקום גבוה למקום נמוך בכל מיני עומק יורדין כמו שכתבתי במקום אחר על פסוק מאד עמקו מחשבותיך, ומי"ם ר"ת "מוציא "יקר "מזולל פירוש להוציא הניה"ק מהעומק כדרך מים המצמיחים כל דבר כן הצמיחו כל ניצוצות הקדושות ויצאו כל צבאות ד' על ידי שבני ישראל פרו וישרצו וגו'. ושבעים תמרים תמר גימט' יו"ד פעמים דין הדין שבכל העשרה מאמרות הכל נמתק לנו:

ד' ימלוך לעולם ועד, בזה סיימו השירה שהעיקר להמליך אותו ית"ש על כל אבריו וגידיו מנפש רוח נשמה ובכל העת לא יחשוב שכבר יצא ידי חובתו בהמלכה זו רק יחשוב תמיד ויבקש מאתו ית"ש שיזכה להמליכו על עצמו ביתר שאת ועוז שיהי' עבד לו ית"ש ביתר התאמצות ויתר אהבה ויראה ויבין יותר איך יעבוד למלכו ולהמליכו בעוז יותר על עצמו ולכן כתיב ימלוך לעתיד, והנה התרגום פירש קאים לעלם ולעלמי עלמיא אף שכתיב ימלוך לעתיד, והתרגום פירש קאים לעלם וכו' הוה תמיד רק כי לשון התרגום יש לו אחוזה גדולה בלה"ק ועל כל זה אינו נקרא לשון הקודש כי הנה ית"ש עושה לנו נסים ונפלאות תמיד כמשז"ל הן הן גבורותיו וכו' וכמ"ש ועל נסיך שבכל יום ויום עמנו ועל טובותיך שבכל עת וכו' על כל זה אין שמו וכסאו שלם כביכול, שאין מדת מלכותו מפורסמת כל כך כמו שיהי' לעתיד ועלו מושיעים בהר ציון וגומר והיתה לד' המלוכה נמצא בחינת התרגום היא כמו בחינת התנהגות בגלות נגד הגאולה כן התרגום נגד לשון הקודש ולכן כתיב בקרא ימלוך לעתיד שתתפשט מלכותו כמ"ש ויאתיו כל לעבדך ויתנו לך כתר מלוכה והתרגום שהיא בחינת גלות פירש קאים שצריך שידע שגם עתה בגלות אין העולם מתנהג רק על ידי מדת מלכותו ית"ש, ולא על ידי שום הנהגה אחרת ח"ו אף שאנו בגלות מלכותו קאים וכו' ויגאלינו מהרה, כי לשון הקודש היא בחינת התגלות ופרסום אלקים, ולכן כתיב ימלוך לעתיד, כיון שעתה לא נתפרסם כביכול מלכותו ית"ש בגלות, אבל התרגום שהיא בחינת הסתרה מהתגלות הנ"ל פירש קאים וכו' שגם עתה בגלות גם כן מלכותו ית"ש מנהגת הכל רק שהיא בהסתרה ובהסתרה קאים גם כן עתה ית"ש יגאלינו במהרה בימינו אמן:

תוכן העניינים

צמח דוד (זבלטוב)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה