צמח דוד (זבלטוב)· רבי דוד הגר
פרשת וארא
וידבר אלקים אל משה. וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי ד' לא נודעתי להם. הא דפתח באלקים וסיים בהויה וגם זה ושמי ד' לא נודעתי להם, נראה לבאר דמה שאמר משה, ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם, ודאי דמשה ידע שמו וישראל גם כן, כי משה הרג המצרי בשם העצם אך לפי התנהגות הקב"ה וטוב הנבואה, כך מתגלה לנביא על ידי שמותיו, אם למשפט באלקים, ואם להתנהגות עולם באדני לשון אדון, ואם לשנות מערכות השמים בשם שד"י, ולרחמים גמורים בשם הוי"ה שהוא כולו רחמים, ולכך ישראל ידעו כי מפאת הדין אינם ראוים להגאל אף כי קודם זמנם רק ברחמים יתכן הכל ולכך אמר משה, לא יאמינו לי, מחמת שמצד הדין אינם ראוים להגאל ולכך אמר ואמרו לי מה שמו מה אומר, ר"ל באיזה שם משמותיו נתגלה לך, ובזה יבחן טוב נבואתך, מה אומר אליהם, והשיב הקב"ה למעני אעשה כי אנכי ארד עמך גם עלה, כי עמם יעלה, אמנם יש הבדל בין אם היה הגאולה ברחמים גמורים, היה נסתלק הגלות לגמרי אבל אם מפני כבוד שמו עדיין לא נמחק השטר חוב, והיו צריכין להיות עוד בגלות, וזה שאמר הקב"ה אמור להם אהי"ה על ידי שאהי' עמם בגלות לא יגאלו אלא בשביל כבודי, ולא ימחוק השטר חוב ואהי' עמם בגלות אחר עוד, והנה באמת אף במצרים נגאלו בשם הויה אבל יש שני בחינות, פעמים באים חסדים מגולים ופעמים בהעלם ואינם מורגשים כל כך, וכן היה במצרים בהעלם, וזה שאמר השי"ת זה שמי לעלם, כי הרחמים היו בגאולת מצרים בהעלם אבל לעתיד יהי' ברחמים גדולים שנאמר ברחמים גדולים אקבצך, וזה היה טענות משה, שידע שמצד הדין הי' ישראל ראוין לקושי השעבוד, אבל חשב כי שם הויה רחמים אי אפשר שיבא דין, וזהו טענותיו מאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם, ובאמת משה לא דבר לפרעה רק בהויה, וזה היה טענות משה, כיון שדיבר עמו בהויה היו ראוים לסנינה, וזהו שאלת משה למה הרעות לעם והשיב לו הקב"ה וידבר אלקים אני ד', הורהו כח מדת הדין ומדת הרחמים בנושא אחד, שבטבע אדם מי שהוא בעל הרחמים אינו יכול לעשות דין אבל הקב"ה בעל היכולת יכול יוכל, וזה אמרו אני ד' שמדין ישפע רחמים ומרחמים דין, הוא ושמו ומדותיו אחד ואם עושה דין באדם זה רחמים גמורים, שיזדככו מסוגים, ולכן הי' קישוי השעבוד תכלית טוב האמתי לישראל:
ולא שמעו אל משה מקוצר רוח. צריכין מאוד לאהוב א"ע עם כל החבירים, והאהבה והשלום שבין הענפים, דהיינו תלמידים של רב מגיע עד לשורש, ואם אינם אוהבים א"ע אזי אינם יכולים לקבל כלל מהרב ואינם יכולים לשומעם מהרב עד"מ כשיש רוח טוב בחוץ אזי הענפין והעלין על האילן באהבה, בחי' נשיקין, אבל כשיש רוח רע מבחוץ אזי הם בבחי' פירוד, וזה פי' הפסוק ולא שמעו אל משה מקוצר רוח רע. דהיינו שהיה פירוד ביניהם ולכן לא שמעו אל משה ומובן: