ציץ הקודש חלק א· רבי יהושע צבי מיכל שפירא
קונטרס אחרון · סימן נג
אות ב. יש לחקור בהא דאמר ריב"ל כרך וכל הס מוך לו נידון ככרך, מהו בעיירות הסמוכות לשושן, אם גם הם דינם כשישן, או כיון דילפינן זה ממדינה ומדינה לא איתרבי זה רק בכרכים המוקפים מימות יב"נ ולא לענין שושן, – ונראה לענ"ד דגם בשושן הכי הוא, ובזה יבואר דברי הריטב"א ז"ל שהקשה ג"כ כקו' הרשב"א ז"ל עיר ועיר למה לי ותירץ דעיר ועיר אתי ג"כ לרבות כל הסמוך לעיר ואיצטריך לרבות עיר וכרך משום דה"א דל"מ כן בבתי ערי חומה אין לך בו אלא חידושו ע"ש. ולכאורה אין פתרון לדבריו דנהי דלענין כרכים שייך לומר כן דל"א כן בבתי ערי חומה אבל בעיירות מאי איכא למימר, דבדידהו לאו משום חומה ומשום בתי ע"ח נגעו בהו:
לכן נראה דאין כונת הריטב"א ז"ל כתי' הרשב"א ז"ל, דאתי לעיר וכל הסמוך לו דלא לקדום לימי הכניסה. דאם הי' כן כונתו לא הי' מקשה מידי דלמ"ל תרי רבויא בעיר ובכרך דענין שלא יקדימו ליום הכניסה הוא ענין אחר לגמרי, אלא דכונת הריטב"א ז"ל הוא דעיר ועיר קאי לרבות אשושן דכל הסמוך לשושן כשושן. ובזה שפיר קמ"ל דהגם דעבדוה לשושן כעיר המוק"ח מימות יב"נ וכמו בתי ע"ח, והו"א דאין לך בו אלא חידושי, אפ"ה מרבינן מעיר ועיר דכל הסמוך לו כמוהו:
באות הנ"ל, בקו' המשאת משה איך קרי חזקי' בטבריא י"ד וט"ו נהי נמי דים אינו חומה, מ"מ דינה ככרך משום קריבתה לחמתן, – הנה מלבד תירוצו של רבנו זצוק"ל עפ"י דברי הריטב"א, י"ל עוד, דבאמת צריך לומר דמ"ש הריטב"א ז"ל בטעם דסמוך ונראה נגרר אחר הכרך משום דהוי מיגני בתוך העיר בעת צרה, אינו דוקא בתוך העיר, דא"כ הוי זה מספיק לסמוך, ומה נענה לנראה, דהרי שיטת הריטב"א ז"ל עצמו הוא אפי' רחוק הרבה ממיל, ואיך הוי מגני בתוך העיר, אלא על כרחך הענין הוא, שע"י החומה הוי מגני על הסמוך והנראה, שבני הכרך ע"י עלייתם לחומה הוי מיגני עליהם בחיצים וכיוצא לגרש את הקמים עליהם ורוצים להלחם בם, וכן הוא פשוט בכונת הריטב"א דבודאי אין כונתו שאלו הסמוכים היו מטמינים עצמם בתוך העיר. – וא"כ לכאורה קשה נהי דהוי מיגני ע"י החומה, מ"מ הא עכ"פ מיכסי לא הוי, וצ"ל דבאמת ריב"ל ס"ל דלא בעינן מכסי ודי במיגנא וכדס"ל באמת לרבי ולר' יוחנן בירושלמי:
מעתה מיושב שפיר קו' המ"מ הנ"ל דחזקי' דהוי מספ"ל אם תלוי במיגנא או במיכסא באמת מספ"ל גם בדינא דריב"ל דאם נימא דבעינן מיכסא באמת ליתא לדינו של ריב"ל דכרך וכל הסמוך לו ולא מועיל לנו כלום מה דסמוך לחמתן ואם די במיגנא ל"ב כלל הסמיכה לחמתן:
באות ג' מה דמספ"ל לרבנו זצוק"ל אם בני הסמוך לכרך רשאים להפריד עצמם מהכרך. – נראה לה"ר ברורה דאינם רשאים. דהא הרשב"א ז"ל כתב דריבויא דעיר ועיר אתי לרבות כל הסמוך לעיר כעיר לענין הקדמת בני הכפרים, והתם ע"כ הכונה שאינם רשאים להקדים דלענין שאינם צריכים להקדים א"צ כלל ריבייא דאפי' שאר כפרים הרחוקים מיל מהעיר רשאים לקרות בזמנה כמ"ש הר"ן והמאירי ז"ל ומדריבויא דעיר יעיר הוא שאינם רשאים גם ריבויא דמדינה ומדינה הוא שאינם רשאים להקדים לי"ד: