אור ברסלב
ציץ הקודש חלק א קונטרס אחרון › סימן נב

ציץ הקודש חלק א· רבי יהושע צבי מיכל שפירא

קונטרס אחרון · סימן נב

סימן מח

העולה לדינא מתשובת רבנו זצוק"ל דלא יהבינן עיבור לעיבור במגילה.

ולענ"ד דברי הש"ג והיש"ש הם עמודים גדולים לסמוך עליהם דהתחלת חשבון המיל מתחיל מאחרי העיבור דעיבור כמו בשבת, דהא היש"ש בהדיא תולה זה בתחום שבת, דכך הוא המדה אצל כל תקנה שמתפשטת עד תחום שבת, לפי שטר שם הוא מהלך לבני העיר בשבת ופשטות דברי הש"ג מורים הכי:

ומה שמקשה רבנו זצוק"ל באות ג', דא"כ מאי טעמא דנראה דהוי עכ"פ בהלוך יותר ממיל, וא"א להלוך שם בשבת מ"ט מתפשטת שם התקנה עד שם נראה לענ"ד דס"ל להש"ג דאדרבה מפני דמרבויא דקרא א"א לרבות אלא חד, מזה עצמו למד הש"ג למצוא טעם לחד מנהו. דגם בלא קרא יהי' נידון כמותו, ולכן ס"ל דלסמוך לא בעי רבויא דכך הוא המדה בכל תקנת עיר שמתפשטת עד א אחר התחום שהיא אחר עיבור דעיבור ול"ב ע"ז רבויא, וכל הריבוי דקרא אינו אלא לנראה בגונא שעכ"פ ההילוך רחוק ממיל, ומודה בזה הש"ג דהטעם דנראה אינו משום דעד שם מתפשטת התקנה אלא דבנראה הטעם משום רבויא דקרא:

ולפ"ז י"ל דבסמוך גם הריטב"א ז"ל מודה לטעם הש"ג דהוא מצד התפשטות התקנה, ולא אתי הריטב"א ז"ל לטעם דמיגני ומשתתפי בהדייהו אלא רק בנראה דס"ל להריטב"א דבנראה אפי' רחוק ממיל הרי הוא ככרך. ובנראה אה"נ י"ל דלא יהבינן עיבור לעיבור ובעינן שיהי' נראה לגופו של כרך או עכ"פ לעיבור הראשון שלו, זולת בסמוך דהוא מטעם התפשטות התקנה אין נ"מ בין עיבור לעיבור דעיבור, דבכגון דא אזלינן בתר תחום שבת דכל שעד שם הוא מהלך בני העיר בשבת הוי כעיר אחר לענין התפשטות התקנה:

ועולה לנו לפ"ז, הכרעה ביסוד הספק, דנ"מ בין סמוך לנראה – דבסמוך כל מה שנחשב עיר אחת לענין שבת הוי נמי בכרך לענין תקנת קריאת המגילה, ובנראה אעפ"ו שאינו סמוך דבעינן שיהיו מגני ומשתתפים בהדייהו בעינן שיהי' נראה מגוף הכרך או מעיבורו הראשון של הכרך ומלשון כרך וכל הסמוך לו וכל הנראה עמו, ולא קאמר חומת הכרך וכו' משמע דלאו דוקא מהחומה, כ"א מהכרך וכל עיבורו של הכרך ככרך עצמו הוא, כמו שכתב הש"ג הראי' מנדרים:

ולפ"ז אזדא לה נמי מה שכתב רבנו זצוק"ל באות א' דכיון דכל הענין הוה חידוש אין לך בו אלא חידושו, והביא שכיו"ב כתב הריטב"א ז"ל. הנה להנ"ל י"ל דכל החידוש הוא רק לענין נראה. ובנראה אה"נ דאמרי' אין לך בו אלא חידושו וסגי אם נראה לכרך, משא"כ בסמוך דמטעם התפשטות התקנה הוא אין זה כלל חידושא:

ומצאתי עמוד גדול להכרעתנו מדברי שו"ת הגאון הקדוש רשכבה"ג מוהרי"ל דיסקין זצוק"ל שנדפס מחדש (בקונטרס אחרון אות ק"ג) שכתב וז"ל מספקא לי אם מקצתו נראה וקצתי אינו נראה אימתי קורין המגילה וכו' ולענין סמוך לא משכח"ל כלל דכל שאין שיעור מיל פנוי בינתים חשיבא סמוך עכ"ל הזהב, הרי דפשיטא לי'דשיעור מיל דסמוך מתחיל מהבית האחרון לא מהחומה או מעיבורה של עיר, דאל"כ גם בסמוך יש להסתפק במקצתו סמוך להחומה ומקצתו אינו סמוך להחומה, ומדמספק"ל בנראה מבואר דס"ל דבנראה חשבינן מגופו של כרך כנ"ל. [מיהו בעיקר הספק בנראה רק מקצת עי' בפנים אות ז' שהביא רבנו זצוק"ל לשון המאירי ז"ל דבעינן כל אותו שטח נראה לכרך ע"ש, וכן הוא בדין לפ"ד המאירי ז"ל דאזלינן בתר השטח דלפ"ז אינו שייך תו כל הטעמים שכתב שם בשו"ת הנ"ל.]

שבתי וראיתי כי עודנה יש לגמגם טובא, דנהי דנימא כדברי הש"ג הנ"ל דהתקנה מתפשטת עד התחום שבת שאחרי כל העבורים, מ"מ זה שייך רק בכרך כזה שהיו עבוריו ועבור דעבוריו בזמן התקנה של קריאת המגילה דאז כיון שהתקנה חלה על הכרך חלה ג"כ על כל העיר ועד מקום שמהלך בני העיר בשבת, אבל אלו העבורים שמתוספים מחדש. מה שייך לומר שהתקנה מתפשטת עתה על כל המקומות ההם. – ואפי' אם נימא דכך הוא המדה בכל תקנה שמתפשטת גם על כל העבורים שמתחדשים אח"כ. מ"מ זהו רק אם בכל המקומות שנתחדש בהן העבורים לא הי' עליהם מתחלה תקנה אחרת, אבל אם על המקומות ההן חלה עליהם תקנה אחרת בנידון זה גופי' וכמו הכא לענין תקנת המגילה. דטרם שניתיספו העבורים הי' חל עליהם התקנה דפרזים, איך אפשר לומר דע"י שנבנו עבורים ונהייתה עיר אחת נעקרו מהם התקנה הקודמת והנם מתבטלים לתקנת הכרך, וגם אפי' אם נימא דכך צריך להיות שיהי' עליהם תקנה אחת ולא שתים, מ"מ מי מפיס שהם יבוטלו אל הכרך יבוטל הכרך עליהם ובפרט דלפעמים יתכן שהעבורים גדולים כמותם יותר מכמות הכרך:

הגע בעצמך בשתי עיירות שכל אחת הי' עליה תקנות מיוחדות מתנגדות זו לזו ונתחברו ע"י עיבורים. האם נימא שמתעקרת תקנה של עיר אחת ומתבטלת להעיר השני', וה"נ בזה כיון שקודם שנתוספו העיבורים היו בכלל הפרזים איך אפ"ל שנעשים עתה מוקפים – ומזה עצמו מוכח ג"כ לענין נראה דנהי אם היו כל העיבורים כבר בימי מרדכי ואסתר אפשר דהי' סגי במה שהי' נראה לעבור דעבור, משום דכיון דכחד עיר חשיב וחלה עליהן תקנה המוקפין סגי במה שיהי' נראה לקצה אחת מן העיר, וגם העבור דעבור מגופה דעיר תשוב. – אבל אם העבורים נתוספו אח"כ לא יתכן לומר דסגי במה שיהי' נראה להעיבורים דהרי במקום זה הנראה קודם שנתוספו העיבורים הי' לו דין דפרזים ואיך עתה יתחלף למוקפין מפני שנראה לעבור דעבור, בשלמא הנראה לגוף הכרך הנה באמת מאז תיכף שנתקנה תקנת המגילה נכלל גם מקום זה בתקנת המוקפין אבל מה שאינו נראה לכרך עצמו מה מועיל מה שעתה נראה לעבור דעבור:

ובזה יוטעם היטב לשון הש"ס בשלמא נראה אע"ג שאינו סמוך משכ"ל ביתבה בראש ההר, דהכוונה לפי שההר הוא מאז מעולם ושטח אותו ההר מעולם הי' דינו כמוקפין, משא"כ אם ע"י חפירות נעשה זה המקום נראה אה"נ דלא יועיל להיות כמוקפין:

מיהו לפי המבואר מדברי רש"י ז"ל ב"מ (צו, ב) בד"ה נמעלו ב"ד שכל התקנות המתוקנות נוהגים עפ"י הב"ד שבאותו דור והוי כמו שזה הב"ד תקנו התקנה ההיא ע"ש, לפ"ז נמצא דבכל שנה מתחדשת תקנת קריאת המגילה עפ"י אותו הב"ד של הדור והם מתקנים לפי המצב ההוא ואם ע"י העבור דעבור מתחשב לעיר אחת מתפשטת התקנה ממילא עד אחר התחום, ומ"מ בענין נראה לא מהני עבור דעבור דנראה הוא רק מריבויא דקרא ואין לך בו אלא חדושו. – וצ"ע:

תוכן העניינים

ציץ הקודש חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה