ציץ הקודש חלק א· רבי יהושע צבי מיכל שפירא
קונטרס אחרון · סימן מז
כל דברי רבנו זצוק"ל בסימן זה, תמוהים לפענ"ד, דודאי מוכח מסוגיא דמכות (יט. א) דבלא הקישא חשוב לפני ד' גם בזה"ז, דהא פריך שם אי קסבר קדשה לעתיד לבא אפי' בכור נמי ופירש רש"י ז"ל יקרב ויאכל, ולא קאמר כמו שאמר אח"כ שם בסוגיא אפי' בכור נמי תבעי, הרי להדיא דפשיטא לי' להש"ס דהגם דכתיב בבכור לפני ד' אפ"ה אם קדשה לעתיד פשוט הדבר דחשוב לפני ד' גם בזה"ז. ואין קו' ממה שמפרש רש"י ז"ל דמספ"ל אם הוי לפני ד', דהכונה היא רק למימר דא"א לומר דמספק"ל בזה דא"כ גם בכור נמי הכי הוא, ומדנקט בכור נמי ולא נקט נמי תבעי' מוכח דבאמת ס"ל להש"ס דלא מסתבר להסתפק בזה.
ומה שרוצה רבנו זצוק"ל לפרש דמהיקש דבכור אנו ילפינן דלא נקרא לפני ד' רק בזמן דאיכא בית או מזבח. הוא ג"כ תמוה דא"כ מאי פריך הש"ס מכות במסקנא שם, וכי דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש ואיך ילפינן מע"ש מבכור, ומאי זה קו', נימא דגלי קרא דגבי בכור, דבכל דוכתי דכתיב לפני ד' הוא רק בזמן מזבח ואין זה ענין לחוזר ומלמד בהיקש, אלא על כרחך דגם עתה דכבר יש לנו הקישא דבשר לדם בבכור אין זה גילוי לשאר דוכתי, ולולא ההיקש דמע"ש לבכור הו"א דגם עתה פודין מע"ש בירושלם וא"כ בלולב דליכא הקשא מנ"ל דאינו מה"ת כל שבעה בירושלים.
וראי' שמביא רבנו זצוק"ל מדלא מחייבינן מה"ת לולב בכל הרואה, לא זכיתי להבין, דהא מתבאר בתמורה שם דכל הס"ד דיהי' נאכל מע"ש בכל הרואה הוא משום דהוי מדמינן לשילה וא"כ מאי זה ענין ללולב דבודאי גם בשילה הי' חיוב לולב מה"ת כל שבעה [כדמוכח פשוט ממה דלא חשוב זה במגילה (ט. ב) בהא דאין בין שילה לירושלים] ולא נוהג בכל הרואה דהא במע"ש וקדשים קלים שהי' נאכל בשילה בכל הרואה ילפינן בזבחים (קיח. א) מקרא דהשמר לך פן תעלה עולתך בכל מקום אשר תראה בכל מקום אשר תראה אי אתה עולה אבל אתה אוכל בכל מקום שאתה רואה ע"ש, ולא מוכח מזה מידי ללולב, ומהכ"ת נימא בלולב שיהי' נוהג בכל הרואה. באופן דלכאורה הצדק עם הביכורי יעקב דבירושלם איכא חיוב מה"ת כל שבעה וצריכים להחמיר בשאר ימים כיום א', וצ"ע.