ציץ הקודש חלק א· רבי יהושע צבי מיכל שפירא
קונטרס אחרון · סימן מה
לענ"ד נראה דכונת התוס' סוכה וזבחים דבכיסוי הדם ל"ח בידו משום דאין מצוה לגלות, הוא כך, דס"ל להתוס' דל"ש למיחשב בידו כ"א בדבר דאחרי שיסלק את הדיחוי יחול המצוה למפרע אבל בדבר שכבר נסתלק המצוה הן מקרקפתא דגברא והן מגוף הדבר כמו בכיסוי הדם דאחרי שככהו הרוח כבר אין כאן שום חובת מצוה ואם יתגלה לא יתעורר המצוה למפרע אלא מכאן ולהבא בלבד, לא חשיב זה בידו דלא עדיף זה מאם ישחוט צפור אחר שג"כ יתחייב אז בכסוי, משו"ה שפיר חשיב דיחוי דהרי המצוה הקודמת נפקעה ובאה רק מצוה חדשה, משא"כ בדבר שהחוב עכ"פ אקרקפתא דגברא או שהדבר בעצמו חזי למצוה דגם אחר סילוק הדחוי הנה זו המצוה עצמה שחלתה מקודם חלה גם עכשיו, אה"נ דגם התוס' מודים דחשיב בידו אפי' אם אין מנוה עליו לעשות זה, דמאי נ"מ לנו אם הוא מצוה אם לא כיון שהדבר בידו חשיב בידו. ואך אם היינו אומרים כדברי הגאון הרש"ס זצ"ל דבעיו"ט ליכא מצוה הי' ניחא שפיר דבעיו"ט שלא חלה המצוה כלל הוי כנפקעה המצוה לגמרי דהוי דיחוי גם בדבר שבידו, אך ע"ז יפה השיג רבנו זצוק"ל דגם עיו"ט איכא מצוה להכין את ההדס, אולם עדיין י"ל דהא עכ"פ מצוה זו דבעיו"ט להכין את ההדס איננה זו המצוה שחלה ביו"ט משו"ה שפיר חשיב דיחוי לפ"ד התוס' דבהפקעת המצוה חשיב דחוי גם היכא דבידו דגם בכה"ג הוי כנפקע המצוה דאנן בעינן שיהי' ראוי לקיום המצוה דיו"ט, ובעיו"ט עדיין לא חלה המצוה שתחול ביו"ט כ"א מצוה אחרת דהיינו ההכנה: