ציץ הקודש חלק א· רבי יהושע צבי מיכל שפירא
קונטרס אחרון · סימן לט
בעיקר סברת התוס' דמוקצה מחמת יום שעבר ל"א, ה"נ לענ"ד דהסבר הענין כך הוא. כיון דכל ענין המוקצה נעשה ביה"ש, נמצא דגם בשבת עצמו וביו"ט ראשון הי' מצד מגו דאתקצאי ואם נביא עתה לאסור גם ביום שני נצטרך לומר עוד הפעם מגו דאתקצאי. וחד מגו אמרי' ותרי מגו לא אמרי' – ובזה הי' מוסבר היטב דברי הש"ס סוכה (מו. ב) ההבדל בין סוכה לאתרוג דבסוכה אי איתרמי לי' אכילה ביה"ש צריך לאכול בסוכה משא"כ באתרוג, והיינו דבסוכה כיון דגם ביה"ש צריך לאכול בסוכה אין ההקצאה למצוה מצד ביה"ש של אמש רק מצד ביה"ש זה עצמו, מש"ה גם אם נמשך הלאה ליום שמיני לא יהי' זה תרי מגו, משא"כ באתרוג דאם נמשוך הלאה יהי' זה תרי מגו ותרי מגו ל"א, דבאתרוג לא בעי למיפק ביה"ש או כמ"ש רש"י ז"ל שם משום שכבר יצא ביום או כמ"ש שאר ראשונים ז"ל דמספיקא ל"ב ליטול דסד"ר לקולא. ועפי"ז הי' מקום לדון בשבת שאחרי שביעי של פסח. כיון דבביה"ש הי' אסור לאכול חמץ ושאר דברים שאינם אוכלים בפסח מצד עצמו ולא מצד ביה"ש של אמש, אה"נ י"ל דבכה"ג לר"ע אמרי' מוקצה, אולם אח"כ התבוננתי דמדברי התוס' סוכה (יב) שהביאו ראי' לדינם מהך דלגין טבול יום והתם אין האיסור מחמת ביה"ש של אמש ואפ"ה לא אמרי' בזה מוקצה מחמת שהוא מיום העבר, שוב ראיתי במאירי ביצה (ד, א) שכתב סברא זו במגו דאתקצאי דחד מגו אמרי' ותרי מגו ל"א:
ובעיקר ראיות התוס' מהך דלגין טבול יום, הק' השעה"מ (פ"א מה' יו"ט הכ"ד) דהא אפי' אם הי' המוקצה מחמת יום הבא לא הוי אמרינן בזה מגו דאתקצאי דהרי גדולה מזו אמרי' בטבל דאם עבר ותיקנו מתוקן ואחרי שתיקנו ל"ה מוקצה מצד דהי' מוקצה בין השמשות וכן בהא דבית מלא פירות ונפחת ביצה (ל"א, ב) דל"ח מוקצה אחרי שנפחת, כ"ש הכא דממילא ניתקן אחרי שתחשך ולא עבר אפי' על איסור דרבנן דלא נימא בזה מוקצה, ולכאורה היא קו' עצומה, והשעה"מ לא תי' כלום. אולם לענ"ד דברי התוס' נכונים מאד, דהתם מה דאמרי' אם עבר ותיקנו מתוקן היינו דאם עבר ותיקנו בביה"ש נמצא דלכתחילה לא הוקצה כלל וכן בבית מלא ונפחת דכשם שמצי לפחות בשבת כן מצי לפחות בביה"ש, משא"כ בהך דלגין דבביה"ש לא מצי להיות נתרם. דאם הי' חל אז ע"ז שם תרומה הי' נפסל מחמת הלגין שהוא טבול יום. נמצא דבביה"ש לא הי' לזה אופן היתר כלל, מש"ה אם הוי אמרינן גם מוקצה מחמת יום שעבר הי' צריך זה להיות אסור מטעם מגו דאתקצאי ול"ד לטבל ובית שנפחת דאופן היתר זה שהי' להם בשבת. הי' יכול להיות גם בביה"ש: