ציץ הקודש חלק א· רבי יהושע צבי מיכל שפירא
קונטרס אחרון · סימן לה
אות י"ג. קו' האור חדש. ומה שתירץ דאעפ"י דקיי"ל דשתי קדושות, לענין צרכי שבת נעשים ביו"ט הוי חדא קדושה, ועפ"י קוטב זה סובבים דברי רבנו זצוק"ל גם באות טו. לא אכחד דיסוד הסברא בזה נעלם ממני ולא זכיתי להבינה כראוי, ועיקר קו' האור חדש נלענ"ד דיש ליישבה בפשיטות, דהא רב פפא דחי דעד כאן לא קאמר ר"א התם דאמרינן הואיל אלא דבעידנא דקא עיילי לתנורא כל חדא וחדא חזי' לדידי', ומבואר לעיל בתוס' ד"ה הואיל וא"ב מיתשיל דגם זה בכלל הואיל עד שהקשו דכיון דכל שיכולים לעשות בלא הואיל אין לנו לעשות ע"י הואיל אמאי שרי ר"א לאפות קודם קריאת שם מטעם הואיל דכל חדא וחדא חזיא לי' בלא הואיל יכול לעשות ע"י הטלה לצונן, וגם לפי מה דמסיק רש"י ז"ל לקמן דלא גרסינן בתחילת הסוגיא הואיל וא"כ מיתשיל ופליגי רק בהואיל דכל חדא וחדא חזיא לי', הרי דגם לדעת רש"י ז"ל דגם זה בכלל הואיל ועי' מהרש"ל ומהרש"א ז"ל ע"ד התוס' הנ"ל, וגם מה שכתב רש"י ז"ל כאן דאיכא למימר בכל חדא וחדא חזיא לי' בלאו הואיל, והמהרש"א ז"ל הנ"ל מרמז ע"ד רש"י אלו דעכ"פ לר"פ אין זה בסוג הואיל, לענ"ד א"צ לחדש עוד פלוגתא בין רמב"ח לר"פ. וכמו דלרמב"ח הוי זה מסוג הואיל ה"נ לר"פ. רק דכונת רש"י ז"ל הוא דבכל חדא וחדא מצי לאפות אם רוצה בלא הואיל הייני שהדבר תלוי בו ולא כמו הואיל דאי מקלעי אורחים דאינו תלוי בו, ונהי דסוף כל סוף לאפות כולם ההיתר הוא רק משום הואיל מ"מ עדיפא הואיל זה דאי בעי אפי הך חדא בלא הואיל וכן בכל חדא וחדא:
וראי' עצומה לזה דאין שום מ"ד דס"ל דהאי הואיל דכל חדא וחדא חזיא מותר גם בלא הואיל. דאל"כ מאי קפריך רבה לרב חסדא לדידך דלית לך הואיל איך אופין מיו"ט לשבת הא י"ל דאופין קודם הסעודה דבכל חדא וחדא איכא למימר חזיא לי' [ודוחק לומר כמ"ש רבנו זצוק"ל באות י"ד דממנהג המקום הקשה לו] אלא ע"כ דגם זה אינו מותר בלא הואיל ורב חסדא דפליג על הואיל דמקלעי אורחים פליג נמי בזה והגם דמדברי רבנו זצוק"ל דס"ל לקמן בסי' ל"ד אות א' משמע דרב חסדא לא פליג אהואיל דכ' חו"ח חזיא לי', מ"מ לענ"ד מסתבר דגם בזה פליג, והגם דמדברי רבנו זציק"ל לקמן (סי' ל"ז אות א') משמע דרב חסדא לא פליג אהואיל דכל חו"ח חזיא לי', מ"מ לענ"ד מסתבר דגם בזה פליג [ומה שפי' רש"י לאחר שגמר סעודתו הוא כמו שכתב הצל"ח דלא יהי' התראת ספק]:
מעתה מיושב בפשיטות קו' האור חדש הנ"ל דר"פ קאמר רק דמר"א אינו מוכח רק דס"ל הואיל דכל חדא וחדא חזיא לי' אבל אין ראי' דס"ל נמי הואיל דמקלעי אורחים כי רב החילוק בניהם דזה תלוי בו וזה תלוי באורחים וכיון דעכ"פ ס"ל הואיל דכחו"ת חזיא לי' לא קשיא מידי מהא דאופין מיו"ט לשבת דגם ר"א מודה בהואיל דכחו"ח חזיא לי':
ובזה יבואר לנו היטב בעזה"י דברי התוס' ביצה (ב. ב) שכתבו דגם מאן דלית לי' הואיל אופין ומבשלין מיו"ט לשבת אע"ג דאית לן הכנה דרבה משום דאפי' ובישול לחו הכנה גמורה היא וכ"כ בעירובין (לח. א), ולכאורה עמדתי משתומם ולו גם יהא דאין זה הכנה אבל הלא מלאכה דאורייתא היא ולדידן דקיי"ל שתי קדושות הן איך עושין מלאכה גמורה ביו"ט, ומצאתי בביאור על מהר"ם סוף ז"ל שהרגיש בזה וכנראה דלזה ג"כ נתכוין הגאון רבנו יהונתן זצ"ל בחידושיו על היו"ט המובא בפנים באות ט"ו, והוסיף דאחרי דאין זה הכנה שוב אמרי' צרכי שבת נעשים ביו"ט, וזה באמת כסברת האו"ח ורבנו זצוק"ל דלענין זה הוי חדא קדושה. – אולם לענ"ד לפי הנ"ל מיושב בפשטא, בהקדם מה שמסתבר לפענ"ד דאע"ג דלענין עצם מלאכה עדיף האי הואיל דכל חדא וחדא חזיא לי' מהואיל דאי מקלעי אורחים. משום דזה תלוי בדידי' וזה תלוי באורחים. אבל לענין הכנה דמאן דס"ל הכנה דאורייתא. טפי עדיף הואיל דאי מקלעי אורחים מהואיל דכל חדא חזיא. דבזה עכ"פ היא יודע דלא חזיא לי' אלא חדא והשאר מכין למחר משא"כ בהואיל דמקלעי אורחים דהכל יהי' לבו ביום יל"ה בסוג הכנה – לפ"ז י"ל דבאמת במ"ש התוס' שם דלדידן דלית לן הואיל, עמדו כולם, דמסוגיא דפסחים משמע דר"א ס"ל הואיל ורבי כר"א, אולם כנראה כונת התוס' כרב פפא דבהך הואיל דכל חדא וחדא חזיא לי' גם ר"א מודה וגם אנן ס"ל כותי', מש"ה מצד עצם המלאכה לא הי' להתוס' קשה כלל דזה אינו מלאכה מצד הואיל זה. אולם כל קושייתם הי' מצד הכנה דרבה דבזה נהי דאין בזה משום איסור מלאכה מ"מ כיון דס"ס הוא יודע דלא חזיא לי' אלא חדא והכין מיו"ט לשבת. לא עדיף זה מהכנה בידי שמים דאסור לרבה דקיי"ל כותי. וע"ז תירצו דאפי' ובישול אין בזה משום הכנה. ובזה ידוקדק נמי דברי רש"י ז"ל מ"ש דר"ח ס"ל חדא קדושה היא ולא כתב כמ"ש הר"ן ז"ל דר"ח לית לי' הכנה דרבה, משום דגם אם לית לי' הכנה דרבה אפ"ה הי' צריך להיות אסור משום עצם המלאכה ולדידי' ליכא למימר משום דכל חדא וחדא חזיא לי' משום דר"ח דלית לי' הואיל לית לי' נמי הואיל זה. ומה שמשמע מדברי הר"ן ז"ל דאילולי דהי' נראה לו דברי התוס' דאפי' ובישול אין בזה משום הכנה הי' פוסק כרב חסדא, ולכאורה הדברים תמוהים דהא פסקינן דשתי קדושות [ורבנו זצוק"ל הרגיש בזה]. נראה פשוט להנ"ל דאי לא הוי באפי' ובשול משום הכנה, הי' מותר מטעם הואיל דכל חדא וחדא חזיא לי' ולא הי' ראי' דהלכה כרבה בהואיל דאי מקלע אורחים, משא"כ אם ס"ל דגם באפי' ובישול איכא משום הכנה, א"כ מוכח דזה משום הואיל דאי מקלעי אורחים כנ"ל. דאיסור הכנה אינו מסלק רק הואיל זה דחזי לאורחים: