אור ברסלב
ציץ הקודש חלק א קונטרס אחרון › סימן לב

ציץ הקודש חלק א· רבי יהושע צבי מיכל שפירא

קונטרס אחרון · סימן לב

סימן כט

אות ד'. מביא חידושו של המוצל מאש דבמ"ע אינו נפטר אפי' במקום אלף ספיקות ואפי' בעשה דרבנן נמי כן הוא ומרבה עליו בתמיהות עצומות. וכן הרבה מהאחרונים ז"ל שמביאין דברי המוצל מאש תמהו עליו מכמה דוכתי דאמרינן בהדיא דגם במ"ע מקילין בסד"ר ובס"ס בשל תורה וביחוד קשה קו' רבנו זצוק"ל מהך דספק קרא ק"ש דא"ח ומברך – ולענ"ד כונה אחרת עם המוצל מאש ואין שום ריח קושיא על הדברים הערבים והמתוקים. ולפי שאין הספר המוצל מאש מצוי אעתיק לשונו הזהב. והנלענ"ד דכונת הגאון לומר דדוקא לענין איסור שהוא לא תעשה שרינן ס"ס אפי' לכתחלה משום דממזר אסרה תורה ספק ממזר אינו בבל יבא וכן בכל האיסורין ספיקן לא אסרה תורה אבל לענין קיום מצות או דרבנן או דאורייתא שהיא עשה כך וכך אין לפוטרו מטעם ס"ס שהרי אפי' באלף ספקות כיון שיש ס' א' מני אלף שהוא חייב א"כ הרי לא קיים העשה והרי החיוב מוטל עליו ולכך אין לומר שזה הספק אם הוא זכר יוצא מידי חיובו לכתחלה על יד אותו הקורא משום דס"ס הוא ספק אם יצא י"ח או לאו לכך אמרו שיקרא הוא בעצמו. ועם זה יתורץ מה שיש להקשות על מ"ש הטור ומרן ז"ל בה' ראש השנה שאם טעה בהמלך המשפט יחזור לברכת השיבה עפ"י מ"ש ר"י דאמצעיות אין להם סדר ולא עפ"י פי' רש"י וקשה דיאמר אותה במקומה כפי פי' רש"י ולא יחזור לברכת השיבה לומר כמה ברכות מספק שהרי ספק ספיקא ספק אם אעיקרא דדינא צריך לחזור דיש גדולים שכתבו דא"צ לחזור ואת"ל דצריך לחזור דלמא הלכה כרש"י ז"ל דאמצעית אין להם סדר ויאמר אותה במקומה אלא דעם מ"ש א"ש דבדבר של חיוב אין לפוטרי מטעם ס"ס, ע"כ לשונו:

ונראה דבודאי גם המוצל מאש מודה דאם מספ"ל השתא אם עשה דבר המפקיע חיובו בודאי מקילינן בדרבנן בחד ספקא ובדאורייתא בס"ס. אבל עיקר חידושו הוא דכל זה רק בגונא דאם הי' עושה את הפעולה ההיא שעלי' אנו מספקינן אם עשה אותה הי' מפקיע בודאי את החיוב, אבל במקום שעצם הפעולה עומדת בספק אם פעולה כזו תוכל להפקיעו מחיובו אם לא כמו בהך דטומטום שישמע מטומטום שהספק על עצם הפעולה וכן בהמלך המשפט אם לא יחזור לברכת השיבה הרי הספק על עצם התפלה אם תפלה כזו מוציאה מידי חיובו. בכה"ג חידש הגאון בעל מוצל מאש הנ"ל, דכמו דלכתחילה ודאי אין לעשות פעולה כזו שאיננה מבוררת אם לאל ידה להפקיע החיוב בודאי כן גם בדיעבד אינו יוצא בפעולה כזו. דכך הוא תק"ח דכל שלא עשה בודאי פעולה כזו שתוכל להפקיע בודאי מן החיוב, אין פעולה מסופקת מפקעת מחיובו, ולא דמי לשאר דוכתי דהספק הוא רק אם עשה הפעולה, אבל על עצם הפעולה עצמה הוא ליכא שום ספק עלה אם תפקיע החיוב. אם לא. מש"ה אזלינן לקולא ואמרינן דעשה ונפקע החיוב. משא"כ בהך דטומטום והך דהמלך המשפט דאדרבה זה ודאי לנו שלכלל פעולה ודאית שמפקעת החיוב מעולם לא הגיע, דהרי אעיקרא דהפעולה אנו מסופקים, וכך אנו אומרים דמדת חכמים לאפקועי בפעולה ודאית ובהפקעה מסופקת אינו נפקע, אפי' לעשותה לספק, אלא חשבינן כודא' מחויב:

תוכן העניינים

ציץ הקודש חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה