ציץ הקודש חלק א· רבי יהושע צבי מיכל שפירא
קונטרס אחרון · סימן כג
בענינים אלו הארכתי בעזה"י בקונטרס מיוחד, ואין פה המקום להעתיקו רק אעתיק גרגיר אחד:
א) בעיקר דינו של הרמב"ם ז"ל (פ"ה דשבועות ה"ז) דשבועה שלא אוכל כ"ש מנבילות וטריפות חל שבועתו אח"ש. הקשה מרן הפמ"ג בפתיחה לה' שחיטה לפ"מ שחידש שם דבעשה שאינו זבוח גם ח"ש בכלל, דואכלת ודאי לאו לעשה נאמרה וכיון דלא נזכר אכילה שיעורו בכ"ש, א"כ נהי דכ"ש דנבילות הוי ח"ש מצד איסור לאו דנבילה. מ"מ איך חייל שבועתו. דהא עכ"פ קאי עלה בעשה דאינו זבוח ואיסור לאו אינו חל אאיסור עשה וגם הרמב"ם ז"ל מודה בזה ע"ש מה שגדל התמי' בזה והניח בצ"ע:
ב) יסוד הסוגיא דשבועות (כג, ב) גם כן תמוה לפ"ז דמאי משני ר"ל במפרש ח"ש דאכתי נבילות היכי משכחת לה דאסירי וקיימי מדין עשה דאינו זבוח ולא מצי שבועה לחול עלייהו, ולכאורה זה תמי' עצומה מאד על יסודו של הפמ"ג דעשה שאינה זבוחה לית לה שיעור. ושמעתי שכבר העיר בזה הגאון ר"ע זצוק"ל באיזה מקום:
ג) ויש למצוא זכות דהנה התוס' שס בסוגיא דשבועות בד"ה האוכל נבילה ביוה"כ, כתבו דגם נתנבלה ביוה"כ לא אתי איסור יוה"כ וחייל אעשה דאינה זבוחה ושוב הביאו דלהריצב"א ז"ל אין נראה פי' זה דא"כ למ"ד לאו לאיברים עומדת היכי מצי חייל איסור אבר על עשה דאינו זבוח, ושוב כתבו דאפי' למ"ד לאיברים עומדת מ"מ איסור אמ"ה היכי מש"ל דלא קיימא לאיברים במעי האם והיכי חייל על איסור דאינו זבוח ע"ש. ונראה בכונתם דהגם דאיסור אמ"ה איסור מוסיף הוא, מ"מ מדחזינן דלמ"ד לאו לאיברים עומדת אמרינן בחולין (ק"ג. א) דלא אתי איסור אבר וחייל אאיסור טרפה, משום דלא ס"ל מוסיף כדברי התוס' שם, על כן שפיר הקשו דגם בכשרה לא תחול איסור אבר אעשה דאינה זבוחה:
ד) ואמנם במה שהכריחו התוס' דגם למ"ד לאיברים עומדת לא אתי אמ"ה וחייל אעשה דאינו זבוח שכבר חייל במעי אמן. ראיתי בראש יוסף חולין שם שמפקפק בזה דמהכ"ת נימא דאיסור דאינו זבוחה, הוי גם במעי אמן. דהא כתיב וזבחת מבקרך וצאנך ובמעי אמן לאו בקר וצאן מקרי ע"ש:
ה) לפי"ז י"ל דהחולקים על הריצב"א ז"ל לא חששו לקושיותיו, משום דלדידן דקיי"ל מוסיף בלא"ה לא קשיא אפי' אם נימא לאו לאיברים עומדת, דמ"מ אתי אמ"ה וחייל אאינו זבוח מדין מוסיף, ולתירוצים הקודמים שבחולין שם דלא ס"ל לר"י ור"ל מוסיף לפ"ד התוס' שם, ג"כ ליכא הוכחה רק מר"ל דס"ל להני תרוצים בהמה בחי' לאו לאיברים עומדת. דלדידי' מוכרח הדבר דלא ס"ל עשה דאיני זבוח, אבל לר"י דס"ל לאיברים עומדת י"ל כאות ד' דבמעי אמן ליתא לעשה דאינו זבוח, ומיד שיוצא לאויר העולם חלים שניהם בב"א. [וזה מספיק גם לר"ש דלית לי' כולל ומוסיף דנאמר בשיטתו בהמה בחי' לאיברים עומדת וחל אמ"ה עם עשה דאינו זבוח בבת אחת דגם ר"ש מודה בה] וכיון דבכל דוכתא קיי"ל כר"י לגבי ר"ל שפיר פסקו לדינא דאינו זבוח איסור עשה הוא:
ו) נמצא דעכ"פ בשיטת ר"ל כ"ע מודים דלית לי' עשה דאינו זבוח מה"ט מיושב על נכון אות ב' דר"ל דמוקי לה במפרש ח"ש, לשיטתו אזיל דאינו זבוח לאו איסור עשה הוא:
ז) אלא דמ"מ קשיא דאכתי מאי פריך שם בסוגיא דשבועות הנ"ל ור"י מ"ט לא אמר כר"ל ומשני דבעי לאוקמי כדברי הכל דשינויא דחיקא הוא, עי' תוס' שם. תיפוק לי' דלר' יוחנן דס"ל עשה דאינו זבוח בלא"ה לא יתכן לאוקמי במפרש חצי שיעור. דס"ס משום עשה דאינו זבוח שיעור שלם הוא וכאות ב':
ח) אכן נראה דהיכא שנשבע בכלל שלא יאכל ח"ש מדברים אסורים, דבודאי חל שבועתי גם אנבילה מטעם כולל, דמגו דחל אשקצים ורמשים וטרפה ששחטה, דליתנהו באיסור דאינו זבוח, חל נמי אנבילה. והנה המעין הישר מבין דכל קו' הש"ס ר"י מ"ט לא אמר כר"ל עיקר הכונה דלוקמי בסתם כר' עקיבא דבזה הננו מרויחים הרבה דלא נצטרך להוסיף דבר מה במשנתנו אלא דבלא"ה ניחא דלר"ע שאדם אוסר עצמו בכ"ש שפיר חל שבועתו [וגם ר"ל שהוסיף במפרש ח"ש וכרבנן כונתו רק דדין זה דמתני' יצוייר גם לרבנן אלא דמתני' לא נחית השתא לזה כ"א לאורויי דהגם שאכל נבילות וטריפות עובר על שבועתו] וע"ז משני דבעי לאוקמי מתני' כדברי הכל. וכן מוכח מד' התוס' שם שהקשו לוקי במפרש וד"ה דמשמע דפשיטות ד' הש"ס קאי בסתם ור"ע. מעתה לפ"ז שפיר ניחא אות ז' דלר' יוחנן דאית לי' כולל גם באיסור הבא ע"י עצמו פריך שפיר דלימא כר"ל דמתני' מיירי כשכלל בשבועתו גם דברים דליתנהו בזביחה, ולר"ע דאוסר עצמו בכ"ש חל שבועתו מדין כולל וגם לרבנן לא אפקותי' דינא דמתני' דמשכחת לה במפרש ח"ש, ונמצא הגם דלרבנן לא נרוויח הרבה דסוף סוף לר"י טעמא דמתני' מדין כולל, מ"מ לר"ע דל"ב מפרש נרוויח דלא נצטרך להגי' שום דבר במתניתין, וע"ז מתרץ דבעי לאוקמי כדברי הכל:
ט) ובזה מיושב טפי קו' התוס' שם שהקשו אכתי לוקמי במפרש ודברי הכל. ולדברנו א"ש ברווחא בעזה"י דכיון דגם לענין חלות על ח"ש הננו נזקקים לדין כולל, טפי עדיף לאוקמי לענין כזית ומדין כולל, דבשלמא לר"ע נרוויח שלא נצטרך להגי' במשנה אבל לרבנן דלא סגי בלא הגהה מאי נ"מ אם מוקי בכולל דברים המותרים עם דברים אסורים, דהרי ס"ס לא סגי בלא טעמא דכולל:
י) והשתא לפ"ז מיושב נמי אות א', דהנה הרמב"ם ז"ל דקדק בלשונו הזהב שבועה שלא אוכל כל שהוא מנבילות וטריפות וכן העתיק לשון זה בשו"ע יו"ד. סי' סעי' ונראה דאין הכונה או או רק דבדקדוק נקטו כן, דכיון שכלל בשבועתו גם טריפות דבכלל זה גם אלה טריפות שנשחטו דבזה חל שבועתו בכ"ש דליכא בזה איסור דאינו זבוחה חל נמי אנבילות מדין כולל, וזהו מה שנקט שבועה שלא אוכל כ"ש מנבילות וטריפות, דדוקא בכה"ג אם אכל כ"ש חייב בשבועה הא אילו אמר רק שבועה שלא אוכל כ"ש מנבילות, ולא כלל עמהם טריפות. לא חייל שבועתו משום דגם על כ"ש מצווה ועומד מטעם עשה דאינו זבוח. ויהי' מזה עוד סעד לשיטת הפמ"ג הנ"ל:
עוד כתבתי בעניי בקונטרס הנ"ל:
א) באמת יש להתעורר בעיקר דברי הרמב"ם ז"ל הנ"ל דקפסיק ותני בין נבילות שנתנבלו קודם שבועתו בין נבילות שנתנבלו אחרי שבועתו, אינו עובר על שבועתו רק בשאכל פחות מכזית והא לכאורה נ"מ רבה בניהם דנהי בנבילות שנתנבלו קודם שבועתו אינו עובר על שבועתו בשאכל כזית ועבר אנבילה דאיסור נבילה קדים אבל בנבילות שנתנבלו אח"כ מדוע נימא דאינו עובר על שבועתו הא בכה"ג חלים השבועה והנבילה בבת אחת:
ב) ועוד אם נביא בזה לדין כולל גם אנבילות שנתנבלו קודם צריך לחול שבועתו מדין כולל. מגו דחל שבועתו אנבילה שנתנבלה אח"כ. חל נמי אנבילות שנתנבלו קודם:
ג) אולם קו' זו יקשה ג"כ על יסוד הסוגיא דפריך והא מושבע ועומד מה"ס, הא י"ל דמה דקתני במתני' בנשבע שלא אוכל נבילות וטריפות ואכלם חייב, מיירי שאכל נבילות שנתנבלו אחרי שבועתו דשניהם באים בבת אחת מש"ה חייב:
ד) אך בזה י"ל דמש"ה לא משני הכי דא"כ יקשה בהיפך על ר"ש מאי טעמא דפוטר דהא מודה ר"ש באיסורא בת אחת, כיבמות (לב. ב):
ה) ברם בעיקר הדבר הי' אפשר לדון מטעם אחר לפמ"ש התוס' רי"ד ז"ל קידושין (נ) בכלל איסור בבת אחת דאמאי לא נימא כל שאיני בזה אחר זה אפי' בבת אחת אינו, ותירץ דעכ"פ שאינו חל שום איסור ודאי ליכא למימר מש"ה תו חלים שניהם דהי מינייהו מפקת. ולמדו מזה רבותינו האחרונים ז"ל דכ"ז בששני האיסורים שוים, אבל היכא שאיסור א' מהשנים הבאים בבת אחת חמור מחבירו דהי' חל על האיסור השני גם בזאח"ז והשני לא הי' יכול לחול בזאח"ז פשיטא שזה שיכול לחול בזאח"ז חל, ולא השני, דלגבי השני הדרינן לכללא דכל שאינו בזאח"ז אפי' בב"א אינו,
ו) מעתה בשבועה ונבילה הרי שבועה על נבילה לא מצי לחול כקו' הש"ס והא מושבע ועומד מה"ס הוא, ונבילה על שבועה מצי לחול מדין מוסיף דמוסיף לאחריני א"כ גם בנתנבלה אחרי שבועתו דחשיב שניהם בבת אחת צריך להיות דתדחה איסור השבועה מפני איסור הנבילה:
ז) אולם אחרי התבוננת מעט, ז"א, דאדרבה נימא דחלים השבועה והנבילה בבת אחת ותו תחול שבועתו גם אנבילות שקדמו לשבועתו מדין כולל כאות ב, ויהי' נמצא דגם השבועה חל בזאח"ז כמו נבילה על שבועה, והרי כל הטעם שאתה אומר שאינו חל בב"א הוא לפי שאינו בזאח"ז, נימא, שחל בב"א והדבר יחול בזאח"ז מדין כולל של ב"א גופי':
ח) ולפ"ז גם אות ד' ליתא, דאמנם ר"ש דלית לי' כולל הרי גם אם נימא דחלים בב"א לא תחול אנבילות שקודם שבועתו, תו באמת אינו חל בב"א מה"ט גופי', משום דנבילה איתא בזאח"ז מטעם מוסיף ושבועה ליתא בזאח"ז מש"ה אפי' בב"א אינו:
ט) ואפי' לפי סוגיא דכריתות (כג. א) דר"ש לית לי' מוסיף וא"כ גם נבילה ליתא בזאח"ז והדר שניהם שוים לחול בב"א מ"מ הרי גם לפ"מ דמוקמינן השתא מתניתין דבכולל דברים המותרים עם דברים האסורים וטעמא דר"ש דלית לי' כולל, ג"כ קשה דהא ניחא בנבילות שקדמו לשבועתו, אבל בנבילות שנתנבלו אחרי שבועתו, מ"ט דר"ש שפוטר הלא באיסור ב"א גם ר"ש מודה, אלא על כרחך צ"ל דס"ל דר"ש שפוטר קאי באמת רק באוכל נבילות שנתנבלו קודם שבועתו, א"כ טפי ניחא למימר כאות ז', דת"ק דס"ל כולל חל בב"א וחל בזאח"ז מטעם כולל ור"ש דפוטר קאי בנבילות שקדמו לשבועתו:
י) אולם עיקר קושין מעיקרא ליתא, דבכל איסורי תורה באמת מצד המושבע ועומד שלהם אינו נ"מ בין הנבילות שישנם בעולם לאינם בעולם. דעכ"פ גברא מושבע ועומד הוא שלא יאכל נבילות. מש"ה כלפי איסור שבועה שטרם שקיבל עליו את השבועה והנדר, ל"ה מושבע ועומד, תמיד המושבע ועומד של איסור תורה קדים. ולא דמי לשאר אסורים דמצד המושבע ועומד שלהם שניהם שוים, ועל כן תלוי עיקר החקירה בקדימת זמן הוייתם של האיסורים ומי שזמן הוייתו קודם לא מצי השני לחול עליו. משא"כ איסורים שבודה מלבו כלפי איסור תורה דבזה אנו באים לדון בענין המושבע ועומד שלהם ודאי שהמושבע ועומד של איסור תורה קדים אפי' טרם שנתהוה ממשות האיסור ואין לו רשות להתפוס נפשי' באיסורים חדשים. [ומעין זה כתב הגאון אבני מלואים בתשובה סי' י"ב]
אות טו, מה שהעיר אם כולל דאיסורא הוי כולל, כבר ציינתי בפנים. דברי תשובת רע"א ז"ל בענין זה ואעתיק פה מה שכתבתי בעניי בקונטרסי הנ"ל (טרם שראיתי ד' רבנו זצוק"ל. בזה הלשון – ביסוד הדין דאיסור חל על איסור בכולל נסתפקנו אם בעינן שיכלול עמו דבר המותר כמו נבילות ושחוטות, או נימא דגם באופן שכולל עמו דבר איסור רק שמ"מ הדין שאיסור זה המתחדש יכול לחול על איסור ההוא, ג"כ בכלל כולל הוא לגרור אחריו חלות האיסור המתחדש גם על איסורים שמעצמותם ל"ה חלים עליהם – ומצאתי שכבר חקר זאת מרן הגאון הקדוש רבן של כל בני הגולה מוהרי"ל דיסקין זצוק"ל בשו"ת מהרי"ל דיסקין הנד"מ פעה"ק. בחלק הפסקים סי' י"ז ומסקנתו דגם בכה"ג הוי כולל, אולם הביא שהראו לו בדו"ח למרן רע"א זצוק"ל מערכה ז' דפשיטא לי' בהיפך דבכה"ג אין זה כולל. ועי' בשו"ת רע"א סי' ק"ע בתשובת בנו הגאון ר"ש איגר ז"ל.
אולם בעניותן מצאנו ראינו שיסוד דין זה מתבאר מלשון ערוך בתוס' חולין (לז. ב) בד"ה ומה מחיים שכתבו וז"ל ורבנו גרשם הי' מפרש ומה מחיים אתי איסור טריפה חייל אאיסור חלב אע"ג דליכא למימר דטריפה מגו דחייל אהאי חייל נמי אהאי, איסור דחלב נבילה של אחר מיתה שהיתה מסוכנת בתחילה דאיכא למימר מגו דחייל האי איסור נבילה אאיסור מסוכנת חייל נמי איסור חלב לא מבעי, עכ"ל. ולכאורה דבריהם תמוהים מאד. הא גם איסור טריפה כולל הוא מגו דחייל אכולה בהמה חייל נמי אחלב. אמנם יסוד כונתם מתבאר היטב במה שדקדקו דליכא למימר מגו דחייל אהאי איסור והיינו דנהי נמי דטריפה נמי כולל הוא אבל כולל דהתירא הוא ולא כולל דאיסורא:
והוא הדבר דס"ל להתוס' דאדרבה כולל דאיסורא יותר עדיף מכולל דהתירא מק"ו דאם כולל לאסור דבר המותר הוי כולל לגרור עמו דבר האסור כ"ש בשכלל דבר האיסור דהיינו שהדין נותן שחל על הדבר האסור ההוא דיכול לגרור עמו דבר איסור שמצד עצמותו לולא הכולל לא הי' חל עליו שעכ"פ מטעם כולל יחיל עליו. וזהו כונת דברי קדשם דהשתא טריפה דאין זה רק כולל דהתירא גורר עמו לחול על איסור חלב נבילה שהוא כולל דאיסורא אינו דין שיחול על חלב. ובקונטרסי הנ"ל פלפלתי הרבה דלפ"ז דכולל דאיסורא עדיף מכולל דהיתרא אם יש מקום לומר דגם ר"ש דלית לי' כולל מודה עכ"פ בכולל דאיסורא, ואין כאן מקומו: