אור ברסלב
ציץ הקודש חלק א קונטרס אחרון › סימן כ

ציץ הקודש חלק א· רבי יהושע צבי מיכל שפירא

קונטרס אחרון · סימן כ

סימן יט

אות ג', בפנים בחצאי עגולים ציינתי דברי סידור דה"ח סוף ה' חלה דבחלה מפרישין מן החיוב על הפטור אעתיק פה רשומי דברים הרשומים אצלי ע"ד נידון שבא לידי באשה אתת ששכחה להפריש חלה ונזכרה אחרי שכבר אכלה הרבה מן הפת, והוריתי לה שתפריש עתה ותכוון גם על מה שאכלה מקודם. וכמו שכתב הברכי יוסף המובא בגיליון הש"ע – והרהרתי אחר כן דענין זה שיועיל הפרשה גם על מה שנאכל מכבר מתבאר לכאורה מדברי התוי"ט (פ"ג דגיטין משנה ח') בהא דהמניח פירות להיות מפריש עליהן תרומה ומעשרות דאם אבדו חושש מעל"ע שפירשו רש"י והרע"ב ז"ל דאם לא אכלן צריך להפריש מהם ומפרש שם התוי"ט בכונתם דאם אכלו לא חייבו לו להפריש משים דתלינן שעכשין לאבדי וע"ש כהשוה לזה ג"כ דעת הרמב"ם ועכ"פ מתבאר מדבריו שמועיל הפרשה על מה שכבר נאכל. ונראה לכאורה שגם איסור אכילת טבל נפקע למפרע:

אכן לכאורה צ"ע טובא דמנ"ל להתיו"ט לפרש בדברי רש"י והרע"ב דאם אכלן לא חייבו אותי להפריש נימא דאם לא אכלן לא יועיל להם ההפרשה ויהי' בזה ג"כ משתוה דעתם עם דעת הרמב"ם ז"ל, וכן נראה מדברי התוס' חדשים שם שלומד כן בכונתם ונראה שזהו מפני שכך מטין דברי רש"י ז"ל בקדושין (עט א) בד"ה הי' בודק את החביות שכתב וז"ל והניח אותה החבית להיות מפריש עלי' והולך כלומר להיות סומך עלי' בהפרשת תרומותיו כשבא לשתות מאה לוגין טבל במק"א אומר וכו' ואח"כ נמצאת חומץ כל ג' ימים ודאי ע"ש, משמע בפשוט דהגם שכבר שתה מ"מ במה שהפריש בהג' ימים צריך לחזור ולהפריש. ונמצא מבואר דמהני הפרשתו גם על מה שכבר שתה:

אולם באמת כבר עמד שם התוס' רי"ד דאיך נוכל לומר דמהני הפרשתו על מה שכבר שתה והובא בשעה"מ (פ"ה דתרומות הכ"ד) ובשעה"מ שם תמה עוד דא"כ כל אכילת טבל הוי התראת ספק וגם מהא דפליגי במאכילין הקל הקל מוכת דטבל איננו איסור שיכול להיות מותר למפרע גם אחר אכילה דאל"כ בודאי צריכים להאכילו טבל ולהפריש ממנו אח"כ. ולענ"ד יש בזה קו' יותר גדולה דהא האכילה לא גרע מנפל הטבל ברוב דאמרי' במנחות (לא. א) אמר ר"ש שזורי פעם אחת נתערב לי טבל בחולין ובאתי ושאלתי את ר' טרפון יאמר לי לך לקח לך מן השוק ועשר עליו קסבר דאורייתא ברובה בטיל ורוב ע"ה מעשרין הם הן והו"ל כתורם מן הפטור על הפטור ולימא לי' קח לך מן העכו"ם. קסבר אין קנין וכו' ע"ש. הרי מבואר דגם כשישנו עדיין בעולם רק דנתערב ובטל חיובי מן התורה לא אפשר לתרום עליו ממה שמחייב מן התורה דהו"ל כתורם מן החייב על הפטור וא"כ ק"ו ב"ב של ק"ו להפריש על מה שנאכל כבר דבודאי כבר פקע החיוב מזה כיון שאיננו כבר בעולם דאם מפריש ממקום אחר הוי מן החייב על הפטור. נמצא דבזה שמכוין להפריש גם על מה שכבר נאכל לא די שאין זה תקנה אלא דתקנתי זו הוי גם קלקלתו

אך לכאורה אכתי יש לדון דכל הטעם דאין מפרישין מן החיוב על הפטור אינו מצד לתא דהפירות כ"א מצד לתא דהמעשרות דהו"ל מרבה במעשרות דפירותיו מתוקנים ומעשרותיו מקולקלים מש"ה בתרומה וחלת האור דאין להם שיעור שפיר מצי להפריש גם מן החיוב על הפטור וכה"ג כתב גם מרן הגאון מליס"א וצוק"ל בסידור דרך החיים שלו סוף ה' חלה אולם עורריני ע"ז דבדברי התוס' בכורות (יב. ב) בד"ה כיון, מפורש דגם בחלה אין להפריש מן החיוב על הפטור ע"ש:

מיהו בעיקר החקירה אם מהני הפרשתו דהשתא על מה שנאכל כבר. י"ל דתלוי בפלוגתת רש"י ותוס' ביבמות (פו. א) בטעם חיוב מיתה באכילת טבל דלרש"י ז"ל הוא מצד התרומה דפתיך בי', ועפ"י שיטת רש"י ז"ל מובן היטב מה דאמרינן בנדרים (ב. א. יג. ב) כחלת אהרן וכתרומתו מותר משום דתרומה ל"ה דבר הנדור וע"ש בתוס' ובר"ן ז"ל שקהו בזה אקהייתא דהלא קדושת התרומה בא ע"י הדיבור ואמאי ל"ה זה דבר הנדור ע"ש, ולשיטת רש"י ז"ל מובן בפשטא דגם טרם הפרשתו כבר הי' איסור התרומה דהרי כל איסור הטבל הוא רק מטעם דפתיך בי' תרומה דוק, ולפ"ז נראה לנו עוד דמה דמבואר במשנה דנדרים (יח ב) דגם מעשר ל"ה דבר הנדור דהא ר"מ קאמר התם לדין זה ור"מ ס"ל מעשר אסור לזרים ואיך קתני אם של גורן מותר ע"כ דגבי מעשר ל"ה דבר הנדור, די"ל דלר"מ באמת גם איסור הטבל של מעשר ראשון הוא משום דפתיך בי' מעשר דאסור לזרים] להתוס' הוי החיוב מצד עצמו ולא מצד התרומה, דלפ"ז י"ל דלשיטת רש"י ז"ל מיד שמפריש התרומה פקע איסור טבל למפרע, דכל האיסור הי' מצד התרומה והרי החזיר חלקו של כהן. [אלא דיש לדון דתלוי בברירה, דאם לא אמרי' ברירה מאן אומר לנו דמתחילה עמד לכך שזה שהפריש עתה לתרומה הוא מה שהי' עתיד מתחילה להיות תרומה וא"כ סוף סוף בעת שאכל הי' פתיך בי' מחלקי תרומה, אולם עכ"פ בדרבנן דאמרי' ברירה שפיר י"ל לרש"י ז"ל דמהני הפרשתי למפרע, וחלה דבזה"ז דרבנן בודאי מהני] ולשיטת התוס' דהחיוב מיתה מצד עצמו אין ההפרשה פועלת למפרע כ"א אלהבא. – ומה שהקשה השעה"מ הנ"ל דאם נימא דמהני גם למפרע הו"ל כל אכילת טבל התראת ספק, פשוט לענ"ד דלק"מ דכה"ג הקשו התוס' בכמה דוכתי אנזירות ותירצו דמה שמחוסר מעשה ל"ה ה"ס. – אלו ההרהורי דברים שרשמתי אז. ועוד בדעתי לשנות פרק זה בל"נ:

ובעיקר שיטת רש"י ז"ל דאיסור טבל משום התרומה דאית בי' אין להקשות דבטל התרומה בהרוב, דדבר המעורב מתחילתו לא מתבטל כד' המרדכי ז"ל לענין יבמה שרקקה דם, אך לפ"ד הנו"ב דבששים גם בכה"נ בטל, צ"ע דהא חטה אחת פוטרת הכרי ויש ס' כנגדה:

תוכן העניינים

ציץ הקודש חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה