ציץ הקודש חלק א· רבי יהושע צבי מיכל שפירא
קונטרס אחרון · סימן יח
בעיקר החקירה, יש לדון לכאורה לענ"ד, דבאמת לפי מה דמבואר מדברי הראשונים ז"ל, שעכ"פ בחו"ל הונהג להקל בקלאי הכרם אם לא נזרעו שלשתם במפולת יד והיינו מפני שכלאי הכרם בחו"ל מדרבנן הקילו כר' יאשי', מנ"ל דלא נימא הכי בכלאים שלא הגיעו לפול הלבן שאין הכלאים רק מדרבנן, דיש להקל כר' יאשי'. ונמצא דבזה ביארו התוס' להלכה למעשה דמקילינן כר' יאשי' ומ"ש בין דרבנן זה לדרבנן זה וכיון שכך המנהג בחו"ל ל"ש לומר דקבלנו הוראות הש"ע בזה דעד הוא המנהג דבדרבנן סומכים ע"ד התוס'. וגם הרי הרמ"א ז"ל בדרכי משה מביא ג"כ דברי המרדכי ודברי הת"ה שהכריע כן להלכה:
אות ג'. הקשה קו' עצומה ע"ד הרא"ש ז"ל. – ויש ליישבה בפשיטות לענ"ד. לפי מה שנתבאר בביאורי הגר"א ז"ל דהך עובדא דמנחות הי' בסמדר דהיינו שלא הגיע לפול הלבן ע"ש. לפ"ז י"ל דבאמת תרי סוגי דרבנן איכא, א', איסור דרבנן מצד עצמו שהתקינו כך דגם באופן זה יהי' כלאים. ב. שלא אסרו רק מטעם קנס. והנה בשלא הגיע לפול הלבן מבואר בדברי רבנו זצוק"ל באות ז' דשיעורא זה לא נאמר רק לענין איסור הפירות אבל לענין איסור זריעה עובר גם קודם לכן, ונראה דמה"ט קנסו לאסור הזרעים גם בשלא הגיע הגפנים לפול הלבן משום שעבר על לאו דלא תזרע. ונמצא שאין איסור דרבנן זה רק מטעם קנס ועל כן אין מקום לקנוס רק למי שעבר האיסור וזרע, משא"כ לענין איסור כלאים שלא במפולת יד דאם נימא שאסור מדרבנן הרי איסור זה שלא מדין קנס רק כשאר איסורי דרבנן מהיכ"ת יש לחלק בין הזרעים להגפנים ותלוי רק אם אדם אוסר דשא"ש, וע"כ שפיר כתב הרא"ש דאם מודה ר"י דגם לר' יאשי' איכא עכ"פ איסור דרבנן. גם שלא במפולת הרי הי' אפ"ל דכל הני מתני' כר' יאשי' וגם הא דמסכך גפנו וכו' דאמרי' קידש וחייב באחריותו מצי לאוקמי כר' יאשי' ומדרבנן, דאיסור זה דרבנן לאו מטעם קנס הוא, וליכא סברא לחלק מזרעים לגפנים ודוק כי נכון הוא.
אך יש להתעורר דאם נימא דכל איסור הזרע אצל ענבים שלא הגיעו לפול הלבן הוא רק מדין קנס שעבר על איסור זריעה, יקשה טובא על דעת הרמב"ם ז"ל שהביא דין זה (בפ"ח הי"ד) לפי מה שנתבאר בפנים אות ד' דדעת הרמב"ם ז"ל כר' יאשי' רק ס"ל דבאיסור פירות מודה ר' יאשי' א"כ לא עבר על לא תזרע כלל ומדוע יקנסו לו ובפרט לפי מה שביאר רבנו זצוק"ל באות ו' דגם איסור בעלמא ליכא על הזריעה, מפני מה קנסו לו. והי' אפ"ל דנהי דליכא איסור על הזריעה עצמה. מ"מ איכא איסור מקיים כלאים. אך הלא ג"ז אינו, דבודאי לר' יאשי' ליכא איסור מקיים רק בהג' מינין וכמ"ש רבנו זצוק"ל אות ז' ואינו מסתבר לומר דהך דלא הגיע לפול הלבן מיירי שזרע שני מיני תבואה אצל הגפן:
וצ"ל דעכ"פ איכא איסור דרבנן על הזריעה אפי' לענין מין א' בין הגפנים ומה"ט גם בלא הגיע לפול הלבן עבר על איסור זריעה דרבנן וקנסו לו על הזרעים ויבואר בזה יותר ד' רבנו זצוק"ל בסוף אות י' דלהרמב"ם ז"ל איכא איסור זריעה לכתחלה בא"י ולהנ"ל, הדברים מוכרחים שאיכא עכ"פ איסור דרבנן על הזריעה עצמה. דאל"כ ל"ה שייך קנס על הזרעים:
אות ז. דאיסור מחפה ומקיים הוא גם לר' יאשי' בג' מנין נראה דמ"מ הגם דבודאי גם התוס' ודעמי' מודו בהכי, מ"מ נראה לדידהו, דע"י שעבר באיסור מחפה ומקיים אין הפירות נאסרים לר' יאשי' רק בזורע שלשתן במפולת יד: