אור ברסלב
ציץ הקודש חלק א ציץ הקדש › סימן נד

ציץ הקודש חלק א· רבי יהושע צבי מיכל שפירא

ציץ הקדש · סימן נד

סימן נג

בדיני קריאת המגילה, בשני הימים, מטעם ספק.

א) לענין המקומות שדינם נוטה יותר לקרוא בט"ו ככרכין, אם כדאי להחמיר לקרוא גם בי"ד. – הנה בירושלמי (מגילה פ"ב הלכה ג') איתא ר' חלבו ר' הונה בשם ר' חייא רבה, הכל יוצאין בי"ד שהוא זמן קריאתה, ומשמע מזה דגם בן כרך שקרא בי"ד כבר יצא ידי חובתו. והגם דהפר"ח (סי' תרפ"ח סק"א) כתב דבתלמודא דידן משמע דמוקפין אינם יוצאים בי"ד מדגרסינן בריש מכילתין ואימא פרזים בי"ד מוקפין אי בעו בארביסר אי בעי בחמיסר אמר קרא בזמניהם זמנו של זה לא כזמנו של זה ומשמע דלעיכובא הויא והכי נקטינן, ע"ש. מ"מ מדברי הגר"א ז"ל (שם סק"י) שכתב הטעם דעירות המסופקות מברכין רק בי"ד משום דאף בני כרכים יוצאים בדיעבד בי"ד, משמע בפשטא דס"ל דגם לתלמודא דידן יוצאין הכל בי"ד, (ואין הקפידה של זמנו של זה כזמנו של זה כ"א בלכתחילה אבל לא בדיעבד):

ולפ"ז אם יחמירו בני הכרכים משום איזה ספק לקרות בי"ד מפסידים לעצמן את ברכת המגילה, דבי"ד אין להם לברך מפני שדינם לכתחילה בט"ו ובט"ו ג"כ לא יוכלו לברך מפני שכבר יצאו בדיעבד בקריאתה בי"ד. – ואפי' אם יקרא לפניהם ביום ט"ו בן כרך שלא קרא בי"ד, ג"כ יש לחוש משום חשש איסור דלא תשא, לפמ"ש הפרח שושן המובא בברכי יוסף (או"ח סי' ס"ב) דגם בהרהור בלב איכא חשש לא תשא ה"נ בזה שכבר יצא בדיעבד איכא לא תשא גם בשמועה, וכן ראיתי בספר כתב סופר (או"ח סי' כ"ח) שכתב ג"כ דגם בהרהור איכא לא תשא או מהרחקה דרבנן עכ"פ, משים חומר לא תשא ע"ש. ובמקום אחר הארכתי. וגם אם יתנו מפורש דאם אין היום זמנם אינם יוצאים ידי חובתם, ועיין בהגהות רבינו ע"א זצוק"ל (או"ח סי"ד ע"ד המ"א סק"ח) בשם הצל"ח, ג"כ נראה דלכתחילה אין להכניס עצמו בזה, וגדולה מזו עי' ש"ע או"ח (סי' תפ"ט סעיף ד') ובדברי הט"ז שם (ס"ק ז') לענין ספירת העומר דלכתחילה לא יכניס עצמו בכה"ג אע"ג דהתם ודאי מכוון שלא לצאת:

ב) ובדברי בזה עם כבוד עט"ר הגאון הקדוש מבריסק (שליט"א) [זצוק"ל], אמר לי בתוך הדברים, דעד כאן לא אמרינן דבן כרך שקרא בי"ד יצא, כ"א במקום דלא אפשר כגון שחל ט"ו בשבת, וכן הגר"א ז"ל כונתו רק בספק דכיון דמצד הדין יהי' נפטר למחר, מצד ספיקא דרבנן, הוי ג"כ כלא אפשר הגם דבאמת יקרא למחר, וגם אמר דלדעת הפר"ח ביו"ד לענין תערובת חד בחד באיסור דרבנן דמותר בנפל א' לים, ה"נ במגילה היכא שכבר קראו בי"ד שוב הוי בט"ו כנפל א' לים, [ועי' שו"ת חת"ס (או"ח סי' קס"א], ואמר עוד דמוכח כן מירושלמי (פ"ב דמגילה הלכה ג') בן עיר שעקר דירתו ליל ט"ו, נתחייב כאן וכאן, והא לא גרע מבן כרך שקרא בי"ד דיצא, אלא ודאי דרק בלא אפשר אמרינן] הכי, ולא היכא דאפשר, עכתוד"ק. אכן פשטות דברי ביאורי הגר"א זצוק"ל הנ"ל משמע יותר דלעולם יוצא בדיעבד וצ"ע, ובהא דבן עיר שעקר דירתו ליל ט"י שנתחייב כאן וכאן, י"ל דהתם שאני דבט"ו בא עליו חיוב חדש, מש"ה ל"ש למימר דקריאתו יפקיענו מחיובו, שהרי עדין לא נתחייב בזה, משא"כ בן כרך שמאתמול חיובו הוא בט"ו יש מקום לומר דקריאתו בי"ד מפקיעו מחיובו:

ג) ועיין במרדכי ריש מגילה, שהקשה מ"ט אין עושין בחו"ל פורים ב' ימים מספיקא דיומא, ובתירוצו השני תירץ דיש כאן משום בל תוסיף דהא זימני', הוא אי מתרמיא לי' מבני מוקפין חומה, הי' יכול להוציאם י"ח ע"ש. ונראה הכונה דבמגילה א"א לקיים שני ימים משום ספיקא דיומא דבאמת עתה כבר הננו בקיאין בקביעא דירחא, איכא ודאי הוספה, אלא דבשאר יו"ט לא איכפת לנו מזה משום דלעבור שלא בזמנו בעי כונה ול"ה בל תוסיף, משא"כ במגילה דחשיב בזמנו מפני שיכול להוציא בן כרך, אם נחמיר בשני ימים הוי בל תוסיף. וראיתי בשו"ת זכרון יוסף (סי' ח"י) ובקהלת יעקב אלגזי (אות ס' סי' רכ"א) שהקשו ע"ד המרדכי הנ"ל דבהדיא מבואר בירושלמי פ"ב דמגילה דבן עיר אינו מוציא לבן כרך – והנה במראה הפנים שם כתב דתלמודא דידן פליג בזה עם הירושלמי ותי' בזה דברי רש"י ז"ל רפ"ק דמגילה, וא"ש לפ"ז גם דברי המרדכי ז"ל הנ"ל. אולם ראיתי בדברי הריטב"א ז"ל ריש מגילה שכתב וז"ל ומורי נר"ו בשם רבותיו ז"ל דכפרים המקדימים ליום הכניסה, כך היתה עיקר התקנה שיהא בן עיר קורא להם וכחד עם חשיבי וכיון שעדיין הוא מתחייב לא חשיב לגמרי כמי שאינו מחויב בדבר אלא הרי הוא כאותה שאמרו כל הברכות כולן אעפ"י שיצא מוציא, כיון דבר חיובא הוא, ואף אלו הכפרים ראוים לקרא בי"ד וגם העירות פעמים קורין ככפרים כשאין עשרה בטלנים בעיר אבל] בן עיר ובן כרך חשובים לגמרי בדיניהם וזמנו של זה לא כזמנו של זה כלל ולפיכך אין א' מהם מוציא לחבירו עכ"ל, הרי דלא ס"ל להריטב"א ז"ל שהירושלמי חלוק בזה עם הבבלי:

ואולי י"ל בדעת המרדכי ז"ל הנ"ל, דס"ל דאם נימא לעשות שני ימים מספיקא מצד מנהג אבותינו. מפני זה עצמו הוי קצת מחויב ולא גרע מבן עיר וכפר, דמוציא לבן כרך, לפ"ד הריטב"א ז"ל הנ"ל, ומש"ה תו חשיב מנו והוי בל תוסיף. (והירושלמי דקאמר בן עיר אינו מוצא לכרך זהו רק בא"י, או גם בחו"ל ולפי האמת דלא עבדינן שני ימים מספיקא, אבל אם היו עושים שני ימים שפיר י"ל דגם בן עיר מוציא לכרך).

תוכן העניינים

ציץ הקודש חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה