ציץ הקודש חלק א· רבי יהושע צבי מיכל שפירא
ציץ הקדש · סימן נג
עוד בדיני סמוך ונראה לכרך.
א) נסתפקתי בסמוך ונראה לכרך מהו אם הוא גם סמוך ונראה לפרוז, אם נגרר אחר הכרך או אחר הפרוז, ואפי' אם קרובה להעיר הפרוזה יותר מלהכרך, או דלהעיר היא סמוכה ונראית, ולהכרך הוא רק סמוך, י"ל דמ"מ משום יקרא דכרך נגרר טפי לכרך מלעיר, ועי' רש"י במגילה שם (ב' ב') בד"ה וכדריב"ל וז"ל כל עיר ועיר הסמוך למדינה שתהא כמותה, [ועי' טורי אבן שם בד"ה אלא קרא], מבואר דס"ל דגם עיר גדולה נגררת אחר המוקף חומה, ונראה בפשטא הטעם משום יקרא דכרך, ולפ"ר י"ל דגם בנ"ד אפי' אם יש טעמים נוטים להיות נגרר אחר העיר טפי מהכרך, מ"מ משום יקרא דהכרך, נגרר אחר הכרך:
והצעתי ספק זה, לפני כבוד עטרת ראשנו מאור עינינו הגאון הקדוש מהרמיי"ל (שליט"א) [זצוק"ל] הגאבדק"ק בריסק, ואמר לי דאיך נאמר בכה"ג סמוך לפרוז, הלא כל העולם חוץ מן הכרך הוי בכלל פרוז, ולא משכח"ל כלל סמוך לכרך דתמיד הוא ג"כ סמוך לפרוז, וכן לענין בן יומו דנקרא פרוז, לא נאמר דוקא על מי שהוא בעיר פרוזה אלא דכל מקום שאינו מוקף מיב"נ הוי בכלל זה, עכתוד"ק – ולפ"ז יהי' עוד נ"מ לדינא לענין בן כרך שהלך לעיר דקיי"ל שאם הי' בדעתו להתעכב שם עד אחר זמן קריאה קורא בי"ד, דלהנ"ל יש עוד ליזהר שלא לצאת מהכרך בי"ד קודם אור היום לחוץ לתחום במקום שאינו נראה להכרך אפי' אם דעתו לחזור כשיאיר היום, דאם יצא לשם מחויב לקרות בי"ד. – וכן מבואר מדברי הירושלמי (פ"ב דמגילה ה"ג) דקאמר במפרשי ימים והולכי מדברות קוראין בי"ד אמר ר' מנא בעתיד לחזור למקומו, ופי' הקרבן עדה דהכונה אפי' בני כרכים שהפרישו לים או הלכו למדבר ביום י"ד ועתידים לחזור למקומן ביום ט"ו, קורין בי"ד דכיון שאינן במקומן הולכים אחר רוב העולם, וכדמסיק מקרא דפרוז הי' באותה שעה, הרי דפרוז אינו דוקא מקום ישוב קבוע שקורין שם את המגילה, אלא אפי' בים או במדבר הוי פרוז, וכן מתבאר מדברי הא"ר (סי' תרפ"ח ס"ק י') דגם אם הי' במדבר במקצת ליל י"ד ותחילת יום י"ד דינו כפרוז ב"י דלא בעינן שיהי' נגרר דוקא אחר הקהל שקורין את המגילה ביום ההוא:
ב) אלא דלענ"ד יש להעיר בזה, מדברי הריטב"א ז"ל הנ"ל מגילה (ב ב') בד"ה אלא קרא, שכתב דעיר ועיר מרבה דגם הסמוך לעיר כעיר, ושוב כתב דבעינן קרא לעיר ובעינן קרא לכרך דבשניהם הדין דהסמוך והנראה נגרר אחריהם, דכיון שאין הדין כן לבתי ערי חומה, ה"א דאין דין זה אלא בחד מינייהו דאין לך בו אלא חידושו ע"ש, (והנה הגם דבדברי הרשב"א ז״ל מבואר דריבויא זה דסמוך לעיר כעיר היינו לענין שלא יקדימו ליום הכניסה, הריטב"א ז"ל לא הזכיר מזה, ועי' בט"א שהקשה ע"ד הרשב"א ז"ל הנ"ל וגם כתב דה"ט שהקילו על הכפרים להקדים ליום הכניסה מפני שמספיקין מים ומזו לבני עיירות וא"כ כ"ש דכפר הסמוך יותר ראוי לקולא זו דכל הסמוך יותר מספיק יותר ע"ש) – ונראה לענ"ד בכונת הריטב"א ז"ל דאיהו ס"ל דלא אמרינן פרוז הי' באותה שעה ונגרר אחר המקום שהלך, כ"א דוקא כשהלך לעיר מקום שקורין בו את המגילה, מש"ה נ"מ אם מרבינן סמוך לעיר כעיר וסמוך לכרך ככרך לענין פרוז בן יומו דגם אם הגיע תוך המיל של עיר או במקום שנראה לעיר או בסמוך ונראה של כרך דינו כאלו כבר הגיע לעיר או לכרך, ועי' בח"ס או"ח (סי' קצ"ד) דדין זה עצמו דפרוז בן יומו הוי פרוז ג"כ חידוש הוא וא"כ כ"ש דיהא הסמוך ונראה נגרר אחר בני העיר דהוי חידושא – (ובלא"ה י"ל כיון דלפ"ד הרשב"א ז"ל והריטב"א ז"ל, אתרבי סמוך לעיר כעיר מקרא דעיר ועיר אין להביא ראי' מכל הסמוך לכרך דהוי נמי סמוך לפרוז, די"ל דנהי דגם מדבר מקרי פרוז, מ"מ לא איתרבי שיהי' הסמוך לו כמותו, משא"כ בסמוך גם לעיר דאיתרבי סמוך לעיר כעיר, יש ספק גדול אם נגרר להעיר או להכרך):
ואם נימא דבכה"ג שהי' סמוך לכרך וגם לעיר דינו כרוב העולם דקוראים בי"ד, הי' אפשר ליישב בזה לענ"ד קו' המשאת משה (בשניות סי' ג') בהא דחזקי' קרי בטבריא בי"ד ובט"ו משום דמספ"ל אי הוי מוקף חומה לענין מגילה משום דהים חומתה, תיפוק לי' דטבריא קרובה לחמתן מיל כדאמרינן ועד כמה כמחמתן לטבריא מיל, וחמת מוקף חומה מימות יב"נ, כדאיתא בירושלמי – אמנם להנ"ל י"ל דאולי טבריא היתה סמוכה גם לעיר שאיננה מוקפת חומה מימות יב"נ. דמה"ט אין לה הכרעה להיותה נגרר אחר המוקף חומה טפי מהעיר שאיננה מק"ח:
מיהו עיקר קו' המשאת משה הנ"ל, יש ליישב גם בלא זה, והוא לפי דברי המאירי ז"ל הנ"ל דבעינן שיהי' שטח כל אותה כפר נראה, דלפ"ז י"ל לענין סמוך ג"כ, דבעינן שיהי' כל העיר או הכפר הנגרר, בתוך המיל, ומחמתן לטבריא י"ל דהמיל הי' ביניהם מבלעדי העיר, מש"ה אינו נגרר לחמת:
וגם י"ל עוד עפ"י המבואר בדברי הריטב"א ז"ל בטעם הדבר דסמוך ונראה נגרר אחר הכרך דכיון דמיגני בתוך העיר בעת צרה ומשתתפי לכל מילי כדידהו חשיבי לענין מקרא מגילה עי"ש. לפ"ז י"ל כיון דטבריא מיגנא לעצמה ע"י חומת הים, ולא מיגני בעת צרה בחמת, אינה נגררת בתר חמת:
ג) ויש להסתפק עוד לפענ"ד, בסמוך ונראה לכרך, לפי לשון הירושלמי דקל הוא שהקילו בקריאתה שיהיו קורין ככרך, דמלשון זה משמע דהוי קולא להסמוך ונראה, אם יכולים לומר לא ניחא לנו בקולא זו ולהיות נפרדים לעצמם, וכמו גבי בני הכפרים שזמנם להקדים ליום הכניסה, ואפ"ה מצו להמתין עד יום י"ד, וכמ"ש המאירי ז"ל ריש מגילה תוד"ה ויש מפרשים וז"ל אבל כפרים אם רצו להמתין לי"ד תבא עליהם ברכה וכן הדין דקל הוא שהקילו בהם עכ"ל, וה"נ בסמוך ונראה דג"כ מצד קל הוא שהקילו בהם, או דילמא שאני בני הכפרים דשמחה אינו נוהג אלא בזמנו, רק לקריאת המגילה הקילו להם להקדים לעצמם, דבזה שפיר עדיף התחברותם יחד עם כל העולם, וגם שהם יעשו הכל ביום אחד מגילה ומשתה ושמחה, משא"כ בסמוך ונראה דאם נימא דמצו להפריד לעצמם יהיו בהפרדה מן הכרך, י"ל דע"ז אין להם רשות:
ולכאורה יש להוכיח זה מקו' הש"ס מגילה (ה' ב') ומי פשיטא לי' לרבי דטבריא מוק"ח וכו' והא חזקי' קרא בארביסר ובחמיסר, ומאי קושיא, הא י"ל דבאמת טבריא קרובה לחמת וכקו' המשאת משה הנ"ל, ומש"ה רבי שהי' רוצה להיות נגרר לחמת קרי בחמיסר, אבל חזקי' רצה להיות נפרד לעצמו, מש"ה אסתפק לי' אם טבריא מוק"ח או לא, ע"כ דבסמוך ונראה לאו כל מהימני להפריד עצמם מהכרך. מיהו אעפ"י שיש לדחות ראי' זו, משום דא"כ מאי הרויח חזקי' במה שיפריד עצמו מחמת הא ס"ס צריך לקרוא גם בט"ו כאלו היה נגרר אחר חמת, מ"מ הכי מסתבר, דבסמוך ונראה אינם רשאים להפריד עצמם מהכרך:
ד) אמר לי הרב הגאון הגדול רבי שמואל סלאנט (שליט"א) [זצ"ל], ע"ד הישוב שנתחדש עתה בלוד ששאלו כיצד יתנהגו בקריאת המגילה, ואמר עפ"י ידיעה מספר הרב ר' יוסף שווארץ ז"ל שכמה פעמים נחרבו שם המקומות ולוד הנבנה מחדש אינה לוד הישנה, לפ"ז לפמ"ש הט"א מגילה (ג' ב') בד"ה תנא ליישב קושייתו מתקיעות שופר בר"ה שחל להיות בשבת דאמרי' בר"ה (ל' א') פרט ליושבת בנחל ויתבה בהר ומ"ש מגילה דמרבינן סמוך אעפ"י שא"נ ונראה אעפ"י שאינו סמוך, דמגילה שאני שיש בה מצות הנוהגת כל היום, ואם יהיו הנראים והסמוכים שרגילים תמיד להיות אנשים של זו בזו ושל זו בזו להיות מחולקים בתקנתם מיחזי מילי דרבנן כחוכא דביום זה שהללו קורין ועושים משתה ושמחה יהי' לאלו חול עי"ש, לפ"ז אם אין שם ישוב בכרך ל"ש טעם דחוכא, ואינם נגררים כלל, עכתו"ד. – ולענ"ד יש לדון טובא דהרי דכיון שעכ"פ בזה המקום או קרוב לו הי' לוד הישנה הלא יש להסתפק ג"כ אולי זה המקום שנתיישבו עתה, הוא מקום לוד הישנה, וי"ל דהוי כקבוע, כיון דעכ"פ הי' בסביבה זו, גם יפה העיר תלמיד אחד, דטעם הטורי אבן הוא רק על עיקר התקנה דסמוך ונראה גבי מגילה, אבל אחר שתקנו תו לא פלוג ובכל גונא דסמוך ונראה, דינו ככרך:
גם עיקר הדין של סמוך ונראה בשנחרב הכרך, מבואר בברכי יוסף (סי תרפ"ח סק"ח) בשם המשאת משה דבכה"ג אינם ככרך וקורין כרוב העולם. – אולם בביאורי הגר"א זצוק"ל (שם סי' תרפ"ח סק"ב) מפרש דברי הירושלמי דגם בכה"ג שנחרב הכרך נגררים הסמוך והנראה אחר הכרך, ובפרט לפמ"ש שם הגר"א זצוק"ל בסיום דבריו שיש לומר דמה שאמר בירושלמי בו אין קורין ובחוצה לו קורין הוא בניחותא, ואם נימא דבמקום דליכא חוכא אין הסמוך ונראה נגרר אחר הכרך איך יתכן לומר דבכרך אין קורין ובסמוך ונראה קורין, אלא על כרחך דהוא משום לא פלוג:
ועוד דבעיקר דברי הט"א הנ"ל יש להעיר לפענ"ד משיטת הרשב"א ז"ל הנ"ל דמרבוא דעיר ועיר מרבינן גם הסמוך לעיר כעיר שלא יקדימו ליום הכניסה, והא בזה לא יהי' חוכא, דאפי' אם מקדימים ליום הכניסה אינם מקדימים רק את קריאת המגילה, אבל משתה ושמחה נוהגים כבני העיר ומשום קריאת המגילה לחוד, ל"ש לומר דיהי' חוכא שיום זה חול לאלו ויו"ט לאלו, דמשתה ושמחה נוהגים שניהם ביום א', והטו"א לשיטתו שם (ב' ב') דנקט בשיטת רש"י ז"ל דלא ס"ל כהרשב"א ז"ל הנ"ל]. וגם דתירוצא של הט"א אינו מספיק רק להשיטות דגם בנראה בעי מיל, אבל להשיטות דבנראה גם ברחוק הרבה נגררים אחר הכרך, מה חוכא שייך בזה, דאם המקום נראה המעשים אינם נראים:
ה) והנה מבואר בביאורי הגר"א זצוק"ל הנ"ל, דמדברי הירושלמי בכרך שחרב ונעשה של גוים, אין ללמוד כשיטות התוס' דבכרך לא בעינן עשרה בטלנים, די"ל דמיירי ברובי, של עכו"ם ונתבטל עי"ז קדושת החומה, ואמר לי הגאון מהרש"ס (שליט"א) [זצ"ל] בשם חותנו הגה"צ ר' זונדל זצוק"ל, שהעיר דלפ"ז לפי הפי' השני שמפרש שם הגר"א ז"ל במסקנת הירושלמי דהוא בניחותא בו אין קורין ובחוצה לו קורין, איך קורין בירושלם בט"ו בזמן דרוב עכו"ם – וכנראה שלא הגיד לי כל מה שדברו בזה, ולענ"ד נראה פשוט דגם הגר"א ז"ל לא עשה מזה רק ס"ד, דמתחילה נסתפק בזה הירושלמי דאולי גם ברוב עכו"ם אין קורין משום נתבטל קדושת החומה, אבל במסקנא בודאי דאין זה קפידא כלל, דהרי לפי פי' הראשון של הגר"א ז"ל בירושלמי שם, מסיק דאם בחוצה לו קורין כ"ש בו, הרי דס"ל דלענין מגילה ל"ש לומר דבטלה קדושת החומה, וגם לפי פי' השני שמפרש הגר"א ז"ל דבו אין קורין בניחותא, נראה ג"כ הכונה דלפי פירוש זה תו לא בעינן למימר דמה שאמר הירושלמי שנעשה של גוים ר"ל רוב גוים, אלא דכולה של גוים, ומשום זה עצמו דגם בכרך בעינן עשרה בטלנים, קאמר דבו אין קורין, וכן משמע מפי' דמשק אליעזר שעל ביאורי הגר"א ז"ל, שפי' בסה"ד דבא ליישב השיטות דס"ל דגם בכרך בעינן עשרה בטלנים, באופן שני ממה שיישב מקודם, ומנ"ל להרכיב שני הפרושים יחד לפרש ברוב עכו"ם וגם בניחותא – וכן מסתבר לפענ"ד דכיון דבמגילה ל"ב שיהי' לו עכשיו חומה וסגי במה שהי' לו חומה מקודם, אין זה ריעותא מה שעכשיו בטלה קדושת חומה, וכן מוכח דעת הרמב"ן ז"ל והר"ן ז"ל דגריס בחוץ לארץ ושם הוא רוב עכו"ם, ואפי' אם יהי' מהמפרשים בירושלמי שלא כדבריהם מ"מ מנ"ל לעשות פלוגתא גם בזה, וגם דיסוד הקריאה בט"ו הוא מחמת שושן ומסתמא הי' אז רוב עכו"ם:
ו) בברכ"י (סי' תרפ"ח ס"ק ט') הנ"ל הביא דברי המשאת משה דאם הכרך עצמו מסופק וקורין בו בי"ד וט"ו אין הסמוך והנראה עמו נגרר אחריו, דלא אמרו דהם ככרך אלא כשהכרך קורא בט"ו, אבל אם הכרך יהי' מסופק, הנראה וסמוך קורין בי"ד. – ולפענ"ד יש להעיר בזה, לפי דברי הרשב"א ז"ל והריטב"א ז"ל דגם הסמוך לעיר הרי הוא כעיר וא"כ ממ"נ נגררים אחר העיר דאם הוא כרך צריך להיות נגרר מטעם סמוך לכרך ואם הוא עיר הרי"ז נגרר מטעם סמוך לעיר, ומדוע יתעלה כחו במה שאינו ברור זה לנו, הא ס"ס איכא ממ"נ:
אכן נראה דהנה הדבר פשוט, דגם להרשב"א ז"ל והריטב"א ז"ל דאיתרבי סמוך לעיר כעיר, אין זה רק במיר שיש בו עשרה בטלנין אבל עיר שאין בו עשרה בטלנין דדינו ככפר, פשיטא דאין הסמוך לו נגרר עמו. לפ"ז י"ל דעד כאן לא קאמר המשאת משה הנ"ל (בשניות סי' ג') דאם הכרך עצמו מסופק, אין הסמוך ונראה נגרר אחריו כ"א בגונא דידי' לענין העיר נא אמון שעלי' השאלה במ"מ שם. שלא הי' עשרה בטלנים בעיר הישינה כמו דקאמר שם בפירוש דלית בי' ישוב כלל, דבכה"ג, הגם דאם היתה בודאי מוק"ח מימות יב"נ הי' גורר אחריו את הסמוך והנראה להיות כמותה, בספק מוק"ח ל"מ הספק לגרור אחריו את הסמוך והנראה, דבזה תי ליכא ממ"נ, דהרי אם ל"ה מוקף חומה ול"ה כרך ל"ה ג"כ עיר ואין הסמוך ונראה נגרר אחריו. – אבל אם יש בעיר עשרה בטלנין דאיכא ממ"נ, אה"נ י"ל דגם המ"מ מודה בזה דגם הסמוך ונראה נגרר אחריו:
ז) והנה בברכ"י הנ"ל (ס"ק ח') הביא דברי הר"ן ז"ל ריש מגילה לענין כרך שחרב ונעשה של גוים וז"ל פי' בירושלמי שאלו מילתא דריב"ל דלקמן בכרך שחרב מעשרה בטלנים ולבסוף ישב או שנעשה של גוים מהו וכו' ע"ש, ונראה מדברי הברכ"י שם שהבין בדברי הר"ן בשם הרמב"ן דמפרש דברי הירושלמי בנעשה של גוים ולא חזר ישוב ישראלים לתוכו, ומה"ט הוכיח הדין שהתחיל בו בחרב הכרך דקורין בט"ו, וגם הקשה מדברי הרמב"ן ז"ל מדידי' אדידי', דהר"ן הביא בשמו אח"כ דגם בכרך המוק"ח בעינן עשרה בטלנין והרי לפי מה שמביא הר״ן ז"ל תחילה דגם בנעשה כולו של גוים קורין בט"ו, כ"ש דל"ב עשרה בטלנים, ע"ש. – ולענ"ד נראה שהפשט הפשוט בדברי הר"ן ז"ל הנ"ל, הוא, שחרב מעשרה בטלנים ואח"כ חזרו ונתישבו שם עשרה בטלנים או שנעשה של גוים ואח"כ חזר ונתיישבו ישראלים לשם וגם הי' בהם עשרה בטלנים. ולפ"ז א"ש ג"כ מה שהביא שם בשם הרמב"ן ז"ל דכרך שאין בו עשרה בטלנים קורא בי"ד והביא ראי' מהירושלמי, ולכאורה אינו מבואר מהיכן מוכח זה מהירושלמי – אכן להנ"ל נראה משום דע כרחך בעית הירושלמי קאי בחזרו ונתיישבו דאלת"ה מאי פשט לי' בירושלמי [לפי גירסת הרמב"ן ז"ל] אית חמי בו אין קורין ובחוצה לארץ קורין, נימא דאה"נ אם ליכא שם עתה ישוב של ישראל גם בח"ל אינו קורא בט"ו, אלא על כרחך דגם בעית הירושלמי קאי בחזרו ונתיישבו ישראלים ועשרה בטלנים לשם, וקמבעי' לי' רק מפני שנחרב מקודם, וע"ז שפיר פשוט מחו"ל דגם כרך שיושבים עתה שם ישראלים מ"מ הא מקודם לא ישבו שם ישראלים ואפ"ה קורא בט"ו. והוכיח מזה הרמב"ן ז"ל דמדמבעי' לי' לירושלמי בחזרו ונתיישבו מבואר דבלא נתיישבו קורין בי"ד:
שוב ראיתי בדברי הרמב"ן ז"ל עצמו בלקיטותיו על מס' מגילה שכתב וז"ל פי' הכרך שחרב או שנעשה של גוים זמן אחד וניטלו ממנו עשרה בטלנים לכשיחזרו שם ישראל שיקראו בט"ו, והפשיטות מחו"ל שהרבה כרכים שלא הי' בהם ישראל כלל בימי אחשורש וכ"ש שלא הי' בהם עשרה בטלנין תדיר וכו' עכתו"ד הנ"ל. הרי מבואר בהדיא כמש"ל לפענ"ד דרק בנתיישבו ישראל אח"כ מיירי. וגם לענין הדין השני שמביא ז"ל בשם הרמב"ן ז"ל דגם בכרך המוק"ח בעינן עשרה בטלנים ושמביא ראי' מן הירושלמי, מבואר שם בדברי הרמב"ן ז"ל עצמי שהראי' הוא מדברי ירושלמי אחר (פ"ק דמגילה הלכה ד') דתני בהדיא כרך שאין בו עשרה בטלנים, דינו כעיר וזהו תקנתו קלקלתו, היינו שהקלקלה שא"ב עשרה בטלנים, היא תקנתו שקורא כרוב העולם בי"ד. – ולכאורה קשה אמאי לא הביא באמת ראי' מהירושלמי שמביא מקודם, וכמש"ל לפענ"ד, דמדמבעי' לי' בחזר ונתיישבו מבואר דבלא נתיישבו קורא בי"ד, והתם ע"כ איירי בחזר ונתיישבו דאל"כ לא הוי מייתי ראי' מחוץ לארץ, וכנ"ל – ויש לומר לענ"ד לפי מה שמביא הרמב"ן ז"ל שם, דברי הרמב"ם ז"ל שגורס בירושלמי שם, כפר שא"ב עשרה בני אדם תקנתו קלקלתו, ולדידי' להרמב"ם ז"ל יש חילוק בין עשרה ב"א. לעשרה בטלנים. דאם אין בו עשרה בטלנים דיני ככפר, ואם אין בי גם עשרה בני אדם חזר דינו כעיר לקרות בי"ד, לפ"ז אין ראי' מהירושלמי הקודם דבעינן במוק"ח עשרה בטלנים. די"ל דמה דמבעי' לי' לירושלמי נחרב הכרך ונעשו של עכו"ם, הייני, שחרב מעשרה ב"א ואח"כ חזרו ונתיישבו עשרה בנ"א. ועל זה שפיר מייתי ראי' מחוץ לארץ דקורין בט"ו, הגם דהרבה פעמים לא הי' בהם ישוב של יהודים אלא שנתיישבו שם אח"כ. – מה"ט לא הביא הרמב"ן ז"ל ראי' מירושלמי זה דכרך שנחרב, כ"א לענין דינו הראשון דעיירות המוק"ח גם בחו"ל קורין בט"ו, אבל לענין דינו השני דגם כרך המוק"ח בעי עשרה בטלנים. הביא מירושלמי אחר ותלוי בגירסת הרמב"ם ז"ל אם גרסינן כרך או כפר. [ומ"מ מדברי ביאורי הגר"א ז"ל הנ"ל, מבואר שמפרש דברי הירושלמי בשלא חזרו ונתיישבו, ונראה דהוא משום שלא נזכר בירושלמי שם רק כרך שנחרב ונעשה של גוים]: