ציץ הקודש חלק א· רבי יהושע צבי מיכל שפירא
ציץ הקדש · סימן נב
בענין מקרא מגילה לבתים הרחוקים יותר ממיל מהכרך, וסמוכים לו ע"י בורגנין.
א) והנה יסוד החקירה בזה הוא אם זה שאמר ריב"ל במגילה (ב' ב') ג' ב') כרך וכל הסמוך לו והנראה עמו נדון ככרך ועד כמה מיל, מהיכן מתחילים לחשוב שיעורא דמיל, אם מאחרי עיבורה של עיר דכל מה שנכנס בעיבורה של עיר הוי כעיר עצמה, ויהבינן לה גם עיבור לעיבור כמו בשבת לעינין עירוב, או דמגילה שאני דמתחילים לחשוב שיעורא דמיל מהחומה עצמה או עכ"פ מעיבורה הראשון של העיר (עי' בב"ח סי' תרפ"ח וז"ל מאחר דקי"ל דשיעורא דמיל הוי לבד עיבורה של עיר עכ"ל), אבל לא יהבינן לה עיבור לעיבור, – והנה בפשטות נראה דשאני מגילה דתלוי בחומה, מדדמינן לה לבתי ערי חומה כמבואר בתוס' דמגילה (ג' ב') בד"ה כרך וז"ל מ"מ מייתי קרא דכי ימכור לאשמועינן דחומה דמתניתין גבי מגילה בכה"ג דמהני גבי בתי ערי חומה עכ"ל. ומבואר בירושלמי (פ"א ה"א) דתני רשב"י קל הקילו בקריאתה דתנינן תמן כל שהוא לפנים מן החומה הרי הוא כבתי ערי חומה ותני כאן הסמוך לכרך והנראה עמו הרי הוא כיוצא בו, וע"ש בקרבן עדה. לפ"ז כיון דמה דתנינן עיבור לענין קריאת המגילה חידוש הוא, בעינן למימר בזה אין לך בו אלא חידושו ודי בעיבור א' עכ"פ ולא עיבור לעיבור, וכה"ג מבואר בדברי הריטב"א ז"ל בחידושיו שם (ב' ב') בהא דמסיק דמדינה למדינה אתי לכריב"ל כרך וכל הסמוך וכו' והקשה דאכתי יתורא דעיר ועיר ל"ל, וכמו שמקשה שם הרשב"א ז"ל בחידושיו, ומתרץ וז"ל דדרשינן מיניה נמי עיר וכל הסמוך לו ונראה כעיר ונ"מ להקדמה שאינו מקדים ליום הכניסה עכ"ל, והוסיף בזה הריטב"א ז"ל הנ"ל ביאור וז"ל ואיצטריך לרבויי בעיר וכרך דכיון שאין הדין כן לבתי ערי חומה הו"א אין לך בו אלא חידושו עכ"ל, וכן כתב גם הברכ"י (סי' תרפ"ח סק"ח וסק"ט) לענין כרך שאין ישראל יושבים בו או שהכרך עצמו הוא בספק אין הסמוך ונראה נגרר אחריו, משום דכל ענין זה הוא חידוש ואין לך בו אלא חידושו, וה"נ לענין עיבור דעיבור:
ואין להקשות דא"כ לשיטת רש"י ז"ל והר"ן ז"ל דעד מיל קאי אסמוך, מנ"ל באמת לרבות מרבויא דמדינה למדינה כרך וכל הסמוך לו עד מיל, נימא דלא מרבה קרא רק מה שהוא סמוך תוך ע' אמה דהיינו עיבורה של עיר דגם זה אין דינו כבתי ערי חומה, ונימא אין לך בו אלא חידושו רק על תוך ע' אמה ולא יותר. דזה אינו, דבודאי עיבורה של עיר היינו ע"א ושיריים דינה כעיר עצמה, וכסוגיא דנדרים (נ"ו ב) דעיבורא דמתא כמתא דמי מדכתיב ויהי בהיות יהושע ביריחו ע"ש הרי דהוי כאילו היה בתוך העיר ממש, מש"ה לא אפשר לנו לומר דמדינה ומדינה אתי לרבות ע' אמה ושיריים דלשון מדינה ומדינה משמע שמרבה דבר שהוא בפ"ע, חוץ למדינה עצמה, דהיינו מיל, דעל כרחך קאי לרבות דבר שהוא טפי מעיבורה של עיר
וגם לענין נדר, הגם דמבואר שם בסוגיא דנדרים הנ"ל דהנודר מן העיר אסור לכנוס לתוך עיבורה של עיר, מ"מ לענין עיבור דעיבור מבואר בספר אורים גדולים (למוד צ"ט) הובא בחידושי רע"א ז"ל בגליון יו"ד (סי' רי"ז סעיף כ"ט אות ח') שכתב שם בתוך ד"ה ועפ"י הדברים האלו דס"ל להרא"ש והטור והש"ע דרק בעירוב עבדינן עיבור לעיבור אבל לא בנדר, והגם דבאורים גדולים שם (למוד צ"ז) מבואר דלהב"י (או"ח סי' שצ"א) והמ"מ (פרק כ"ח מה' שבת ה"א), נקטינן איפכא דבעירוב אין נותנין קרפף לעיר אחת, ובנדרים נאסר הנודר מן העיר בעיבורה שלה גם אם העיבור הוא פנוי מבתים, מ"מ לענין עיבור, לעיבור מסתבר פשוט, דאינו נאסר הנודר מן העיר בעיבור דעיבור. וכן משמע מדברי הרא"ש ז"ל בעירובין (פרק חמישי סי' ג') שהביא דברי הירושלמי ששאל לענין שבת מהו ליתן עיבור לעיבור וקאמר מלתא דרשב"י אמר נותנים, וכתב ע"ז הרא"ש ז"ל דטפי מסתבר דגמרא דידן סבירא כרשב"י דהלכה כדברי המיקל בעירובין ע"ש, הרי דגם בעירוב מה דקיי"ל שנותנים עיבור לעיבור הוא רק משום דהלכה כדברי המיקל, משמע דהא בשאר דברים לא עבדינן עיבור לעיבור, ומינה דגם לענין מגילה לא יהבינן עיבור לעיבור:
ב) אלא שיש להסתפק לענ"ד לפי שיטת הב"י והב"ח (סי' תרפ"ח) בדעת הרמב"ם ז"ל ודעימי', דשיעורא דמיל קאי על נראה, ולדידהו לא מקרי סמוך רק תוך עיבורה של עיר, מהו אם לא יש בית בעיבורה של עיר רק אויר פנוי אם נידון ככרך או לא, מי מדמינן לה לשבת, דקיי"ל כחכמים בעירובין (נ"ז א) דאין נותנים קרפף לעיר אחת רק אם יש בית תוך ע' אמה, ולא באויר פנוי, וה"נ לענין קריאת מגילה לא נחשב זה מהעיר, או לא:
אכן לפי מה שנתבאר דריבויא דמדינה ומדינה משמע דאתי לרבות דבר שהוא בפ"ע לא רק את המדינה עצמה, י"ל דלפי שיטה זו, דסמוך היינו תוך ע' אמה, מוכח מזה עצמו דכל הכונה של הרבוי הוא לרבות אויר פנוי, דאלת"ה ל"ה הריבוי לדבר שהוא זולת המדינה – ומיושב בזה ג"כ מה שיש להעיר לכאורה לפי שיטה זו דסמוך היינו תוך אמה, מנ"ל לריב"ל לרבות ממדינה ומדינה שני דברים סמוך ונראה, הא כיון דכל עיקר רבויא אינו אלא חידושא, נימא דלא אתי רק לחד או לנראה או לסמוך, בשלמא לשאר תירוצי הב"י והד"מ שם דסמוך קאי ג"כ תוך מיל רק דאופן המדידה הם שני ענינים, י"ל דס"ל לריב"ל דשניהם במשקל א' ושפיר יש לרבינהו מחד רבויא, אבל לתי' הב"י והב"ח הנ"ל דסמוך קאי על תוך ע"א, קשה, מנ"ל לרבות שני דברים גם לנראה ברחוק מיל. אולם להנ"ל דגם בתוך ע"א, הכונה לרבות אויר פניי דהוי דבר בפ"ע חוץ למדינה, [ובפרט אם נימא כמ"ש באורים גדולים הנ"ל (למוד צ"ח) מדברי פה"מ להרמב"ם ז"ל דגם בנדרים אינו נאסר בעיבורה של עיר זולת בשיש בית שם ולא כשהאויר פנוי], י"ל דס"ל לריב"ל דגם נראה ברחוק מיל הוי במשקל א' עם אויר פנוי דתוך ע' אמה:
ג) אך דלכאורה יש להעיר ע"ז מדברי השלטי גבורים (ב"ב פרק לא יחפור) שכתב וז"ל ומכאן למדו לכל גזירה שהיא מתפשטת עד תחומה של עיר. כי היכא דגבי מגילה שהיא תקנה מתפשטת טפי מהעיר גופה. עד מיל הכי נמי לכל תקנה וכו' דלגבי התקנה תופסת עד התחום אעפ"י שלגבי שאר דברים אינו נקרא מן העיר רק עד עיבורה וכו' עכ"ל, ועי' ביש"ש חולין (פ' כל הבשר סי' נ"ג) וז"ל אבל לענין איסור נגרר כל התחום אחר בני העיר, לפי שהוא מהלך בני העיר אפי' בשבת ומש"ה כל מה שגזרו בני העיר או נהגו איסור מקודם, נתפשט אותו הדבר על כל בני יושבי התחום, וה"ה מי שבא במקרה בתוך התחום, אבל חוץ לתחום לאו דעתייהו עלייהו עכ"ל, ומדתלי טעם התפשטות הגזירה עד התחום מפני שהוא מהלך בני העיר בשבת, משמע שהתחום שנקט הש"ג הנ"ל הוא תחום שבת ממש שהוא חוץ מן העיבור ועיבור דעיבור, וא"כ ממילא גם המיל דקריאת המגילה הוא אחרי העיבור דעיבור:
אכן באמת זה אינו דאי אפשר לומר שכל יסודו של השלטי גבורים הנ"ל בטעם התפשטות הגזירה עד התחום הוא משום דעד שם הוי מהלך בני העיר בשבת, דא"כ מאי טעמא בנראה עמו הוי ככרך, גם ביותר ממיל, דהא לפי שיטת הש"ג הנ"ל דסמוך היינו מיל, ע"כ דנראה עמו הוי יתר ממיל, [עי' בחידושי הריטב"א ז"ל בד"ה ועד כמה בשם רבותיו ז"ל ובחידושי המאירי ז"ל שהסכים להפוסקים דנראה עמו הוי יותר ממיל, וכ"ה להר"ן ז"ל בחד פירוש דעד כמה קאי אסמוך ועי' בב"י (אה"ע סס"י קכ"ח בד"ה אם הנהר רחוק) דמבואר שם דהרשב"א והגהות מימוני ס"ל דבנראה עמו אפי' רחוק ממיל הוי ככרך], ויותר ממיל אינו מהלך בני העיר בשבת. – ואפי' אם נימא דס"ל להש"ג הנ"ל כהאי פירושא דשיעורא דמיל קאי אשניהם גם על נראה, מ"מ הא מתבאר מדברי הב"י והד"מ (סי' תרפ"ח) דבנראה ואינו סמוך איכא בהילוך טפי ממיל, וכיון דעכ"פ אין זה מהלך בני העיר בשבת, מאי טעמא מתפשט התקנה עד שם, ולא מסתבר כלל למימר דבנראה ואינו סמוך איכא טעמא אחרינא דנידון ככרך לא משום טעמא דהתפשטות התקנה, דא"כ מנ"ל לריב"ל לרבות שני דברים מחד ריבויא הא אם יש לכל אחד סברא בפ"ע אין לומר דשקולים הם:
אלא דיסוד סברת הש"ג הנ"ל הוא בעיקר משום דמצינו לפעמים דתחום העיר כעיר, וכהך דערי מקלט דקיי"ל במכות (י"א ב') כשם שהעיר קולטת כך התחום קולט, [ובשו"ת מהרי"ו ז"ל (סי' ע"א) הובא בספר ידות נדרים (סי' רי"ז ס"ק ט"ו) מביא בשם רבינו שמשון שדן מזה לראי' דתחום העיר כעיר], מש"ה גם לענין התפשטות התקנה מתפשטת עד התחום, אבל אה"נ שתחום זה אינו התחום שבת שהוא אחר העיבור דעיבור אלא שהוא התחום דהעיר עצמה, דהא התם בערי מקלט התחום הוא מהעיר עצמה דל"ש שם כלל מציאות דעיבור לעיבור שהרי אין עושין עיר מגרש ולא מגרש עיר, ואדרבה יש קצת להוכיח משם דלענין ערי מקלט אין העיבור דעיבור מכלל העיר, דהא פרכינן שם במכות (י"ב א') על מתני' הנ"ל דגם התחום קולט מהא דיישב בה ולא בתחומה, ומשני אביי כאן לקלוט כאן לדור, והדר פרכינן אי לדור למה לי קרא ת"ל דאין עושין מגרש עיר, ומשני רב ששת לא נצרכה אלא למחולות ע"ש. ומשמע מזה דכן הא דתחומה קולט, מיירי ג"כ בכה"ג דמחילות, דבחדא מחתא מחתינן לה, ואפ"ה אינו קולט רק התחום ולא יותר, והא משכח"ל גם יותר, כגון אם היו דרים במחילות באופן שאין ריחוק בין אחד לחבירו יותר מע' אמה, אלא ע"כ דיותר מתחום אינו בכלל העיר. – וממילא לפ"ז דאינו תלוי במהלך בני העיר בשבת, מיושב ג"כ הטעם בנראה ואינו סמוך, די"ל שהש"ג ס"ל כדעת הדרכי משה (בסי' תרפ"ח) הנ"ל, דגם בנראה אעפ"י שאינו סמוך ליכא יותר מתחום במדידת קרקע [רק בהילוך איכא טפי מפני שצריך להקיף נהר] מש"ה הוי זה בכלל התקנה שמתפשטת עד שם, משום דעכ"פ במדידת קרקע אינו יותר מהתחום:
ד) גם לפי המבואר בדברי הריטב"א הנ"ל בטעם דבמגילה נגרר הסמור אחר הכרך דלא ס"ל כטעם השלטי גבורים הנ"ל משום דתחום העיר כעיר, רק משום דמגני בתוך הכרך בשעת צרה ומשתתפים בהדה לכל מילי כדידה חשיבי לענין מקרא מגילה, כמ"ש שם בד"ה אלא וכן כתב שם בד"ה ועד כמה וז"ל אבל בנראה כל שהוא נראה עמו ומשתתף עמו בעניניהם לית לי' שיעורא וכו' ע"ש. משמע ג"כ כנ"ל דלא יהבינן במגילה עיבור לעיבור דאם נימא דגם עיבור לעיבור דינו כעיבור ראשון, ומחשבין המיל מהבית האחרון דהעיבור דעיבור, מאי מיגני בה שייך בזה וגם לא משתתפי בעצם העיר בכל עניניהם:
ולפ"ז גם מה שכתב בקובץ תורה מציון שיצא לאור פעה"ק תובב"א (שנה א' חוברת א' סי' כ"ג) להוכיח דגם במגילה יהבינן עיבור לעיבור ומתחילים לחשוב המיל מאחרי כל הבתים והכורגנין, והוא ממ"ש הרשב"א ז"ל הנ"ל דעיר ועיר אתי לרבות גם בעיירות עיר והסמוך לו, ועיר ע"כ חשבינן המיל מאחרי כל הבתים אפילו אחרי כמה מילין, ה"נ בכרך דבודאי תרווייהו בחדא מחתא נינהו, ע"ש – להנ"ל אין זה הוכחה דהא גם הריטב"א ז"ל כתב דעיר ועיר אתי לעיר וכל הסמוך לו, ואפ"ה מוכח לפענ"ד בשיטתו דס"ל דאין מחשבין שיעור המרחק מאחרי עיבור דעיבור:
ועוד דבעיקר הדבר מה שכתב שם בתו"מ הנ"ל ליסוד, דלפ"ד הרשב"א ז"ל והריטב"א ז"ל, דמרבינן מיל גם בסמוך לעיר פשיטא דבעיר מתחילים לחשוב את המיל אחרי כל העיבורים, דאלת"ה במה היא נחשבת לעיר אחת, וכדכתבו התוס' עירובין (נ"ז א) בד"ה ר"ה דעיר שאין לה חומה במה יתחברו כאחת אם לא ע"י שמובלעים יחד בתוך ע"א ושיריים דאין סברא להצריך שיגעו זה בזה, והאי סברא נמי שייך לענין מקרא מגילה דכל שמובלעים יחד תוך ע"א ושיריים, ואפי' נמשך משך רב, עיר אחת, גדולה יקרא, וכי מרבינן סמוך לעיר ע"כ חוץ לעיבורה של עיר וה"נ בכרך עי"ש. – יש לגמגם טובא, הא לענין מקרא מגילה י"ל דריבויא דעיר ועיר קאי לעיר שיש לה חומה אלא שאינו מוקף מימות יהושע. ועוד דאפי' אם יהיבנא דגם במגילה התחברות העיר הוא ע"י הבלעת ע' אמה ושיריים, והריבויא דסמוך ג"כ הוא אחר כל הבתים, אין מזה ראי' לכרך, דאדרבה י"ל דהיא הנותנת, בעיר שכל שם עיר היא ע"י התחברות ע' אמה, ממילא המדידה היא ממקום שכלו הבתים, משא"כ כרך ששם הכרך הוא מצד חשיבות החומה צריך שיהי' המדידה ממקום החומה או מעיבורו הראשון של הכרך, דעד שם הוי כאילו הוא בתוך העיר, כמו דילפינן מקרא בנדרים (נ"ו ב') דעיבורה של עיר כעיר.
ועוד דגם לענין שבת לאו מילתא דפסיקא היא למימר דמפני שכל התחברות העיר הוא ע"י הבלעת ע"א, צריך לחשוב כל הבורגנין ולמדוד המיל מאחרי כל הבורגנין, דהא בירושלמי (פ"ה דעירובין הלכה א') הנ"ל המובא בדברי הרא"ש ז"ל שם (פ"ה סי' ג') בעי מהו לתן עיבור לעיבור, וגם קאמר שם דבעיר קטנה פליגי ר' חייא רבה ובר קפרא אם נותנים עיבור לעיבור משום דלא יהיה התוספת יתירה על העיקר ע"ש בקרבן עדה ובשיירי קרבן, ואמאי לא אמרינן דכיון דכל התחברות העיר נעשה רק מהבלעת ע' אמה מהכ"ת נימא שלא לחשוב כל הבורגנין, ונהי דלא פסקינן כן גבי שבת, מ"מ מנ"ל לומר גם במגילה כן:
ה) ומה שהעיר בחו"מ (סי' כ"ג) הנ"ל, דאם נימא דאנה שניתוספו על הכרך יותר ממיל, יקראו בי"ד ובני הכרך וכל הסמוך לו תוך המיל יקראו בט"ו איכא משום לא תתגודדו. עי' במ"א (סי' תצ"ג ש"ק) דמשמע מדבריו ז"ל דנקט להלכה כתי' הרא"ש ז"ל ביבמות (פ"ק סי' ט') דבמגילה ליכא משום לא תתגודדו דלא עבדי הכי משום פלוגתא אלא משום שהמקום גורם, וכ"כ המאירי ז"ל בריש מס' מגילה כתי' הא' של הרא"ש ז"ל. – וגם בירושלמי פסחים (פ"ד הלכה א') מבואר דליכא לא תתגודדו במגילה, ובקרבן עדה מפרש הטעם דזה הוי כמצות כהנים דאין בהם משום ל"ת כיון דמקרא ילפינן דזה יעשה כך וזה יעשה כך. – והגם דבבבלי ביבמות שם מקשה גם במגילה, קרי כאן לא תתגודדו, י"ל לענ"ד דאינו חולק על הירושלמי הנ"ל, אלא שהקושיא היא על עיקר התקנה של אנשי כנה"ג, איך תיקנו לכתחילה דבר הדומה לאגודות אגודות. אבל אחרי שכבר תירצו את יסוד התקנה שאינה דומה לאגודות אגודות. – שפיר י"ל דגם הבבלי ס"ל כסברת הירושלמי הנ"ל דבמגילה ליכא משום ל"ת, דכל אחד עושה כמצותן. – שוב ראיתי בריטב"א יבמות שם (י"ד א') בד"ה והקשו שהביא דברי הירושלמי הנ"ל וכתב שהוא טעם נכון ומוסבר מאד, וי"ל דזהו טעם ר"י ואמוראי שלא חשו למיכרך ממתניתין דמגילה ולא אדכרוה כלל, וריש לקיש סבר דאע"ג דאיכא טעמא לכפרים וכן לעיירות וכן לכרכים, לעשות כל א' לעצמו, אין הטעם הכרחי כל כך, כיון שהדבר ביד אנשי כנה"ג לתקן מוטב שיתקנו זמן א' לכולם עי"ש. מבואר מדבריו ז"ל כמ"ש לפענ"ד דקו' הבבלי היא רק על עיקר התקנה:
ובזה יתיישב היטב קו' הערוך לנר יבמות שם ע"ד התוס' ד"ה כי אמרינן שכתבו דבני הכפרים היו קורים בעירם והקשה ע"ז מהא דאמרינן במגילה (ט' א') בן עיר שהלך לכרך קורא כמקומו ואמאי ליכא בזה משום ל"ת, ותי' דאולי י"ל דמשום א' שעשה שלא כמנהג העיר לא שייך לא תתגודדו דיכול לעשות בצנעה עי"ש, ולענ"ד יש להעיר ע"ז דמי לא עסקינן גם אם יהיו עשרה בני עיר בכרך ועתידים לחזור למקומם שקורים כמקומם, – (וכבר העיר כן הט"א באבני שהם ריש מגילה), – אכן להנ"ל מיושב גם זאת, דבאמת במגילה שכ"א עושה כמצותו ל"ש לא תתגודדו, וכל קו' הש"ס אינה רק על עיקר התקנה, דהו"ל לתקן בגונא שאינו דומה לאגודות אגודות:
ו) ומ"ש עוד בתו"מ (סי' כ"ג) הנ"ל דע"כ גם מה שהוסיפו הוי ככרך עצמו, דאל"כ הו"ל לריב"ל למימר שצריכים לידע בקבלה מקום החומה מימות יהושע, ולא מצינו בגמ' אלא ספיקא איזה עיר היתה מוקפת חומה אבל בודאי מוקפת לא מצינו ספיקא במקום החומה, עכתו"ד, ולענ"ד אי משום זה לא יספיק לנו גם אם נאמר דבהוסיפו על הכרך חשבינן ממקום שהוסיפו, דאכתי קשיא דצריכים לידע מקום החומה במקום שיש חשש שנגרע ונתקטן הכרך ממקום החומה שהי' בימי יהושע שלא יחשבו המיל ממקום הכרך שהוא עתה, אלא ממקום החומה שהי' בימי יהושע, וכמו שהוא לדידן בעיה"ק ירושלים תובב"א דמבואר בב"ב (ע"ה ב') דירושלים קמיתא הוי תלתא פרסי, וע"ש במהרש"א ז"ל בחידושי אגדות דהוו תלתא פרסי על תלתא פרסי, ואין אנו יודעים עד היכן התפשט העיר, וא"כ מדוע לא מצינו בגמ' ספק זה, ואם נאמר דבזמן הגמ' לא הי' בזה ספק, א"כ בכל ספיקא נמינימא הכי:
וגם הנה בתוס' מגילה (ג' ב') בד"ה כרך כתבו דברייתא דממעט מאשר לו חומה פרט לשור איגר, מיירי דידעינן שלא דר אדם שם עד שנגמרו הבתים, הגם דהברייתא נקט סתם:
והנה בתו"מ (סי' כ"ג) הנ"ל כתב וז"ל וגם מסתבר כן שכל המתחברים אפי' מרחק רב וכו', וגם הנראים עמהם ישמחו בשמחתם, וכיוצא בו דנראים, מצינו בזבחים ד' קי"ח, שאכילת קדשים קלים במשכן שילה הי' בכל הרואה, והרחוקים שראו שילה אכלו והקרובים אשר לא ראו לא אכלו וכו' ע"ש – ולפענ"ד זה דבר נכון מאד להסביר בזה שיטות רבותינו הראשונים ז"ל דס"ל בנראה אפי' רחוק ממיל נגרר אחר הכרך:
ז) וראיתי בתו"מ (סי' ט"ז) הנ"ל בתשובת ידי"נ הרב הגאון ר' משה נחמי' כהניו ז"ל שהי' אב"ד חסלוויץ ור"מ פעה"ק, שנסתפק בכרך שהסמוך לו גדול הרבה יותר מהכרך, אם הסמוך נגרר אחרי הכרך דקטן נתלה בגדול ולא גדול בקטן, עי"ש – ולענ"ד מלבד מ"ש בשו"ת משאת משה (בשניות סי' ג') דהטעם דריב"ל הוא משום יקרא דהכרך מטו בה. וכן מסתבר לפענ"ד לדעת הרשב"א ז"ל והריטב"א ז"ל דגם כפר הסמוך לעיר נגרר אחר העיר, דהוא מפני חשיבות העיר שיש בה עשרה בטלנים, דלפ"ז אין הגורם לגרירה הצד הכמות אלא הצד האיכות, דהאינו חשוב נגרר אחר החשוב, ואינו איכפת לנו אם הכרך קטן בכמות, דמ"מ הוא גדול באיכות. – גם בלא זה לפי דברי המאירי ז"ל ריש מגילה וז"ל ויש לפרש כששטח כל אותו כפר נראה עמו להדיא, עכ"ל. ונראה הכונה דמפני שכל עיקר ענין דמוקף חומה תלוי בימי יהושע, דהגם שעתה אין לו חומה הו"ל מוקפין, על כן גם הסמוך והנראה תלוי כפי מה שהי' אז בימי יהושע, ולכן אין אנו יכולים לדון רק על השטח של הסמוך והנראה – נמצא דתו אין נ"מ כלל במה שעתה הכרך קטן מהסמוך, דלא על הנבנה אנו דנין, אלא על השטח של הקרקע, (והשטח ודאי נבטל להכרך):
ומדברי המאירי ז"ל הנ"ל אנו למידים עוד טעם נכון שלא לחשוב עיבור לעיבור במגילה, דאנן אזלינן בתר מה שהי' סמוך ונראה בימי יהושע, ומה לנו אם עתה ע"י העיבורים נעשו סמוך להכרך, דמ"מ מי יודע מה הי' אז בימי יהושע:
ועוד אנו למידין מלשון המאירי ז"ל הנ"ל, לענין הספק שנסתפקו בנראה לכרך שמקצתו נראה ומקצתו אינו נראה, אם נגרר זה אחר הכרך או לא, והרי לפנינו לשון המאירי ז"ל שכתב כששטח כל אותו כפר נראה עמו: