אור ברסלב
ציץ הקודש חלק א ציץ הקדש › סימן נא

ציץ הקודש חלק א· רבי יהושע צבי מיכל שפירא

ציץ הקדש · סימן נא

סימן נ

בפרשת זכור ואם נשים חייבות בה.

א) החינוך (פרשת תצא מצוה תר"ג) כתב וז"ל שנצטוינו לזכור מה שעשה עמלק וכו' ואולי נאמר כי מנהגן של ישראל בפרשת זכור לקרותה בשבת מיוחד בכל שנה ושנה, תורה היא, וכו' ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן בזכרים כי להם לעשות המלחמה ונקמת האויב ולא לנשים, עכ"ל, ובמצוה (תר"ד), וז"ל ובאמת כי גם על כל יחיד מישראל הזכרים מוטל החיוב להרגם ולאבדם מן העולם אם יש כח בידם עכ"ל, ובמנחת חינוך שם תמה מסוגיא דסוטה מ"ד ב') דבמלחמת מצוה יוצא חתן מחדרו וכלה מחופתה וכן פסק הרמב"ם ז"ל (פ"ז מה' מלכים ה"ד). ורב אחד מידידי נ"י אמר לי שבס' מראה הגדול מדבר בעינן זה וראיתי שם בדרוש ג' לפרשת זכור שעמד ג"כ ע"ד החינוך הנ"ל, והעיר בזה די"ל דהגם דבמלחמת ציבור במלחמת מצוה גם האשה מחוייבת, מ"מ זהו רק בהצטרפות אנשים אבל הן לבדן אינן מחיייבות לעשות מלחמה לפי דלאו בנות מלחמה נינהו, ע"ש:

והנה לפי הערה זו אפשר לומר דס"ל להחינוך דמצות זכירת עמלק הוא רק במי שמצווה לעשות מלחמה כשהוא לבדו, אבל באשה דלבדה אינה מחויבת לעשות מלחמה אינה מצווית בזכירה, והי' מדוקדק בזה דברי החינוך דבמצות תרי"ג זכירת עמלק כתב דמצוה זו דזכירה נוהגת בזכרים ולא בנשים ובמצות מחית עמלק לא כתב דאינה נוהגת בנשים רק כתב דעל כל יחיד מישראל הזכרים מוטל החיוב להרגם, ולהנ"ל הדברים מכוונים היטב דבאמת במצות מחית עמלק גם נשים מצוות ע"ז, אלא מפני שאין חיובן ביחיד כ"א במלחמת ציבור, והזכרים מחוייבים גם ביחיד, כתב רק דכל יחיד מישראל הזכרים מוטל עליו החיוב לאבדם ולהרגם, ולא סיים דאינו נוהג בנשים, – ואפי' אם נימא דדין מלחמת עמלק הוא דין אחד עם מלחמת ז' עממין, ובמלחמת ז' עממין מבואר בחינוך (מצוה תכ"ה) דנוהגת בזכרים ונקבות, ובמצוה תקנ"ח בלאו דלא תחי' כל נשמה כתב דכל שימצא מהם חייב לאבדם ולא הזכיר בזה הזכרים, משמע דגם לענין יחידות אינן מחולקות נשים מזכרים, מ"מ י"ל דעכ"פ אינן מחוייבות בלא הצטרפות אנשים, או עם בעלה עכ"פ וזהו מה שחידש במצוה תר"ד דאנשים הזכרים מצווים גם ביחיד בלי שום הצטרפות והאשה גם אם היא מצווית אפי' ביחיד בעיא עכ"פ הצטרפות אנשים עמהן לפי שהן לאו בנות מלחמה, וכיון שאין המלחמה תלוי בהן עצמן לבדן, ס"ל להחינוך דאינן בכלל מצות זכירה:

ב) הן אמנם דבספר מראה הגדול הנ"ל רוצה להשוות דעת החינוך ז"ל הנ"ל עם דעת הרמב"ם ז"ל דס"ל דגם נשים מצוות במצות זכירה, מדלא הזכיר במ"ע דזכירת עמלק ולהכרית זרעו (מצוה קפ"ח קפ"ט) דאין הנשים חייבות בזה, וכבר כלל לנו הרמב"ם ז"ל בספר המצות (סוף שורש י"ד) וז"ל ובעת זכרי ג"כ המצות אשר לא יתחייבו לנשים עשה ול"ת אומר וזאת אין הנשים חייבות בהם וידוע שאין הנשים דנות ולא מעידות ולא מקריבות קרבן בידיהן ולא נלחמות במלחמת הרשות וכו' עכ"ל. הרי דמצות שלא הזכיר פטורן של נשים בהם הנן חייבות, – ולפ"ז רוצה לומר בספר הנ"ל דגם החינוך ז"ל מודה בזה דגם נשים מצוות במצות זכירה, רק שאין חיוב מלחמה עליהן כ"א בהצטרפות אנשים ע"ש היטב ולפ"ז גם להחינוך ז"ל מצוות נשים בפרשת זכור בציבור משום דשייכות עכ"פ במלחמת ציבור:

ולפ"ז הי' אפשר ג"כ לדון במה שאמרו לי בשם אדמו"ר גאון ישראל וקדושו בעל הזית רענן ותפארת ירושלים זצוק"ל, שהוכיח מדברי הרא"ש ז"ל (פ"ז דברכות סי' כ') שרצה לפרש דר"א שיחרר עבדו כדי להשלים עשרה לפרשת זכור דס"ל להרא"ש ז"ל דנשים פטורות מפרשת זכור ולכן הוצרך לשחררו דאם נשים חייבות גם עבד חייב, ולמה הי' צריך לשחררו, ע"כ מה ששמעתי בשם רבינו זצוק"ל – אולם להנ"ל הי' אפשר לומר דכיון ששונה חיובן של הנשים במלחמה מחיובם של האנשים שהנשים אינן מחוייבות רק בהצטרפות אנשים, על כן גם במצות זכירה שונה חיובן מחיובם של האנשים שהנשים אינן מחוייבות רק בשמיעה מן האנשים, ואם בעי עשרה בעינן שישמעו מעשרה אנשים שחייבים בקריאה, מה"ט גם עבד אינו עולה למנין עשרה כ"ז שלא נשתחרר ומה"ט הוצרך לשחררו:

אולם הגם שחובה עלינו להשוות דברי הפוסקים ז"ל בכל מה דאפשר אין דברי החינוך ז"ל סובל למימר הכי, דהא כתב שם שמנהג הקריאה בציבור שלפני פורים תורה היא וסיים אח"כ דאינו נוהג בנשים מבואר דקאי גם על שקורין בציבור וכן מה שכתב עוד שם החינוך, וז"ל ועובר על זה ולא זכר וקרא בפיו מעולם מה שעשה עמלק לישראל בטל עשה זו וגם עבר על לאו זה דלא תשכח עכ״ל משמע בפשטא דגם זה קאי רק על אנשים אבל נשים בכל גווני פטורים גם אם לא קראו מעולם:

ג) ובעיקר דברי הרא"ש ז"ל הנ"ל מ"ש דלא מסתבר לי' למימר שר"א שחררו משום שהי' צריך לו עשרה מדאורייתא כגון לקרוא פרשת זכור שהוא מן התורה דמשמע מזה דס"ל דקריאת פרשת זכור בעשרה ובספר הוא מן התורה, צ"ע מנ"ל הא מקרא לא ידעינן רק דזכור בפה ומנ"ל שצריך ספר ועשרה, – וגם מדכתב הרא"ש ז"ל שהי' ראוי שמצות קריאה זו ידחה לעשה דלעולם בהם תעבודו נראה דס"ל דגם יום הקריאה שנוהגים לקרוא בשבת לפני פורים הוא מן התורה, דאלת"ה מדוע ידחה זה את העשה דלעולם בהם תעבודו דאם אין לו לפניו עתה עשרה שיקרא עמהם יקרא לעת אחר, בעת שיזדמנו לו עשרה בני חורין. וגם למה לא יצאו מקודם שבודאי נזדמנו לו פעמים עשרה, אלא על כרחך דס"ל להרא"ש ז"ל שגם חיוב זה לקרוא בשבת זה הוא מן התורה, ואינו מובן מנ"ל הא, דבפשטא נראה דמה"ת כל אימת דבעי קורא:

וראיתי בס' דרכי הים (דרוש י' לפרשת זכור) שתמה בהיפך על שיטת הרמב"ם ז"ל שלא הזכיר במ"ע דזכור דבעינן ספר ועשרה, וגם הרמב"ן ז"ל על התורה (פ' תצא) כתב בהדיא דקריאת פרשת זכור אינו מן התורה, דהא בסוגיא דמגילה (י"ח א') יליף זכירה זכירה מכתוב זאת זכרון בספר דבמגילה בעינן ספר מבואר מזה על כרחך דזכירה זו דעמלק בעי ג"כ ספר ע"ש, – אולם באמת נראה דס"ל להרמב"ם ז"ל והרמב"ן ז"ל דגזירה שוה זו דזכירה זכירה אינה גז"ש גמורה דאין אדם דן גז"ש מעצמו אא"כ קיבל מרבו עד הללממ"ס, ועל כן רק לענין מגילה דאינו דברי תורה ממש יש ללמוד גם בגז"ש כזו להסמיך זה אקרא דנזכרים אבל לענין הציווי לדורות דזכור את אשר עשה לך עעלק הנאמר בפרשת תצא אין ללמוד מכתוב זאת זכרון בספר הנאמר לשעתו בפרשת בשלח, ואין מזה הוכחה דמ"ע דזכור בעי ספר, ואדרבה ראיתי בספר מערכי לב להגאון בעהמ"ח חקרי לב ז"ל (ח"א דרוש מ"ז) דקשיא לי' בהיפך ע"ד הפוסקים ז"ל דגם פרשת זכור בעי ספר דהא בסוגיא דמגילה הנ"ל יליף גז"ש דזכירה זכירה דמגילה אינה נקראת בע"פ מקרא דכתוב זאת זכרון בספר הנאמר בפרשת בשלח ולא ידעינן מזה כ"א למגילה אבל פרשת זכור מנין ע"ש]:

וקצת הי' אפשר לומר בדברי הרא"ש ז"ל דגם הוא מודה דא"צ עשרה וספר מן התורה, רק דכללות דבריו ז"ל הנ"ל שם הוא רק להוכיח דעשה דרבים אפי' אם אינה אלא דרבנן ואין לה עיקר מן התורה דוחה לעשה של תורה מדשחרר ר"א את עבדו כדי לשמוע קדיש וברכו ועל זה כתב דלא מסתבר למימר דמיירי בפ' זכור ולא יהי' מזה ראי' רק לעשה דרבים שיש לו עכ"פ עיקר בדברי תורה דעיקר הזכירה הוא מן התורה, והגם דלשון הרא"ש ז"ל דמיירי בעשרה דאורייתא לא משמע הכי, מ"מ הנה בתוספי הרא"ש ז"ל הנדפס מחדש בספר ברכה משולשת כתוב שם דלא מסתבר לומר דמיירי בעשה דאורייתא (וחילוף זה מעשה לעשרה הוא חילוף קל):

גם יש מקום לומר לפי לשון תוספי הרא"ש ז"ל הנ"ל (ריש פ"ב דברכות) בד"ה כל התורה, וז"ל וקשה דלא אשכחן שתהא קריאת התורה מן התורה מיהו אפשר שיש קריאה שהוא מן התורה כגון פרשת זכור ופרשת פרה אדומה וכיוצא בהן עכ"ל (ועי' שם בתוס' ר"י החסיד ז"ל שכתב ג"כ וז"ל אך יכול להיות שהוא מה"ת כגון פרשת זכור ופ' פרה אדומה וכיוצא בהן עכ"ל] נראה מלשונו זה שספוקי מספקא לי' אם הקריאה בספר תורה הוא מן התורה או לא, לפ"ז י"ל דגם כונת הרא"ש ז"ל פ"ז דברכות הנ"ל הוא על דרך זה, דאם הי' מסתבר למימר דר"א שחרר עבדו משום פרשת זכור היינו דנים מזה שהקריאה הוא מה"ת, אבל כיון דלא מסתבר למימר הכי ומוכח דשרי לשחרר עבד גם משום מצוה דרבים שאינה אלא מדרבנן, תו לא מוכח דמה דבעי פרשת זכור בס"ת הוא מה"ת, – אך יש לומר דלשון אפשר שכתב בתוספי הרא"ש הנ"ל לאו משום דמספ"ל לענין פרשת זכור אלא משום שאר פרשיות נקט זה:

העולה מזה לענין נשים בפרשת זכור לחייבן שישמעו את הקריאה דזכור מספר תורה דוקא בעשרה, יש לצדד טובא, חדא מה שנתבאר בעזה"י בדעת החינוך ז"ל דנשים אינן מצוות בזכירה כלל, ועוד דבענין קריאה בס"ת גם לענין אנשים מבואר דעת הרמב"ן ז"ל הנ"ל וכן מבואר דעת הרשב"א ז"ל ברכות (י"ג א') דליכא כלל חיוב קריאה בס"ת מה"ת, וגם בדברי הרא"ש ז"ל י"ל דספוקי מספ"ל:

ד) והנה בחינוך (פרשת בהר מצוה ש"ל) לענין למנות שני שמיטה כתב וז"ל ואם תשאל למה חיבונו ז"ל למנות השנים שבע מדכתיב וספרת לך ולא ראינו מעולם שימנה הזב ימי ספורו ולא הזבה ימי ספירתה אע"פ שכתוב בהם וספרה לו, זולתי שחייבים שיתנז לב על הימים ולא שיתחייבו למנותם בפה ולברך על ענינם, תשובת ד"ז מה שהקדמתי לך בראש ספרי כי כל ענין התורה תלוי בפירוש המקובל וכו' וכעין ענין זה מצאנו בתורה בלשון זכירה דכתיב בענין עמלק זכירה וע"ד מרים זכירה וכתיב ג"כ זכירה בענין יצ"מ, ועל זכירת מצרים באתנו הקבלה לעשותה בפה כמשארז"ל בברכות אמת ויציב דאורייתא ושאר הזכירות די לנו בהם בזכירת הלב לבדו עכ"ל, והוא תמוה מאד דהא גם בזכירת עמלק דרשינן בספרי ובמגילה (י"ח א') הנ"ל דבעינן בפה דוקא ולא סגי בלב, והחינוך עצמו פ' תצא הביא זה דבעינן בפה וגם בס"ת וכבר עמד בזה בס' דרכי חיים הנ"ל (דרוש ה'), ותירץ ע"ז דהכונה של החינוך הוא דאם לא הי' כתיב לא תשכח היינו מפרשים זכור בלב גם בזכירת עמלק:

ולענ"ד נראה לפמ"ש החינוך עצמו בפרשת תצא הנ"ל דרק אם זכר פעם אחת בחייו יוצא, לפ"ז י"ל דגם עתה עיקר מצות זכור הוא בלב רק דאילו לא הלא תשכח הו"א דהכל הוא בלב, קמ"ל דבעי עכ"פ פעם אחת שיזכור בפה, ונ"מ מזה דגם בתר דמרבינן זכירה בפה מקיימין מ"ע דזכור גם ע"י זכירת הלב בלבד, (לא רק את הל"ת דלא תשכח כ"א גם העשה דזכירה, אלא שמתנאי מ"ע דזכור להזכיר פעם אחת גם בפה):

תוכן העניינים

ציץ הקודש חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה