אור ברסלב
ציץ הקודש חלק א ציץ הקדש › סימן נ

ציץ הקודש חלק א· רבי יהושע צבי מיכל שפירא

ציץ הקדש · סימן נ

סימן מט

לכבוד ידידי הרב הג' וכו' וכו' מוהר"ר יצחק מקראהל (נ"י) [ז״ל]

א) אשר עמד כבודו ע"ד הט"ז או"ח (סי' תרע"ג סק"ט) שחולק על התה"ד וס"ל דאם נכבה הנר חנוכה קודם קבלות שבת זקוק לה, מדברי התוס' ישינים שבת (כ"א ב') שהקשו דאי הוי אמר אין מדליקין סתם הו"א דקאי רק על שבת, ותירצו דא"כ יאמר בפי' מותר להשתמש לאורה, ולדברי הט"ז הנ"ל אכתי קשה דאי אמר סתם אין מדליקין הו"א דקאי רק על שבת דמסתמא מדליק קודם הזמן וקודם קבלת שבת, (ול"ש לומר דהו"ל למינקט מותר להשתמש לאורה דלפי ד' הט"ז הנ"ל לאו משום ההיתר דהשתמשות לאורה לחוד אין מדליקין בשבת, אלא גם מפני דאז זקוק לה), ולהכי נקט בין בחול בין בשבת לאשמיעינן דזקוק לה גם בחול, – נלענ"ד דלא קשה, דאם נתבונן אינו דומה לא לנידון התוס' ולא לנידון התוס' ישינים דהתוס', כתבו דמדאמר בין בחול בין בשבת ע"כ אשמיעינן עוד טעם לשבת מה דליכא בחול והיינו דבשבת ישנו עוד טעם שלא להדליק בשמנים פסולים, משום דמותר להשתמש לאורה, והתוס' ישינים הקשו על זה שפיר דמנ"ל זאת דהא י"ל דאי הוי נקט בסתם, ס"ד דרק בשבת אסור ובחול מותר, להכי נקט בין בחול לאשמיעינן דגם בחול אסור, נמצא דהלשון דנקט מפיק מהטעות שהי' אפשר לטעות אם לא הוי נקיט הכי, אבל לענין הדלקת לפני הזמן לא שייך למימר דנקט בין בחול לאפוקי שלא נימא דאין מדליקין דקאמר קאי רק על שבת ומשום דמדליק אז לפני קבלת שבת, זקוק לה, דהא גם בחול אם מדליק לפני הזמן הכי הוא דזקוק לה, ואם הוי בעי לאפוקי מטעות זה, לומר דלאו דוקא במדליק לפני הזמן זקוק הוא לה, אלא אפי' בתוך הזמן כבתה זקוק לה, הו"ל למימר אין מדליקין אפי' בזמנו דזהו עיקר יסוד הטעות מה דהי' אפשר לטעות, אבל בחילוק בין שבת לחול לא הוי טעינן כלל רק משום דבשבת מדליקין קודם:

והנה בשו"ת בית אפרים (או"ח סי' ס"ג) תמה השואל ע"ד הט"ז הנ"ל דבנכבה קודם ק"ש זקוק לה דא"כ הדק"ל אמאי מדליקין בהם בשבת שמא תכבה קודם קבלת שבת, ולפענ"ד נראה דהא מבואר בסוגיא שם בשבת (כ"א ב') מצותה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק, מאי לאו דאי כבתה הדר מדליק לה, ודחי הש"ס שם, ומשמע בפשוט דעכ"פ למ"ד כבתה זקוק לה נשאר הס"ד דהש"ס דבזה הזמן הדר מדליק לה ולא אח"כ – והנה מבואר בדברי רש"י ז"ל בטעמא דמ"ד דמשום דכבתה זקוק לה אין מדליקין בשו"פ פסולים דילמא פשע ולא מתקן לה, לפ"ז י"ל דרק משום חשש פשיעה כזו, דכל רגע ורגע שמתעצל להדליק מבטל בזה מצות נר חנוכה משום שזה הזמן צריך להיות דלוק ואין לו תשלומין בזמן שאח"כ, וגם יש לחוש שמא יכבה בסוף הזמן והוא יהי' סבור שכבר כלה רגל מן השוק, וימנע מלחזור ולהדליקה, וי"ל דוקא משום חשש פשיעה קרובה כזו, חששו חכמים להדליק בשמנים פסולים, משא"כ לדידן דס"ל כבתה אין זקוק לה, אפי' אם נימא דאם כבתה קודם קבלת שבת צריך לחזור ולהדליקה, אין החשש גדול דדילמא פשע ולא מתקן לה כ"כ, דגם אם יתעצל איזה רגע כיון שעכ"פ מדליק קודם קבלת שבת אינו מפסיד מאומה וגם ל"ש בזה החשש שיטעה בסוף הזמן וידמה שכבר עבר הזמן, אפשר דאין לנו לדמות חששות מעצמינו ומדליקין ע"ש בשמנים פסולים, הגם דזקוק לה קודם קבלת שבת:

וראיתי בשו"ת כתב סופר (או"ח סי' קל"א) שכתב דרב הונא דאמר כבתה זקוק לה, לא מיירי, רק בשמנים ופתילות, גרועים, אבל בשו"פ טובים גם לדידי' אינו זקוק לה - ולפענ"ד השפלה, יש לדון בזה מסוגית הש"ס הנ"ל דמפרש הא' דמצותה משתשקע החמה וכו' דאי כבתה הדר מדליק, וכפי מה שכתבנו נהי דהש"ס תי' על זה מ"מ זהו רק לר' זירא אמר רב, אבל לרב הונא ס"ל דהאמת הוא כן כפי מה דס"ד מעיקרא, דנקט שיעור זה, דהדר מדליק, והרי שם אינו נזכר דמיירי רק בשו"פ שאין מדליקין בהם בשבת, ואפ"ה קאמר דאם כבתה זקוק לה, וגם מלבד זה מפשטות הלשון דכבתה זקוק לה, משמע דיש פעמים שזקוק לה לחזור ולהדליקנה, ולדברי הכתב סופר הנ"ל, לא יש בשום פעם שיהי' זקוק לה דאי בשמנים פסולים אסור להדליק ובשמנים כשרים אינו זקוק לה, אלא על כרחך דגם בשמנים כשרים לר"ה אם כבתה זקוק לה:

ב) ובעיקר קו' התוס' ישינים הנ"ל וכן הקשה במהרש"א ז"ל שם, דאם הוי נקט אין מדליקין סתם, הו"א דקאי רק על שבת משום שמא יטה, חשבתי בזה לפענ"ד עפ"י מה שנבאר הנ"מ לדינא מקו' התוס' שהקשו מנ"ל דלר"ה מותר להשתמש לאורה, דילמא גם בשבת הטעם דאין מדליקין כמו בחול משום דכבתה זקוק לה, דהנ"מ בזה הוא, דלטעם דכבתה זקוק לה, אם אין לו שמן אחר מותר משא"כ לטעם דשמה יטה דאסור גם אם אין לו שמן אחר, ועוד נ"מ אם נשבע שלא יהנה משמן זה הנאה אחרת חוץ מהמצוה דליכא עוד חשש דשמא יטה כיון דלא משתמש לאורה או אם יסגור במנעול ויתן המפתח ביד אחר דג"כ ליכא חשש הטיי', דלהטעם דשמא יטה בלחוד, יהי' מותר להדליק ממנו נ"ח בשבת, משא"כ לטעם דכבתה זקוק לה אסור בכל גוני, ולפ"ז י"ל דקו' התוס' הוא כך דמסתמא מדנקט שבת דומיא דחול דכמו בחול אינו אסור רק אם יכול למצוא שמן אחר, ה"נ בשבת, ועל כן הקשו דמנ"ל לחדש דמותר להשתמש לאורה ואיכא איסור בשבת טפי מבחול דגם אם אין לו שמן אחר אסור להדליק בהם בשבת נימא דאסור להשתמש לאורה ויהי' דומיא דחול, דאם אין לו שמן אחר מותר, ולזה תירצו שפיר דאם נימא כן למה נקט בין בחול בין בשבת, הו"ל למנקט בסתם, ע"כ דיש טעם בשבת מלבד הטעם דבחול:

מעתה מיושב קו' הת"י והמהרש"א ז"ל הנ"ל, דליכא למימר דקאי רק על שבת, דאם הוי נקט בסתם אין מדליקין, נאמר דקאי על שבת, בודאי היינו אומרים דבכל גוני אסור מדלא חילק כלום בדין זה, וא"כ ממילא נשמע דכבתה זקוק לה דאילו מטעם שמא יטה בלחוד, הו"ל לחלק דבמקום דליכא חשש דשמא יטה כנ"ל, שרי, וא"כ ממילא מוכח דגם בחול אסור, (נמצא דעתה דנקט בין בחול בין בשבת ממ"נ מוכח דיש טעם מיוחד לשבת, מלבד הטעם דכבתה זקוק לה, ונהי דגם אם הי' נקט בסתם הי' מוכח זה כנ"ל, מ"מ אם הי' נקט בסתם הי' מקום לטעות דקאי רק אחול להכי נקט בהדיא בין בחול בין בשבת. ועכ"פ אין כאן קושיא ע"ד התוס' דאם הוי נקט בסתם הוי אמרינן דקאי רק אשבת דבאמת אם הוי נקט בסתם ג"כ הי' מוכח דינא דחול):

ג) ומה שעמד מע"כ ע"ד התוס' הנ"ל שכתבו דרב דאמר מדליקין בין בחול בין בשבת, לא הוי מצי למימר מדליקין סתם דה"א דוקא בחול, אבל בשבת אין מדליקין שמא יטה דבסתמא לא הייתי אומר ששום אדם יחמיר לאסור להשתמש לאורה עי"ש, ותמה מע"כ, דמדוע לא אמרו התוס' דאי הוי נקט רב מדליקין בסתם, הו"א דבשבת אסור שמא יכבה קודם קבלות שבת. – י"ל לפענ"ד דס"ל להתוס' דאי הוי ס"ד לחוש שמא יכבה קודם ק"ש. גם עתה דקאמר בין בחול בין בשבת, אינו מוכח דלא חיישינן לזה. די"ל דבאמת צריכים להדליק ע"ש, סמוך לקבלת שבת, ואם אינו מקבל שבת מיד אה"נ דאסור, וגם י"ל בלא זה, דזה נשמע ממה דאמר מדליקין בהם בחול דנראה דאין חילוק בין שמנים אלו לשמנים טובים, דמדליק מפלג המנחה ולמעלה, רק דצריך ליתן שמן כשיעור שיהי' דלוק עד סוף הזמן וא"כ מוכח ממילא דלא חיישינן שמא יכבה קודם התחלות הזמן ואין חילוק בין חול לשבת, ולפמש"ל (באות א') בישוב קו' הבית אפרים י"ל עוד דס"ל להתוס' דזהו פשוט דלא חיישינן לפשיעה דישכח להדליק אם תכבה קודם קבלות שבת משום דלא שייכי כ"כ בזה כל אלו החששות שבתוך הזמן:

ד) בקו' התוס' שבת (כ"א א') ד"ה ומותר הנ"ל שהקשו מנ"ל דס"ל מותר להשתמש לאורה הא י"ל גם בשבת הטעם דזקוק לה, אמר לי ידי"נ הרב הגא' ר' ישראל יעקב הלוי (שליט"א) [ז"ל], בשם חותנו מרן אדמו"ר גאון ישראל וקדושו זצוק"ל, בעל הזית רענן ותפארת ירושלים, שתרץ על זה. דהנה יש לדייק בלישנא דרב הונא דקאמר פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת אין מדליקין בהן בחול, דמה האי שאמרו חכמים דקאמר, ומוכח מזה דהא מה דאסר מן התורה והיינו איסורי הנאה מדליקין בהם בחנוכה מטעם דמצות לאו ליהנות ניתנו, ולכאורה קשה דהא משתרשי לי' כסוגיא דחולין (קל"א, א'), אלא דזה תלוי אם מותר להשתמש לאורה או לא דאם מותר להשתמש לאורה לא משתרשי לי' כלל דהרי אם הי' מדליקב שמן אחר הי' משתמש לאורו ואין לו הנאה מאיסורי הנאה, זולת המצוה, דבזה אינו משתמש לאורו ומצות לאו ליהנות ניתנו, אבל אם אסור להשתמש לאורה הוי שפיר משתרשי לי' דבכל שמן שיקנה יהי' אסור להשתמש לאורה, מעתה מיושב קו' התוס' דשפיר מוכח מרב הונא דמותר להשתמש לאורה דאל"כ מאי זה דקאמר שמנים שאמרו חכמים, הא אם אסור להשתמש לאורה, גם באסה"נ דאורייתא אין מדליקין כנ"ל, עכד"ק של רבינו זצוק"ל:

ואמרתי לו, דלענ"ד חסרים עדיין דברים מד"ק של רבינו זצוק"ל, דאיך נוכל לומר דנקט ר"ה בלשונו שאמרו חכמים לאפוקי א"ה דמה"ת, דאם כן גם בדרבנן כגון איסורי הנאה דרבנן כגון שמן שרפה של תרומת פירות או שאר א"ה דרבנן צריך להיות דתלוי באם מותר להשתמש או לא דאם מותר להשתמש לאורה פשיטא דגם בדידהו מדליקין, לפ"ז לר"ה דאמר מותר להשתמש לאורה אין חילוק בזה בין דאורייתא לדרבנן, אם לא דנדחוק עצמנו דלשון שאמרו חכמים דקאמר רב הונא, כונתו על מה שאין להם עיקר בתורה, אבל א"ה דרבנן עכ"פ יש לו עיקר בתורה:

תוכן העניינים

ציץ הקודש חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה