אור ברסלב
ציץ הקודש חלק א ציץ הקדש › סימן מז

ציץ הקודש חלק א· רבי יהושע צבי מיכל שפירא

ציץ הקדש · סימן מז

סימן מו

ראיתי בבכורי יעקב (ה' סוכה סי' תרנ"ח ס"ק א') שהעיר דבעיר קדשנו ירושלים, גם בזה"ז מצות לולב כל שבעה מן התורה, ועל כן כל מה שפסול בכל מקום ביום ראשון פסול בירושלים כל שבעה.

ותמצית דבריו ז"ל הוא, דלפי דברי הרמב"ם ז"ל בפי' המשניות פ"ג דסוכה על מתני' בראשונה הי' לולב ניטל במקדש שבעה, ובמדינה יום א' דמדינה היינו כל העיירות שבארץ ישראל מלבד ירושלים, מבואר דירושלים יש לה דין מקדש, וגם בירושלמי (פ"ג דסוכה הלכה י"א ופ"ד דר"ה הלכה ג') איתא דושמחתם לפני ד' שבעת ימים קאי על ירושלים [ובקרבן עדה שם וז"ל אפי' בירושלים לפני ד' הוא שבמעשר שני כתיב וכו' לפני ד' וכו' והיינו בירושלים עכ"ל], וכבר כתב המ"א (סי' תקס"א) שרוב הפוסקים הסכימו עם הרמב"ם ז"ל דלענין קדושת המקדש וירושלים נקטינן דקידשה לעתיד לבא, וא"כ גם בזה"ז הוי לפני ד' ונוהג מצות לולב בירושלים גם עתה מן התורה וכל הפסולים שפוסלים ביום א' פוסלים בירושלים כל הימים, – ואין לומר דאחרי דמסקינן במכות (י"ט א') דאיתקש מעשר שני לבכור דאין מעלין בזה"ז לירושלים לאוכלו בלא פדיון, ולפני ד' היינו בזמן דאיכא מזבח, ילפינן גם לולב מיני' או מבכור או מביכורים, די"ל מה להנך שכן טעונין הבאת מקום ושאינם נוהגים בטמאים, עכתו"ד ז"ל, וע' בהגהות אמרי ברוך על ס' טורי אבן ר"ה (ל' א') שגם הוא נתעורר לזה, ובתוך דבריו ז"ל כתב וז"ל ובמסקנת הגמ' במס' מכות י"ט, נשמע דלמ"ד קידשה לעתיד לבא אי לאו דאתי מהקישא דמע"ש לבכור הוי אמרינן דמע"ש נאכל בירושלים אף בזה"ז, הגם דכתיב גבי' לפני ד' וכו', הרי דלהך מ"ד שייך גם עתה בה לומר לפני ד' ואמאי לא נימא כן גם בלולב, עש"ה:

ולענ"ד השפלה, נראה לצדד קצת בזה, לפי המבואר מדברי רש"י ז"ל במכות שם בד"ה אי קסבר וז"ל קסבר קדושה ראשונה של בית קדשה לעתיד לבא וכו' וקא מבעי לי' מי קרינן בי' השתא בלא חומה לפני ד' ע"ש, הרי דעכ"פ בס"ד הי' צד לומר דגם למ"ד קדשה לעתיד לבא לא קרינן לפני ד' רק בזמן דאיכא חומה, לפ"ז י"ל דגם במסקנא דילפינן מבכור אין הכונה דבעלמא קרינן לפני ד' אף בזה"ז, ובכור ומע"ש שאני דאינו אלא גזיה"כ, אלא דמהיקש דבכור אנו ילפינן דאין נקרא לפני ד' רק בזמן דאיכא בית או מזבח לדעת הרמב"ם ז"ל כמבואר מדבריו ז"ל (פ"ו מה' בית הבחירה ה' ט"ו)– ומה"ט לא הזכיר הרמב"ם ז"ל בה' לולב דבזמן הזה יהי' נטילת לולב כל ז' מן התורה בירושלים, [והגם דבערוך לנר סוכה (מ"א) כתב דסמך על מה שכתב בה' שופר, מ"מ בהגהות אמרי ברוך הנ"ל חשב זה לראי', דגם להרמב"ם ז"ל אינו מה"ת כל שבעה ונקט דבריו רק בדרך קי'), משום דהשתא דכבר ידענו מההיקש דגבי בכור ילפינן לכל דוכתי דבזה"ז אינו נקרא לפני ד':

תדע, דהא כעין סוגיא דמכות הנ"ל, איתא ג"כ לענין אחר בתמורה (כ"א ב'), בן עזאי אומר יכול מעלה את מעשר שני ויאכלנו בכל הרואה ודין הוא וכו' ת"ל ואכלת לפני ד' אלקיך מעשר דגנך ותרושך ויצהרך ובכורות בקרך וצאנך מקיש מעשר לבכור מה בכור אינו נאכל אלא לפנים מן החומה אף מעשר אינו נאכל אלא לפנים מן החומה, ופריך שם מאי קשיא לי' דקאמרת יכול, אמרת הואיל ותנן אין בין שילה לירושלים אלא שבשילה אוכלין קדשים קלים ומעשר שני בכל הרואה, וכו' מהו דתימא בירושלים ליתי מע"ש בכל הרואה קמ"ל ע"ש, הרי דבלא הקישא דבכור הו"א דלפני ד' היינו בכל הרואה, – מעתה אם נימא דגם עתה אחרי דידעינן מהקישא דבכור נקטינן דאינו אלא גזיה"כ בבכור ומע"ש, נימא גם בלולב שנוהג חיובו מן התורה כל שבעה, בכל הרואה, וזה לא מצינו גם בזמן הבית אף לדעת הרמב"ם ז"ל, אלא ע"כ דעתה דכבר איכא הקישא נקטינן דגלי קרא דלפני ד' אינו אלא בירושלים, ולא בכל הרואה, וה"ה לענין זה שבזה"ז לא נקרא לפני ד', גם למ"ד קדשה לעתיד לבא, – ולפ"ז גם מ"ש הקרבן עדה הנ"ל דהגבול דלפני ד' שבלולב הוא כמו הלפני ד' דבמע"ש, ג"כ הכונה לפי הדין דמע"ש בתר ההיקש דבכור, ובזמן שהי' בית או מזבח הי' החיוב בירושלים כל שבעה מן התורה:

ועכ"פ גם אם נימא דבמסקנא לא ידעינן מע"ש רק מהקישא דבכור, וא"א לנו למילף לכל דוכתי דכתיב לפני ד', מ"מ מידי ספיקא לא נפקא, דהא חזינן לפי פי' רש"י ז"ל הנ"ל, דגם במע"ש הי' צד לומר דבזה"ז אינו נקרא לפני ד', נהי דהש"ס דחי דהתם משום הקישא לבכור, מ"מ אכתי הספק במקומו בשאר דוכתי, ולפמ"ש הביכורי יעקב הנ"ל דלפ"ד הרדב"ז ז"ל (ח"ב סי' תרל"ג) דשכונת היהודים אינו בתוך ירושלים המקודש אלא בתוך ציון, י"ל דנטילת לולב בשכונת היהודים ובביהכנ"ס שם אינו רק מדרבנן, דהו"ל כעין ס"ס, שמא הלכה כהראב"ד דעתה בטלה קדושת ירושלים, ושמא מקום זה לא נתקדש, ע"ש, י"ל דגם בנ"ד יש ס"ס:

והנה מה דלא נקט בבכורי יעקב הנ"ל הס"ס אולי הדין כשיטת רש"י ז"ל דמקדש הוא בית המקדש לבד ולא ירושלים, נראה פשוט דהוא מפני דברי הירושלמי ר"ה (פ"ד ה"ג) וסוכה (פ"ג הי"א) הנ"ל דקאמר להדיא דושמחתם קאי על ירושלים, – ולענ"ד אפ"ל קצת, לפי שיטת רש"י ז"ל, דכונת הירושלמי הוא, דמצוה זו ליטול הלולב כל שבעה במקדש מוטלת על יושבי ירושלים הסמוכים לו לבא בבית המקדש ולטול שם את הלולב:

תוכן העניינים

ציץ הקודש חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה