אור ברסלב
ציץ הקודש חלק א ציץ הקדש › סימן מד

ציץ הקודש חלק א· רבי יהושע צבי מיכל שפירא

ציץ הקדש · סימן מד

סימן מג

מענין קידוש החדש.

א) ע"ד הקו' בר"ה ריש פרק ראוהו ב"ד וכ"ה ב', דילפינן קידוש החדש בשלשה, דהא אין לך מומחה לרבים בישראל יותר ממשה רבינו וקאמר ליה הקב"ה עד דאיכא אהרן בהדך ואין ב"ד שקול ע"כ דצריך בשלשה, ע"ש, דאחרי דבעינן ב"ד בקה"ח איך כשר בזה שני אחים. והלא בהדיא אמרי' בסנהדרין (ל"ו א') דבקידוש החדש אב ובנו וכו', אין מונין להן אלא אחד, ואפי' לשיטות הרמב"ם ז"ל (פרק י"א מה' סנהדרין ה"ז ע"ש במפרשי הרמב"ם) דגריס בדיני ממונות האב ובנו וכו' נמנין לשנים לחושבם שני סברות בשעת המו"מ והתחלות דין, זהו רק משום דבד"מ מדאורייתא חד נמי כשר הקילו בזה. אבל עדות קידוש החדש חשיב שם עם דיני נפשות דגם בכה"ג פסל אב ובנו ואינם רק כאחד:

בפשיטות מסתבר דמה דקאמר הש"ס עד דאיכא אהרן בהדך היינו כדאמרינן לעיל (כ"ב א') דפליגי ר"ש ורבנן בעדות ראי' אם קרובים מצטרפים לזה, דר"ש ס"ל החדש הזה לכם עדות זו תהא כשרה בכם ורבנן ס"ל עדות זו תהא מסורה לכם. ופי' רש"י ז"ל לחשובי הדור אני מוסר שיקבלו העדות ויקדשו החדש ולא להכשיר קרובים בא. וה"נ הכונה גם לענין ב"ד הדיינים של קידוש החדש דעד אהרן בהדך היינו כיוצא בו דאהרן כלומר מומחה, אבל לא דשרי להצטרף עם משה יחד בקה"ת:

אולם מדברי הירושלמי ר"ה שם (פ"ק ה"ו) דקאמר טעמא דר"ש כתחילתה, ופי' הק"ע דר"ש דמכשיר קרובים בתחילתה כמו שהי' עדות החדש במצרים, שהיו משה ואהרן אחים, למדנו תי' אחר דבאמת במצרים הי' אהרן מצטרף למשה, וזה לכ"ע אליבא דרבנן דפליגי אדר"ש, רק דרבנן ס"ל דאין ללמוד זה לדורות. [משום דקודם מ"ת שאני]. ור"ש פליג ואמר כתחילתה כמו שבתחילה הוכשר לזה קרובים כן הוא גם לדורות, וזהו מה שדקדק הירושלמי כתחילתה דטעמא דר"ש דיליף מהתחלה, וממילא מובן דרבנן פליגי רק בזה דאין למילף מההתחלה, אבל בזה דההתחלה הי' בקרובים, גם רבנן מודו בזה, ומיושב הקו' הנ"ל, דמה דקאמר לענין דיינים בקה"ח עד דאיכא אהרן בהדך, היינו דוקא בהתחלה דהיו אז קרובים כשרים לזה – שוב ראיתי בפני יהושע ר"פ ראוהו ב"ד, שם וז"ל הצ"ל, והא דהוכשרו משה ואהרן באותה שעה, היינו משום דקודם מתן תורה הוי, ועיקר קרא לא נאמר אלא לדורות שיהא מסורה לכם לענין מומחים כמותכם, עכ"ל. ושמחתי בזה ת"ל יתברך, כי דברי הפ"י מכוונים היטב עם דברי הירושלמי הנ"ל. – ובזה יובן בעזה"י דברי בעל הטורים ז"ל על התורה, על פסוק זה דהחדש הזה לכם, וז"ל דבר אחר אל משה ואל אהרן, החדש, לומר שעדות החדש כשרה בקרובים כמשה ואהרן, עכ"ל. ולכאורה אינו מובן כלל, חדא שהביא דברי ר"ש דאין הלכה כמותו, ולא הביא דברי רבנן דמפרשים החדש הזה מסורה לכם לחשובים כמותכם, ועוד דגם ר"ש לא דריש מצד הסמיכות רק מלכם – אמנם להנ"ל י"ל דכונת בעה"ט ז"ל על קודם מתן תורה שהי' אז כשירה בקרובים, דזהו גם לרבנן כנ"ל. וס"ל לבעה"ט ז"ל, דזה אינו מוכח מלכם רק מגופא דקרא (ואולי מפרש כן הבעה"ט ז"ל בכונת הירושלמי דטעמא דר"ש כתחילתה, דהיינו מסמיכות משה ואהרן להחדש הזה) – ומ"ש בבעל הטורים הנ"ל באופן הא', דהסמיכות מלמדינו שראש ב"ד אומר מקודש. ובמס' ר"ה (כ"ד א') הביא מקרא אחרינא וידבר משה וגו', י"ל דבכאן הוא הצווי ושם מבואר דעשה כן, ומה דלא יליף הגמ' מסמיכות זה, י"ל ג"כ כנ"ל דבדבר הנאמר קודם מ"ת אין ללמוד ממנו אם לא שיש גילוי מקרא שהוא לדורות:

ב) ועיין בטורי אבן ר"ה (כ"ב א') בד"ה עדות זו כשירה בכם, שתמה לר"ש דמוקי קרא לעדות להכשיר עדים קרובים, מנ"ל דקידוש החדש בשלשה, דהא בר"פ ראוהו ב"ד מוקמינן קרא בדיינים, והביא עוד ראי' ממס' סנהדרין (א ב.) דר"ש עצמו ס"ל דקידוש החדש בשלשה. ותירץ הט"א דמה דנקט הש"ס עדות זו כשירה קאי על דיינים ועדות זו לאו דוקא אלא הואיל ועיקר קה"ח נעשה ע"י עדים קאמר עדות, והביא ראי' לזה, דהא לרבנן נמי קאמר עדות זו תהא מסורה לכם והתם ע"כ אדיינים קאי ואפ"ה נקט לישנא דעדות זו, וה"נ לר"ש הפי' עדות זו היינו קה"ח, שעיקרה ע"י עדים תהא כשירה בכם להיות דיינים, ומדאחים כשירים לדון בקה"ח, ה"נ כשירים להעיד כדתנן בפ"ו דמס' נדה כל הראוי לדון ראוי להעיד, עכתו"ד הט"א. ולפענ"ד כפי קט שכלי לא נתיישבים הדברים על לבבי לומר דמה דנקט הש"ס עדות זו, הכונה על דיינים, ור"ל קה"ח שעיקרה ע"י עדים:

ולענ"ד נראה לומר דכונה אחרת יש בדברי הגמרא דקאמרה עדות זו, דהנה אז בחדש הראשון מסתבר שהם משה ואהרן שקידשו את החדש, הם עצמם היו גם העדים ע"ז, ונעשו דיינים לזה משום לא תהא שמיעה גדולה מראי'. (בפרט לפ"ד הש"ס מנחות המובא לקמן באות ד' דמשה נתקשה במולד הלבנה משמע דאחרים ודאי לא ידעו מה לראות, וכן משמע בפשטא מדברי הירושלמי הנ"ל דקאמר בטעמא דר"ש דמכשיר קרובים בתחילתה, הרי דבתחילתה גם העדות היו הם האחים משה ואהרן). ולכן. אעפ"י דאם גם אז בתחילתה לא נתכשרו קרובים להעיד עדות החדש לא היו מכשירין מטעם לא תהא שמיעה גדולה מראי', דבודאי לא עדיף זה מראוהו בלילה, דמפני שאין זמן עדות אז ל"א בזה לא תהא שמיעה גדולה מראי', כ"ש בעדות קרובים דלא אמרינן הכי. מ"מ כיון דבתחילתה היו גם קרובים כשירים לזה כנ"ל, היו יכולים לדון עפ"י ראית עצמם ועכ"פ בקידוש חדש הראשון היו שני הענינים עדות ודיינות, ולכן ר"ש דס"ל למילף מלכם להתיר כתחילתה, יליף באמת לשני הענינים הן לעדות והן לדיינים, ומשום דמתניתין מיירי מעדות נקט עדות, ורבנן ס"ל עדות זו תהי' מסורה לכם, היינו דהגדת העדות יהי' בפני מומחין דראיתם הוי כהגדה לפני מומחין, לפ"ז שפיר מדוייק לשון הגמרא דקאמר בטעמא דר"ש, עדות זו דהלימוד הוא מעדות עצמו, וגם לרבנן, הכונה דעדות שלכם תהי' מסורה לכם שתהי' קבלת עדות זו בפני מומחין כמותכם:

ג) ועיקר קו' הט"א הנ"ל אליבא דר"ש דיליף לכם לענין עדות מנ"ל דבעי שלשה, הנה לפ"ד התוס' שם בר"ה ר"פ ראוהו ב"ד, בד"ה עד דאיכא, דסוגיא דהתם אתי כמ"ד בד"מ מה"ת חד נמי כשר דלמ"ד דמה"ת בעי שלשה ל"ל קרא גבי עדות החדש ע"ש. ניחא בפשטא, די"ל דר"ש ס"ל כמ"ד דמה"ת בעינן שלשה מומחין גם בהודאות והלואות, ואייתור קרא להכשיר עדים קרובים בעדות החדש. ועי' בדברי הפני יהושע ע"ד התוס' הנ"ל שהביא דברי התוס' פ"ק דסנהדרין דהאי פלוגתא אי בעי שלשה בהודאות והלואות או לא הוי פלוגתא דתנאי, לפ"ז שפיר י"ל דר"ש ס"ל כהך תנא דמה"ת בעי שלשה.

והנה בדברי התוס' הנ"ל מ"ש וז"ל דלמאן דבעי מדאורייתא שלשה מומחין וכדי שלא תנעול דלת הכשירו בשלשה הדיוטות גבי עדות החדש אין להכשיר וא"כ ל"צ קרא עכ"ל. משמע בפשיטות משטחות דבריהם ז"ל, דאם הי' שייך נעילת דלת גבי עדות החדש, הי' ניחא מה דצריך קרא להכשיר, וזה תמוה מאד דכי אתי קרא למידי דרבנן וכי קרא יבא ללמדנו שלא יכשירו רבנן. – ונראה לענ"ד דכונת התוס' הוא עפ"י שיטת הרמב"ן ז"ל בחידושיו ליבמות (מ"ו) שכתב דאפשר דגם מה"ת דנין אפי' הדיוטות בשליחותייהו דמומחין ע"ש. וע"ז כתבו דאם הי' לנו טעם בעדות החדש להכשיר הדיוטות, הי' אפ"ל דממעט קרא בעדות החדש שאין להם כח גם בשליחתייהו, דמומחין, אבל כיון דליכא בזה טעם דנעילת דלת אין לומר כן ואפי' אם נימא דאין דהתוס' ס"ל לדינא כשיטת הרמב"ן ז"ל הנ"ל, מ"מ י"ל שכתבו זאת לאלומי מילתא, דגם אם נימא דבזמה"ז הב"ד מה"ת בשליחותייהו משום נעילת דלת, מ"מ לא יתיישב הסוגיא למאן דבעי ג' מומחים מה"ת כיון דרק משום נע"ד הכשירו בהדיוטות מצד שליחות. הרי ל"ש טעם זה בקידוש החדש – ועי' באמרי בינה (דיני דיינים סי' א'):

ד) והנה הקו' הנ"ל על מה דאמרינן עד דאיכא אהרן בהדך הא כיון דהיו אחים אין מונין להם אלא אחד, נשאל בזה עט"ר הגאון הקדוש מו"ה משה יהושע יהודא ליב (שליט"א) זצוק"ל הגאב"ד בריסק. ושמעתי שתירץ בהקדם דברי התו"כ (פ' ויקרא) אמר ר' יהודא בן בתירא י"ג דברות נאמרו בתורה למשה ולאהר וכנגדן נאמרו בתורה י"ג מיעוטים ללמדך שלא לאהרן נאמר אלא למשה שיאמר לאהרן, וע"ש בקרבן אהרן שחשב גם מצות קידוש החדש מכלל הי"ג ע"ש. והנה בודאי להתחקות על טעם הענין בהי"ג דברות אלו, דמ"ט הי' האמירה גבייהו שיאמר לאהרן, יותר משאר דברות. אולם עתה נבין עכ"פ במצוה זו דקידוש החדש, דהנה אמרינן במנחות (כ"ט) שלשה דברים היו קשין לו למשה וא' מהם הוא ראש חדש דהיינו ענין מולד הלבנה, עד שהראה לו הקב"ה כזה ראה וקדש. ומובן דאם הי' קשה זאת למרע"ה כ"ש דהי' קשה זאת בכפל רב לשאר ישראל, והנה מבואר בסנהדרין (ל"ו א') דגם בקידוש החדש הרב ותלמידו אין מונין להם רק אחד. והנה דעת הרמב"ם ז"ל בספר המצות (מצוה קנ"ג) דקידוש החדש לא יעשה אותה רק בית הגדול, וגם לדעת הרמב"ן י"ל דחולק שם, מ"מ זה פשוט דבעינן שהב"ד הגדול יהיו ראוים לזה [ומבואר זה ממ"ש הרמב"ן ז"ל דבזמן שהיו ב"ד הגדול אז היו הם צריכין לקדש החדש או מי שיהי' לו רשות מהם ובאין ב"ד הגדול הרשות ביד הגדול שבישראל לעבר ולקדש אפי' בחו"ל. וכיון דמ"מ בעינן ב"ד הגדול או הגדול שבישראל מה"ט בעינן שהם יהיו ראוים לקדש ואח"כ יועיל גם רשות' מהם]. לפ"ז כיון דמשה עצמו הי' צריך להיות מהב"ד שמקדשים החדש בצירוף עוד שנים מהסנהדרין, והוא הי' מלמדם את ענין הלבנה, הרי היו כולם תלמידיו, באופן דצריכים בענין זה גם לסברא דידי', ולא יכלו להצטרף עמו, דהרב ותלמידו אין מונין להם אלא אחד, לזאת בא הציווי במצוה זו למשה שיאמר לאהרן כלומר שהוא לא ילמד ענין זה רק לאהרן ואהרן יהי' המלמד לאחריני ותו יהיו יכולים להצטרף עם משה. וזהו ג"כ כונת הש"ס עד דאיכא אהרן בהדך, דהיינו שיהי' עמו בלימוד מולד הלבנה, ומדקאמר ליה הקב"ה הכי, מוכח דבעינן שלשה, דאם הי' אפשר ביחיד הי' די משה לבדו וא"צ כלל ללמד לאחרים ע"י אהרן, וכיון דע"כ בעינן עוד א' ואין ב"ד שקול מוכח שפיר דבעינן שלשה. עכתוד"ק [ואמר עוד בתוך דבריו דהחדש הראשון הי' מקודש ע' הקב"ה בעצמו והצטרכות הלל הי' לחדש השני. אולם מדברי הקרבן עדה ע"ד הירושלמי הנ"ל, משמע מריהטת לשונו ז"ל דגם בחדש הראשון קידשו ב"ד, שכתב כתחילתה דבמצרים היו אחים, ובמצרים ל"ה קידוש החדש רק החדש הראשון, וכן משמע ג"כ מריהטת לשון הפני יהושע הנ"ל]:

אולם מלשון הירושלמי הנ"ל, דטעמא דר"ש דמכשיר קרובים בעדות החדש, הוא דילפינן מתחילתה, ומשמע נמי דגם רבנן מודים דבתחילתה הי' עפ"י עדות קרובים וכנ"ל, משמע יותר כמש"ל לפענ"ד דבמצרים לכ"ע לא הי' אסור לקדש ע"י קרובים, – וגם בעיקר הענין מ"ש הקרבן אהרן הנ"ל דגם קידוש החדש מכלל הי"ג דברות שנאמרו למשה שיאמר לאהרן, עי' בהתורה והמצות להגאון רמ"ל מלבים ז"ל, שם בת"כ, ולפי המתבאר מדבריו ז"ל, אין פרשה זו דקידוש החדש בכלל שלא נאמר בו דיבור רק אמירה מכלל הי"ג מקומות, אך דלשון הש"ס ר"ה הנ"ל, עד דאיכא אהרן בהדך, משמע בפשטא כדברי הקרבן אהרן הנ"ל דנאמר למשה שיאמר לאהרן. – וקצת י"ל דתלוי בפלוגתא דתנאי שם בתורת כהנים, דר"י הגלילי סובר מדכתיב ויהי ביום דיבר ד' אל משה בארץ מצרים מיעט את אהרן מדברות ארץ מצרים, [וכ"כ במדרש תנחומא ממכילתא דר' ישמעאל בפרט על קידוש החדש שהוכיח מפסוק זה דויהי ביום דבר שלא דבר עם אהרן וי"ל דלריה"ג דממעטינן אהרן מכל מה שדבר הקב"ה למשה במצרים, אין הבדל בין דבור לאמירה. והגם דהמיעוט הוא מהפסוק דויהי ביום דבר דכתיב ביה דיבור, מ"מ י"ל דלריה"ג לא מחלקינן בהכי. וגם דבדברות אוהל מועד המיעוט אינו בלשון דיבור רק ויקרא אל משה וג"כ ממעטינן את אהרן, על כן גם במקום דכתיב אמירה הפשט שנאמר למשה שיאמר לאהרן. [והנה במדרש תנחומא הנ"ל כתוב בקידוש החדש ג"כ וידבר ונראה שהוא ט"ס דהא בקרא כתיב שם אמירה]:

תוכן העניינים

ציץ הקודש חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה