ציץ הקודש חלק א· רבי יהושע צבי מיכל שפירא
ציץ הקדש · סימן לט
בדין מוקצה מחמת יום שעבר
א) הגם דהתוס' סוכה, (י, ב) בד"ה עד ובביצה (ד, א) בד"ה נימא הכריעו דל"א מוקצה מחמת יום שעבר, מ"מ לדעת רש"י ז"ל בסוכה (מו, ב) פליגי בזה אמוראי, וללוי ואבוה דשמואל דקם בשיטתי' דלוי אמרינן מוקצה גם מחמת יום שעבר, וכן נראה דעת הריטב"א ז"ל בסוכה שם בד"ה אמר ר' יוחנן שפירש ליישב הטעם דבאתרוג לא אמרינן מגו דאיתקצאי, כמו בסוכה דלכולי יומא איתקצאי ואסור כל היום, וצריך לאסרו גם ביה"ש של שביעי הנכנס לשמיני, משום דכל ענין מוקצה בשבת ויו"ט הוא מצד לתא דהכנה דבעינן שיהי' לזה הכן מבעוד יום, ומש"ה גם אם באמצע היום הי' לזה הכן כל שבביה"ש ל"ה לזה הכן תו אסור לכל היום, משא"כ במוקצה של חול כגון של שביעי העיקר תלוי בהקצאתו של האדם, ולכן סוכה שלכתחילה אקצי' גם לביה"ש של שביעי לשמיני אסורה גם בשמיני משום מגו, אבל אתרוג ולולב דאינו נוטל רק ביום ולכתחילה לא אקצי' רק עד ביה"ש ותו לא מותר בשמיני, דהי' לזה הכן מבעו"י וליכא מגו דאיתקצאי. ושוב כתב הריטב"א ז"ל דיש שפרש עוד משום דהוי מוקצה מחמת יום שעבר, ואח"כ כתב דהפי' הראשון נראה לו עיקר ונכון, משמע דס"ל בפירוש זה דאמרינן מוקצה מחמת יום שעבר. – ועי' עוד בשו"ת בשמים ראש (סי' רכ"ט וסי' רל) שיש פוסקים דס"ל דאמרינן מוקצה מחמת יום שעבר בראי' מסוכה דאסור בשמיני, וכלולב הטעם דאי איתרמי מאן דלא נטיל פטור ביה"ש משום דספיקא דרבנן הוא, ובסי' ר"ל ביאר יותר וז"ל ואומר אני לא מבעי' לדעת רש"י ז"ל שאילו הייתי כדאי להכריע הייתי אומר שדבריו נראים ברורים בסוגיא דודאי אמרינן מוקצה מחמת יום שעבר כיון דס"ס ביה"ש לא הוי חזי ולולב שאני דאדעתא דבה"ש לא אקצי והרי הוא לענין מצות לולב כלילה ופטור לקחתו דספק זמן פטור במידי דרבנן ואפשר דאסור לקחתו נמי משום זלזול יו"ט ע"ש. והנה מבואר דנקט בדעת רש"י ז"ל דס"ל דאמרינן מוקצה מחמת יום שעבר, וכן נראה מדעת רש"י ז"ל בביצה (כד, ב) שכתב בנכרי שהביא דורן ביו"ט א' ויש מאותו מין במחובר מותר לערב בכדי שיעשו וא"צ להמתין עד לערב של יו"ט שני, מטעם ממ"נ, דאם יו"ט א' חול הרי ביום חול נלקטו וא"צ כדי שיעשו, ואם היום קודש הרי ליל ב' חול הוא, ומותר אחר כדי שיעשו מטעם ממ"נ, והביא ראי' מביצה שנולדה בזה מותרת בזה ע"ש, הרי דס"ל דהתירו של ביצה שנולדה בזה מותרת בזה הוא מטעם ממ"נ, ואם הוי ס"ל דל"א מוקצה מחמת יום שעבר לא הוי צריך לומר דהטעם משום ממ"נ רק דבלא"ה שרי ביום ב' דמוקצה מחמת יום שעבר לא אמרינן, וכמבואר מדברי הריטב"א ז"ל הנ"ל דבאופן הא' דס"ל דאמרינן מוקצה מחמת יום שעבר הקשה ע"ז מההיא דביצה שנולדה ביו"ט ראשון מותר ביו"ט שני ותירץ משום ממ"נ ע"ש:
ולפ"ז נראה דגם דעת מרן הב"י ז"ל הכי הוא דאמרינן גם מוקצה מחמת יום שעבר דבש"ע (סי' תקט"ו סעי' א') פוסק כשיטת רש"י ז"ל דא"צ להמתין עד מוצאי יו"ט שני, וכיון דמקורו של רש"י ז"ל הוא מדין ביצה שנולדה בזה מותרת בזה, ע"כ דגם מרן הב"י ס"ל הכי דאמרינן מוקצה מחמת יום שעבר וכל ההיתר בביצה היא מטעם ממ"נ ושפיר מוכח דא"צ להמתין עד מוצאי יו"ט שני:
ב) והתוס' בסוכה הנ"ל שכתבו דהתירא דביצה בשני יו"ט של גליות הוא משום דל"א מוקצה מחמת יום שעבר, אזלי לשיטתם דפליגי בביצה (כד, ב) שם על שיטת רש"י ז"ל וס"ל דהתירא דכדי שיעשו הוא במוצאי יו"ט שני, ולא ס"ל התירא דממ"נ – וכן הרשב"א ז"ל בביצה (ד, א) הביא דברי הראב"ד ז"ל שכתב דהיינו טעמא דל"א מגו דאתקצאי גבי שני יו"ט של גליות, משום דכיון דספיקא נינהו האסור בזה מותר בזה, וכתב ע"ז הרשב"א ז"ל דלא מיחוור לו. ונראה דכן משמע להו מפשטות הסוגיא דביצה (ד' ב) דס"ל לרב התירא דביצה בשני יו"ט של גליות משום דשתי קדושות הן ולא קאמר משום דא' מהם חול ומותר ממ"נ, ע"כ משמע להו דמטעם ממ"נ לא היו מתירין לגרום בזה זלזול ליו"ט שני. והגם דמצינו כן במתנה על הכלכלה ביו"ט ראשון ואוכלה בשני ובעירוב תבשילין דמניח מי"ט לחבירו ומתנה, י"ל דהא דמתנה על הכלכלה הוא בלית לי' פירי אחריני ושרי משום שמחת יו"ט כדוגמא דההיא דביצה (יז, ב) דהיכא דלית לי' פירי אחריני ועישר בשבת מותר לאוכלו הגם שעבר על שבות דאין מגביהן תרומ"ע בשבת, ובעירובי תבשילין נראה דמפני צורך שבת התירו איסור דרבנן, משא"כ בביצה דליכא בה משום שמחת יו"ט כמ"ש התוס' בביצה (ט, ב) בד"ה אלמא, ועי' צל"ח ביצה (ד, א) בד"ה אלמא וז"ל וצ"ל כמ"ש התוס' דבביצה ל"ש שמחת יו"ט וה"נ ל"ש בביצה עונג שבת, ע"ש, ומה"ט י"ל דלא התירו בזה משום ממ"נ דרק משום שמחת יו"ט התירו כמו דמצינו דהתירו איסור מוקצה משום שמחת יו"ט, עי' תוס' ביצה (ח, א) בד"ה אמר רב יהודא בסה"ד:
אולם ראיתי בספר עבודת הקודש להרשב"א ז"ל (שער החמישי אות ד') שכתב האיסור דשבת ויו"ט דנולדה בזה אסורה בזה הוא משום הכנה ובשני יו"ט של גליות בנולדה בזה מותרת בזה מפני שהא' מהם חול ואם הראשון חול החול מכין ליו"ט ואם הראשון קודש והשני חול אין החול צריך הכן ע"ש. הנה הכריח זה מרב עצמו דס"ל הכנה דרבה ומה"ט אסור בשבת ויו"ט הסמוכים זה לזה, ומ"ט מותר בשני יו"ט ש"ג, דע"כ הטעם משום ממ"נ. ולכאורה זה סותר למ"ש הרשב"א ז"ל עצמו בחידושיו לביצה הנ"ל ע"ד הראב"ד ז"ל דלא מיחוור בעיניו, [ולומר דמ"ש הרשב"א ז"ל בביצה דאינו מחוור הכונה רק על יסוד הדין דס"ל להראב"ד ז"ל דאמרינן מוקצה מחמת יום שעבר ולא על מה דנקט הראב"ד ז"ל ממ"נ בשני יו"ט ש"ג, אינו במשמע כן מלשון הרשב"א ז"ל]:
וצ"ל דשאני הכנה דעיקרו מן התורה וחכמים לא גזרו בזה מידי, ולענין איסור תורה שפיר אמרינן ממ"נ, או י"ל כמ"ש התוס' ביצה (יז, א) בד"ה מאי טעמא בסה"ד לחלק בין הכנה דבידים להכנה דממילא, לפ"ז י"ל דרק בהכנה דממילא אמרינן ממ"נ, אבל לענין מגו דאתקצאי י"ל דס"ל דאין חילוק בזה כיון דמ"מ מוקצה הוא. ועי' תוס' ביצה (י"ב, א) בד"ה ה"ג ובתוס' ישינים שם (ג, ב) דמוקצה חמור והוי כעין של תורה. – ולפ"ז תו אין ראי' מדברי מרן הב"י ז"ל הנ"ל דפוסק נגד שיטת התוס' די"ל דלענין זה שלא יהנו ממעשיו של גוי הנעשה ביו"ט הוא איסור קל ושפיר אמרינן בו ממ"נ:
ג) וראיתי בספר עטרת פז על ביצה ד' א) שהביא קו' התוס' סוכה (י, ב) הנ"ל בהא דאמרינן בביצה שם אליבא דרב אסי דמספ"ל בשני יו"ט של גליות אי ב' קדושות הן או חדא קדושה דמנ"ל לתלמודא הכי דילמא טעמא דרב אסי משום מגו דאתקצאי, וכתב בס' הנ"ל וז"ל ואף שהריטב"א והתוי"ט בעירובין ד' ל"ט במתניתין דכלכלה מיישבין דשאני שני יו"ט ש"ג דממ"נ חדא חול, קשה לענ"ד דהא בשבת ויו"ט וכן ללוי באתרוג בשמיני נמי איכא ממ"נ אי בין השמשות יום הוי ואיסורו של יום עדיין עליו, א"כ ביה"ש ממילא בכניסת שבת לא אתקצאי שהוא לילה. ואי ביה"ש לילה לא נאסר כלל ואיך קאסר לוי אתרוג בשמיני מטעם מגו שלעבר לפי' רש"י, וע"כ צ"ל כיון שעכ"פ מספק בודל מהם כל ביה"ש שפיר אתקצאי ע"ש:
ולענ"ד עיקר הדמיון הזה דאם אמרינן מוקצה מחמת יום שעבר ולא אמרינן ממ"נ גם בשני יו"ט של גליות לא נימא ממ"נ, אין עולה יפה כ"כ, דספק של ביה"ש הוא ספק מימות עולם ועד עתה ואינו מתברר מה"ט שפיר י"ל דנקטינן הדבר כמו שהוא לפנינו ולא אמרינן ממ"נ אבל שני יו"ט ש"ג בזמן הראי' הוא ספק המתברר תמיד אחר זמן אימת קידשו ב"ד את החודש ומתברר לכל דרק יום אחד הי' יו"ט בזה שפיר י"ל דאמרי' ממ"נ, ועי' באמרי בינה (דיני יו"ט סי' ט"ז, ובדיני בב"ח סי' כ') ובשעה"מ (פ"ז מה' אישות ה' י"ב) ובדברי חיים המובא באמרי בינה הנ"ל ולפי זה יש להתבונן לפענ"ד במ"ש רבינו זצוק"ל בתפארת ירושלים (עירובין אות לז) בפשט דברי התוס' סוכה הנ"ל שהביאו ראי' משני יו"ט ש"ג דמודה בזה מותרת בזה ואמרינן ממ"נ ה"נ בביה"ש היכא דספיקו מחמת יום שעבר אמרינן ג"כ ממ"נ, ולהנ"ל י"ל דספק של ביה"ש דאינו מתברר, דגם בצד שיש בו מן היום מ"מ נשאר הספק יש להחמיר טפי משא"כ הספק דשני יו"ט יתברר בודאי דרק יום אחד הי' יו"ט וגם איזה יום הי':
ובלא"ה י"ל לפמ"ש הכסא דהרסנא (סי' קכ"א) בטעם סברת הפלוגתא אי אמרינן מוקצה מחמת יום שעבר או לא. וז"ל אמנם יש עמדי לומר גם באיסור מוקצה סוף היום עושה מוקצה וטעמו של דבר שכל ענין מוקצה נסמך אל הכנה וכו' ומעתה אני אומר דאפשר דסוף היום עושה מוקצה שלא הי' לו הכן רגע אחד. ואולי זאת היא הפלוגתא במוקצה מחמת יום שעבר דמר סבר סוף היום עושה מוקצה ומר סבר תחלת היום עושה מוקצה עכ"ל. לפ"ז מיושב הערת העטפ"ז הנ"ל דהטעם במוקצה מחמת יום שעבר משום דסוף היום של קודם יו"ט עושה מוקצה מש"ה ל"ש לדון בזה משום ממ"נ:
ובזה יתיישב נמי מה שעמדתי זה זמן כביר בעיקר ד' התוס' הנ"ל שהוכיחו משני יו"ט גליות דנולדה בזה מותרת בזה, דמוקצה מחמת יום שעבר ל"א, דאל"כ אכתי הוי מוקצה מצד איסור ביה"ש, ועמדתי ע"ז דהא בלא"ה ל"ש מגו דאתקצאי לביה"ש דהא יש לנו ס"ס להתירה בביה"ש ספק יום ראשון חול הוא, ואת"ל שהוא יו"ט אימר ביה"ש לילה הוא ומותרת הביצה, דהא ביצה זה שהראשון הי' קודש, הלילה השני' חול הוא – והנה אז תירצתי דכיון דביה"ש יש בו נמי ספק כולו מן היום או מקצתו מן היום ולא נשאר רק צד אחד שהוא מן הליל דהיינו אם כולו מן הלילה. נמצא דאין הספיקות שקולים דבתחילת בין השמשות יש שני צדדים שהוא יום שמא כולו יום ושמא תחילתו יום, ורק צד אחד יש שהוא כולו לילה מה"ט אין לצרפו לס"ס. אולם לפ"ד הכסא דהרסנא הנ"ל דהסברא לומר מוקצה גם מחמת יום שעבר הוא משום דסוף היום עושה המוקצה יתיישב דברי התוס' ברווחא דראייתם הכי אזלא דאם הוי אמרינן מוקצה מחמת יום שעבר ע"כ דאמרינן סוף יום היום עושה המוקצה א"כ מ"ט בשני יו"ט ש"ג נולדה בזה מותרת בזה, נימא מגו דאתקצאי בסוף היום אתקצאי לכולי יומא, דבזה תו ליכא ס"ס דרגע זו של ביה"ש שהוא סוף היום ודאי יום הוא:
ד) אולם הנה לפי טעם הכסא דהרסנא הנ"ל בסברת הפוסקים ז"ל דאמרינן מוקצה מחמת יום שעבר, נראה לדון, דגם לדידהו, ל"ש כל זה רק בדבר שלא הי' לו הכן ביום חול כלל אבל בדבר שהיה לו הכנה ביום חול הגם שבאמצע נסתבב עליו איסור אין בכח מוקצה זו לאסרו ביום שלאחריו דמיד כשבא יום שאחרי הקצאת האיסור הבא מעצמו, ניתר הדבר ממילא, – אלא דנראה דגם זה לא שייך רק במוקצה דממילא אבל במוקצה שהקצה מדעתו אם לכתחילה הקצה אותו גם לבין השמשות הבא נהי דלא הקצה אותו רק מחמת ספק יום העובר לא מהני מה שהיה מוכן ביום חול כיון דסוף סוף הקצה אותו גם לבין השמשות יהי' מאיזו טעם שיהי', הו"ל מוקצה ואסור לכולי יומא, ומש"ה שפיר מבואר דברי הריטב"א ז"ל הנ"ל דאי לאו דאמרינן דבאתרוג לא היה דעתו להקצות לבין השמשות של שביעי לשמיני לא הי' לזה היתר הגם שהי' לו הכנה ביום חול, – ויש לזה סעד גדול ממה שמסיים הרשב"א ז"ל, וז"ל, משא"כ (באתרוג) [בסוכה כצ"ל לפענ"ד] שהוקצה לשביעי ולא הוכן בו כלל והשמיני ודאי קדשוהו להו כשבת ויו"ט שנולדה בזה אסורה בזה ועלי' אמרו שהם קדושה אחת כי האיסור של ביה"ש אוסרו לכל יו"ט שלא היה לו הכן לו ביום חול ולא שיהי' קדושה אחת ממש עכ"ל, ומדכתב שלא היה לו הכן ביום חול ולא כתב מבעוד יום משמע דכל שהיה לו לפעמים הכנה ביום חול לא היה זה מוקצה גם לשיטתו דאמרינן מוקצה מחמת יום שעבר, ובכונת הריטב"א ז"ל נראה דהגם דבאמת מסקינן בסוגיא דביצא דטעמא דרב הוא משום הכנה ולא משום דחדא קדושה, מ"מ עכ"פ מבואר דלמ"ד חדא קדושה אסור גם בלעדי הטעם דהכנה. וכן למ"ד זה אין מעכבין לשבת ויו"ט לשתי רוחות וס"ל להריטב"א ז"ל דגם למ"ד זה אין הענין דחשיבי שבת ויו"ט ליום אחד ארוך רק הטעם דכיון דהוי קדושה אחת חשבינן לביה"ש כאלו הוא מיום הבא ואסור לכל היום מטעם מגו, משא"כ למ"ד שתי קדושות אין ביה"ש חשוב כיום הבא וכל שהי' לו פעם הכנה ביום חול ניתר ממילא אחרי עבור זמן האיסור, ועי' בשעה"מ (פ"א מיו"ט הכ"ד) מה שתמה ע"ד הריטב"א, ולדברינו מיושב, (אך דיש להעיר קצת על זה דא"כ גם בביצה שנולדה ביו"ט ראשון למה לי' להריטב"א ז"ל לומר דמותר מטעם ממ"נ, כיון דקיי"ל דכל ביצה דמתילדה האידנא מאתמול גמרה לה הו״ל כאילו הי' לזה הכנה ביום חול. הרי בלא"ה תו ל"ש לומר מגו דאיתקצאי במוקצה מחמת יום שעבר דבהסתלק יומו של האיסור חוזר להתירו. ונהי דלפי טעמא דהש"ס אליבא דרב משום הכנה דרבה מיקרי גם זה הכנה מה שנתיילד בשבת. ולא אמרינן דהוי מוכן מאתמול. זהו משום שהלידה עצמה הוי הכנה משבת ליו"ט כמו שכתבו התוס' שם בד"ה אלא אבל לענין מוקצה כיון דעכ"פ הוכן מאתמול לכאורה גם זה מיקרי שהי' לו הכן ביום חול – ואולי י"ל דהיא היא, כיון דאם הוי שני יו"ט ש"ג חדא קדושה, הי' אסור הגם דהי' לזה הכנה ביום חול כנ"ל ואינו מספיק טעם זה דהי' לו הכנה רק לפ"מ דס"ל שתי קדושות, מש"ה שפיר קמתרץ הריטב"א ז"ל מטעם ממ"נ די"ל דס"ל דאי לאו דאמרי' ממ"נ ל"ה אמרינן דשתי קדושות הן כמו דל"א ממ"נ בשני יו"ט של ר"ה):
ועוד יותר יש מקום לדון לענ"ד בעיקר דעת הריטב"א ז"ל דעד כאן לא פליג על שיטות התוס' דמחלקים בין מוקצה מצד יום דלהבא למוקצה מחמת יום שעבר, כ"א במוקצה דאקצי' מדעתו דכיון דאקצי' מדעתו גם לבין השמשות הבא הרי ס"ס נאסר בביה"ש ותו אסור לכולי יומא, אבל במוקצה דממילא גם הריטב"א ז"ל מודה בזה דמוקצה מחמת יום שעבר ל"א – ויתישב בזה מה שיש לעורר טובא לענ"ד בד' הריטב"א ז"ל הנ"ל, דהרי לשיטתו הדר קו' התוס' ביצה (ד, א) לדוכתי', דנימא דטעמי' דרב הוא משום מגו דאתקצאי, דהא מבואר בסוגיא דסוכה (מו, ב) הנ"ל דגם רב מודה בסוכה שאסורה בשמיני מטעם מגו דאתקצאי דהא אמר שם דר"ל אינו חולק על ר' יוחנן רק באתרוג משום דס"ל דלמצותי' לחודי' אתקצאי אבל בסוכה גם ר"ל מודה ואח"כ הביא הש"ס דפלוגתא דר"י ור"ל פליגי נמי רב ורב אסי וע"ש בדברי רש"י ז"ל בד"ה ובפלוגתא, מבואר מזה דרב ס"ל כר"ל, עכ"פ משמע דלא פליגי במגו דאתקצאי וסוכה בשמיני לכ"ע אסור הגם דהוי מוקצה מחמת יום שעבר, וא"כ קש"ט קו' התוס' הנ"ל מ"ט לא נימא דטעמי' דרב בביצה שנולדה בשבת משום מגו דאתקצאי, [ומה דס"ל לרב בשני יו"ט ש"ג נולדה בזה מותרת בזה הלא הוא מטעם ממ"נ כמ"ש הריטב"א ז"ל עצמו], ונהי דמדר' יוחנן עצמו דאמר שם סוכה אסורה בשמיני לא קשיא על מה דאמר ר' יוחנן בביצה שנולדה בשבת מותרת ביו"ט, דבאמת ר' יוחנן ע"כ לא ס"ל מגו דאתקצאי כמ"ש התוס' שבת (קנו, ב') בד"ה והא, ולדידי' צ"ל דהוקצה למצוה שאני ומש"ה רק סוכה דהוי הוקצה למצוה ס"ל אסורה לכולי יומא. – אבל אם לר"י ס"ל דבמקום דאמרי' מוקצה אמרינן גם במוקצה מחמת יום שעבר על כרחך גם לרב דס"ל דגם בלא הוקצה למצוה אמרינן מוקצה ג"כ לא מחלקינן בין מוקצה מחמת יום שעבר למוקצה מחמת יום שבא:
אולם אם נימא דבמוקצה הבא ממילא לכ"ע ל"א מוקצה מחמת יום שעבר, אתי שפיר, דביצה שנולדה בשבת ויו"ט, נהי דלענין יום זה עצמו שנולדה הוי נולד וחמיר ממוקצה, מ"מ לענין יום שלאחריו דניסתלק איסור נולד וליכא רק איסור מוקצה בלבד ל"ש לאסור מטעם מוקצה, דכיון דעכ"פ המוקצה ניסתבב מעצמו ולא ע"י שהקצהו מדעתו ליכא איסור מוקצה במוקצה מחמת יום שעבר. (וגם לפ"ז צ"ל דמה דאתי הריטב"א ז"ל בביצה שנולדה בשני יו"ט ש"ג מטעם ממ"נ ולא קאמר דבמוקצה הבא ממילא ל"א מוקצה מחמת יום העבר משום דאם הוי חדא קדושה הי' מוקצה הגם שבא ממילא, משום דהביה"ש נראה דהוי מיום הבא, וגם זה אינו היתר רק אם שתי קדושות הן, ועיקר הטעם דהוי שתי קדושות הוא מטעם ממ"נ):
ה) ונרויח בזה, שיתיישב ג"כ הערת הגאון רע"א זצוק"ל בתשובה (סוף סי' ה) וז"ל וקה"ט לכאורה יש ראי' להתוס' דמוקצה מחמת יום שעבר לא אמרינן דאל"כ לרע"ק וריה"ג ואחרים דס"ל שמשכחת שבת ויוה"כ סמוכים זה לזה א"כ בשבת שאחר יוה"כ יהי' החיוב להתענות דכל המאכלים הוי מוקצה במגו דאתקצאי ביה"ש, וכן בא"י אם יום א' דבפסח בשבת יהא אסור בשבת שלאחריו שהוא אחר הפסח לאכול חמץ במגו דאתקצאי ביה"ש וצ"ע עכ"ל, ולהנ"ל י"ל דאין מזה קושיא ע"ד הפוסקים ז"ל דס"ל דאמרינן מוקצה מחמת יום שעבר, דהתם ג"כ המוקצה בא מעצמו בלא הקצאת דעתו ובכה"ג לכ"ע ל"א מוקצה מחמת יום שעבר, ולא דמי לסוכה ואתרוג הגם שבא המוקצה ע"י הכרח המצוה מ"מ סוכה זו ואתרוג זה לא הוקצה רק ע"י דעתו משא"כ בדברים הנ"ל אין שום הצטרפות דעתו בזה, – וגם לפ"מ שכתבנו דכל שהי' לזה הכנה ביום חול ל"ה מוקצה במחמת יום שעבר, הרי ביה"כ שחל ע"ש הי' להם להמאכלים הכן מבעוד יום של ערב שבת, וגם בחמץ בפסח אם חל שביעי של פסח בערב שבת, י"ל דאם הי' החמץ בפסח ביד גוי קודם הפסח הי' לזה הכן אז קודם הפסח רק אם עשה הגוי החמץ בפסח י"ל דאסור, – אך דיש לדון דגם בחמץ שהי' להגוי קודם הפסח אם נאמר דהי' לו הכנה מקודם הוי כרוצה בקיומו דאסור באיסור הנאה, ואין הז"ג כעת להתבונן בזה:
מיהו בעיקר הערת הגרע"א זצוק"ל הנ"ל מיוה"כ שחל ערב שבת, י"ל לענ"ד בלא"ה עפ"י דברי התמים דעים להראב"ד ז"ל (סי' קכ) שכתב הטעם בשירי שמן ושירי פתילה משבת ליו"ט דמותר למאן דס"ל שתי קדושות הן, וכן בהא דשחטינן בהמה בי"ט אחר השבת, ובריש מס' ביצה מוקי רבה מתניתין ביו"ט שחל להיות אחר השבת ומשום הכנה ובביצה הוא דפליגי אבל התרנגולת כ"ע מודי דשרי, משום דלא אמרינן מגו דאקצאי רק אם המוקצה הוא מצד איסור שנוהג איסור זה גם ביו"ט, אבל הי' מוקצה מצד איסור שאינו רק בשבת ולא ביו"ט ל"א בכה"ג מגו דאתקצאי, ע"כ תוכן דבריו ז"ל לפענ"ד, לפ"ז מיושב הקו' מיוה"כ, דשאני התם שאיסור זה שהוקצה מחמת, יוה"כ ניפסק מיד בשבת שלאחריו ול"ש בזה מגו דאתקצאי:
ו) וראיתי בספר ברכות המים (או"ח סי' תמו) שניסתפק באורז ושאר מיני קטטות להנוהגים שלא לאוכלם בפסח אם מותרים לאוכלם בשבת שהוא אחר הפסח, וכתב דאת"ל דבאורז יש להקל אכתי יש להסתפק אם מותר לשלוח בשבת ליקח פת מפלטר גוי לדעת המתיר (סי' שכ"ה סעי' ה) דכיון דפת לכ"ע אסור גם בביה"ש, תו י"ל מגו דאתקצאי ויהי' אסור לכולי יומא, והגם דאין הכן בשל גוי כמו שפוסק הרמ"א ז"ל (סי' ש"י) דאין דין מוקצה לגוי ופסק כן נמי הב"י ז"ל (סי' תצ"ח) זהו רק בנולד אבל לא במוקצה מחמת איסור כמו שנפסק בש"ע (סי' תמו) בדין נתגלגל חמצו של גוי שהשוה זה למצא חמצו ביו"ט דאסור ליגע בו ע"ש, ביאור דבריו ז"ל דנולד בשבת מותר בשל גוי דלא חל עליו שם מוקצה כיון דל"ש הכנה בשל גוי, אבל במוקצה מחמת איסור כיון דחל שם איסור מאתמול אמרינן בי' מגו דאתקצאי, וע"ז כתב שם בס' הנ"ל דהי' מי שהורה משום דזה החמץ נולד שלשו בשבת את העיסה ול"ה זה מוקצה מחמת איסור, והוא דוחה זה דעכ"פ השאור הי' מאתמול וחל עליו שם איסור ואינו מתבטל או מטעם דשאור לטעמא עבידא ולא בטל גם בשאר איסורים, או משום דהנידון הוא מצד איסור מוקצה והוי דשיל"מ, ומסיק שם בס' הנ"ל להתיר ותוכן דבריו הוא דבאורז פשוט להתיר משום דהוי איסור שאינו שוה בכל שאין זה רק למי שנוהג להחמיר, וגם בפת יש להתיר עפ"י דברי הריטב"א ז"ל סוכה (מו, ב) הנ"ל דל"א מגו דאתקצאי רק היכא שהוא דחאו בידים ע"ש, – ומ"ש שם דלכאורה מנוי סוכה דאסורים משום מגו דאתקצאי משמע דגם באינו שוה בכל אמרי' מגו דאתקצאי, לא הבנתי בשכלי הדל, איך הוי זה איסור שאינו שוה בכל דזה הוי לכאורה שוה בכל, ועי' עוד בס' מים שאל ממחבר ברכות המים הנ"ל בהתחלת הספר שכתב דהתירו הוא מדברי התוס' דמוקצה מחמת יום שעבר ל"א, אך כתב דלפי דברי התמים דעים דל"א מגו דאתקצאי רק בדבר שכיוצא בו אסור ביו"ט אבל בדבר שכיוצא בו מותר ביו"ט ל"א מגו דאתקצאי, וכן לתי' הראשון שבריטב"א סוכה הנ"ל גם בחמץ שכיוצא בו אסור אמרי' מגו דאתקצאי, רק ההיתר הוא מכח ד' התוס' והריטב"א ז"ל בתי' הב' דל"א מגו דאתקצאי רק היכא דדחיא בידים:
והנה ביסוד הסברא שהביא שם שם בשם התמים דעים לחלק במגו דאתקצאי בין שוה בכל לאינו שוה בכל, בשכלי הדל לא מצאתי כן בתמים דעים רק כל איסור הכנה למאן דס"ל הכנה דרבה, דמש"ה בפירות שאין במינן במחובר ובאו מחוץ לתחום בשביל יחיד כיון דלישראל אחר מותר הוי איסור שאינו שוה בכל ול"ש איסור הכנה ע"ש. אך לפמ"ש הריטב"א ז"ל הנ"ל ובשמים ראש (סי' קמ"ה) דס"ל דאיסור מוקצה נסמך על איסור הכנה י"ל דאם באיסור הכנה יש חילוק בין שוה בכל לאינו שוה בכל ה"ה כן גם באיסור דמגו דאתקצאי. איברא דאכתי יש להסתפק בזה דבדבר שיש לזה בעלים והבעלים נוהגים בו איסור דאולי העיקר הם הבעלים ואינו כאיסור שאינו שוה בכל:
ז) ובעיקר השאלה לענין אורז וקטניות בשבת שאחר הפסח לכאורה לפ"מ דמבואר בשבת (מו, ב) בנשאלין לנדרים של צורך השבת משום דסגי בג' הדיוטות, וה"נ כיון דסגי בהתרה (עי' לעיל סי' ל"ה אות י"א) י"ל דדינו כשאר דברים שאסר על עצמו, – אולם יש לחלק בניהם דשאני התם כיון דבשבת עצמו התיר הנדר. י"ל דגם ביה"ש לא הסיח דעתו ממנו, והוא שקול בדעתו, שיתיר עצמו בכל עת שיצטרך, אבל גבי אורז דבאמת הוא נשאר באיסור נדרו רק לאחר זמן ביה"ש עבר זמן האיסור, י"ל דבכה"ג אין איסור זה מוכן ואמרינן גבי' מגו דאתקצאי, ומה שמקשה הש"ס שבת הנ"ל מבכור לנדר הגם דבכור נפל המום מעצמו ולא דמי לנדר שהבע"ב מסבב ההיתר, מ"מ א"ש הקושיא על יסוד הסברא דמי יאמר כיון דאין זה בידו אולי לא יזדקק המתיר מה מועיל אם הוא המסבב:
אכן לכאורה יש להקשות על חילוק זה מדברי רש"י ז"ל ותוס' בביצה (לא, ב) שהביאו ראי' מטבל מוכן אצל שבת ול"א מגו דאתקצאי ה"נ בבית שהוא מלא פירות ונפחת, ואם כהנ"ל שאני טבל שהוא בעצמו עשה ההיתר, משא"כ בנפחת שמעצמו נפחת, – אך באמת אין זה פירכא, דהרי גם בפסול עבירה דרבנן נקטינן דהשתא הוא דאיתרע כמבואר בדברי הרמ"א ז"ל (חו"מ סי' ל"ד סעי' כ"ג) בעבר עבירה ואינו ידוע אם קודם שהעיד או אח"כ מוקמינן לי' אחזקתי' וכל מה שהעיד כשר דידעינן דעבר קודם לכן ע"ש. לפ"ז אין לומר דבביה"ש לא הסיח דעתו ממנו והי' בדעתו לעבור על איסור דרבנן דאדרבה בעינן להעמידו אחזקתי' שמתחילה לא רצה לעבור ע"ז מה שעבר אח"כ, ואין להקשות דא"כ מדוע לא אמרי' מגו דאתקצאי באיסור דרבנן, דכבר כתב הישועות יעקב (או"ח סי' תצה ס"ק ו) הסברא בזה משום דיש לו היתר לדבר מצוה דכל דבר שהוא מצד שבות לא גזרו עליו ביה"ש:
והנה בישועות יעקב הנ"ל כתב דלפ"ז שייך זה רק בביה"ש דע"ש משא"כ בביה"ש של מוצאי שבת דהחזקה שהוא עדיין יום מכריע שהוא שבת עדיין הרי לא נתיר לו שבות גם במקום מצוה, – ולפענ"ד יש לדון ע"ז מדברי הש"ס שבת ס"פ במה מדליקין בעושה מלאכה בשני ביה"ש חייב חטאת ממ"נ ולמה לנו שני ביה"ש ת"ל דבביה"ש של מ"ש לחוד יתחייב חטאת משום חזקה, ועיין בס' חקרי לב (חלק יו"ד סי' קי"ב) דף קס"א מדפי הס', ובתפארת ירושלים עירובין (אות) דל"ש חזקה בביה"ש, לפ"ז גם בביה"ש דמוצאי שבת ל"ג על שבות דדבר מצוה כמו בכניסת שבת:
–