אור ברסלב
ציץ הקודש חלק א ציץ הקדש › סימן כב - בענין פדיון מעשר שני

ציץ הקודש חלק א· רבי יהושע צבי מיכל שפירא

ציץ הקדש · סימן כב - בענין פדיון מעשר שני

סימן כא

בעזה"י. כבוד ידי"נ הרב הנאון המובהק וכו' מהו' אברהם בנימין (שליט"א) [זצ"ל]. בהגאון הקדוש אדמו"ר בעל הזית רענן ותפארת ירושלים זצוק"ל.

במכתבו לעיה"ק צפת תובב״א להרב הגאב"ד רישיץ כתב מעכת"ה וז"ל:

ב"מ (נג, א) ברש"י שם בסוגיא תוך ד"ה לא תפסה, ואם באת לומר דחזקי' היכא מש"ל שיש עודף ע"י מי נתפס, מס"ל במחלל מעשר בסלע שלם או באיסר, שאפי' לא הוי המעשר שוה אלא ג' פרוטות נתפס כל האיסר, וקשה מאוד, דג' פרוטות מאי עבידתי', דבעינן רק שבאותו מטבע יהי' נתפס בקדושת מעשר, ואח"כ נתפס גם על פחות מש"פ, ובכמה דברים השיעור בפרוטה, ולמה יגרע בזה שיעורו ומה תוסיף כחה בשלש פרוטות. ונראה דיש לעמוד בש"ס כאן וניתי שתי פרוטות וכו', הדר הו"ל דאורייתא ודרבנן ול"מ, הא בודאי מה דנקט הש"ס וניתי לאו דוקא, שיכול לחלל המעשר בכ"מ שהוא, ואם ישאר פחות מש"פ שאינו מחולל, המעשר הזה בטיל ברובא, רק מדרבנן לא בטיל, כיון דיכול לצרפה עם חצי פרוטה אחרת הדר הוי דרבנן ודרבנן. וצ"ל עפ"י דברי המרדכי חולין, גבי יבמה שרקקה דם דכשרה ול"א דבטלה ברוק, משום דהיתר ל"ה בפ"ע, ויהי' מכאן כעין ראי' לדינו של המרדכי דמה"ת לא בטיל היכא של"ה ההיתר בפני עצמו, אולם לרש"י קשיא לי' דאם מחלל מעשר ש"פ במטבע גדולה למה לא תתבטל קדושת מע"ש שיש בה ברובא, כשם דמעשר ומעות מעשר שנתערבה בחולין בטלה מה"ת, ולמה לא נאמר ביטול במטבע יחידית אם רובה אינה מעשר, והכא ל"ש תירוץ הנ"ל, דאדרבה מעיקרא הי' כל המטבע היתר, ומחמת ממונא דל"ב לא אמרי' גבי מע"ש, הגם דהוא ממון גבוה, כדמוכח מכל הסוגיא דמע"ש בטיל מה"ת וצ"ל כמ"ש בש"ש ש"ו פ"ד גבי הקדש, הכא נמי גבי מע"ש לא דיינינן בזה דין ממון במה שמוציאו מקדושת מע"ש, רק היכא שמכניסו כתב הר"ן דאין ע"א נאמן דהוי ממון ובמק"א דברתי בזה] לכן כתב רש"י ג' פרוטות דזהו קאי על איסר [וכ"מ סיום לשון רש"י דנתפס כל האיסר] דהוי שמונה פרוטות ואם יש בו ג' פרוטות ל"א דליבטל ברובא דיש דיעות דברובא בעינן שניהם כפל, וי"ל דגם רש"י אזיל כאן בשיטת' ולכן לא משכחת רק בג' פרוטות ולא באחת ושנים, ובמטבע גדולה מאיסר בעינן באמת יותר עד שלא יהי' הכפל במטבע ממה שאינה עוד מחולל על מע"ש ונזכרתי בדברי הכו"פ (סי' ק"ט) דמה"ת ודאי ל"ב כפל, ג"כ י"ל דרש"י אזיל כאן לאמוראי דסברי בקדושין י"ב, דפרוטה א' מששה באיסר, ובודאי ניחא רק בג' פרוטות דהוי חד בחד, ע"כ לשונו הטהור:

א) והנה לפי דברי מעכת"ה נ"י יצא לנו הערה חדשה לדינא דלא מקרי מעות הראשונות כ"ז שלא פדו עליהם כ"כ מעשר עד שלא נשאר רובא מחולין. ולפענ"ד מבואר מדברי הרא"ש ז"ל המובא בש"מ בסוגיין בד"ה הוא וחומשו בסה"ד דגם בפרוטה א' סגי, וז"ל הצ"ל דשום מטבע לא יהא נתפס בקדושת מעשר אם לא יתקדש ממנו פרוטה א' אבל אם כבר קדש מקצתו יכול לחלל עליו אפי' פחות מש"פ, עכ"ל. מבואר דסגי בפרוטה באיסר, ובקדוש מקצת המטבע, ולא בטיל ברוב:

ובטעם הדבר דאין המעשר בטיל ברוב חולין, נראה לענ"ד עפ"י המבואר בפמ"ג (שער התערובות סוף פ"א) בשם המנחת כהן דהיתר שנתערב באיסור אינו מתהפך לאיסור ע"ש, והדבר מבואר ביותר בחידושי הרמב"ן ז"ל ע"ז (ע"ג א') תוך ד"ה והא דמתרצינן, וז"ל, ולי נראה דהתירא לגו איסורא לאו משום דראשון ראשון בטיל, שלא אשכחן בטיל בהיתר לפי שאין עשוי לבטלו, אלא אדרבא מוסיף היא עליו והולך ע"ש, וכ"כ הריטב"א ז"ל שם. ויוצא לנו מזה דביטול ברוב צריך עוד תנאי שגם הוא מבטלו מדעתו להרוב. אבל בדבר שאין אדם מבטלו מדעתו לגבי הרוב אינו בטיל:

וזה נראה ג"כ לענ"ד בביאור ד' התוס' מעילה (כא, א) בד"ה פרוטה שנקטו בקושייתם, תימא וליבטל האי פרוטה של הקדש שנפלה ברובא, ולא הקשו על אופן הב' שבמשנה באומר בכיס זה הקדש [וכבר העיר בזה הפמ"ג (יו"ד סי' ק"ב במ"ז סק"א) והמקור חיים בסי' הנ"ל סעי' ד', ובס' קרבן אליצור ד' קפ"ד ובס' משמרות כהונה בחידושי מעילה שם], ולהנ"ל נראה דהיינו טעמא באומר פרוטה בכיס זה הקדש שזהו פעולתו ומגמתו עתה שיהי' הקדש בתוך הכיס לא שייך בזה ענין ביטול כיון שאין דעתו לבטלו:

גם עיקר הדבר מה שרצה מעכת"ה לבאר בזה דברי רש"י ז"ל, במה שנקט ג' פרוטות, שכונתו הוא שלא נשאר בהאיסר חולין, שיעור שיתבטל בהם דמי מעשר הנתפס, יש לפקפק קצת בזה, דא"כ מה זה שכתב רש"י שאפי' לא הי' המעשר שוה אלא שלש הא אפי' אם המעשר עצמו אינו שוה ג' פרוטות רק שיהי' עם החומש ג' פרוטות ג"כ סגי, וגם מי הכריחו כלל להזכיר שיווי המעשר רק שמתפיס באיסר זה ג' פרוטות מעשר. ויותר נראה דכונת רש"י ז"ל, הוא רק לאפוקי דלא תיסק אדעתין למימר דעד כאן לא מקרי מעות ראשונות כ"א באופן שהחולין הנשאר בהאיסר הוא מיעוט, דאזי המיעוט בטל בחשיבותו גבי הרוב, דבענין ביטול יש שני בחינות, ביטול הכמות וביטול החשיבות, וכמבואר ממ"ש הר"ן ז"ל בסוגיא דזוז"ג דהתיר מטעם ביטול, ולכאורה היכן מצינו ביטול חד בחד. וראיתי אח"כ שכבר עמד בזה בשו"ת בית אפרים, ואמנם הענין הוא ביטול החשיבות, וסוג זה יש ג"כ בדבר הניכר דזה גורם לחשוב ממשו כמי שאינו, לפ"ז ה"נ אם המעשר שוה ד' פרוטות והחומש פרוטה, ונשאר בהאיסר רק מיעוט חולין דהוא ג' פרוטות, ומתבטל המיעוט מחשיבותו מפני רוב המעשר שיש בה במטבע זו, והו"א דרק בכה"ג יכול לתפוס עליו פחות מש"פ, לזה נקט רש"י דאפי' אם המעשר אינו שוה רק ג' פרוטות, דבכה"ג אינו מתקדש רוב המטבע גם בהצטרפות החומש, אפ"ה נתפס כל האיסר. ותו באמת אינו נ"מ בין פרוטה א' בין ג', רק נקט אופן שגם בהצטרפות החומש אינו מגיע לרוב:

ב) ומ"ש עוד מעכת"ה דאם מחלל מע"ש בפרוטה ומחצה כשאינם לפנינו כיון שהחצי פרוטה לא תפסה נשארת מעורב תוך הש"פ שחל החילול ושוב יש לו הצטרפות עם התערובות הראשון דהו"ל דרבנן ודרבנן, ותי' ע"ז עפ"י דברי המרדכי דמה"ת ל"ב היכא של"ה ההיתר בפ"ע – הנה בעיקר הדמיון לד' המרדכי כוון בזה מעכת"ה לדעת הגאון רבינו ע"א זצוק"ל בחידושיו לסוגיא זו ע"ד התוס' ד"ה – מ"מ מ"ש מעכת"ה דמזה ראי' גדולה לשיטת המרדכי הנ"ל, לפענ"ד אי משום הא הי' אפשר לישב באופן אחר, בהקדם מה שיש להעיר בעיקר הסוגיא דחתר למצוא יש לה מתירין למע"ש זה שנתערבה, הא בפשטא יש אופן שיערב פחות מש"פ ע"מ לצרפה עם התערובות הראשון. ולכאורה אין זה דומה למבטל איסור לכתחילה, דהרי אח"כ יפדהו בהצטרפות שני התערובות, ולא יהנה כלל מהאיסור, ומבואר בדברי הר"ן ז"ל (פ"ב דע"ז) גבי הכשר קנקנים, ובשו"ת הריב"ש ז"ל (סי' שמ"ט) דל"א אין מבטלין איסור לכתחילה רק במתכוון לבטל איסור כדי להנות ממנו. אולם נראה כיון דמה"ת אינו מועיל פדיון אח"כ כיון שנתבטל מה"ת ורק מצד תק"ח שאמרו דלא בטיל הוא דמהני הפדיון, נמצא דמ"מ אוכל ע"י ביטול מה"ת. מה"ט הוי שפיר זה בכלל אין מבטלין איסור לכתחילה, וגם לפי המבואר בטעם דאין מבטלין איסור לכתחילה, משום שחששו שמא יאכל בלא שיעור ביטול, גם בזה יש לחוש שמא יערבנו בפחות מרובא ולא תועיל בזה ההצטרפות לתערובות הראשון, דאורייתא ודרבנן לא מצטרפי. מעתה י"ל כן גם בדבר הערת מעכת"ה, דמה בכך שהוא שלא בפניו עתה מ"מ מה שגורם שתתבטל הח"פ תוך הפרוטה שמחלל הוי בכלל מבטל איסור לכתחילה כנ"ל, (ועל כן אין לו באמת עצה אחרת כ"א לפדות על איסר, וגם בנ"ד דעכ"פ ע"י שתתבטל המעט מע"ש מסלק המצוה מהמע"ש זה שמבטל, י"ל דאסור מן התורה לבטל בכה"ג, עי' אבני מילואים בתשובה):

ג) אלא דלפי המבואר בסוגיון דכיון שמה"ת נתבטלה המעשר ברוב תו באמת אין לה פדיון מה"ת, ואינה מצטרפת לדאורייתא, דאורייתא ודרבנן לא מצטרפי, צריך להבין לפ"ר לפענ"ד, דא"כ להך טעמא דדשיל"מ לא בטיל משום דעד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר, אמאי הוי זה כלל בכלל דשיל"מ, דהא סוף סוף איך שיפדהו אח"כ ל"ה הפדיון מה"ת ואוכלו ע"י ביטול:

וראיתי לרבינו הגאון הקדוש מר אביו זצוק"ל בספרו זית רענן חלק ראשון (דיני דשיל"מ הלכה ו' סי' א' אות א') שחקר בנודר מדבר ונתערב כולו אם היו בכלל דשיל"מ, משום דאם לא יתבטל יהי' לו מתירין, או נימא כיון דאם בטל אין לו מתירין ל"ה כדשיל"מ, וכתב דכן נראה דכה"ג לא מקרי דשיל"מ, ובאות ב' מסתפק אם אזלינן בתר מעיקרא ולומר דמאחר שטרם תערובתה הי' לה מתירין גם אח"כ כשנתערבה אינה בטילה ורצה לתלות זה בפלוגתת הר"ן והרשב"א לענין חמץ בפסח, ובאות ג' פשיט הדבר מסוגיותינו דמשום דאורייתא ודרבנן לא מצטרפי ל"ה זה יש לה מתירין אע"ג דמעיקרא הי' לה מתירין, הרי דלא אזלינן להחמיר בתר מעיקרא, ע"ש נועם דברי קדשו. – ולא זכיתי להבין ד"ק, הא גם חקירתו הראשונה בנתערב כולו מתבאר מסוגיא זו, דהא מבואר דמע"ש שיש בו ש"פ דל"ב הוא משום שיש לו מתירין ע"י פדיון, ותועלת הפדיון ל"ה רק אם נימא דאינו בטל, וה"נ בנודר מן הדבר ונתערב כולו דאם נימא דלא בטיל מהני שאלה. אחרי שנים רבות שכתבתי את הנ"ל כתב לי כבוד ידי"נ הג' מוהרח"י נפתלי שליט"א בנו של הג' מהרא"ב זצ"ל הנ"ל, שגם הוא נתעורר לעמוד בזה ע"ד זקנו רבינו זצוק"ל כנ"ל:

ושוב ראיתי בספר ברוך טעם שער התערובות (דין דשיל"מ פ"ב) שגם הוא נתעורר לחקירת רבינו זצוק"ל בנתערב כולו, וכתב דזה תליא בשני הטעמים של דשיל"מ דלטעם רש"י משום דעד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר בודאי ל"ה זה שייך לדין דשיל"מ אם נתערב כולו, דמאחר שנתבטל תו ליתא בשאלה, אכן לטעם הר"ן דרבנן חשו להחמיר בכל איסור שיש לו מתירין בעודו בעין לדונו כאילו הוא היתר ולהחשיב תערובתו כדין היתר בהיתר, גם בכה"ג הו"ל דשיל"מ, וכן האריך שם דגם לענין תערובות טבל ל"ש לחשבו דשיל"מ לטעם רש"י, דמאחר שנתערב תו אין לו היתר רק מטעם ביטול, דלהפריש ממק"א לא אפשר רק מטבל דרבנן, דמדאורייתא הו"ל מן החיוב על הפטור, ונמצא דבמה שתקנו רבנן שלא לבטל הטבל והצריכו להפריש מעציץ שאינו נקוב לא הועילו בתקנתם להדאורייתא, לפ"ז מה דאיתא בירושלמי דטבל הו"ל דשיל"מ, לא א"ש רק לטעמי' של הר"ן דחשבו זאת כהיתר בהיתר, ע"ש בארוכה:

והנה לפי דבריו אלו דגם בטבל לא הוי דשיל"מ רק מטעם הר"ן ז"ל, לא הבנתי לפענ"ד מ"ש עוד שם בפ"ד לדון בדבר חדש דעד כאן ל"ש טעם הר"ן ז"ל לדון זה כהיתר בהיתר, רק באיסור שיש לו מציאות היתר להפקיע למפרע, אבל היכא שאין האיסור נפקע רק מכאן ולהבא, ל"ה דשיל"מ כ"א מטעמי' של רש"י ז"ל. וביאר בזה דברי הירושלמי פ"ו דנדרים, דלכך מקרי נדרים דשיל"מ משום שהזקן עוקר הנדר מעיקרו, דהיינו מפני שבנדרים שנתערב כל הנדר ל"ש טעם רש"י דהוי כאילו אכלה כולה וכנ"ל, ואם ל"ה נעקר למפרע ל"ה בזה דשיל"מ גם לטעם הר"ן ז"ל ע"ש. וצ"ע לענ"ד דלפ"ז גם טבל לא יהי' בכלל דשיל"מ, לא מטעם רש"י דעד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר, דהא בלא"ה אין האיסור דאורייתא ניתר כי אם מטעם ביטול, ולא מטעם הר"ן דהוי כהיתר בהיתר, דמהיכא תיתי נימא דהפרשה מטבל מתיר את הטבל למפרע, דבפשטא נראה לכאורה מדברי התוס' רי"ד קידושין (ע"ט, א') המובא בשעה"מ (פ"ה דתרומות ה' כ"ד) דלא מהני להפריש תרומה על מה ששתה כבר. ועי' עוד בשעה"מ שם מה שהקשה ע"ד התוי"ט (פ"ג דגיטין משנה ח') דאם נימא דמהני הפרשה גם על מה שאכל כבר יהי' כל אכילת טבל בכלל התראת ספק עש"ה, וצ"ע. ועי' בברכי יוסף (יו"ד סי' שכ"ז סק"ד) (ועי' מ"ש למעלה סי' י"ט אותי')

אמר המסדר מהקונטרסים שלפני נראה וניכר כי החל רבינו הגאון המחבר זצוק"ל לסדר קו' מיוחד בישוב דברי רבו מרן הגאון בעל זי"ר זצוק"ל. אבל לא זכינו שיגמור אותי, וגם הדברים הכתובים הס מעורבבים, וא"א להדפיסם. לזאת אמרתי לא אחדל מלהציג פה, מה שנלענ"ד בישוב מרן בעל הזית רענן הנ"ל, אשר לכאורה ד"ק מופלאים מאוד, שדבריו באות א' מופרכים מסוגיא ערוכה שהביא היא בעצמו באות ג':

דהנה עצם דברי הברוך טעם מ"ש דלטעמי' של הר"ן בדשיל"מ, משום דהוי היתר בהיתר, שכיון דמתחילה טרם שנתערב הי' לזה היתר, גם עתה החמירו דלא לבטל, ומשה"ט גם נדרים וטבל מקרי דשיל"מ, לכאורה צ"ע טובא, דא"כ אמאי אמרי' בב"מ שם דמע"ש שא"ב ש"פ בטל ברובא משום דהשתא אין לו תקנה, מה בכך הא עכ"פ מתחילה הי' לזה היתר שיצטרף לח"פ שני' והוי היתר בהיתר, והנה מרן הזי"ר באות ג' הכריח מזה, דלא אזלינן בדשיל"מ בתר מעיקרא להחמיר ע"ש:

ונראה שהענין הוא ככה, דנהי דאזלינן בתר מעיקרא, וכיון דמעיקרא הי"ל מתירין הוי היתר בהיתר, מ"מ כיון דעכ"פ אינו רק דרבנן וכמ"ש גם הר"ן ז"ל עצמו בפסחים לא החמירו רק באופן שאם נימא דלא בטל יהי' לזה אופן היתר, משא"כ דאם נימא דלא בטיל לא יהי' לזה שום אופן היתר לא החמירו לאסור הדבר בהחלט:

ולכן במע"ש שיש בו ש"פ דנהי דבטל מה"ת, מ"מ כיון דאם נימא דמדרבנן לא בטל והחמירו שיצטרך עוד פדי' לזה יהי' תרופה ע"י פדי' בודאי אמרו דלא לבטל, אבל במע"ש שא"ב ש"פ דאם נימא דלא בטל ישאר האיסור בהחלט, לא החמירו כלל בכה"ג

מעתה מיישב על נכון גם ד"ק של מרן הזי"ר זצוק"ל, דבנדר שנתערב כולו דאם נימא דהוי כאכלה כולה ול"מ שאלה הרי אם נימא דלא בטל ויש על זה איסור מדרבנן יהי' האיסור בהחלט דמה יהי' שייך בזה שאלה כיון דעכ"פ ע"ז לא נדר ורק רבנן אסרוה, ולא יוכל לכנוס זה רק בגדר ״איסור״ אבל לא בגדר ״נדר״ שיועיל שאלה דס"ס לא הוא עשה האיסור הזה, ול"ד למע"ש דיש כח לחכמים להטיל ע"ז קדושת מע"ש מדרבנן עכ"פ ככל הדברים שחייבו חכמים במעשר, מה"ט שפיר כתב מרן הזית רענן דנדר שנתערב כולו ל"ה בכלל דשיל"מ. ולפי דברינו מתבאר דבכה"ג בין לטעם רש"י בין לטעם הר"ן ל"ה זה בכלל דשיל״מ. והנה באיזה מקים מכתבי הקדש של רבינו הגאון המחבר זצ"ל ראיתי שהעיר עוד ע"ד רבו מרן בעל זי"ר הנ"ל, מיו"ד (סי' שכ"ג סעי' א') דאם נתערבה החלה בעיסה שאין בה ק"א שואל עצמו על החלה, הא כיון שנתערבה ברוב הוי כאכלה כולה ומאי מהני השאלה. וכעין קו' זו הקשה ג"כ בשו"ת נפש חי' (חי"ד סי' י"ח) ע"ד הזי"ר הנ"ל, מנדרים (נ"ט, א) דמקשה הש"ס הא למאה תעלה אמאי הא הוי דשיל"מ, ואמאי לא אמר הש"ס דמיירי שנתערב כולה ע"ש, ולכאורה אפיל דחלה ותרומה שאני, דאפי' אם נתערבה כולה, י"ל דל"ה כאכלה כולה, דאטו כל הסכמתו הקודמת לעשות זה חלה או תרומה לא היתה גם על הנשאר שהנשאר יהא חולין, וא"כ הרי יכול השאלה לחול על הנשאר שלא יהי' חולין. ואח"כ ראיתי במנחת חינוך (מצוה רפ"ד) שנתעורר ג"כ לחקירת הזי"ר הנ"ל ולמ"ש הברוך טעם הנ"ל וחזר והקשה ע"ז מנדרים הנ"ל ותי' דכיון שאם ישאל על התרומה תהדר החולין להיות טבל למפרע ל"ה זה בכלל אכלה כולה דאכתי נ"מ לענין החולין ע"ש:

תוכן העניינים

ציץ הקודש חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה