ציץ הקודש חלק א· רבי יהושע צבי מיכל שפירא
ציץ הקדש · סימן יז - בענין חדש
ע"ד אשר נסתפק כבוד הרב הגאון הגדול וכו' כש"ת מוהר"ר שמואל סלאנט (שליט"א) [זצ"ל] דגם אם נימא דחדש אינו נוהג בשל גוי, ואינו נוהג בחו"ל, מ"מ אם ישראל עשה עיסת לחם בא"י, י"ל דנוהג בזה דין חדש לכ"ע מה"ת:
וטעמו בזה עפ"י המבואר בכריתות (ה, א) דהאוכל לחם קלי וכרמל לוקה ג', הרי דע"י עשיית לחם נתוסף לאו חדש. א"כ י"ל דכמו בחלה דאפי' בקמח חו"ל אם נתגלגלה העיסה ביד ישראל בא"י מתחייבת מה"ת, ה"נ בחדש, כיון שע"י הגלגול מתחייב בלאו מיוחד, אינו נ"מ גם אם הקמח של גוי או של חו"ל:
א) ולענ"ד נראה לפקפק טובא בזה, דהא גם לענין, חלה בעיסת חו"ל שנתגלגלה בא"י ביד ישראל לא ברירא לנו כ"כ אם החיוב חלה בזה הוא מה"ת דהנה הרמב"ם ז"ל (פ"א מתרומות הכ"ב) כתב וז"ל וכן פירות חו"ל שנכנסו לארץ חייבין בחלה שנאמר שמה וכו', ואם נקבעו למעשר ביד ישראל אחר שנכנס לארץ חייבין במעשרות מדבריהם ע"ש. וכתב הכ"מ דאפ"ל דמדבריהם שכתב בסוף דבריו קאי גם אחלה, משום דעכ"פ לאו לחם הארץ הוא ע"ש. והב"ח ביו"ד (סי' של"א) נקט כן להלכה, – ולשיטה זו דגם בחלה החיוב רק דרבנן מהיכי תיתי נחדש גזירות מעצמנו גם בחדש, ועי' באמרי בינה בשו"ת שבסוף הס' סי' י"א:
וגם הרדב"ז ז"ל ביקר תפארת שם שכתב דבחלה חייב מה"ת, הרי כתב שם לחלק תרומה מחלה, דבתרומה אינו חייב רק מדרבנן, הגם שהמרוח מביא לידי חיוב תרומה והמרוח הי' בא"י, משום דלא ילפינן מחלה, וא"כ גם לדידי' אין מקום לחקירה זו:
ואפי' לשיטת הכ"מ שם בתירוצו השני, דבנכנסו לארץ קודם קביעותן למעשרות חייב מה"ת כחלה, מ"מ נראה פשוט לענ"ד דאין זה רק בשינוי מקומות מחו"ל לא"י וכגון שגדל בחו"ל ברשות ישראל, בזה י"ל דאם נתמרח אח"כ בא"י בידי ישראל מתחייב מה"ת – אבל בשינוי רשויות מגוי לישראל ודאי דאינו נעשה חיוב חדש, דהא למ"ד יש קנין פטור מתו"מ גם בנתמרחו ביד ישראל, ומדוע גרע זה מאם נתגדל בחו"ל ונתמרח בא"י על כרחך צ"ל דלא דמי שינוי רשויות לשינוי מקומות, דבשינוי רשויות אינו נעשה חיוב חדש. ושינוי מקומות שאני דילפינן מחלה מקרא דשמה:
וא"כ גם בהתבואה שגדלו בחו"ל, אם לא נתגדל ביד ישראל ליכא להסתפק מידי, דבודאי לא עדיף מאם נתגדל בא"י ביד גוי, דבשינוי רשויות לא נעשה חיוב חדש, לפ"ז בקמח שמביאים מחו"ל כיון שרובם של עכו"ם, אין מה לחוש גם לפ"ד הכ"מ, זולת בתבואה של חו"ל שידוע בבירור שנתגדל ביד ישראל, דבזה י"ל דלפ"ד הכ"מ דגם בתרומה מתחייב מה"ת, משום דילפינן מחלה דאולי ה"ה בחדש:
ב) והנה ידי"נ הה"ג מוהר"ח ז"נ שליט"א, רצה להוכיח דין זה מסוגיא דמנחות (ה, ב) דקאמרי' ואפי' למ"ד חדש בחו"ל לאו דאורייתא שכן באה להתיר לאו שבתוכה ע"ש, ולמה לי' זאת, הא י"ל דעומר מתיר מה שהביאו מחו"ל לא"י ועשהו לחם בא"י – אמנם הרב הגרש"ס (שליט"א) [זצ"ל] הנ"ל השיב לו, דנקט זאת הש"ס גם למ"ד בירושלמי רפ"ב דחלה, דר"א פוטר בפירות חו"ל שנכנסו לא"י מחלה, וכל ספיקו בחדש אינו רק לר"ע דמחייב בחלה:
ובאמת גם בלא"ה אינו ראי' כ"כ מסוגיא זו, דלכאורה יש לעיין בעיקר הסוגיא, דקאמר דבשביעית אין העומר מתיר רק ספיחים, וגם זה אליבא דר"ע אינו מתיר, הא גם בשביעית העומר מתיר מה שנשרש בששית אחר העומר וע"כ צ"ל דכונת הש"ס הוא דהא גם אם ל"ה בא"י תבואה מששית שנשרש אחר העומר, מביאים עומר בשביעית, א"כ גם לתבואת חו"ל שהביאו לא"י אינו ראי' מכאן, דהא הביאו העומר בשביעית גם אם לא הובא תבואת חו"ל לשם ואין להקשות דבשביעית יביאו ויעשו לחם בא"י, מה"ט גופא כדי שיהי' לעומר על מה לחול התירו, דא"כ גם בלא"ה י"ל כנ"ל שיזרעו בששית אחר העומר כדי שיהי' להעומר של שביעית על מה לחול, אלא ע"כ דס"ל להש"ס דכיון שעכ"פ אין האופנים הללו ממחוייבי המציאות. ואפ"ה מביאים עומר בשביעית. אין לומר דרק מפני שמתיר מביאים:
שוב ראיתי בדברי הר"ש ז"ל (פ"ט דשביעית סוף מ"א) שעמד בזה ע"ד הש"ס הנ"ל, דגם בשביעית מתיר מה שנשרש בששית אחרי הבאת העומר, ותי' דזה הוי מלתא דלא שכיחא ע"ש, ובכ"ז יש מקום למ"ש, (וי"ל דגם כונת הר"ש כנ"ל דכיון דל"ש, ואפ"ה הביאו העומר בשביעית, ולא הצריכו לזרוע לכתחילה אחרי עומר דששית, מוכח שפיר הוכחת הש"ס, דאין ההבאה רק מפני שמתיר):
ג) ויתישב עוד בזה מה שיש להעיר לכאורה לשיטות הפוסקים דחדש נוהג בשל גוי, אמאי לא קאמר הש"ס, שכן העומר מתיר בשביעית מה שזרע גוי, – הן אמנם לשיטת המבי"ט ז"ל דס"ל דפירות גוי יש בהם קדושת שביעית, לק"מ, דאין העומר מתיר מידי כיון דגם שביעית נוהג בהם, ולר"ע דס"ל ספיחין אסור מה"ת, גם מה שזרע העכו"ם לא עדיף מספיחין. עי' רמב"ם (ספ"ה מה' שמיטה ויובל הכ"ט) ובכ"מ שם. אמנם לדעת הב"י ז"ל, דפירות ש"נ אין בהם קדושת שביעית, בין לטעם הראשון שכתב באבקת רוכל (סי' כד) משום דכתיב והיתה שבת הארץ לכם לכם ולא לגוי, ועי' בת"כ פ' בהר בפי' התורה והמצוה (פרשה א' משנה י"א). ובין לטעם השני שכתב שם משום דכ"ז שהשדה ביד העכו"ם מופקעת היא מקדושתה, הרי הו"מ למימר דעומר מתיר של גוי בשביעית, דחדש נוהג בהם ושביעית אינו נוהג בהם:
ויש מי שהשיבו, דאם חדש אינו נוהג בחו"ל, גם בש"נ אינו נוהג, וכבר נקט הש"ס חו"ל, ולמ"ד לאו דאורייתא. גם חדש בשל נכרים אינו מה"ת, ומה מתיר העומר. ולפענ"ד מסתברא דאינו כן, דמבואר בשו"ת הרא"ש ז"ל (כלל ב' סי' א) שהביא ראיה דחדש נוהג בש"נ ממה דחזינן בתרומה דאי לאו מעוטא הי' נוהג בש"נ [ועל דרך זה הביא ראי' בשו"ת הב"ח החדשות (סי') מחלה], הרי דגם אם אינו נוהג בחו"ל מ"מ מדליכא קרא להתיר ש"נ, נקטינן דנוהג בהם. ועי' בשו"ת שאגת ארי' החדשות סי' ג' מ"ש בביאור ד' הרא"ש ז"ל הנ"ל ע"ש:
אלא דמ"מ להך טעמא של מרן הב"י ז"ל בדעת הרמב"ם ז"ל, דכ"ז שהקרקע ביד העכו"ם נקטינן דיש קנין, שפיר י"ל כנ"ל, דאם אינו נוהג בחו"ל אינו נוהג בש"נ, דהא ע"כ צ"ל דס"ל בדעת הרמב"ם ז"ל דגם בלא מעוטא דקרא, מצד הסברא לחוד אין לחייב של נכרים. דהא מ"ד אין קנין מוקי קרא לדיגון עכו"ם, ואמאי לא מוקי קרא לפטור כ"ז שהיא ביד הנכרי, משמע דזהו מצד הסברא, ודלא כמשמעות ד' הרא"ש ז"ל הנ"ל דבלא מעוטא דקרא אין לפטור. וא"כ גם בחדש י"ל דאינו נוהג בש"נ מצד הסברא, ונמצא דזה תלוי באם חדש נוהג בחו"ל. ושפיר י"ל כנ"ל, דכיון דהש"ס קאי למ"ד חדש בחו"ל לאו דאורייתא ה"נ חדש בש"נ לאו דאורייתא:
אכן לטעם הא' דממעטינן בשביעית לכם ולא לעכו"ם, דבאופן זה ס"ל כסברת שו"ת הרא"ש ז"ל הנ"ל, דכל כמה דליכא מיעוטא לעכו"ם נקטינן דשל עכו"ם חייב ומה"ט בעינן קרא לפוטרו, אכתי קשה דהו"מ הש"ס למימר גם למ"ד חדש בחו"ל לאו דאורייתא, מ"מ העומר מתיר בשביעית של נכרים דחדש נוהג בהם משום דליכא מעוטא, ושביעית אינו נוהג בהם משום דאיכא מעוטא:
אמנם לפי דברינו באות הקודם, מיושב גם זה, דס"ל להש"ס דאין לומר דמצות העומר בשביעית, תלוי רק אם יש נכרים בא"י שזרעו בשביעית, דהא אדרבה רצון התורה הי' לאבדם, ושלא לתן להם חני' בקרקע, וכיון דבהכרח יתקיים הבאות העומר גם אם לא יהיו גוים שזרעו, תו איכא ראיה משביעית דאינו מתיר מידי, רק מה דנקט הש"ס ספיחין וחו"ל, דזה מצוי בכל שנה:
ד) אלא שיש להתעורר קצת מסוגיא דמנחות (פד, א) דאמרי' בטעמי' דר' יוסי בר רבי יהודא דאמר עומר בא מחו"ל משום דקסבר חדש בחו"ל דאורייתא, יעו"ש. ואם נימא דע"י שבא ליד ישראל מתחייב. מאי ראי' דס"ל חדש בחו"ל מה"ת, הא מבואר במנחות שם לעיל (סו, א) דמשהביאוהו לעזרה היו מהבהבין אותו באור כדי לקיים מצות קלי, וא"כ כבר נתחייב זה בלאו דחדש משנעשה קלי בא"י, וגם בלא"ה לפי פשטות הסוגיא דמוכרח דת"ק ס"ל עומר אינו בא אלא מן הארץ משום דחדש אינו נוהג בחו"ל, והא אכתי גם אם אינו נוהג, יכול להביא מחו"ל ויעשנו קלי בא"י, עיין בתשובת פנים מאירות (ח"ג סי' לד) – אך קצת יש לדחות דמה"ט קסבר הש"ס דלא הביאו עומר מחו"ל אי חדש בחו"ל לאו דאורייתא, דהגם שע"י שנעשה קלי חל עליו איסור חדש. מ"מ כיון דלאו דכרמל ליכא גבי' אין בכח העומר להתיר לאו זה, אולם אין זה בדור כ"כ, דמ"מ עתה יש בו איסור חדש, ובכל קלי ליכא לאו דכרמל עתה רק אם ל"ה קלי הי' נוהג בו כרמל, ועיין, (ואכתי צ"ע דעכ"פ לא מצי עומר כזה של"ה בו לתא דאיסור כרמל להתיר כרמל):
גם הנה בירושלמי (פ"א דחלה הלכה א') מהו שחייבים על קלי שלו משום חדש [והיינו לענין קלי של אורז] א"ר זעירא כתיב ולחם קלי וכרמל לא תאכלו, את שחייבים על לחם שלו משום חדש חייבים על קלי שלו משום חדש, את שאין חייבים על לחם שלו משום חדש אין חייבים על קלי שלו משום חדש, ע"ש:
וכן איתא התם (הלכה ג) לענין תבואה שלא הביאה שליש אליבא דר"א דאמר פטורה מן החלה ואין אדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח, מהו שחייבים על לחם שלו משום חדש, א"ר יודן כתיב ולחם וקלי וכרמל וכו', את שאין חייבים על קלי שלו משום חדש אין חייבים על לחם שלו משום חדש ע"ש – לפ"ז כיון דאין היקש למחצה, נראה פשוט וברור דהוקש גם לכרמל, דכל שחייבין על כרמל שלו משום חדש, חייבים על לחם וקלי שלו משום חדש, וכל שאין חייבים על כרמל שלו משום חדש, גם על לחם וקלי שלו אין חייבים משום חדש. לפ"ז בתבואה של חו"ל או של עכו"ם אם נימא שאין איסור חדש נוהג בהם, גם כשנעשה לחם או קלי בישראל בא"י אין דין חדש נוהג בהם:
ה) ובעיקר הנידון, העיר לי הרב המפו' וכו' מו"ה יהושע מווילנא (נ"י) [ז"ל] דאם התבואה של נכרי לא נאסרה באיסור חדש, רק אח"כ כשבא ליד ישראל ועשה לחם וקלי, א"כ גם מה שנשרש קודם העומר וכן גם תבואה קצורה ביד הנכרי מכמה שנים אין העומר מתירו. דאיך יתיר דבר שלא חל עליו שם איסור עדיין, וכעין זה מבואר בר"ש (פ"ב דחלה משנה א) שתמה ע"ד הירושלמי דאמאי לא התיר העומר דאשתקד את הישנה דאשתקד, ותי' דלא חל איסור חדש עד השתא וגם לא קרב העומר במדבר ע"ש, עכתו"ד:
ואמרתי לו דדברי הר"ש הנ"ל שאני, דעדיין לא התחיל כלל מצות העומר ולא איסור חדש כלל, משא"כ בנ"ד י"ל דאדרבה אם מתיר העומר דברים שכבר חל עליהם איסור חדש כ"ש שדוחה איסור חדש שלא יחול, וכה"ג דאמרינן בנדרים (עה א) אמר ר"א אם הפר נדרים שבאו לכלל איסור לא יפר נדרים שלא באו לכלל איסור ע"ש, ועי' בדברי רבינו זצוק"ל בזית רענן (ח"ש סי' עג בד"ה וטעמא) וראי' לזה דהא גם אם בתבואה שלא הביאה שליש ליכא איסור חדש אפ"ה מתירו העומר כל שהשרישו קודם העומר, ע' מנחות (עא א). הרי דלאו כללא הוא לומר דאין העומר מתיר רק מה שכבר חל איסורו:
ויש לדון עוד בזה עפי"ד החמדת צבי בהשמטות שבסוף הספר לענין ביטול חמץ דאם מבטל דבר שברשותו עם דבר שאינו ברשותו, מגו דחל על מה שברשותו חל נמי על מה שאינו ברשותו, כמו במטבע ומטלטלין חו"מ סי' ר"ג לפוסקים דס"ל דמהני. לפ"ז י"ל דנידון הר"ש שאני דלא הי' על שום דבר לחול במדבר, דבמדבר לא זרעו, ובמצה י"ל דלא קנו רק כזית ראשון ואולי ל"ה נמצא בידם מצה בזמן הקרבת העומר, משא"כ בזה"ז אגב דמתיר העומר של ישראל מתיר גם מה שלא חל עליהם איסור חדש: