אור ברסלב
ציץ הקודש חלק א ציץ הקדש › סימן יג - עניני שביעית

ציץ הקודש חלק א· רבי יהושע צבי מיכל שפירא

ציץ הקדש · סימן יג - עניני שביעית

סימן יב

בעזה"י. שנת התרמ"ג לפ"ק.

כבוד ידיד אבי הרב הג' וכו' וכו' מו"ה אליעזר דן נ"י (זצ"ל).

אשר בקשני כת"ר לבוא בכתובים וכו', לא אדע מקום לזה, דעתי קצרה, אין אומר ואין דברים, ובכ"ז לא אסרב נגדו ואולי יהי' עי"ז איזה גרם להתעוררת דין או איזה ד"ת אשר זה כל האדם בעוד נשמת ה' בקרבו וכו' וה"י יכונן מחשבותינו לרצונו ית"ש.

א) יסוד הדין אם שביעית בזה"ז מה"ת או דרבנן לכאורה נראה דתליא בפירושא דהש"ס גיטין (לו, א, ב) דלפמ"ש התוס' שם בד"ה מי איכא, דרבא אינו מתרץ קו' הראשונה, נמצא דכל תקנת פרוזבול שתקן הלל הוא רק משום ששביעית בזה"ז דרבנן, ולפמ"ש רש"י ז"ל שם דרבא מתרץ גם קו' הראשונה דטעמא דפרוזבול הוא משום הפקר ב"ד, וכן כתבו התוס' שם בד"ה בזמן בתי' האי נמי, דבעיא דגמ' שם אם תקנת הלל לדרי' תיקן, או לדרי עלמא תיקן, קאי אליבא דרבא דמשני הפקר ב"ד הפקר ומהני פרוזבול גם בזמן שנוהג יובל, דמזה מבואר דרבא תי' גם קו' הראשונה [ועי' ערכין (לא, ב) בתוד"ה התקין בסה"ד (שבדף לב) שכתבו בפשיטות דרבא תי' גם הקו' הראשונה ולא כתבו כלל לתירוצם הא' שתירצו בגיטין דלאו לדרי' ממש קאמר] לפ"ז יש לפסוק כרבנן דרבי דשביעית בזה"ז מה"ת:

מיהו הריטב"א ז"ל בשלהי הסוגיא כתב וז"ל ולענין הלכה בשביעית נ' דשביעית נוהגת בזה"ז, וכדאמר רבנן דבי רב אשי מסרו מלייהו וכו' והכי אשכחן נמי בכולי תלמודא שהיתה שביעית נוהגת, כדאמר בפסחים א"ל רבב"ח לברי', אל תאכל ספיחי כרוב וכו' ובסנהדרין נמי פוקו וזרעו בשביעית וכו', ובסוכה וכו', משמע מכל הני דשביעית נוהגת, אעפ"י שיובל לא הי' נוהג וכו', אלא מיהו אליבא דרבנן דפליגי עלי' דרבי נוהגת שביעית מן התורה ואליבא דרבי מדבריהם, ונראה דקיי"ל כרבי, משום דסוגיין כותי' דרבנן דבי רב אשי מסרי מלייהו נראה דהכי ס"ל, והיינו טעמא דמקילין אפי' במקום בירא לבד, ואע"ג דרבא נראה דס"ל כרבנן הכא ובמס' מ"ק, מ"מ כיון דכל הנך אמוראי, נר' דס"ל כר', כוותי' קיי"ל, וכ"כ רבינו נר"ו עכ"ל. העולה מזה דאפי' אם נימא דרבא מתרץ קו' הראשונה מ"מ אין ראי' להלכה דהלכתא כותי', משום דחזינן אמוראי בתראי סבירא להו כרבי, וכן מבואר מדברי הר"ן ז"ל דהגם דבתחילת הסוגיא מפרש דרבא מתרץ קו' הראשונה, מ"מ פסק בסוף הסוגיא כרבי, דשביעית בזה"ז דרבנן בין בחרישה ובזריעה בין בשמטת כספים:

ועפ"ז אתי לנכון שיטת רש"י ז"ל דהגם דאיהו מפרש דרבא מתרץ גם קו' הראשונה, מ"מ כתב בסנהדרין (כו, א) ד"ה פוקו וזרעו בשביעית דהטעם משום דשביעית בזה"ז דרבנן, ומשמע דס"ל דהלכתא כרבי, משום דאמוראי בתראי פסקו כן:

גם יבואר בזה דברי הסמ"ג התמוהים מאד לפ"ר, דבעשין (קמ"ח) כתב וז"ל והלכה כרבי שהרי הלל התקין פרוזבול סובר כמותו כמו שמעמידין בגיטין שאומר מי איכא מידי דמדאורייתא משמט ואתיא הלל שאינו משמט, ומתרץ בשביעית בזה"ז ור' היא עכ"ל, הרי דכל ראייתו דהלכה כרבי הוא משום דהלל כוותי', ולכאורה תמוה טובא, דהא הסמ"ג עצמו כתב להלן דרבא אתי לתרץ גם קו' הראשונה, וז"ל א"נ ההיא בעי' לרבא דמשני הפקר ב"ד הפקר ואפי' הוי שביעית דאורייתא עכ"ל, וזה כתי' א"נ שבתוס' הנ"ל נמצא דלרבא יש מקום לתקנת הלל גם בשביעית דאורייתא, וא"כ תו אין ראי' מתקנת הלל דהלכה כרבי. אולם להנ"ל י"ל, דס"ל להסמ"ג דמדחזינן מאמוראי בתראי שהקילו כרבי, ולא פסקו כרבנן דרבי באמת דבכל דוכתא קיי"ל אין הלכה כרבי מחבריו, מוכח דע"כ ס"ל דתקנת פרוזבול לא מהני לשמטה של תורה, ופליגי ארבא, וס"ל דמצד הפקר ב"ד אין לעקור מצוה של תורה [וכמ"ש התוס' ד"ה מי איכא הנ"ל], וא"כ ע"כ הלל כרבי ס"ל דשביעית בזה"ז דרבנן וע"כ תיקן פרוזבול, ולכן פסקו כרבי, דהלל כוותי', נמצא דבאמת יסוד ההכרח דהלכתא כרבי הוא מתקנות הלל, ומבואר ד' הסמ"ג ועי' עוד בסמ"ג שם (לאוין רע"א) וז"ל תלמידי חכמים שהלוו זא"ז ומסר דבריו לתלמידים ואמר מוסרני לכם וכו' א"צ לכתוב פרוזבול מפני שהם יודעים שהשמטת כספים בזה"ז מדבריהם וכו' ע"ש:

ונראה דאף כי יש מקום לומר דגם רבא לא פליג אאביי רק דאתי לתרץ קו' השני', וכדעת התוס' ד"ה מי איכא הנ"ל, מ"מ ניחא להו טפי לומר דרבא אתי לתרץ גם קו' הראשונה, ולדידי' הלכה כרבנן דרבי, אלא דאמוראי בתראי פליגי עליו בזה, משום דהא חזינן במו"ק (ב, ב) מוקי רבא מתניתין כרבנן, וכן כתב הוכחה זו בשו"ת ש"א החדשות (סי' ט"ו) דיגיד עליו ריעו הך דמו"ק דמשני ג"כ רבא לאוקמי מתניתין כרבנן ע"ש. והנה היש"ש בסוגיא דגיטין הנ"ל (סי' מ"א) הוכיח דגם אם נימא דרבא מתרץ גם קו' הראשונה מ"מ ס"ל דהלכה כרבי מדלא קאמר אפי' תימא רבנן ע"ש, ולכאורה צ"ע דהא במו"ק קאמר אפי תימא רבנן משמע דס"ל כרבנן, ואולי כונתו דמדלא נקט כן גם בגיטין גילה בזה דעתו דגם מה דנקט במו"ק אפ"ת רבנן אינו משום דס"ל כן להלכה, אולם הריטב"א והר"ן הנ"ל ס"ל דיותר מסתבר דרבא ס"ל דהלכה כרבנן דיגיד עליו ריעו סוגיא דמו"ק הנ"ל, ואך מה דלא קאמר הכא אפ"ת רבנן הוא משום שדבריו כוללים שני ענינים דלא זה לבד בא לומר דהמשנה כרבנן רק גם לפרש דברי רבי עצמו ולסלק מעליו הקו' השני' שהקשו עליו מי איכא מידי דמדאורייתא לא משמט ואתו רבנן ותיקן דמשמט, דנהי דהמשנה כרבנן מ"מ צריך להבין גם דברי רבי:

ב) והנה גם הרי"ף ז"ל שהביא לתירוצא דאביי בשביעית בזה"ז ורבי היא, משמע דס"ל דהלכה כרבי דאלת"ה לא הו"ל להביא זאת, וכן מוכח כזה מד' הרא"ש ז"ל שם, ועי' עוד בדברי הרא"ש ז"ל מכות (ג, ב) סי' ג' שכתב דמש"ה מקילינן במלוה א"ח על עשר שנים דאין שביעית משמטתו וסמכינן אלישנא בתרא להקל משום דשביעית בזה"ז דרבנן ע"ש, גם הספר יראים בעמוד הדיינים (סי' רע"ח רע"ח) כתב וז"ל וכרבי קיי"ל דקם לי' הלל כותי' ע"ש, ובעמוד זרעים (סי' קפ"ז) כתב כן בהדיא גם לענין שמטת קרקע דאע"ג דקיי"ל כר' יוסי דאמר קדושה שני' קדשה לעתיד לבא מיהא לא נהיגא אלא מדרבנן, דקיי"ל וכו' דאין שמטה נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג, ע"ש וכן דעת ספר התרומה הלכות ארץ ישראל מפורש גם לענין שמטת קרקע וז"ל, והא דמכריז ר' ינאי וכו' היינו אפילו בקרקע ישראל כיון דליכא איסורא אלא מדרבנן, וכן גם דעת הסמ"ק (בסי' רנ"ח) דבזה"ז דרבנן, וכן דעת החינוך (מצוה תע"ה) לענין שמטת כספים, (ובמצוה פ"ד) לענין שמטת קרקעות דנוהג בזה"ז רק מדרבנן, ע"ש, [ועי' בס' אדמת קודש ח״ב (יו"ד, סי' ט') ביאור ד' החינוך] והנה בדברי הריטב"א ז"ל הנ"ל כתוב בסוף דבריו דקיי"ל כר' וכ"כ רבינו נר"ו, והכונה או על הרא"ה ז"ל או על הרשב"א ז"ל, והנה דברי הרא"ה מבוארים בס' החינוך הנ"ל, ודעת הרשב"א ז"ל, הנה בחידושיו לגיטין ד"ה ולענין פסק, לא ביאר בהדיא לדינא דהוי דרבנן, רק כתב דלרבנן דרבי דאינו תלוי ביובל אזי תלוי בפלוגתא אם בטלה קדושת הארץ לתו"מ אם לא, אבל לרבי הוי שביעית מדרבנן גם אם נימא תו"מ מה"ת דלא בטלה קדושת הארץ שביעית שאני דתלוי ביובל ע"ש. אמנם בתשובותיו, אלפים (סי' תשע"ה) ובמיוחסות (סי' רנ"ו) כתב להדיא דשביעית בזה"ז דרבנן ועיין בכפתור ופרח (פרק מ"ט), ולהלכה גם דעתו ז"ל דבזה"ז דרבנן:

גם הרמב"ן ז"ל בחידושיו למכות (ג, ב), המכונה בשם שבעה עינים, כתב להדיא דשביעית בזה"ז דרבנן, וכן הביאו על שמו במכות שם הרא"ש ז"ל והריטב"א ז"ל ע"ש, וצריך לומר לפ"ז דמה שבס' הזכות לגיטין כנראה שצידד דיש מקום לומר שהוא מה"ת גם בזה"ז, הוא רק להוציא מדעת הראב"ד ז"ל שהי' דעתו תחלה דשביעית אינו נוהג כלל בזה"ז. על כן כתב דלא זו בלבד שנוהג בזה"ז מדרבנן עכ"פ, אלא דעוד יש מקום לומר שהוא מה"ת אבל לדינא מבואר דעתו במכות שם שהוא מדרבנן וכיוצא בזה מתבאר גם מד' הרשב"א ז"ל הנ"ל דבחידושיו לגיטין בהשגותיו ע"ד הראב"ד ז"ל לא כתב הכרעתו להלכה דהוי מדרבנן ובתשובותיו הנ"ל נקט בפשטא דהוי דרבנן ומבואר מזה דבמקום שלא דברו מהמקילים רק גוף ההלכה גלו דעתם דהוי דרבנן:

אך דלכאורה מד' הרמב"ן ז"ל בחידושיו לע"ז (ט, ב) בשמעתי' דרב הונא ברי' דרב יהושע משמע לכאורה דס"ל דהוא מה"ת, שכתב שם וז"ל, ואם תשאל למה נעמידה כר"י משום דשקיל מכל ק' תרתי דהא משעת חורבן ואילך לא מנו יובלות, לאו מלתא היא דלעולם מונין יובלות לקדש שמיטין וכו' דהא בזמן בית שני שאין שם יובלות דאורייתא מונין יובלות לקדש שמיטין שנוהגין דבר תורה כדאיתא בפ"ב דערכין עכ"ל. הרי כתב דגם בזמן שאין יובל, נוהג שמטה דבר תורה, אולם המעיין בדברי הרמב"ן ז"ל בחדושיו לגיטין יראה דמשמע לי' להרמב"ן ז"ל מפשטות סוגיא דערכין דאזלא הסוגיא כרבנן דרבי דשביעית לא תלי ביובל, דמתחילה ס"ד שם דמה דקתני בברייתא מנו יובל הוא מן התורה וכמו שאומר שם מקיש ביאתכם בימי עזרא לביאתכם בימי יהושע ומייתי לה מקראי, ופריך הש"ס דמשגלו שבט ראובן בטלו יובלות, ומתרץ דמנו יובל לקדש שמיטין משמע דבשמטה נשאר סברת הס"ד דהוי מה"ת, וע"כ נקט הרמב"ן שנוהגין שמטה דבר תורה משום דהביא זאת מסוגיא דערכין ופשטות סוגיא שם אזלא כך. ואמנם לדינא כיון דאמוראי בתראי שהקילו בפרוזבול סברי כרבי, י"ל דלא קיי"ל כסוגיא דערכין הנ"ל ועיין בדברי הרמב"ן ז"ל על התורה (פ' בהר סוף פסוק ז') ובשו"ת הרשב"ש ז"ל (סי' רנ"ח):

ג) ולפי דברי הרמב"ן ז"ל בחידושיו לגיטין הנ"ל דמוכחא פשטות הש"ס ערכין הנ"ל דקאי לרבנן דרבי, י"ל דזה ג"כ כונת ר"ת ז"ל בתוס' ערכין (לב, ב) ד"ה מנו שכתבו דרש"י פי' הסוגיא מדרבנן ור"ת מוקי לה כרבנן ע"ש, והי' משמע לכאורה מזה דס"ל לר"ת דהלכה כרבנן ומה"ט מוקי הסוגיא אליבייהו, אולם להנ"ל אינו ראי', די"ל דנקט כן משום דפשטות הסוגיא מורה הכי, – גם י"ל דס"ל לר"ת ז"ל דע"כ צ"ל בסוגיא דערכין, דנהגו שמיטין, דבר תורה. דהנה מבואר מדברי הרמב"ם ז"ל (פ"י משמטה ויובל הלכה ה') דבזה"ז אין מונין רק שמטה ולא יובל וכן בגלות בבל, ובבית שני מנו גם יובל, ועי' בשו"ת מהרלנ"ח שטרח לחלק בין קודם חורבן בית שני דנתבטל ג"כ מה"ת שמטה ויובל ואפ"ה מנו גם יובלות בפ"ע ואחר החורבן לא מנו יובלות בפ"ע גם לרבנן דר"י ע"ש, לפ"ז י"ל דס"ל לר"ת ז"ל דבכל זמן ששמטה אינו נוהג מה"ת לא מנו יובל בפ"ע, וא"כ מה דאמרי' מנו יובלות ע"כ קאי לרבנן דרבי דגם בזה"ז שביעית מה"ת וע"כ מנו יובלות בפ"ע ולפ"ז נרוויח עוד דלא נצטרך לומר דר"ה ברי' דרב יהושע בע"ז (ט, ב) קאי לר' יהודא שאומר שנת החמישים עולה לכאן ולכאן כמ"ש רש"י ז"ל שם, אלא די"ל דר"ה ס"ל כרבי דשביעית בזה"ז דרבנן ובדרבנן אפי' לרבנן דר"י אין מונין יובל בפ"ע. – ומעתה י"ל דלכונה זו כתבו התוס' דברי ר"ת בערכין דמוקי לה כרבנן דרבי כדי שיתיישב בזה דברי ר"ה ברי' דר"י גם אליבא דרבנן דר' יהודא:

ובעיקר הדבר אפי' אם נימא להתוס' דס"ל דהלכה כרבנן דרבי דשביעית אינו תלוי ביובל מ"מ אינו ראי' לענין זמן הזה, אחר חורבן הבית, די"ל דעד כאן לא כתבו דסוגיא דערכין כרבנן, רק כדי להרוויח דלא פסקינן נגד סתם תורת כהנים דשביעית לא תלוי ביובל, אבל אכתי אינו ראי' לזה"ז, דאם תו"מ הוי דרבנן, גם שביעית דרבנן, וכדעת ר' יוסי בירושלמי בגיטין ובשביעית, וכמ"ש בס' התרומה הנ"ל, וכמבואר גם מד' הרשב"א ז"ל בחידושיו הנ"ל, דלמ"ד קדושה שלישית יש להם, נוהג מדבריהם:

ואף התוס' בסנהדרין (כו, א) ד"ה משרבו שכתבו בתירוצם השני דהתירא דארנונא. הוא משום סכנת נפשות ובפסקי תוס' שם ובגיטין (סב, א) הביא רק התי' דסכנת נפשות, מ"מ אין הוכחה דס"ל שביעית בזה"ז דאורייתא דהרי הר"ן ז"ל ס"ל לדינא דשביעית בזה"ז דרבנן וכמ"ש מפורש בגיטין שם, ואפ"ה ס"ל בחידושיו לסנהדרין שם דבעינן אונס נפשות גבי היתר ארנונא וגם הרי לפנינו הסמ"ג והסמ"ק וספר יראים, שהם מגדולי בעלי התוס' ז"ל ס"ל שהוא מדרבנן, וגם הספר התרומה שהי' תלמיד ר"י הזקן בעל התוספות ז"ל ס"ל כן כנ"ל ועיין בשו"ת מהרשד"ם (יו"ד סי' קצ"ב) ד"ה ואע"ג שהביא סעד מדברי שו"ת מהרי"ק ז"ל לסמוך על הכרעת הסמ"ג בדעת בעלי התוס' ז"ל ע"ש:

גם דעת הרמ"ה ז"ל בסנהדרין שם דשביעית בזה"ז דרבנן שכתב דהתירא דארנונא הוא משום דהוי מדרבנן בזה"ז, התירו משום הפסד ממון גם בעל האגודה ז"ל, בסנהדרין שם כתב וז"ל, דשביעית בזה"ז דרבנן, א"נ אפי' שביעית דאורייתא משום פקוח נפש שרי עכ"ל, מדדייק וכתב אפי' שביעית דאורייתא ולא כתב אפי' אי הוי שביעית דאורייתא, משמע דזה לא מספק"ל כלל אם בזה"ז הוא דאורייתא, רק הכונה אפי' בזמן דהוי מה"ת, ועל דרך שכתב הרמב"ם ז"ל (פ"ט משמטה הלכה ט"ז) דין זמן ששמטה מה"ת, וה"נ בעל האגודה כותב גם דינים שאינם נוהגים בזה"ז:

וכן הוא דעת הטור ז"ל להלכה ביו"ד (סי' של"א) וז"ל ובשביעית היא שמטה וכו' ובא"י האידנא דרבנן, ועי' ב"ח חו"מ (סי' ס"ז סעי' ג') שהכריע מדעתו להלכה, וגם בדעת הטור דבזה"ז דרבנן, והרי לפנינו מבואר כן בטור עצמו ביו"ד:

ד) אמנם הבעל העיטור ז"ל (אות פ' פרוזבול) הביא ראי, דשביעית בזה"ז מה"ת, מהא דפריך הש"ס בגיטין (נג, ב) ורמי דר"מ אדר"מ וכו' הנוטע בשבת בשוגג יקיים במזיד יעקור בשביעית בין בשוגג בין במזיד יעקור מכדי הא דאורייתא והא דאורייתא, מ"ש שבת מ"ש שביעית, הרי דקרי הש"ס לשביעית דאורייתא, ע"ש:

ולפי כל דברי רבותינו הראשונים ז"ל הנ"ל, צ"ל דקסבר הש"ס, מדמחלק משבת לשביעית, משמע דאיירי בשביעית גם מזמן שהוא מה"ת, דאל"כ הו"ל לחלק בשביעית עצמו בין זמן הזה לזמן שהוא מה"ת, ומדוע נקט החילוק בין שבת לשביעית, או יכלול שניהם יחד, שבת ושביעית בזמן שהוא מה"ת, יש חלוק משוגג למזיד ובזמן הזה בין שוגג בין מזיד יעקור, והוכיח מזה הש"ס דמיירי בשביעית בכל גוני גם בזמן שהוא מה"ת:

ומה שהעיר עוד שם הבעל העיטור ז"ל דבכל דוכתא קיי"ל הלכה כרבי מחבירו ולא מחביריו, מבואר תי' לזה בדברי העיטור עצמו שם בסוף דבריו וז"ל, מיהו האידנא נהג עלמא כרבי דהא ר' יוסי קאי כותי', כדגרסינן אמר ר' יוסי וזה דבר השמטה שמוט בזמן שהשמטה נוהגת בארץ דבר תורה השמטת כספים נוהגת בין בארץ בין בחו"ל ד"ת, ור"א בן שמעון בקידושין נסיב ליה כותי' עכ"ל, ועיין בשו"ת הרשב"ש (סי' רנ"ח) הנ"ל שהביא הראי' ממס' קידושין באופן אחר קצת, דס"ל כהפוסקים דרבא מיישב גם קו' הראשונה, והקשה דהא אביי ורבא קיי"ל כרבא, ותי' דסתמא דתלמודא אליבא דרבי בפ"ק דקדושין ע"ש, ועכ"פ מיושב בזה מהא דאין הלכה כרבי מחביריו דר"א בר"ש ור' יוסי כותי':

והנה הרשב"ש ז"ל הנ"ל השיב שם כן הלכה למעשה דבזה"ז דרבנן, וגם הביא עוד פוסקים ראשונים ז"ל דס"ל הכי, וז"ל, וכן כתב ג"כ ה"ה שלמה, וכן נראה קצת דעת ר' שמעון בר אברהם וכו' והרב ר' יהודא בספרו חוקות הדיינין ע"ש וכן דעת המהרש"ל ז"ל ביש"ש גיטין שם (פ"ד סי' מ"א) וכן דעת המבי"ט (ח"ב סי' ס"ד וח"ג סי' מ"ו) – ומהרי"ט (ח"ב סי' מ"ו וסי' נ"ב) – ומהרלנ"ח (סי' קמ"ג שורש ד' נצר הג') ומהרשד"ם (יו"ד סי' קצ"ב) – והנה הט"ז יו"ד (סי' ס"ט ס"ק כ"ד) הקיל בדם שבשלו מטעם ספק דרבנן הגם דהרמב"ם והמחבר ס"ל שהוא מה"ת רק משום שהאחרונים הכריעו דהוי מדרבנן, וכן הוא מסקנות הפוסקים שם דמתירים מטעם ספק דרבנן, לפ"ז ק"ו בנידון דידן:

ה) ובדעת הרמב"ם ז"ל, הנה הכ"מ (בפ"ד משמטה הלכה כ"ה) כתב דהרמב"ם ז"ל ס"ל דשביעית קרקע נוהג גם בזה"ז מה"ת, ושמטת קרקע דקאמר רבי היינו שמטת יובל ומקיש לזה רק שמטת כספים ע"ש, והקשה ע"ז המל"מ שם, דהא בהדיא אמרינן במו"ק (ב, ב) דלרבי גם חרישה וזריעה בשביעית דרבנן, וכן עמד ע"ז הגידולי תרומה (שער מ"ה ח"ח) והכנה"ג (חו"מ סי' ס"ז הגה"ט אות ד') ובשו"ת ש"א החדשות הנ"ל:

ולישב קצת ד' מרן הכ"מ, חשבתי לפענ"ד, עפ"י דברי הרמב"ם ז"ל (בפ"ט הט"ז) דתקנת פרוזבול שתקן הלל לא מהני לשמטה של תורה, ומבואר מזה דהרמב"ם ז"ל ס"ל דתירוצא דרבא משום הפקר ב"ד קאי רק על קו' השני', נמצא דגם לתי' רבא, אתיא תקנת הלל כרבי, וכמ"ש באמת הכ"מ שם דאם הוי שביעית דאורייתא לא הי' מועיל הפרוזבול מטעם הפקר, ולפ"ז דכל תקנת הלל הוא רק לרבי, ע"כ דהלכתא כותי', וא"כ לכאורה קשה על רבא דקאמר במו"ק שם, אפ"ת רבנן דמשמע מזה דס"ל דהלכה כרבנן, אולם אם נימא דיש חלוק משמטת כספים לשמטת קרקע א"ש, דבאמת רבי עצמו ס"ל דגם שמטת קרקע בשביעית אינו אלא דרבנן, אך מ"מ להלכה בשמטת כספים דמצינו דגם הלל ס"ל כן מדתקן פרוזבול, פסקינן בזה כותי' דרבי, אבל לענין שמטת קרקע עדיפא לפסוק כרבנן, ולכן בסוגיא דמו"ק דמיירי משמטת קרקע חרישה וזריעה מהדר רבא לאוקמי כרבנן. ולפ"ז א"ש פסקי הרמב"ם דפסק הכל כרבא בשמטת כספים כרבי ובשמטת קרקע כרבנן:

ולפי הנחה זו דיסודו של הרמב"ם ז"ל לפסוק כרבי בשמטה כספים הוא משום דס"ל דגם לתירוצא דרבא הלל כרבי, י"ל עוד דמה דס"ל בשמטת קרקע כרבנן, סמך אסוגיא דגיטין (נג, ב) הנ"ל, דקאמר בסתמא שביעית דאורייתא ורמי ר"מ אדר"מ, והבעה"ע הנ"ל הוכיח מזה דלא קיי"ל כרבי, אולם הרמב"ם ז"ל ס"ל דמדהלל כרבי הלכתא כותי', ועל כן ס"ל דיש חלוק משמטת כספים לשמיטת קרקע וסוגיא דגיטין הנ"ל הלא קאי בשמטת קרקע:

אולם בעיקר החילוק משמטת כספים לשמטת קרקע, מבואר לענ"ד מדברי הרמב"ן ז"ל דס"ל דאין סברא לחלק בהכי, דבס' הזכות הביא ראי' נגד מה שרצה הראב"ד ז"ל לומר דבזה"ז שאין יובל נוהג כלל אינו נוהג שמטה כספים ג"כ, מהא דב"ק, וסנהדרין, ב"ב, פסחים, דמצינו דנוהג בזה"ז שמטת קרקע וה"ה לשמטת כספים, ואם נימא דיש לחלק בין שמטת קרקע לשמחת כספים א"כ אינו ראי' כלל דהא י"ל דשמטת קרקע הוא מה"ת, וכספים תלוי ביובל ומה"ט בזה"ז דיובל אינו נוהג גם מדרבנן ה"נ הדין כן בשמטת כספים, אלא ודאי דס"ל דאין שום סברא לחלק בזה, וכן מבואר ג"כ מדברי בעל העיטור ז"ל הנ"ל דלא חילק בזה, דהרי הביא ראי' דשמטת כספים מה"ת מסוגיא דגיטין נ"ג הנ"ל והא התם לענין נטיעה בשביעית ומאי ראי' לשמטת כספים, אלא ע"כ דס"ל דאין לחלק בזה.

ובאמת גם הכ"מ עצמו לא החליט כן בדעת הרמב"ם ז"ל דבפ"ד שם (הלכה כ"ט) כתב הכ"מ מפורש דס"ל להרמב"ם ז"ל דגם שמטת קרקע בשביעית אינו אלא מדבריהם, והשיג מכח זה על הכפתור ופרח, גם בספרו ב"י על הטור (יו"ד ר"ס של"א) ד"ה והשביעית כתב דמדברי הש"ס גיטין מבואר דאין חלוק בין שמטת קרקע לשמטת כספים ושכן דעת הרמב"ם ז"ל ע"ש, וכ"כ בתשובותיו אבקת רוכל (סי' כ"ד) ע"ש, ועי' בדברי מהר"י קורקוס ז"ל (בפ"ט ה"ב) שכתב שמצא בספרי הרמב"ם כ"י בפירוש דגם שמטת קרקע בזה"ז דרבנן:

והנה במ"ש מרן הכ"מ (פ"ט הט"ז) הנ"ל דמש"ה ס"ל להרמב"ם ז"ל דרבא לא תי' קו' ראשונה דלהוציא ממון שלא כדין ל"א הפקר ב"ד הפקר, ע"ש, ראיתי בס' פאת השולחן (ה' שביעית סי' כ"ט ס"ק ס"ז) שהעיר ע"ז מדברי שו"ת הריב"ש ז"ל (סי' שצ"ט) דמבואר מדבריו שהביא מדעת הרמב"ם ז"ל דענין הפקר ב"ד הוא גם להוציא ע"ש. ולענ"ד נראה דהכ"מ הרגיש בזה, וע"כ הוסיף להוציא ממון שלא כדין, וזה מבואר בריב"ש עצמו חילוק זה מפרוזבול לשאר הוצאת ממון, דפרוזבול בעינא בי דינא דרב אמי ורב אסי, ובתקנות העיר לא בעינן זאת, משום דפרוזבול הוא להפקיע ממון שלא כדין, משא"כ בתקנות העיר:

ו) עוד יש להעיר בענין זה עפ"י דברי רש"י ז"ל כתובות (כה, א) ד"ה נתחייבו בחלה דשבע שכבשו ושבע שחלקו לא נתחייבו בתרומה ומעשרות שהרי תלה הכתוב המעשר במנין שנות השמטה דכתיב בשנה השלישית שנת המעשר ע"ש, ועיין בדברי הריטב"א ז"ל שם (הובא גם בש"מ) שהביא בשם התוס' דתרומות ומעשרות לא נהגו אז משום דכתיב והבאתם שמה עולותיכם ואת מעשרותיכם ואת תרומת ידכם, ומסתמא לא נתחייבו להפרישו אלא בשעה שראוי להביאו, וממעשר ילפינן דגם שמטה לא נהוג עד אחר כבוש וחלוק שהרי תלה הכתוב מעשר בשמטה ע"ש, הרי דתו"מ ושמטה תלי זה בזה. אך זה פשוט דמה דאמרי' דתלי הכתוב מעשר בשמטה זהו רק שמטת קרקע, אבל שמטת כספים ל"ה מדמינן למעשר אי לאו הקישא אחריתי, וע"כ אמר בירושלמי פ"י דשביעית ופ"ד דגיטין הנ״ל דשביעית דמיא לתו"מ, רק מהקישא דזה דבר השמיטה, משום דשם בשמטת כספים איירי ועכ"פ שמטת קרקע תלוי במעשר, והנה הרמב"ם ז"ל ס"ל בפ"א דתרומות דתו"מ גם בימי עזרא דרבנן א"כ ה"נ בשביעית, ומזה יבואר לנו סעד גדול למ"ש המבי"ט ז"ל (ח"ג סי' מ"ו) וז"ל והרמב"ם ז"ל פ"א דתרומות כתב דתרומה בזה"ז דרבנן מדכתיב כי תבואו ושנראה לו דה"ה במעשר, ומה"ט נראה דה"ה בשביעית עכ"ל, ומדברי רש"י וריטב"א הנ"ל מבואר סמך לזה אך דלפ"ז יצא לנו דבר חדש דלפני מה שהכריעו הפוסקים דשביעית בזה"ז דרבנן אזי גם תו"מ דרבנן גם אם נימא דקדושה ראשונה לא בטלה, וגם אין קנין לנכרי להפקיע מן המעשר, אפ"ה ליכא חיוב תורה בתו"מ משום דדמי לשביעית בשמטת קרקע אולם הרי הטור פסק דשביעית בזה"ז דרבנן ואפ"ה בתו"מ מסתבר לי' דהוי מה"ת בזה"ז, וי"ל בזה:

ז) והנה הראב"ד ז"ל (בפ"ט הט"ז) ע"ד הרמב"ם ז"ל דפרוזבול ל"מ לשמטה של תורה, כתב דזה לא מחוור דאביי הוא דאמר הכי אבל רבא פליג ואמר הפקר ב"ד הפקר והלכך נוהג בכל זמן, ע"ש, ומשמע דס"ל דאה"נ בזה"ז אינו מה"ת וכמבואר גם ממה שלא השיג כלום ע"ד הרמב"ם (פ"ט ה"ב) דשמטת כספים איתקש ליובל, רק דס"ל דגם בזמן ששמטה מה"ת מועיל פרוזבול. ועל כן כתב רק דלתירוצא דרבא נוהג פרוזבול בכל זמן, ולא כתב דלרבא גם בזה"ז מה"ת, ומבואר מזה לענ"ד דס"ל להראב"ד ז"ל דהגם דרבא בא לתרץ גם קו' הראשונה, מ"מ לא בא לחדש דלא ס"ל כרבי רק בא לומר דגם בזמן שהוא מה"ת מהני מצד הפקר ב"ד ונרוויח מזה דגם רבא לא פליג על הנך אמוראי בתראי שהקילו בפרוזבול משום דבזמן הזה הוא דרבנן:

אולם מדברי הראב"ד ז"ל (בפ"א הלכה י"א) מ"ש דבמקומות שלא החזיקו בהם עולי בבל ולא היתה שביעית נוהגת בהם אלא מדבריהם בהם התירו ע"ש, משמע דבמה שהחזיקו גם בזה"ז מה"ת – אמנם לפי דברי הראב"ד ז"ל ע"ד הש"ס ע"ז (ט, ב) המובא בדברי הרמב"ן בס' הזכות שכתב וז"ל קמ"ל ר"ה דשמטת כספים נוהג אע"פ שאין שמטת קרקעות נוהגת. דלא ס"ל כרבי וא"נ ס"ל כותי' נהי דמדאורייתא לא נהגה מדרבנן מיהא נהגה ואפי' בחו"ל עכ"ל, משמע מזה דהראב"ד ז"ל לא הכריע אם הלכה כרבי או כרבנן ומתחילה הי' דעתו דאינו נוהג כלל בזה"ז, רק ממדות חסידות, וכמ"ש בהשגותיו על הרי"ף, ואח"כ כשחזר מזה לא הכריע אם הוא מה"ת או רק מדרבנן, ועפ"י סגנון זה יעלו ג"כ דברי השגותיו על הרמב"ם דבכל מקום נקט הברור לכ"ע, ומה"ט בהא דכתב הרמב"ם דשמטת כספים תלוי ביובל לא השיג כלום, משום דלא הכריע בזה, ובפ"א הנ"ל כתב דמשום ארנונא לא התירו בזה"ז רק במקומות שלא החזיקו עולי בבל, דזה לכ"ע אינו אלא מדבריהם:

והנה האורים ותומים (סי' ס"ז ס"ק כ') העיר דאם נימא דהראב"ד ז"ל ס"ל שביעית בזה"ז דרבנן א"כ מאי השיג בפ"ט דלתירוצא דרבא מועיל פרוזבול בכל זמן נהי דיש כח ביד חכמים לתקן מטעם הפקר ב"ד מ"מ הואיל ובאמת שמטה בזה"ז דרבנן וגם בזמן בית שני מה יבקש הלל לתקן על ימי משיח שיחזור שמיטה ויובל, ולכן כתב דאולי הראב"ד ס"ל דשמיטה בזה"ז מן התורה ע"ש. [ועי' בפאת השולחן ה' שביעית שהביא קו' האו"ת על הראב"ד דכיון דליכא נ"מ האידנא לדינא לאיזה נ"מ השיגו, ולפענ"ד לא ראיתי קו' זו באו"ת וגם בכל דיני קדשים וטהרות הכתובים ברמב"ם ויש בהם השגות הראב"ד נקשה לאיזה נ"מ השיגו רק הקו' על הלל עצמו למה יבקש לעשות תקנה לעקור ד"ת במה שעתה אין נ"מ בזה, היא קו' אלימתא ולכאורה אפ"ל דס"ל להראב"ד ז"ל בתוס' גיטין שם ד"ה בזמן דגם בבית שני הי' נוהג יובל והי' אז שמטה נוהג דבר תורה, וכתבו שם התוס' דלפ"ז מה דבעי הש"ס בסמוך לדרי' תיקן או לדרי עלמא לרבא קמבעי' הכי דמשני הפקר ב"ד הפקר ומועיל פרוזבול גם לשל תורה ע"ש, נמצא לפ"ז דתקנות פרוזבול לשל תורה אינו תקנה לימי המשיח, אך לקושטא ז"א, דהא הרמב"ם ז"ל (בפ"י ה"ג) כתב להדיא דלא הי' יובל בבית שני ולא השיג ע"ז הראב"ד ז"ל כלום:

אמנם נראה בזה עפ"י מ"ש מהר"י קורקוס ז"ל והרדב"ז ז"ל (בפ"ד הלכה כ"ה) דמ"ש הרמב"ם דשביעית נוהג בין בפני הבית בין שלא בפני הבית, הגם דס"ל דבזה"ז אינו אלא מדרבנן זהו רק משום דאין יושבים עליה, אבל אם היו יושבים עליה היה נוהג שביעית גם אם אין בית, ולזה כתב הרמב"ם בין שלא בפני הבית ע"ש, ולפ"ז שפיר מבואר ד' הראב"ד ז"ל דהא נ"מ בזמן שהיה מה"ת גם קודם ימות המשיח ובפרט בימי הלל שהי' הבית רק חסר הפרט דיושבי' עלי' ואם היו מתקבצים כולם הי' נוהג מה"ת מהכ"ת נימא שלא היו מצפים אז לזה, וע"ז תיקן הלל דגם אם יהיו יושבי' עליה יועיל פרוזבול מטעם הפקר ב"ד:

ומ"ש עוד באו"ת הנ"ל מדעת הרמב"ן ז"ל מבואר למעלה בדברינו (אות ב):

תוכן העניינים

ציץ הקודש חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה