ציץ הקודש חלק א· רבי יהושע צבי מיכל שפירא
ציץ הקדש · סימן ט
מכתב להגאון המחבר זצ"ל. ב"ה. עש"ק כ"ו אדר.
זה איזה ירחים אשר עבר פה האברך וכו' וסיפר לי מרב החמדת כ"ת בתוה"ק, יומם ולילה, ושמחתי בשמעי, כה ישמח ה' את לבו בכל ענין בבני חיי ומזוני, וכו'. והאברך הזה בקשני אשר אומר לו איזה ד"ת למען יספר לכ"ת:
והי' אז בפי, ואמרתי לו ע"ד החינוך דקונם חל לבטל המצוה, ול"א דעשה דוחה משום דהוי ל"ת ועשה, וקו' הפרשת דרכים ידוע דהא איתא בשאלה:
והעירותי דאם לא אסר על עצמו רק המצוה [וכן הוא בפשטא דאל"כ מאי חומר בנדרים משבועה, הא בכולל גם שבועה חל] א"כ אם יהי' העשה דוחה אותה ויעבור עלי' שוב ליתא בשאלה דעל מה יחול השאלה, ואפי' לאמימר דאכלה כולה נשאלין עלי', בכה"ג אין נשאלין, כיון דאיכא מצוה לעבור על הקונם, ולהכי הדין דאינו דוחה:
ואמרתי אז בזה כי אם יקרה לו פתח חרטה החיוב עליו לשאול דכ"מ שיכול לקיים שניהם אין העשה דוחה לל"ת ואפי' אם כבר עבר מ"מ מסתברא הדין הזה דע"י פ"ח יתקן אשר יקיים שניהם, ואפי' דע"י שאלה לא יקיים הלתו"ע, רק לא יעבור מ"מ אמרינן דינא דר"ל דכ"מ שאתה מוצא וכו'. וראי' משבת (קלג א) ואי איכא אחר וברש"י שם, ועוד הארכתי מעט בזה ובד' הזי"ר ח"א דקמ"ח במ"ש ליישב קו' הש"א מריש נזיר יעו"ש:
בחפץ נפשי הייתי מפלפל עמו במה שכתב אלי בסוגיא דדברים שבלב, וכעת בערכין, אבל מה אעשה כי האריך בבקיאות מספרים שונים וכו'. ממני אוה"נ מברכו בשמחת וכשרון הג המצות הבע"ל, ומצפה לישועת ה'.
אברהם בנימין
חופ"ק ויערשוב.