אור ברסלב
צידה לדרך שמות › לג

צידה לדרך· רבי יששכר בער איילינברג

שמות · לג

לב

ב

רש"י כתרים שנתנו להם בחורב כשאמרו נעשה ונשמע כו' בתרגום יונתן משמע שאלו כתרי' הם שמות קדוש' וכן איתא במדרש בשם רש"בי שהוא כלי זיין שחקוק עליו שם המפור' ואין ר"ל שהוא כלי זיין ממש אלא אורו' קדושה שדבקו בישראל בזכותם להנצל מיסורין ומשעבוד מלכות ומן מלאך המות כמו שדרחז"ל בפסוק חרות על הלוחו' והקשו המפרשים למה הוצרך הקב"ה לחזור ולצוות ולומ' להם ועתה הורד עדיך מעליך וגו' כיון שכבר מנעוה מעצמם ותירץ רבינו בחיי ז"ל שמה שאמר ולא שתו איש עדיו עליו כאלו אמ' כל עדי׳ לומר כי מעצמם נמנעו שלא שתו כל אחד ואחד עליו כל עדיו אלא מקצת אבל עתה כשנצטוו מפי השי"ת הורד עדיך סלקו כל עדים לגמרי עכ"ל ובעל אמרי נועם תירץ בשם ר"ת שמתחלה לא היה דעתם לסלק לגמרי אלא לפי שעה לא שתו איש עדיו עליו ועכשיו צוה הקב"ה לסלקם לגמרי.

ה

[רש"י ואדעה מה אעשה לך בפקודת שאר העון כו' אבל ר"מ אלשיך ז"ל פי' שכל כך תהי' הטובה אשר אעשה לך שלא ידענה זולתי והוא מאמ' הכתוב עין לא ראתה אלדים זולתיך יעשה למחכה לו וזהו שאמ' ואדעה כו' כלומ' ואדעה אני לבדי מה שאעשה לך כל כך רבוייו ורוממות איכותו לעתיד אחר שתסירו איש עדיו מעליו ואני אומ' שאין זה פשוטו של מקר']

ז

ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנ' כו' בסנהדרין פ׳ חלק דרשו פסוק זה על שחשדוהו למשה מא"א והילך לשון המאמר וישמע משה ויפול על פניו מה שמועה שמע א"ר [שמואל] בר נחמני א"ר יונתן שחשדוהו מא"א שנא׳ ויקנאו למשה במחנה א"ר שמואל ברבי יצחק מלמד שכל אחד ואחד קנא את אשתו ממשה שנ' ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה עכ"ל הרי אתה רואה באר היטב שיסוד המאמ' שחשדוהו מא"א בנוי על פסוק זה ומשה יקח את האהל ואיכא למידק מאי משמע כמו שרגיל הגמרא להקשות והנה רש"י פי' שם וז"ל ונטה לו מחוץ למחנה יצא מחוץ שלא יחשדוהו עוד עכ"ל ואחר הקידה וההשתחויה ושאלת רשו' ממנו לענית דעתי לא יספיק זה לרוות צמאוני בזה כי לא גלה לנו שום סבה ופתח שמצאו לחושדו בכך לכן נ"ל אדרבה איפכא מסתברא כל עצמו של החשד מא"א לא יצא להם לישראל אלא מן ונטה לו מחוץ למחנה שאמרו דלכך נטה לו את האהל מחוץ למחנה כדי שיוכל להתייחד עם א"א ולשכב אצלה אבל במחנה גופה לא היה זה החשד כדאי' בפ' י' יוחסין אמר רבה בעל בעיר אין חוששין משום ייחוד והא דכתי' ויקנאו למשה במחנ' ודרשו עליו מלמד שכל אחד ואחד קנא את אשתו ממשה ופרש"י שם וז"ל קנא את אשתו אל תסתירי עם משה היינו התראה עכ"ל נ"ל שר"ל לפי שהנשי' לא חטאו בעג' ולא רצו להזק' לבעליהן מפני שהחזיקו אותם במשומדים כדאי' בפרקי ר״א בפ' מ"ד שהבאתי לעיל ולכך הלכו הנשי' אל אהל מועד אשר מחוץ למחנ' לשמוע ד"ת מפי משה כי בלי ספק שהם בכלל והיה כל מבקש יי' יצא אל אהל מועד אשר מחוץ למחנ' כשם שמצינו כתוב בפ' ויקהל אשר צבאו פתח אהל מועד ות"א דאתיין לצלאה בתרע משכן זימנא עכ"ל וכיון שהלכו הנשים אל אהל מועד אשר מחוץ למחנה לשמוע ד"ת מפי משה הלכך כל אחד ואחד קנא את אשתו ממשה בעודם במחנה קוד׳ שהלכו אל תסתרי עם משה ודע דבירושלמי דשקלי׳ אמרו זה המאמ' מלמד שחשדוהו מא"א על הפסוק והביטו אחרי משה עד בואו האהלה כו' והכל עולה אל מקום אחד שכל עצמו מהחשד של א"א לא יצא להם לישראל אלא מן ונטה לו מחוץ למחנה כדאמרן להפך מפרש"י שאמר שסילק עצמו מן החשד עם ונטה לו מחוץ למחנה כנז' ויוכל להיו׳ שנתעוררו רז"ל לדרוש כן מן מלת האהל מענין אישות ע"ד שאמרו על וישב מחוץ לאהלו שבעת ימי' אין אהלו אלא אשתו שנ' שובו לכם לאהליכ' ומה שאמרו מה שמועה שמע אין לתמוה מה שאלה היא זו הלא מפורש בקרא לעיל מיניה מה שמועה שמע כי י״ל שהוקשה לרז"ל כיון דכתי' לעיל מיניה ויקהלו על משה ועל אהרן ויאמרו אליהם רב לכם כו' א"כ היה ראוי שיאמ' הפסוק וישמעו משה ואהרן ומדקאמ' וישמע משה לחוד ש"מ ששמע משה מה שנגע אליו לחוד ולא לאהרן ועל זה שואל מה שמוע' שמע שנוגע אליו לחוד ולא לאהרן ומשיב שחשדוהו בא״א ואין הכוונ' שחשדוהו באותו הזמן דהא ליתא דכיון דכב' נטה משה את אהלו בתוך המחנ' לא היה מקום לחש' זה כדאמרן אלא הכוונ' באמר' שחשדוהו מא"א שכב' נכשל בעביר' זו בזמן לקיח' האה' ונט' לו מחוץ למחנ׳ ונרמז זה בפסו' כיון שאמרו כי כל העד' כול' קדושי׳ וכבר פרש"י ברפ׳ קדושי' שבכל מקו' שתמצ' קדוש' שם תמצא גדר ערו' וה"ק כי כל העדה כלם קדושי׳ אבל לא את' כנ"ל ויהי' איך שיהי' עכ"פ פקח עיניך ורא' בדברי רש"י מתחלה ועד סוף שהבאתי לעיל שהוא סובר שהמאמ' זה שחשדוהו מא״א הוא כפשוטו וכן משמע בהדיא מדברי תלמו׳ ערוך פ' אלו מגלחין מדפריך מיני' על הא דקאמ' שם אין אד׳ נחשד בדב' אא"כ עשאו כו' ותירץ משום שנאה הוא דעבו' ולכן תמה אני מאד על שלמי' וכן רבי' שאמרו שיש צור׳ למאמ' זה וכל אחד ואחד מפרש אותו לפי שכלו מפני שהוקשה בעיניה' איך יעל׳ על הדע' להאמין זה המאמ' כפשוטו שחשדו' מא"א ממש חלילה ואני אומ׳ שהקושיא מעיקרא ליתה שהרי מקר' מלא כתו' ויחפאו בני ישראל דברי' אש' לא כן על יי' אלדי' וגו' ושם בפ' הנז' פריך הגמר' מיני' על הא דקאמר שם אין אדם נחש' בדב' אא"כ עשאו כו׳ ותירץ התם להכעי' הוא דעבוד א"כ דיו לעבד להיו' כרבו דכש' ויחפאו בני ישראל דברי' אש' לא כן על יי' אלדי׳ וגו' הוא כפשוטו ה"נ מה שחשדוהו למש' מא"א הוא כפשוטו וכה"ג ארז"ל גבי פנח' כשנכנ' להרוג את זמרי שאמרו שבט שמעון אף הוא נכנ׳ לעשו׳ צרכיו שהוא כפשוטו ה"נ הכא ודע שכת' החזקוני על פסו' זה ומש' יקח את האהל וז"ל ומעש' זה היה לאח' שהורי' לוחו׳ שניו' עכ"ל לפי דעתי שבו' הוא שנפל בספרים ויש להגיה קודם במקו׳ לאח' שהרי כל עצמו של משה לא עשה מעש' זה לקיחת האהל מתוך מחנה ישראל לנטותו מחוץ למחנה אלא בשביל שאמ' משה מנודה לרב מנוד׳ לתלמיד כדפרש"י וזה לא היה אלא קוד' שנתרצה הקב"ה להם לישראל שהיו נזופים ומנודי׳ מהק"בה וכבר אמרו רז"ל בברכו׳ שאמר הקב"ה למשה אני בכעס ואתה בכעס א"כ מי יקרבם כו' ואם היה הוצאת האהל אחר שהוריד לוחו' שניו' דהיינו בי"ה הנה גם הק"בה גם משה ברצון היו וכבר תמה הרא"ם על הרמ"בן ז"ל שחשב על רש"י שסוב' גם הוא שמעשה זה של לקיח׳ האהל נהג משה מי"ה עד שהוקם המשכן ובאמ' לא עלה זה מעול' על דעת רש"י ע"ש ועוד ראיה מבואר' ומבורר' שלא הזכי' הרא"ם ז"ל מן תנא דבי אליהו והביאו הילקוט וז"ל ארבעי' יום אמצעיי' נטל משה את האהל שנ' ומש' יקח את האהל והיו ישראל נוהגין כל אותן הימים אבל בעצמן עד שאמ' הקב"ה למשה משה מה יעשו אות' העניים מנודים לי מנודים לך מנודים לרב מנודי' לתלמיד חזור בך וכנס למחנה שנ' ודבר יי' אל משה וגו' ושב אל המחנה מלמד שהתיר לו הקב"ה את נדרו והחזיר את האהל למחנה עכ"ל ותו לא מידי כן נ"ל:

(רש"י ואדעה מה אעשה לך בפקודת שאר העון כו' אבל ר"מ אלשיך ז"ל פי' שכל כך תהי' הטובה אשר אעשה לך שלא ידענה זולתי והוא מאמ' הכתוב עין לא ראתה אלדים זולתיך יעשה למחכה לו וזהו שאמ' ואדעה כו' כלומ' ואדעה אני לבדי מה שאעשה לך כל כך רבוייו ורוממות איכותו לעתיד אחר שתסירו איש עדיו מעליו ואני אומ' שאין זה פשוטו של מקר')

יא

ומשרתו יהושע בין נון לא ימיש מתוך האהל קשה בעיני מה ענין זה לכאן עד שמפני קושיא זו דרז"ל בברכו' שא"ל הק"בה למשה שישוב אל המחנה ואם לא תשוב אל המחנה הרי אני ממנה תחתיך יהוש' בן נון שהוא באהל ולזה נסמך אל ושב אל המחנה ומשרתו יהוש' בן נון וגו' אבל אין המדרש מתיישב אחר המקרא מפני כמה דברי' וע"ק למה קראו כאן משרתו טפי מבכל התור' כולה ונ"ל שהפסוק מתחיל' ועד סוף בא לספ' בשבחו של משה שאע"פ שהיה לו מעלה גדולה זו יותר מכל הנביאי' ודבר יי' אל משה פני' אל פנים כאשר ידבר וגו' אפ"ה ושב אל המחנה הוא בלבד בלא שום לויה עד שאפי' ומשרתו יהושע בן נון נער שפירושו שהיה עומד תמיד לפני משה ומשרת גופו ולא משרת החצר לא ימיש מתוך האהל כלומר ולא הלך אחר משה ללוותו כמנהג המלך או שר גדול מפני שמשה לא רצה ליקח שררה זו לעצמו שילך אחריו משרתו נער יהושע מחמת רוב ענוה שבו כן נ"ל:

יב

רש"י ואתה לא הודעתני וגו' שאמר' לי הנה אנכי שולח מלאך אין זו הודעה שאין אני חפץ בה כתב הרא"ם ז"ל לפי דעתי שבוש הוא שנפל בספרי' וה"ל לכתוב שאמרת לי ושלחתי לפניך מלאך וגרשתי כו׳ כי מאמ' הנ' אנכי שולח מלאך לפניך קוד' מעש' העגל נאמ' ואע"פ שפרש"י שם כאן נתבש' שעתידין ישראל לחטוא ושכינ' אומרת כי לא אעלה בקרבך מ"מ המאמ' של ושלחתי לפניך מלאך שהוא אחר מעש' העגל הוא העיקר וכן הוא באלה ש"ר ואת' לא הודעתני את אשר תשלח עמי אמ' לו הק"ה כב׳ אמרתי לך ושלחתי לפניך מלאך אמ' לפניו רבש"ע למלאך אתה מוסרני אם אין פניך הולכי' אל תעלנו מזה וזהו מה שכתב רש"י כאן אין זו הודעה שאין אני חפץ בה והרמ"בן ז"ל טען ואמר ואינו נכון בלשון הכתוב ועוד כי למה יאמר עתה כן ובעת שנאמר לו הדבור ההוא שתק ממנו וכי יבקש עתה להרויח בעבור מעשה העגל ונרא׳ ממה שאמ' וכי יבקש עתה להרויח בעבור מעשה העגל שהנוסחא שבידו מפרש"י היה כתו' בה הנה אנכי שולח מלאך כמו הנוסחא שבידינו וכב' הוכחנו שהנוסחא הזאת הוא שבוש בהכרח ומה שטען עוד למה יאמ' עתה כן ובעת שנאמ' לו הדבור ההוא שתק ממנו זאת הטענה אינה אלא לדברי רז"ל שאמרו זה באלה ש"ר וכבר כתב רש"י ז"ל בפסוק ויאמ' הראני נא את כבודך שראה משה שהי' עת רצון ודבריו מקובלי' והוסיף לשאול להראותו מראית כבודו וא"כ אם בדבר שאינו מעניינו הוסיף לשאול איך לא ישיב במה ששתק בעת הדבו' מפני שהיה השם אז כעוס מאד אך קשה מאחר שלא היה חפץ שלא ילך שום מלאך עמו איך אמ' ואתה לא הודעתני את אש' תשלח עמי והלא אין מי שילך עמו חוץ מהש' ומלאכיו ואחר שלא רצה שילך שום מלאך עמו לא נשא׳ שילך עמו רק השם בעצמו ובכבודו לא שישלח שום אחר עמו ושמא י"ל שמפני שמתבייש מרע"ה לומ' ואת' אינך רוצה לבא אמר ואתה לא הודעתני את אשר תשלח עמי כדי שיובן ממנו ואת' אינך רוצ' לבא ומה שהכריח את רש"י לפרש ואתה לא הודעתני את אשר תשלח עמי שהמלאך שאמר' אין אני חפץ בו ולא פירש אותו כמשמעו שלא הודעתני מי היה המלאך מפני שמזה נראה שהסכים במלאך א"כ למה אמר פני ילכו והניחותי לך עכ"ל ולי נרא' שאין לשבש הספרי' והנוסחא שלפנינו היא נכונה כי מאמר הנה אנכי שולח מלאך לפניך והמאמר של ושלחתי לפניך מלאך וגרשתי כו' הכל אחד לפי מה שפרש"י לעיל כאן נתבשר שעתידין ישראל לחטא ושכינה אומרת כי לא אעלה בקרבך וכבר היה אפשר לומר דלכך שתק משה בעת שאמר לו הקב"ה הנה אנכי שולח מלאך לפניך מאחר שנתבשר שעתידין ישראל לחטוא לא היה עת רצון כולי האי כמו עכשיו אמנם יותר נ"ל לומר תירוץ אחר דלכך שתק משה בעת שנאמ' לו הנה אנכי שולח מלאך לפניך מפני שחשב משה דאע"ג שנתבשר שעתידין ישראל לחטוא כו' מ"מ לא עת עתה להתרעם על זה ולומר אם אין פניך הולכי' אל תעלינו מזה כי הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים ואולי יתחרטו ישראל ולא יחטאו כשם שהיו אז צדיקי׳ אבל עכשיו בשעת החטא הוכרח משה להתרעם על זה כי פחד פן יגרום החטא שתתקיי' הגזרה ההיא של הנה אנכי שולח מלאך לפניך מאח' שחזר ואמר עכשיו הגזרה ההיא בעצמ' ושלחתי לפניך מלאך וגו' וכה"ג כתבו המפרשי' הטעם שלא שבר משה הלחות תכף כשאמר לו הקב"ה לך רד כי שחת עמך וגו׳ מפני שחשב משה אולי יתחרטו ישראל וישובו אבל כשראה משה את העגל ומחולות וגו' ששמחו עם העגל במחולות אז ויחר אף משה וישלך מידיו את הלחות וישבר אותם וגומר והר"ן כתב תירוץ אחר שלא אמר בפרשת משפטי' לא אעלה בקרבך שאף שאמר הנה אנכי שולח מלאך לא יחוייב שיעלה מעליהם שהרי ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך ואעפ"כ היו משחיתי׳ עמו שאמרז"ל ואתם לא תצאו משנתנה רשות כו' ובעגל אמר לא אעלה בקרבך ולכך אמר וישמע העם את הדבר הרע הזה פי' שאמר לא אעלה בקרבך ולזה נתרעם משה זה דעת הר"ן והתולדות יצחק כתב בפ' משפטים שיש להקשות בפ' זו איך אמר עלה מזה אתה והעם אשר העלית מארץ מצרים היה ראוי שיאמר לך עלה מזה אתה וישראל ועוד למה אמר אל הארץ אשר נשבעתי וכו' די שיאמר אל הארץ אשר ידעת או אל ארץ הכנעני מה צורך לומ' אשר נשבעתי שכבר ידוע שנשבע ועוד למה אמר אל ארץ זבת חלב ודבש והלא אין הק"בה עתה בפנים מאירות עמהם לשיאמר אל ארץ זבת חלב ודבש ועוד כבר ידענו שהוא ארץ זבת חלב ודבש ותשובה לכולם לפי שהק"בה כעס עם ישראל לזה אמר לך עלה מזה אתה והעם שאינם ישראל אלא עם לשון גנאי ואתה העלית אות' וכאלו אני לא העליתים ועוד שאמרו עשה לנו אלדי' כי זה משה עשו ממשה אלוה לז"א הרי אתה אלוה לדעתם ואתה העלית אות' ולא אני ואמ' עוד אשר נשבעתי לומ' אם לא בעבור השבוע' לא הייתי מעלה אותם אלא שימותו במדב' ועוד אומר שאף אם העליתי אות' הייתי מעלה אות' לארץ רעה לא לארץ טובה שהם רשעים אבל מה אעש' שעל כרחי אני צריך להעלות' אל ארץ זב' חלב ודבש מאחר שנשבעתי לאבותם כי לא אעלה בקרב' כי עם קשה עורף אתה ואני מפחד ומתיירא שיעשו לי שאעבור השבועה פן אכלך בדרך ולזה יותר טוב שלא אעלה בקרב' ולז"א וישמע העם את הדבר הרע הזה שלפי שאמר כל כך רעות מהם לזה נתרעמו ישראל וגם משה וכתב עוד שבפ׳ משפטי' אמ' שהמלאך שישלח הוא לשני דברי' אח' לשמרך בדרך ב' ולהביאך אל המקו' אש' הכינותי וכאן לא אמ' אלא ושלחתי לפניך מלאך וגרשתי כו' לא לשמר' בדרך וזה מצד כעס לז"א וישמע העם את הדבר הרע הזה שלא אמר שישמרם בדרך וא"כ בדרך מסוכן ומדבר נחש ושרף ועקרב ודאי יקר' כליון אף שהקב"ה לא יכלם אין צריך אלא לעזבם למקרה ומיד ימותו עכ״ל וי"מ עוד כי מתחלה אמ' ושלחתי לפניך מלאך וגרשתי וגו' ואח"כ אמ' ועת' הורד עדיך מעליך ואדעה מה אעשה לך על כן אמר משה ראה אתה אומ' אלי העל את העם הזה ואת' לא הודעתני את אשר תשלח עמי שהרי אמר׳ ואדעה מה אעש' לך כאלו אמר ועת' לא הודעתני את אש' אמר' שתשלח עמי אם עדיין רצונך כן הוא ומה שאמרת ואדעה מה אעש' לך אשאר עונשין או שמחלת להם על זה מאח' שהתחרטו והתאבלו ושתו עדיים מעליהם מחלת להם לגמרי ומה שאמר' ואדעה מה אעש' להם אפקודת שאר העון וא"ת שלא נמחל חטא בזה שחטאו בע"ז וג"ע וש"ד כמו שפרש"י על ויקומו לצחק וא"כ גדולה עונם מנשוא בתשוב׳ הלא בדו' המבול ג"כ חטאו בשלשת אלו ואתה אמרת ידעתיך בשם כשאמרת בשגם הוא בשר והיו ימיו ק״ך שנה וארז"ל בשגם הוא משה כי הוא גי' משה אני רוצה שיבא לעולם ויהיו ימיו ק"ך שנה אאריך להם אפי ואם לא ישובו אביא עליה' מבול וזה ידעתיך בשם שרמז' שמי בתור׳ ובשבילי הארכת להם כדי שישובו וגם באותו פעם אמרת מצאת חן בעיני כי אמרו בב"ר א"ר חנינא בר פפא אפי' נח שנשתייר בהם לא שהי׳ ראוי אלא שצפה הקב"ה שמשה עתיד לעמוד ממנו שנ' בשגם זה משה דחושבנא דין כחושבנא דדין רבנן מייתי ליה מהכא והיו ימיו ק"ך שנה ומשה חי ק"ך שנה וכן אמרו בתוס' א"כ מה שאמרת ונח מצא חן בעיני אני הוא שמצאתי החן בעיניך כי בשבילי ניצל ועתה אם נא מצאתי חן בעיניך כ"כ הודיעני נא את דרכך מהו דרך התשובה אם נמחל בזה כיון שהתחרטו בדב' ונתביישו מעבירה או עדיין צריכי׳ לתשובה או לתפלה למען אמצא חן בעיניך כפר"שי וראה כי עמך הגוי הזה כלומ' ראה שאמרת אלי רד כי שחת עמך עמך ולא עמי ראה כי עמך הגוי הזה שהרי נתחרטו והתביישו וכל העושה עבירה ומתבייש ממנה מוחלים לו כאמר׳ ז"ל בברכות ואם אינם עמך לא היו מתחרטים על כן ראוי שתמחול להם ותלך עמהם א"כ כל דבריו ושאלותיו ובקשותיו היה שילך עמה' א״כ השיב לו הש"ית תשובה נכונה ויאמר פני ילכו והניחותי לך ויעלה הכל על נכון.

יט

[רש"י הבטיחו שאינן חוזרות ריקם כו' יש מקשין הלא אנו רואין הרבה פעמים שהן חוזרו' ריקם ומתרצין שלא הבטיחו שאינן חוזרו' ריקם אלא דוקא בזמן שיעשו ישראל הי"ג מדות כדכתי׳ והלכת בדרכיו וגו' מה הקב"ה רחו' וחנון אף אתה רחום וחנון כו' ומביאין ראיה מלשון המאמר בפ"ק דר"ה א"ר יוחנן אלמלא מקרא כתו' א"א לאומרו מלמד שנתעטף הק"בה כש"ץ והראה לו למשה סדר תפלה ואמר לו כל זמן שישראל חוטאין יעשו לפני כסדר הזה ואני מוחל להם כו׳ עכ"ל הרי אמר יעשו לפני כסדר הזה ולא אמר יאמרו לפני כסדר הזה כו' ואין זה אמת שהרי רש"י פי' בפ' הנז' על ברית כרותה לי"ג מדות שאינן חוזרו' ריקם וז"ל שאם יזכירו' ישראל בתפילת תעניתם אינן חוזרות ריקם עכ"ל הרי אתה רואה מפורש שכתב שאם יזכירום כו' ועוד שהרי ג' מדות הראשונות הם ג' שמות יי' יי' אל אינם שייכי' לומר שיעשו ישראל אותם והקושיא מעיקרא ליתה מפני שלא הבטיח שיבא לישראל שאלתם ובקשתם מכל וכל כשיזכירו י"ג מדות בתפלת תעניתם אלא ה"ק שאינן חוזרות ריקם כלומר לגמרי מכל וכל אפס קצהו תראה וכלו לא תראה והא דנקט לשון יעשו לפני כסדר הזה כו' משום עטיפת טלית כש"ץ שהזכיר בתחיל' דבריו ונקטי' כן נראה לי.]

כג

וראית את אחורי ופני לא יראו כו' נשאלתי לפר' מה שקבלתי אני מפי מורינו המקובל הגדול מהר"י סרו"ק ז"ל בסוד פנים ואחור ולמה כתי' יראו בלשון רבים וכן פני ילכו וכן אם אין פניך הולכים ועוד למה כתוב את אחורי ואלו גבי ופני לא יראו לא כתי' את ומהו כוונת רז"ל וראית את אחורי הראהו קשר של תפילין מה טיבו של קשר תפילין לכאן ואני השבתי למה זה תשאל לשמי דברי׳ שהם כבשונו של עולם ואין לי עסק בנסתרו' ובפרט בסוד פני׳ ואחו' שכתב ראש המקובלים הרא"בד ז"ל בהשגותי' להרמ"בם בפ"א מהלכות יסודי התורה וז"ל ופני' ואחו' סוד גדול הוא ואין ראוי לגלותו לכל אדם עכ"ל ואין דבריו צריכי׳ חזוק כי פסוק מלא הוא כבוד אלהים הסת' דב' ולולא כי מיו' דעתי את מכ"ת הכרתיך כי ירא אלקי׳ אתה ושלם בכל המדות לא הייתי מטפל כלל בתשוב' שאל' זו כי בהדי כבשי׳ דרחמנ' למה לך ואני הרכיל אגלה לך סודו שכב' גילוהו המקובלים בספריהם בכמה פני' שונ׳ זה אמ' בכה וזה אמ' בכה ואני בעניי את אש׳ אני קבלתי מפי מורי אגל' למכ"ת בקצו' מופלג כפי חק החיוב המוטל עלי לגלו' טפח ולכסו' טפחיי' אני טרם אחלה לדב׳ אציג לפניך הצע' קטנ' ומתוכ' תעמוד על כוונ' ענין עמו' הז' בשלימו' אמרו חכמי האמ' בספ' הזוה' בהרב' מקומו' אנפי רברבי אנפי זוטרי זעי' אנפין פני' מאירו' פני' שאינ' מאירו׳ וזה פירושו כל י' ספירו' בכלל נקראו׳ פני' אבל יש פני' למעלה מפני׳ עד פני מלך עליון הנקרא כתר והם נחלקו לג' מעלו' והמעלה ראשונ׳ נקרא' אנפי רברבי והם כתר חכמ' בינ' והמעלה השני' נקרא' אנפי זוטרי והם גדולה גבור' ת"ת וזעיר אנפין הוא ת"ת ביחוד והוא פני יעקב החקוק בכסא הכבו' כי הוא מדתו ויעקב נקרא ג"כ קטן וזא' הספיר' נקרא' אדם והוא האד' הגנוז בסוד תקוני הזקן המוזכר בספר הזוה' והוא האדם העליון הרמוז במרא' יחזקאל ועל דמו׳ הכסא דמו' כמראה אדם וגו' כי יחזקאל ראה במרכבה תחתונ' הרומזת למרכבה העליונ' ועליו כתי׳ נעש' אדם בצלמנו וכו' כי ספיר' כתר נקרא אדם עילא' לפי שהו' ראש האצילו' וסובב וסובל את כל הספירו' וזאת הספיר' ת"ת הוא ראש עול' הבנין וסובב וסובל את כל הספירו' התחתוני' בשליחותו ושלוחו של אד' כמותו לכן אמ' ספיר' כתר נעש' אד' בצלמנו וכו' דהיינו זאת הספיר' ת"ת ובו כלולים ד"ן שמו' ההויה בסוד ד"ן אנכי וכו' בסוד ע"ב תיבות ורי"ו אותיות החונו' על הים על דרך האמצעי נג' דרכי' הרמוזי' בצירוף שם ע"ב אותיות שהם חסד דין ורחמי' לפי שזא' הספיר' ת"ת היא המכריע כמפור' בספ' הזוה' בפסוק ויסע ויבא ויט וזא' הספיר' נקר' ישראל סבא כי הוליד י"ב שבטי' העליוני' והם י"ב צנורות עיינו׳ מים היוצאי׳ מן המקו' שם העצ' יה"וה הרומז לזא' הספיר' ת"ת ואלו הם יהו׳ יההו יוהה היוה הוי' ההיו והי' ויהה וההי ההוי היהו הוהי והם י"ב חותמו' של הב"ה והם י"ב שבטי' לשבטי ישר' כי חלק יי' עמו יעקב חבל נחלתו וזא' היא נחלה בלא מצרים כשעולה למעלה למעל' עד כתר שאין שום שר משרי החיצוני' של האומו׳ ע"א שולט שם כלל ועל כן אין מזל לישראל והו' בעל השיב' שנ' מפני שיבה תקו' והדר' פני זקן שקנה חכמ' ובשם זה הרומז לת"ת ניתנ' התור' וזהו סוד מה שארז"ל בפרק הרואה והתפאר' זו מתן תור' וזא׳ הספיר' ת"ת הוא פני משה כפני חמה כי הוא ראה באספקלריא המאיר' דהיינו ת"ת שעליו נאמר במראה ולא בחדות אשר לא זכו לה שאר נביאי׳ כי הם ראו באספקלריא שאינה מאירה דהיינו מלכו' ולכל היותר עד נצח ואפי' שמואל הנבי' רבן של כל הנביאי׳ לבד משה רבינו לא עלה השג׳ נבואתו רק עד נצח ולא יות' ולכן אמ' גם נצח ישראל לא ישקר כי המדרגו' הם על סדר תור' נביאי' וכתובי' תור' דהיינו ת"ת הנקרא תור' שבכת' למש' נביאי' דהיינו נצח הוד הנקראים מראו׳ הצובאו׳ לנביאי׳ כתובי' דהיינו מלכו' לדוד ושלמה ודניאל וכיוצא בהם ולכן אמ' דוד רוח יי' דבר בי והיא נקראת חכמת שלמה והיא נקרא׳ פני' שאינם מאירו' ות"ת נקרא פני' מאירו' וזהו סוד הפסוק יאר ה' פניו אליך פי׳ יאר יי׳ שהוא ת"ת פניו מאירו' אליך מלכו׳ וזהו סוד הפסוק פני׳ בפני' דבר יי' עמכ' וכן הפסוק שאמ׳ כי עין בעין נרא' אתה יי' והוא דבוק ת"ת במלכו' אבל גבי משה כתי' פני׳ אל פני' יש חילוק גדול בין פנים בפני' ובין פני' אל פני' הוא דבוק כתר בת"ת כי מדרגת משה רבינו הית' יות' גדולה הרב' מאד ממדריג' ישראל ולכן אנו אומרי' בברכ' קדוש הלבנה עטר"ת תפאר"ת וכב' ידוע שספירת מלכו' נקראת לבנה שאין לה אור מעצמ' וכו׳ והיא מדתו של דוד בסוד ראויה הית' בת שבע לדוד משש' ימי בראשית אלא שאכלה פגה כי דוד הוא אדם ורצה לתקן מה שקלקל וחט' אדם כנודע ולא תיקן בשלימו׳ עד שיבא בן דוד משיחנו ואז יהיה מתוקן לגמרי לכן אנו אומרי' בגמר ברכת קדוש הלבנה דוד מלך ישראל חי וקים וזאת הספיר' מלכות שהיא מעלה השלישי' נקרא' תפלה של יד כי הקב"ה שהו' ת"ת מניח תפילין ותפילין של ראש הם ד' בתים והם חכמ' בינ׳ גדולה גבור' שבהם מתאחדת ספיר' כתר עם שאר כל הספירו׳ כי כל פרשה ופרש' שבתפילין רומז׳ לספיר' מיוחד' הנז׳ כי הפרשיו׳ של תפילין הראשונ' היא קדש לי כל בכו׳ והיא חכמ' והיא סוד הבכור' שהיא ראשונ׳ להשגתינו כי היא ראשית כל הספירו' הנאצלו' מן הכתר הנעלם וכמו שהבכו' הוא ראשית אונו של אביו כך החכמה היא הראשי' הנמשכ' מן הכת' ולפיכך נאמ' ראשי׳ חכמה יראת יי' וכבר ידוע שהכת' נקרא יראת י"י וכתי׳ כי הוא ראשי׳ אונו וגו׳ נמצא׳ למד כי פרש' קד׳ לי כל בכור היא סוד החכמה פרשה שנייה והיא כי יביאך יי' היא סוד בינה שיש לה חמשי' שערים כנודע והיא סוד היובל והגאולה ובה יצאו ישראל ממצרי' ולפיכך נזכר יציאת מצרים בתור' נ"פ כלומר ע"י בינה שיש לה נ' שערי' נפתחו לישראל ויצאו ממצרי' שאלמלא נפתחו נ' שערי בינה לא היה יכולת לישראל לצאת ממצרי' לפי ששרו של מצרי' הוא בכו' שבשרי האומות ולא היה יכול לו אלא הבינה והכל מכח בכור עליון קדש לי כל בכור כנז' לפיכך נקרא׳ בינה רחובות הנהר ונחלה בלי מצרי' לפי שהיא למעלה מכל השרי' החיצוני' של האומו' המצירי' לישראל ואין להם שם אחיזה ושליטה כלל פרשה שלישית שמע ישראל היא סוד הספירה הנקרא' גדולה שהיא מדת אברהם אבינו שנקרא אוהב ועליו נאמר ואברכך ואגדלה שמך וגו' וכתיב זרע אברה' אוהבו לפי שהוא הכיר את השם וקיבל עול מלכו' מאהבה פרשה רביעי' והי' אם שמוע היא סוד ספירת הגבורה שהיא פחד יצחק והיא מדת הדין כי כל הפרשה הזאת מדברת על העונשין כמו שנאמר השמרו לכם פן יפתה לבבכם וגומ׳ וחרה אף יי' בכם וגו' נמצא' למד כי בתפילין של ראש מתאחד ת״ת בחכמה בינה גדולה וגבורה שבהם מתאחדות כל העשר ספירו' ולפיכך נקראי' התפילין תפארת כמו שנ׳ ליחזקאל פארך חבוש עליך אלו תפילין שבראש וזהו הסוד שארז"ל וראו כל עמי הארץ כי שם יי' נקרא עליך אלו תפילין שבראש שכבר כתבתי לעיל כי שם יי' הוא רומז לספירת ת"ת והוא מניח תפילין של ראש נמצא' למד המניח תפילין הוא עומד במקו' ת"ת ועליו נאמר ישראל אש' בך אתפא' ואתפא' לשון תפילין כמו פארך חבוש עליך ואחר שהודענוך אלו העקרים של תפילין של ראש יש לנו להודיעך כי תפילין של יד כנגד ספי' העשירית הנקרא׳ מלכות ולפיכך מניחין אלו ד' פרשיות הנ"ל בבית אחד וקושרין אותה ביד השמאל שהיא יד הגבורה לפי שהפרשה רביעית היא פרשת הגבורה כמו שאמרנו והיא יד כהה מדת הדין הרפה לפי שהיא רק ענף מן הגבורה ועל כן נקראת זאת הספירה קשר של תפילין והוא צורת דל"ת והיא רמוזה בד"לת רבתא דאחד לפי שהיא קושרת ומתאחדת לכל הספירות העליונות והיא דלת ופתח לכנוס בה לכל הספירות העליונו' ועו' שכל השפ' היורד מן הספירו' העליונו' לתחתונו' באים אליה והיא נקרא׳ אחורית כי היא אחרית האצילו' והיא הנראי׳ והנגלית בעין הלב יותר מכל הספירות ועליה נאמר וראית את אחורי בעין הלב וזהו שארז"ל הראהו קשר של תפילין כלומר מלכות ולפי שהיא עקרת הבית של ת"ת שנא' כתפארת אדם לשבת בית בסוד אדם וחוה דו פרצופין לכך נאמר בכל ביתי נאמן הוא כלומר שנכנס לפני ולפנים בזאת הספירה הנקרא' בית דהיינו מלכות כמו בן בית נאמן לאפוקי גבי אברהם אבינו כתי' והוא יושב פתח האהל אבל לא נכנס לפנים מפתח האהל ובמלת את אחורי בא לרבות כמה אחורי' לאחורי' הנראי׳ וכולם קשורי' בה ויחזקאל לעד בפסוק ובמרא' המראה אשר ראיתי וגו' כי בו ט' מראות כנגד ט' אספקלריות המאירות ומתוכן ראה בתחתון והבין בעליון והמראה הזאת בקמץ ובקמץ פתח וחולם תחתיו להורו' על ענין נפלא וחולם מניע הכל ועאכ"ו יש פנים לפנים עד אין סוף ולכן שפיר אמ' ופני לא יראו בלשון רבים לפי שהם רבים באמת והם אנפי רברבי אנפי זוטרי והם ד' בתים שבתפילין של ראש שמניח הת"ת על ראשו והם חכמה בינה גדולה גבורה וכנגד ג' מעלו׳ הנז' הזכיר הפסוק ג"פ פנים וז"ש לא תוכל לראות את פני זהו אנפי רברבי שהם כתר חכמה בינה. ובמלת את פני בא לרבות אנפי זוטרי דרך רמז ואח"כ אמר בפי' ופני לא יראו זהו אנפי זוטרי שהם גדול' גבור' ת"ת פני ילכו זו מעל׳ השלישי' דהיינו מלכות הנקר' מטטרון כי זאת הספירה האחרונה היא שלוחן של כל הספי' לעשות פעולתם בתחתוני' הן לטוב הן למוטב ונקרא בשם שולחים וארז"ל זה מטטרון ששמו כשם רבו ומטטרון עולה למספר שדי ותחתי' בעולם הפירוד שליח שלוח ראש הנפרדי' נקרא מטטרון וגם שמו כשם רבו כי כל דברים העליוני' דוגמתם בעולם הנפרדים ולכן כתוב והיה בעבור כבודי וגו' וכאש' עבר הכבוד הזה אמר ילך נא אדוני בקרבנו וגו' וכבר ידוע כי השם הזה של אדנות רומז לספירה זאת וכאשר שמע משה שילך זאת הספירה מלכות עם ישראל לא רצה בה כי היא מדת הדין אע"ג שהיא מדת הדין הרפה ואמר אם אין פניך הולכים שהוא ת"ת הנקרא זעיר אנפין כנז' והוא קו המכריע אל תעלנו מזה ואין להקשו' על מה שקבלתי בפי׳ הפסוק ופני לא יראו הלא אני כתבתי לעיל כי משה היה משיג לספירת ת"ת ולדעת קצת מקובלי' השיג משה במתן תור' שבע ספירות והם ז' קולות הנזכרי׳ במתן תור' משום שי"ל שלא היה משה משיג מהות פנימיו׳ של ת"ת ושאר ספירו' העליונו' רק שהיה מרגיש כי מן ספירת ת"ת בא אליו הדבור ומה שהיו שאר הנביאים משיגים במדת לילה דהיינו במלכות והאבות ביסוד ומלכו' יחדיו כמו שנ' וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי היה משה משיג במד' יום דהיינו ת"ת וז"ש ושמי יי' לא נודעתי להם ומה שביקש משה ואמר הראני נא את כבודך ר"ל הבינני פנימיו' ותוכיות ספירת ת"ת לפני ולפנים ולא ניתן לו בקשתו וכן פי׳ בהדיא המקובל הגדול הרקנ"טי ז"ל בפ׳ כי תשא והביא דמיון למי שרואה בשמש וכו' ויש עוד דרכים אחרים בין המקובלים ז"ל כמפורש ברבינו בחיי ז"ל ושאר המחברי' ואני בעניי את אשר קבלתי כתבתי לא פחות ולא יותר ואת אשר תבחר הוא הקדוש.

ואני טרם אכלה לדבר אגלה למ"כת מרגליות טובה שיש בידי בסוד המאמר זה וראית את אחורי הראהו קשר של תפילין כבר ידעת שארז"ל שביקש משה באומרו הודיעני נא את דרכיך מה שכר אתה נותן למוצאי חן בעיניך וכן פרש"י בחומש ועל זה השיב לו הק"בה וראי' את אחורי הראהו קשר של תפילין כלומר הראהו כל מה שאפש' להשיג בד׳ רוחו' עולם הזה שהוא נקרא אחור כנגד עולם הבא בסוד אחו' וקד' צרתני ולמ' לא אמ' קדם ואחו' צרתני אלא לפי שעה"ז הוא קוד' לאד׳ לעה"ב הלכך אמ' אחו' וקד' צרתני וקש' של תפילין הוא צור׳ דלת הרומז על ד' רוחו' עה"ז ועוד שהעה"ז הוא דלת ופתח לכנוס ולבא לעה"ב ע"ד התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין וכו' ופני לא יראו כלומ' הי"וד שבתפילין של יד והשי"ן שבתפילין של רא' הרומז לשכ' טוב הצפון לעה"ב כדכתי' להנחיל אוהבי יש וארז"ל ש"י עולמו' וכמו שנ' יובילו שי למורא והכל הולך אל מקו' אחד כי אז ישיגו ישראל לספיר' הנקרא' י"ש והיא חכמ' אלהי' כמו שנ' ומלא' הארץ דעה את י״י כמים לי' מכסי' וגו' ושכ' טוב זה אי את' יכול לראו' עכשיו בעה"ז כי עליו נאמ' עין לא ראתה אלהים זולתיך וזאת הספירה חכמה קראוה חכמי הקבלה עין לא ראתה וכתי' ונעלמה מעיני כל חי וארז"ל אפי' מן המלאכים:

ואשר שאלת ממני לפרש למכ"ת מהו סוד שיעור קומה דע שחכמי האמת קראו לספירת ת"ת שיעור קומה בסוד אברי המרכבה ופרקיה והוא כאדם הגנוז בסוד תקוני הזקן המוזכר בספר הזוהר כנז' לעיל ועליו אמר רבי ישמעאל כל היודע שיעורו של יוצ' בראשית מובטח לו שהוא בן עה"ב ואני ועקיבא ערבי' בדבר וכו' ושיעור קומה ר"לו פרסאות וסימן לדבר גדול אדוננו ור"ב כ"ח גי' ר"לו ורחבו ע"ז אלפים רבוא פרסאו' וסימן לדב' תנו ע"ז לאלדי' ושיעורי' אלו הוא סוד שפע ואצילו' הבא ממנו לא שיש לו שיעו' ממש חליל' וחליל' אלא שדברו בלשון נקיי' שלא יכשלו בהם הוגיה' כאש' כנו לסודות אותיו' השם (השם) של הוי' העול' למספ' ע"ב ע"ב גשרים ע"ד יו"ד ה"י וי"ו ה״י במילואו כי כאש' כינו לחסד בש' מי' כינו לאלו כחו' עליונו' האחודים בחסד בשם גשרים כי אין יכולתם לעבור על המים בלא גשרים וכך הוא בכל הכנויים שאמרו על הספירו' דרך משל ודמיון כדי לשכך את האוזן כמו שדברה התורה בלשון בני אדם וכן מה שא"ר ישמעאל אני מתפלל לבעל החוטם ור"ל לספירת חסד שיודע להאריך האף ולכן נקרא ארך אפי' לבל יצאו שלוחיה חוצה לה טרם שיחול הנגף ולכן הוא בעלה וכופה אותה כי האדון הוא בעל וכמו שנ' ותהלתי (אכתוב) [אחטום] לך אין הכוונה שהיה מתפלל לספירה זו ממש בלי שהיה מתכוון לעילת כל העילות המאציל כל הספירו' שהרי כתוב לא יהיה לן אלדי' אחרי' על פני לא אמר לפני אלא על פני רמז לעשר ספירו' כנודע וכמו שדרז"ל אל תמר בו אל תמירני בו אלא הכוונה שהיה מתפלל אל עילת כל העילות שינהוג עמו דרך מדת חסד שהוא בעל החוטם וכן הכוונה בכל ע"ס בזה הדרך כנז' בתשובת בר ששת ונחזור לעניינ' ונאמ' ומספ' שיעו' קומה ר"לו רומז למספ' שם המיוחד הרומז לספירת ת"ת כיצד י"וד ה"י ו"ו ה״י י' פעמים י' הרי ק' י"פ ה' הרי נ' ו"פ ו' הרי ל"ו הפ"י הרי נ' ס"ה ר"לו ומלת פרסאות רומז שהוא פרס שמקבל שפע ואצילות מרבו שהוא עילת כל עילות ועל זאת הספירה נאמר כי לא ראיתם תמונת כל לא אמר תמונה אלא תמונת כל לפי שהוא כולל כל התמונות לפי שהוא קו האמצעי בסוד צורת וי"ו של שמו ונושא ששה קצוות והוא נקרא חקל תפוחי' עם ספיר' גדולה וגבורה והוא בינוני כולל מכל גווני התפוחים אדום ירוק ולבן והוא נקרא גוף השכינה כי כל הענין יחד יקרא שכינה ובענין האצילות יחד הת"ת הוא הגוף וג' ספירו' העליונות הם הראש וגדולה וגבורה הם הזרועות והנצח והוד הם השוקים והכליות ימין ושמאל והיסוד בברית מילה ומלכות הוא הוא הלב הרי צורת האדם ויתר הדברים מפורשים באורך בספר הזוהר ואין כאן מקום להאריך וקצת מהמקובלים אומרים שספירת מלכות הנקראת מטטרון מטעם שכתבתי לעיל הוא שיעור קומה עליו א"ר ישמעאל כל היודע שיעורו של יוצר בראשית כו' כי ספירת מלכות נקראת יוצר בראשית כדאית' בספר היכל יי' וספירה זו נקראת אכתריאל שראה רבי ישמעאל כ"ג בעין הלב ולא בעין הגשמי ולכן אמר ישמעאל בני ברכני וכו' ודמות אדם לו שנ׳ וממתניו ולמעלה דמות אדם ועל מצחו חקוק אכתריאל יה וכו' והוא נקרא אדני קטן וכל הדמיונים על זה אמור והסוד כי תמונה בגי' פרצוף אדם וכבר ידעת כי ספירת מלכות נקראת תמונה שהיא תמונה אחרונ' ועליה נאמר ותמונה אינכם רואים וגו' אבל ממנו ולמעלה אמר הנביא ואל מי תדמיוני וגו' ומעתה אחרי הודיע אלהי' אותך את כל זאת אז תבין יראת יי' ודעת קדושי' תמצא וי"י יראנו נפלאות מתורתו האמת כבקשת המשורר גל עיני ואביטה נפלאות מתורתיך.

שוב חזר השואל הנ"ל ושאל אותי על מה שכתבתי לעיל ועל כן אין מזל לישראל הלא אמרינן בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא תליא מילתא וכאלה רבים בגמרא והשבתי לו קושיא זו לאו אדידי רמיא אלא על הגמרא עצמה וכבר נתעוררו בזה התוספו' ותרצו מה שתרצו אמנם ע"ד הקבלה הוא סוד גדול ואגלה למכ"ת ברמז דע כי ג' שמות הן אד״ני למטה יי׳ באמצע אה"יה למעלה ובסוד אהיה הרומז לכתר תלוי המזל וזהו סוד ותתפלל חנה על יי' אל יי' לא נאמר אלא על יי' ממש כי כתר הוא רחמים גמורי' וכן בחזקיה כתיב הנני יוסף על ימיך ט"ו שנים יוסיף כתי' ולא אמר מוסיף לפי שהוא רומז לכתר הנסתר ונעלם יותר מכל הספירות וכן במזונות כתי' השלך על יי' יהבך והוא יכלכלך אל יי' לא נאמ' אלא על יי' ממש ולפי שזכה יעקב אבינו לנחלה בלי מצרים דהיינו לת"ת שעולה בשעת רצון למעלה מן הזרועו' שהם גדולה וגבורה המיוחדים לאברהם ויצחק (עוד כתב) [שו"ת באר שבע: עד כתר] ולכן אמר יעקב ברכת אביך גברו על ברכת הורי ולכן כתי' אז תתענג על יי' והרכבתיך על במותי ארץ וגו' אל יי' לא נאמ' אלא על יי' ממש והרכבתיך על במותי ארץ כלומר למעלה מן הזרועות שאין שום שר משרי החיצוני' משרי א"ה מ"ה ולא שום מזל מן כל המזלות התחתוני' שולט שם כענין ומאותות השמי' אל תחתו וכו' ומה שאמרו לאו בזכותא תליא מילתא היינו בספיר' ת"ת הנקרא' זכות לפי שהוא מעורב בדין כי הוא קו המכריע בין גדולה וגבורה וגומר הדין של ב"ד הגדול אלא במזלא תליא מילתא היינו בספירת כתר הנקרא מזל העליון ע"ש יזל מים מדליו כו' לכל הספירו' ועד"ז פי' בספר הזהר באדרא קדישא הא דאמרינן הכל תלוי במזל ואפי' ס"ת שבהיכל.

ואף גם זאת השיבותי לו על מה שהקשה למה כתב יראו בלשון רבים כנז' לעיל שעל דרך הנגלה ג"כ אין זו קושיא כלל לפי שמצינו כה"ג ופניך הולכים בקרב וגו' וכן ויחר לקין מאד ויפלו פניו וגו' ולמה נפלו פניך וגו' וכאלה רבים: וכ"ת היא גופה טעמא מאי י"ל כמו שכתב הרד"ק ז"ל בריש ספר יהושע וז"ל הפנים לא ימצאו בלשון יחיד לעולם לפי שהרואה אותם והפונה אליהם ימצאו בעיניו רבי' לעולם ולא יוכל לראות אבר אחד אשר בפנים מבלי חבירו כי אברי הפנים שני' שני' גבו' העינים והעיני' ואפי' ולחיי' ושני' ושפתי' וכו' ע"כ

(רש"י הבטיחו שאינן חוזרות ריקם כו' יש מקשין הלא אנו רואין הרבה פעמים שהן חוזרו' ריקם ומתרצין שלא הבטיחו שאינן חוזרו' ריקם אלא דוקא בזמן שיעשו ישראל הי"ג מדות כדכתי׳ והלכת בדרכיו וגו' מה הקב"ה רחו' וחנון אף אתה רחום וחנון כו' ומביאין ראיה מלשון המאמר בפ"ק דר"ה א"ר יוחנן אלמלא מקרא כתו' א"א לאומרו מלמד שנתעטף הק"בה כש"ץ והראה לו למשה סדר תפלה ואמר לו כל זמן שישראל חוטאין יעשו לפני כסדר הזה ואני מוחל להם כו׳ עכ"ל הרי אמר יעשו לפני כסדר הזה ולא אמר יאמרו לפני כסדר הזה כו' ואין זה אמת שהרי רש"י פי' בפ' הנז' על ברית כרותה לי"ג מדות שאינן חוזרו' ריקם וז"ל שאם יזכירו' ישראל בתפילת תעניתם אינן חוזרות ריקם עכ"ל הרי אתה רואה מפורש שכתב שאם יזכירום כו' ועוד שהרי ג' מדות הראשונות הם ג' שמות יי' יי' אל אינם שייכי' לומר שיעשו ישראל אותם והקושיא מעיקרא ליתה מפני שלא הבטיח שיבא לישראל שאלתם ובקשתם מכל וכל כשיזכירו י"ג מדות בתפלת תעניתם אלא ה"ק שאינן חוזרות ריקם כלומר לגמרי מכל וכל אפס קצהו תראה וכלו לא תראה והא דנקט לשון יעשו לפני כסדר הזה כו' משום עטיפת טלית כש"ץ שהזכיר בתחיל' דבריו ונקטי' כן נראה לי.)

תוכן העניינים

צידה לדרך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה