אור ברסלב
צידה לדרך שמות › לב

צידה לדרך· רבי יששכר בער איילינברג

שמות · לב

לא

א

רש"י כסבורין הם שאותו יום שעלה מן המנין כו' כתב הרא"ם ז"ל נרא' שרש"י סובר שיום העלייה אינו מן המניין וכן פי' בפ׳ ר"ע וקשה לריב"ם דבהדיא משמע ביומא בפ"ק דיום עלייה מן המניין ועוד אם אינו כן לא ישלמו מ' יום אחרוני' עד אחר י"כ ואין הדבר כן שהרי בי"ה נתרצה להן לישראל ונקבע יום סליחה לדורות וצ"ע עכ"ל ולא ידעתי למה הניח הקושיא שנייה בצ"ע הלא לפי מה שהוא גופיה כתב לקמן גבי בי"ט עלה כו׳ וכן בפ' עקב ביישוב דברי רש"י דפעם כתב בי"ח עלה ופעם כתב בי"ט עלה מתורץ ג"כ הקושי' שנייה הנז' וגם קושיא הראשונה אפשר ליישב לפי מה שפרש"י בפ"ק דיומא גבי בשלמ' לר״ע היינו דמשכח' לה בי"ז בתמוז נשתברו הלוחות דוק ותשכח:

רש"י אשר ילכו לפנינו אלהות הרבה אוו להם כו' כתב הרא"ם ז"ל והרמב"ן ז״ל טען ואמר ואין לשונו מכוון ונרא' מדבריו בעבור שאמר אלהות הרבה אוו להם שמהכתוב נרא' שלא בקשו אלהות רק מנהיג במקום משה ולא ידעתי מאין הוציא שרש"י ז"ל סובר שבקשו אלוה ולא מנהיג אם בעבור שאמר אלהות הרבה ולא אמר מנהיגי' רבים הנה הכתוב עצמו אמר ויאמרו אליו קום עשה לנו אלהים ולא אמר קום עשה לנו מנהיג ואם פי׳ אלהים מנהיג יהיה גם פי' אלהות מנהיגים ועוד איך יתכן לחשוב על רש"י ז"ל שהוא סובר שבקשו אלהות ממש והלא כל עצמו שפי' אשר העלנו שהיה מורה לנו הדרך והוציאו ממשמעותו אינו אלא מפני שצריך שיהיו פעולות האחר אשר בקשו להם כפעולתו של משה ומכיון שממאמר אשר ילכו לפנינו נראה שבקשו שיהיה הולך לפניהם בהכרח שנ' שגם היה משה הולך לפניהם ופירוש אשר העלנו שהלך לפנינו ואם כן מאחר שרש"י מחזר להשוות פעולות אותו האחר לפעולותיו של משה שהוא תמורתו בהכרח לפרש שיהיה גם האחר מנהיג כמו משה לא אלוה ממש כדכתב הרמב"ן ז"ל ועוד שלשון רש"י שאלהות הרבה אוו להם לשון רז"ל הוא כדתניא בסנהדרין פ"ד מיתות א"כ מה ת"ל אשר העלוך שאוו לאלהות הרבה עכ"ל ואני שמעתי ולא אבין היאך אפשר לפרש הא דקאמר רש"י אלהות הרבה אוו להם שר"ל מנהיגים רבים כשם שפי' קום עשה לנו אלהים מנהיג הלא בגמרא במסכת ע"ז בפרק רבי ישמעאל וכן בסנהדרין פרק ד' מיתות אשר רש"י הוציא משם לשון זה מוכח בהדיא שר"ל אלהות ממש וז"ל הגמרא בפרק ר"י אלא מדפלחו ישראל לעגל גלי אדעתיהו דניחא להו בע"ז וכו' עד ודלמא בעגל הוא דניחא להו במידי אחרינא לא אמר קרא אלה אלהיך ישראל מלמד שאוו לאלוהות הרבה ע"כ והא ודאי דהא דקאמר במידי אחרינא ר"ל בע"ז אחרת ועל זה מתרץ הגמרא אמר קרא אלה אלהיך ישראל מלמד שאיוו לאלוהות הרבה א"כ בע"כ צריך אתה לפרש שאיוו לאלוהות הרבה לאלוהות ממש דאם לא כן לא משני מידי שהרי הסוגיא מיירי בע"ז ממש ולא במנהיג ועוד דהא שם בפרק ד' מיתות יליף הגמרא הא דתנן האומר אלי אתה שחייב מדכתיב ויאמר אלה אלהיך ישראל ש"מ דמיירי באלהות ממש וכן רש"י גופיה פי' בהדיא בסנהדרין והילך לשון המאמר א"ר יוחנן אלמלא וי"ו שבהעלוך נתחייבו שונאיהם של ישראל כלייה כתנאי אחרים אומרים אלמלא וי"ו שבהעלוך נתחייבו שונאיהם של ישראל כלייה א"ל רשב"י והלא כל המשתף שם שמים ודבר אחר נעקר מן העולם שנא' בלתי לי"י לבדו אלא מה ת"ל אשר העלוך שאוו לאלוהות הרבה עכ"ל וז"ל פרש"י אלמלא וי"ו שבהעלוך דהשתא לא כפרו בהקב"ה לגמרי שהרי שתפוהו בדבר אחר אלהות הרבה אף אלהות אחרים קבלו עליהם עכ"ל ועתה אתה המשכיל ברוך י"י השקיפה ממעון עיונך מדפירש"י אף אלהות אחרים קבלו עליהם ולשון קבלו שייך דוקא על אלהות ממש כדתנן ואחד המקבלו עליו וכו' ולפום ריהטא היה נ"ל שכל עצמו של הרמב"ן לא כתב על רש"י ואין לשונו מכוון אלא בעבור זה כי פשטא דלישנא אלהות הרבה אוו להם משמע שבקשו אלהות ממש כדמוכח בהדיא בגמרא הנזכר ואלו מפשטא דלישנא שפרש"י על אשר העלנו והיה מורה לנו הדרך אשר נעלה בה משמע שלא בקשו אלוה רק מנהיג אמנם עיינתי ברמב"ן וראיתי שהוא עצמו פי' לשון שאוו לאלהות הרבה מנהיגים ולא אלהות ממש שלא ידעו איזה צורה יבחרו למנהיג ולכן לא אמרו קום עשה לנו שור או כשב או עז אלא קום עשה לנו אלהים סתם כו' ואני בעניי לא אוכל לעמוד על סוף דעתו היאך אפשר לפרש כן ובדברי הגדה גופה דלעיל קשה בעיני טובא חדא איך אמר ר"י וכן אחרים אלמלא וי"ו שבהעלוך נתחייבו שונאיהם של ישראל כלייה דמשמע שהוי"ו שבהעלוך הועיל להם שלא נתחייבו כלייה ואין נראה כן מן הכתוב שהרי אנו רואים דאף על פי שאמרו הוי"ו שבהעלוך אפ"ה אמר הקב"ה אל משה ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם כו' ואם איתא שלא נתחייבו כלייה מחמת שהועיל להם הוי"ו שבהעלוך א"כ למה אמר הקב"ה ואכלם וכי עביד הקב"ה דינא בלא דינא חלילה ונתחזקה אצלי זאת הקושיא כאשר ראיתי קרא מלא כתיב בתהילים ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו מהשחית הרי אתה רואה מפורש שתפלתו של משה גרמה שלא נעשה בהם כלייה ואם איתא קשה קושיא הנזכר למה ביקש הקב"ה לכלותם לולא תפלתו של משה הלא לא נתחייבו כלייה כיון שאמרו העלוך עם וי"ו ועוד קשה מאי צריך רשב"י להקשות לאחרים והלא כל המשתף שם שמים ודבר אחר כו' עדיפא מיניה ה"ל להקשות מן הקרא גופיה הנז' ומיהא בהא י"ל דלענין זה הועיל להם הוי"ו שבהעלוך שא"ל הקדוש ברוך הוא למשה הניחה לי שפרש"י כאן פתח לו פתח והודיעו שהדבר תלוי בו שאם יתפלל עליהם לא יכלם אבל אלמלא וי"ו שבהעלוך לא היה הקב"ה פתח לו פתח כו' כי לא היה מועיל כלום התפלה ואין להקשות שאם הועיל להם הוי"ו שבהעלוך שלא נתחייבו כלייה א"כ מה הוצרך משה לתפלה כי י"ל דתרוייהו צריכי ולא היה סגי בחד מנייהו אבל עדיין צריכין אנו למודעי מהו המחלוקת שבין רש"בי ובין אחרים ואיך יפורש הא דקאמר רשב"י אלא מה ת"ל אשר העלוך שאוו לאלהות הרבה כי לכאורה קשה ממה נפשך אם ר"ל ששתפו הקב"ה לאלהות הרבה א"כ גם לדידיה קשה והלא כל המשתף ש"ש ודבר אחר כו' ואם ר"ל שכפרו לגמרי בהש"י הלא כמו זר נחשב שיהיה יותר טוב מי שכופר לגמרי ממי שמשתף דבר אחר להקב"ה שהרי מקרא מלא כתוב' שתים רעות עשו עמדי אותי עזבו מקור מים חיים וכו' ונ"ל דבהא פליגי דגם רשב"י ס"ל שיותר טוב מי שמשתף דבר אחר להקב"ה ממי שכופר לגמרי בהקב"ה אלא בהא פליג רשב"י על אחרים דאלו אחרים ס"ל ששתפוהו להקב"ה בדבר אחר בבחירה גמורה והיו עובדים בהקב"ה ובאלהות אחרים כולם ביחד ועל זה הקשה להם רשב"י והלא כל המשתף ש"ש ודבר אחר כו' והיינו שעובד לשניהם ביחד בבחירה גמורה נעקר מן העולם וסיים ואמר אלא מה ת"ל אשר העלוך שאוו לאלהות הרבה כלומר שלא היה אצלם בחירה גמורה איזה אלוה יבחרו ולכן לא נתחייבו כלייה וזהו שפרש"י בגמרא הנזכר שאוו לאלהות הרבה אף אלהות אחרים קבלו עליהם ויש להתבונן מאי אף דקאמ' רש"י אלא ה"פ לא לעגל לחוד נתאוו אלא אף לאלהות אחרים נתאוו מחמת שלא ידעו איזה אלוה יבחרו וכן מוכח בהדיא מלשון הגמרא דפרק רבי ישמעאל שהבאתי לעיל דוק ותשכח וכיון שלא קבלו עליהם אלהות הרבה בשתוף גמור אל הקב"ה רק כמסתפקים איזה אלוה יבחרו לכן לא נתחייבו כלייה ואכתי איכא למידק מי הזקיקו לרש"י לפרש קבלו עליהם ולמה לא פירש אף אלהות אחרים אוו להם כלשון רשב"י מרא דשמעתא ונ"ל משום דרש"י הרגיש היאך שייך לומר לשון שאוו על לשון אשר העלוך הלא אמרו אשר העלוך אחר שכבר יצא הדבר מן הכח אל הפועל דמשמע שקבלו עליהם אלהות הרבה הלכך פרש"י אף אלהות אחרים קבלו עליהם כלומר לא שאוו בלבד לאלהות הרבה אלא אף אלהות אחרים קבלו עליהם אבל לא בבחירה גמורה כדאמרן רק כמסתפקים איזה אלוה יבחרו ולפי שאין הלשון הולמו יפה הלכך פרש"י כאן בחומש זה הלשון שאוו לאלהות הרבה על אשר ילכו לפנינו וגו' ולא על אשר העלוך ולא על אלה אלהיך ישראל כדקאמר בגמרא הנזכר מפני שיותר יצדק לומר זה הלשון שאוו לאלהות הרבה על אשר ילכו לפנינו שעדיין לא נעשה שום מעשה רק אמרו כן דרך בקשה בעלמא כן נ"ל:

ב

רש"י והם לא המתינו ופרקו מעל עצמן כו' אבל בפרקי דר״א פ' מ"ה איתא שמעו הנשים ולא רצו ולא קבלו עליהם ליתן נזמיהן לבעליהן אלא אמרו להם לעשות שקוץ ותועבה שאין בו כח להציל לא נשמע לכם ונתן להם הק"בה שכרן בעולם הזה שהן משמרות ראשי חדשים יות' מן האנשי' ונתן להם שכר לעה"ב שהן עתידות להתחדש כמו ראשי חדשי' שנ' המשביע בטוב עדיך וגו' ראו האנשים שלא שמעו הנשים להם ליתן נזמיהם לבעליהן מה עשו עד אותה השעה היו הנזמים באזניהם כמעשה המצריים וכמעשה הערביים פרקו את נזמיהם אשר באזניהם ונתנו לאהרן שנ' ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב אשר באזניהם אשר באזני נשיהם אין כתיב כאן אלא אשר באזניהם ומצא אהרן בין הנזמים ציץ של זהב שכתוב עליו שם הקדש וחרות עליו צורת עגל ואותו לבדו השליך בכור של אש שנ׳ ויתנו לי ואשליכם באש אין כתי' כאן אלא ואשליכהו באש ויצא העגל הזה גועה וראו אותו ישראל כו'.

ו

רש"י אף כאן נהרג חור כו׳ כתב מהרא"י ז"ל צריך ליישב קצת אמאי האריך להביא ראייה מחור ולא סמך על לשון לצחק כדסמיך עליו לעניין גילוי עריות דלא אשכחן מפורש במקום אחר שחטאו בג"ע וי"ל דפשטא דקרא משמע טפי אגילוי עריות מאשפיכת דמים דלשון מצחק אשכחן בכמה דוכתין דקאי אתשמיש לפי שהוא בא ע"י צחוק כמו ביצחק מצחק את רבקה אשתו וכדמתרגמינן וכומז ומחוך דבר המביא לידי גיחוך אבל לא ידעינא או בהיתר או באסור עריות וקא מייתי ראיה מלצחק (בו) [בי] אבל משפיכת דמי׳ מן הלשון עצמו לא משתמע דאדרבה אין מצחקין לשפיכ' דמי' וצריך להביא ראיה דנהרג חור א"נ ג״ע מוכח הכא מקרא אחרינא כי שחת עמך וכד"קל (בכמ') [בכל] מקום שנ' השחתה אינו אלא דבר ערוה וע"ז (ומ"ש) [מהרא"י: ומ"מ] אי לאו לצחק לא הוה מוקמינא קרא אלא אעניינא גופיה דבע"ז קראי קיימי עכ"ל ולי נראה שאין צורך לכל זה כי רש"י לא מפי עצמו אמר דברים הללו אלא העתיק אותם מן המכילתא וש"ר ככתבם וכלשונם וכל עצמם לא אמרו אף כאן נהרג חור אלא כדי לחזק מה שדרשו על וירא אהרן ויבן מזבח לפניו וירא אהרן שהרגו את חור בן אחותו שהיה מוכיחן כו' כן נ"ל:

(ויחל משה את פני יי' אלדיו כו' כתב רבינו בחיי ז"ל מה שהזכיר אלדיו ולא מצאנו כן בכל התורה כולה שיהיה הכתוב מייחד האלהות על משה לא בפירוש שיאמ' אלדי משה כענין באבות ודוד ולא בכנוי רק במקום הזה הנראה לי בטעם הדבר כי היה זה למעט ורמזה לנו התורה שאין הקב"ה לאלדים לישראל בחטא הזה וכן הוא יתעלה הזכיר עמך ורמז כי אינם עמו והענין כי היו מנודים לשמים וכפרו עתה באלהותו.)

ז

רש"י באותה שעה נתנדה משה מפי ב"ד של מעלה כו' כתב מורי הגאון מהר"ם יפה ז"ל מלת רד ליכא למשמע מינה שנדוהו אלא נ"ל מדכתי׳ וידבר שדבר אתו קשות הוא דמפיק ליה שזהו הקשות שנידוהו בב״ד שלמעלה עכ"ל ואני אומר אחר הקידה וההשתחויה באלף מחילות כאן כבודו הגדול במקומו מונח אבל לא זו העיר ולא זו הדרך של רש"י כי אישתמיטתיה מיניה דברי התנחומא אשר משם לקח רש"י דברי' הללו דיליף ליה בג״ש מן וירד יהודה מאת אחיו וז"ל לך רד רבנן אמרין באותה שעה נתנדה משה מפי ב"ד של מעלה נאמר כאן לך רד בנזיפה כי שחת ונאמר להלן וירד יהודה מאת אחיו מה כתי׳ למעלה ויקומו כל בניו וכל בנותיו לנחמו כיון שלא קבל תנחומין עמדו ונדוהו אמרו כיון שאמרת לנו לכו ונמכרנו ושמענו לך אלמלא אמרת לנו לכו ונחזירנו היינו שומעין לך ואתה גרמת לאבינו כל הצער הזה עמדו ונדוהו ואין לך רד אלא נדוי ע"כ:

יא

[ויחל משה את פני יי' אלדיו כו' כתב רבינו בחיי ז"ל מה שהזכיר אלדיו ולא מצאנו כן בכל התורה כולה שיהיה הכתוב מייחד האלהות על משה לא בפירוש שיאמ' אלדי משה כענין באבות ודוד ולא בכנוי רק במקום הזה הנראה לי בטעם הדבר כי היה זה למעט ורמזה לנו התורה שאין הקב"ה לאלדים לישראל בחטא הזה וכן הוא יתעלה הזכיר עמך ורמז כי אינם עמו והענין כי היו מנודים לשמים וכפרו עתה באלהותו.]

טו

רש"י משני עבריהם היו האותיו' נקראו' ומעשה ניסים הוא כתב הרא"ם ז"ל בפ' הבונה א"ר חסדא כתב שבלוחות נקרא מבפני' ונקרא מבחוץ אינו ר"ל שהיו נקראו' מבחוץ כמו מבפנים אלא שמבפני' היו נקראות ביושר ומבחוץ בהפוך וכן פרש"י בפ' הבונה ונקראו' מבחוץ האותיות הפוכות והתיבה הפוכ' ולא אשמעינן אלא שהיה החקק נוקב את כל הלוח ולפיכך היו מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס וזהו מה שכיוון רש"י באומרו פה ומעשה נסים הוא לא שהיו נקראים כמו ביושרן אע"פ שהן הפוכות בדרך נס דאין לפרש משני עבריהם שהיו כתובין משני עבריהם דא"כ מאי האי דאמר רב חסדא מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדין אלא עכ"ל שפי' משני עבריהם שהיתה חקיקתן עוברת משני עבריהם ומ"ם וסמ"ך שבלוחות היה להן ליפול אם לא שבנס היו עומדין עכ"ל ואני תמה מאד מה הוצרך לכל האריכות הזה להוכיח דהא דאמר רב חסדא כתב שבלוחות נקרא מבפנים ונקרא מבחוץ שאינו ר"ל שהיו נקראות מבחוץ ביושר כמו מבפנים אע"פ שהן הפוכות בדרך נס אלא שמבפנים היו נקראות ביושר ומבחוץ בהפוך שהרי רב חסדא מרא דשמעתא גופיה פי' בהדיא כן וז"ל כגון נבוב בובן בהר רהב סרו ורס כו' שוב מצאתי שגם רמ"מ ז"ל הרגיש בזה ומ״ש הרא"ם ז"ל וזהו מה שכוון רש"י באמרו פה ומעשה נסים הוא כו' אינו מוכרח כי כבר מצינו שכתב רבינו בחיי ז"ל וכן ר"מ אלשיך ז"ל ושאר מפרשים שהיו האותיות נקראות מבחוץ ביושר כמו מבפנים וזהו מעשה ניסים שהרי כל כתב נראה מהופך בעבר השני וכאן נראה הכתב ביושר בעבר השני מבחוץ כמו מבפנים ויוכל להיות שגם רש"י ז"ל סובר כן ובעל דבק טוב כתב פי' זה בשם ב"ר ואני בקשתי ולא מצאתי וגם שאלתי חכמים ואין מגיד לי מבטן מי יצא זה הפירוש:

יט

רש"י אמר מה פסח שהוא אחד מן המצות אמרה תורה כו' אבל במכילתא אמרו טעם אחר וז"ל כל הימים שהיה הכתב על הלוחות לא היה משה מרגיש בהם כיון שפרח הכתב נמצאו כבדים על ידיו והשליכם ונשתברו עכ"ל ובש"ר אמרו עוד ט"א וז"ל אתה מוצא בשעה שאמר לו הקב"ה לך רד כי שחת עמך היה תופס בלוחות ולא היה מאמין שחטאו ישראל אמר אם איני רואה איני מאמין שנ' ויהי כאשר קרב משה אל המחנה שלא שברן עד שראה בעיניו אוי להם לבני אדם שהם מעידים מה שאינם רואים אפשר שלא היה משה מאמין בהקב"ה שאמר לו כי שחת עמך אלא הודיע משה דרך ארץ לישראל אפילו שיהא אדם שומע דבר מן יחידי נאמן אסור לקבל עדותו לעשות דבר על פיו אם אינו רואה ד"א שפרחו הכתובים מן הלוחות לכך שברן שנ' וארא והנה חטאתם ליי' אלדיכם ראה משה שחטאו ושבר את הלוחות משל למלך שנשא אשה וכתב לה כתובה ונתנה ביד השושבין לאחר ימים יצא עליה שם רע מה עשה השושבין קרע את הכתובה אמר מוטב שתהא נידונת כפנויה ולא כאשת איש כך עשה משה אמר אם אין אני משבר את הלוחות אין לישראל עמידה שנ' זובח לאלדים יחרם מה עשה שברם א"ל להקב"ה לא היו יודעין מה היה כתוב בהם ד"א וארא והנה חטאתם לה' אלדיכם ראה שאין לישראל עמידה וחבר נפשו עמהם ושבר את הלוחות ואמר להקדוש ברוך הוא הם חטאו ואני חטאתי ששברתי הלוחות אם מוחל אתה להם אף לי מחול שנ' ועתה אם תשא חטאתם כן לחטאתי מחול ואם אין אתה מוחל להם אל תמחול לי אלא מחני נא מספרך אשר כתב'

כ

[רש"י בסייף כמשפט אנשי עיר הנידחת שהן מרובין כו' אבל ביומא בפ' שני שעירי' פרש"י ט"א למה לא נדונו בסקילה אלא בסייף מפני שעדיין לא נתפרש להם ד' מיתות ב"ד ונידונו במיתת בני נח שכל מיתתן בסייף כדאמרינן בסנהדרין עכ"ל ואני שמעתי ולא אבין איך אפשר לומר כן שעדיין לא נתפרשו להם ד׳ מיתות ב"ד שהרי בודאי פ׳ משפטי׳ נאמרה קודם מעשה העגל כדפרש"י בהדיא בסמוך על כה אמר וגו' והיכן אמר זובח לאלהים יחרם וכן פרש"י לעיל ואלה מוסיף על הראשונים מסיני אף אלו מסיני שפירושו בקולות וברקים ובמעמד כל ישראל וא"כ בהכרח צריך אתה לומר שכבר נתפרשו להן ד' מיתות ב"ד כדפרש"י כל אחת ואחת במקומה כגון מקלל אביו ואמו מות יומת בסקילה ומכה אביו ואמו מות יומת בחנק מכה איש ומת יומת בסייף ואפי' את"ל שעדיין לא נתפרשו לישראל ד' מיתות ב"ד אכתי קשה נהי שעדיין לא נתפרשו לישראל ד' מיתות ב"ד מ"מ בודאי כבר נתפרשו למשה כשם שנתפרשו לו כל המצו' במעמד מ' יום על הר סיני וא"כ למה לא ידון אות' משה בסקילה כאשר קיבל בהר סיני ואולי חזר בו רש"י מהאי טעמא דלעיל ביומא בפ' הנז' ופי' כאן טעם המתיישב והוא מועתק ממדרש תנחומא כן נ"ל אך קשה לי היאך נדונו כמשפט אנשי עיר הנידחת שהן מרובין שהרי אין משפט אנשי עיר הנידחת בסייף אלא דוקא אם הודחו מיושבי העיר ומאותו השבט שנ' מקרבך וידיחו את יושבי עירם אבל אם הודחו מאליהן הרי הן כיחידים שדנין אותם בסקילה כדאית' בסוף חלק ואלו כאן במעשה העגל הודחו מאליהן וכ"ת שהודחו מן ערב רב אכתי קשה שהרי בעינן שיהיו מדיחיה מאותו השבט ואלו ערב רב אינן מאותו השבט ונ"ל דלא הקפיד הקב"ה כאן שיהיה לגמרי בכל דיניו כמשפט עיר הנידחת תדע שהרי לא הרגו כאן הנשים והטף כמשפט עיר הנידחת כן נ"ל:]

[רש"י עדים בלא התראה במגפה שנ' ויגוף ה' את העם כו' לקמן בפסוק ויגוף יי' את העם כו' כתב הרא"ם ז"ל ולא הבנתי זה שבמיתה בידי שמים אין צורך לעדים שהרי כל המזידין אע"פ שאין שם עדי' חייבין כרת שהעדים אינם צריכין אלא לגלות הדבר והקב"ה הכל גלוי לפניו עכ"ל ואני אומר שאין קושייתו נופלת על רש"י כי לא מפי עצמו אמר דברים הללו כי אם מפי גמרא ערוכה ברור מללו ביומא פ' שני שעירי' ולולא דמסתפינ' מחבראי הייתי אומר שטעו' סופר הוא בגמרא וגם כאן ברש"י וצ"ל איפכא עדים בלא התראה בהדרוקן כו' לא עדי' ולא התראה במגפה כו' כי כן מצאתי בהדיא במכילתא וז"ל כל מי שהיה לו התראה ואין לו עדים היה בודקן במי' כסוטה והורגן שנ' ויזר על פני המים וישק וכל מי שיש לו עדים והתראה היה נהרג מיד שנ' הרגו איש את אחיו ומי שאין עליו לא עדים ולא התראה ניגף שנ' ויגוף ה' את העם וגו' עכ"ל ותמה אני מאד על הרא"ם ז"ל שלא זכר ולא פקד כלל זאת המכילתא ואולי מן השמי' הניחו לי מקום להתגדר בו:]

כא

עד שלא תביא עליהם חטא זה כתב הרא"ם ז"ל והרמב"ן ז״ל טען ואמר ואיננו נכון בעיני שאין החטא הזה מן החטאים שיהרג עליהם ולא יעבור ואני שמעתי ולא אבין כי גם רש"י ז"ל לא אמר אלא שהיה לו לסבול יסורין לא שיהרג עכ"ל לפום ריהטא קשה איך כתב הרמ"בן שאין החטא הזה מן החטאים שיהרג עליהם כו' שהרי הלכה רווחת בישראל על כל עבירו' שבכל התורה כולה יעבור ואל יהרג חוץ מע"ז וגילוי עריו' וש״ד אבל לפי האמת לא קשה מידי מפני שאין העשייה בכלל יהרג ולא יעבור אלא בלאו של לא תעשה לך פסל ודע דבספרי הרמב"ן שלפנינו כתוב כי החטא הזה מן החטאים שיהרג עליהם כו' ובלי ספק שטעות דלוג סופרים וצריך

להגיה כי אין החטא הזה כו' כן נ"ל:

כד

רש"י ואשליכהו באש ולא ידעתי שיצא העגל הזה כתב הרא"ם ז"ל פירוש מעצמו מבלתי שיצור אותו בחרט דא״לכ מאי ויצא העגל הזה הנה מאחר שהשליך הזהב באש והתיך אותו בחרט שצר בו צורת העגל בהכרח הוא שיצא העגל הזה אבל ממה שהעיד עליו הכתוב שבמקום שאמר למשה ואומר להם למי הזהב לבד הוא אמר פרקו נזמי הזהב אשר באזני נשיכם ובנותיכם והביאו אלי ובמקום שאמר למשה ואשליכהו באש ויצא העגל הזה בעצמו הוא לקח את הזהב ויצר אותו בחרט ויעשהו עגל מסכה נראה שמפני יראתו ממשה הוציא שקר מפיו עכ"ל ואני תמה מאד פה קדוש יאמ׳ דבר זה על אהרן שמפני יראתו ממשה הוציא שקר מפיו דא"כ הוסיף חטא על פשע ח״ו וכתי' דובר שקרים לא יכון לנגד עיני על כן אומר אני אחר אלף מחילות כאן כבודו הגדול במקומו מונח אבל לא דק כי רש"י לא פי' לא ידעתי שיהיה עגל כי ידע שיהיה עגל כי בכוונה עשאו אך אמ' לא ידעתי שיצא העגל שיהיה בו רוח חיים כי לא נתכוון אהרן לעשות עגל שיהיה בו רוח חיים שיצא מעצמו מבלתי שהוא יצטרך להוציאו בידיו מן האש כמו שאר כלי זהב הנעשה באש וכן אמרו בהדיא בתנחומא וז"ל השליך לאש ובאו החרטומים ועשו בחרטומיהם וי"א שמיכה כו' עד ויצא העגל גועה כשהוא מקרטע התחילו אומרים אלה אלהיך ישראל כו' ע"כ וכן משמע בהדיא ממה שפרש"י לעיל על וירא אהרן שהיה בו רוח חיים כו' שלא היתה כוונת אהרן שיהיה בו רוח חיים וא"כ אהרן לא הוציא שקר מפיו כן נ"ל:

כו

מי לה' אלי כו' מאן לא בעי מיהוי בר בייתה דמלכא אלא אמר משה מי שלא נתן נזם לעגל יבא אצלי מיד ויאספו אליו כל בני לוי כך מצאתי בילקוט.

(רש"י בסייף כמשפט אנשי עיר הנידחת שהן מרובין כו' אבל ביומא בפ' שני שעירי' פרש"י ט"א למה לא נדונו בסקילה אלא בסייף מפני שעדיין לא נתפרש להם ד' מיתות ב"ד ונידונו במיתת בני נח שכל מיתתן בסייף כדאמרינן בסנהדרין עכ"ל ואני שמעתי ולא אבין איך אפשר לומר כן שעדיין לא נתפרשו להם ד׳ מיתות ב"ד שהרי בודאי פ׳ משפטי׳ נאמרה קודם מעשה העגל כדפרש"י בהדיא בסמוך על כה אמר וגו' והיכן אמר זובח לאלהים יחרם וכן פרש"י לעיל ואלה מוסיף על הראשונים מסיני אף אלו מסיני שפירושו בקולות וברקים ובמעמד כל ישראל וא"כ בהכרח צריך אתה לומר שכבר נתפרשו להן ד' מיתות ב"ד כדפרש"י כל אחת ואחת במקומה כגון מקלל אביו ואמו מות יומת בסקילה ומכה אביו ואמו מות יומת בחנק מכה איש ומת יומת בסייף ואפי' את"ל שעדיין לא נתפרשו לישראל ד' מיתות ב"ד אכתי קשה נהי שעדיין לא נתפרשו לישראל ד' מיתות ב"ד מ"מ בודאי כבר נתפרשו למשה כשם שנתפרשו לו כל המצו' במעמד מ' יום על הר סיני וא"כ למה לא ידון אות' משה בסקילה כאשר קיבל בהר סיני ואולי חזר בו רש"י מהאי טעמא דלעיל ביומא בפ' הנז' ופי' כאן טעם המתיישב והוא מועתק ממדרש תנחומא כן נ"ל אך קשה לי היאך נדונו כמשפט אנשי עיר הנידחת שהן מרובין שהרי אין משפט אנשי עיר הנידחת בסייף אלא דוקא אם הודחו מיושבי העיר ומאותו השבט שנ' מקרבך וידיחו את יושבי עירם אבל אם הודחו מאליהן הרי הן כיחידים שדנין אותם בסקילה כדאית' בסוף חלק ואלו כאן במעשה העגל הודחו מאליהן וכ"ת שהודחו מן ערב רב אכתי קשה שהרי בעינן שיהיו מדיחיה מאותו השבט ואלו ערב רב אינן מאותו השבט ונ"ל דלא הקפיד הקב"ה כאן שיהיה לגמרי בכל דיניו כמשפט עיר הנידחת תדע שהרי לא הרגו כאן הנשים והטף כמשפט עיר הנידחת כן נ"ל:)

(רש"י עדים בלא התראה במגפה שנ' ויגוף ה' את העם כו' לקמן בפסוק ויגוף יי' את העם כו' כתב הרא"ם ז"ל ולא הבנתי זה שבמיתה בידי שמים אין צורך לעדים שהרי כל המזידין אע"פ שאין שם עדי' חייבין כרת שהעדים אינם צריכין אלא לגלות הדבר והקב"ה הכל גלוי לפניו עכ"ל ואני אומר שאין קושייתו נופלת על רש"י כי לא מפי עצמו אמר דברים הללו כי אם מפי גמרא ערוכה ברור מללו ביומא פ' שני שעירי' ולולא דמסתפינ' מחבראי הייתי אומר שטעו' סופר הוא בגמרא וגם כאן ברש"י וצ"ל איפכא עדים בלא התראה בהדרוקן כו' לא עדי' ולא התראה במגפה כו' כי כן מצאתי בהדיא במכילתא וז"ל כל מי שהיה לו התראה ואין לו עדים היה בודקן במי' כסוטה והורגן שנ' ויזר על פני המים וישק וכל מי שיש לו עדים והתראה היה נהרג מיד שנ' הרגו איש את אחיו ומי שאין עליו לא עדים ולא התראה ניגף שנ' ויגוף ה' את העם וגו' עכ"ל ותמה אני מאד על הרא"ם ז"ל שלא זכר ולא פקד כלל זאת המכילתא ואולי מן השמי' הניחו לי מקום להתגדר בו:)

כז

רש"י כה אמר וגו' והיכן אמר זובח לאלדים יחרם כך שנויה במכילתא והרמ"בן ז״ל חולק על רש"י וז"ל וטעם כה אמר יי' אלהי ישראל איננו ממצות זובח לאלדים יחרם כי אין אלו חייבין מיתה מן הדין אבל היא מצוה שנאמרה למשה מפי הגבורה ולא כתבה כו׳ עכ"ל ואני שמעתי ולא אבין איך הורשה לחלוק על המכילת' בלי ראיה ואי משום קושייותו כי אין אלו חייבין מיתה מן הדין כלומר משום שלא היתה בהם התראה כי מי התרה בהם אי משום הא לא אריא מידי כי י"ל שבני לוי התרו בהם ומשום דכתי' יד העדי' תהיה בו בראשונ' הלכך צוה להם דוקא שימו איש חרבו כו' כן נ"ל:

כט

רש"י בדבר זה תתחנכו להיות כהנים למקום כו׳ כתב הרא"ם ז"ל וסבת חנוכה לכהונה עם הפועל הזה הוא מפני שמעת שחטאו בעגל נפסלו הבכורות מן הכהונה וההורגים את החוטאים ראוי להכנס במקומ' להיות כהנים למקום כו' עכ"ל ואני אוסיף נופך משלי ליתן טעם לשבח למה ראוי להכנס ההורגים את החוטאי' במקומם להיות כהנים למקום והוא משום דכתי' גבי משפט עיר הנידחת כליל ליי' אלדיך ודרז"ל עליו בסוף חלק והביאו הרמ"בם ז"ל בס' פ״ד מהלכות ע"ז כל העושה דין בעיר הנידחת הרי זה כמקריב עולה כליל שנ' כליל ליי' אלדיך ולא עוד אלא שמסלק חרון אף מישראל שנ' למען ישוב יי׳ מחרון אפו ומביא עליהם ברכה ורחמי' שנ' ונתן לך רחמים ורחמך והרבך עכ"ל וכיון שבני לוי עשו בהחוטאי' בעגל כמשפט אנשי עיר הנידחת כדפרש"י לעיל הלכך נחשב להם כאלו הקריבו עולה כליל ואין לך חינוך גדול מזה והשתא יתיישב שפיר ג"כ הא דקאמר ולתת עליכם היום ברכה והוא מדה כנגד מדה לפי שהם הביאו עליהם ברכה כמו שנתבאר כן נ"ל:

לב

רש"י מספרך מכל התורה כולה שלא יאמרו כו' כתב הרא"ם ז"ל ואע"פ שהתורה עדיין לא נכתבה מ"מ כל התור' כו' בכלל עשרת הדברות היא כדפרש"י בפסוק והתורה והמצות אשר כתבתי אך קשה שהתור' הנכללת בכלל י׳ הדברות אינה אלא מצותיה ושם משה אינו מכלל המצות הנכללים בי' הדברו' ולכן צ"ל שפי׳ מספרך מכל התור' העתידה להכתב מידו שכבר נצטווה בהיותו בהר סיני לכותב' ע"פ הסד' שכתב' ועוד שקודם שעלה בהר סיני כבר כתב התור' מבראשית עד מתן תורה כדפרש"י בפ' משפטי׳ בפסוק ויקח את ספר הברי' אליבא דמ"ד תור' מגילה מגילה נתנה עכ"ל וקשה לי על דבריו שהרי הוא גופיה פי' לעיל ס"פ משפטים גבי והתור' והמצוה אשר כתבתי כל תרי"ג מצו' בכלל י' הדברות הם וז"ל דפי' אשר כתבתי לא יתכן לפרשו על הספ' התור' מפני שכתיבת ס"ת לא היתה ע"י הקב"ה אלא ע"י משה כדכתי' ויכתוב משה את השירה הזאת וכתי' ויהי ככלות משה לכתוב את דברי התור' הזאת על ספר עד תמם ונחלקו רז"ל בפ' הניזקין אם כתב' מגילה מגילה או תור' חתומה גמור' ושלמה ע"כל הרי כתב בהדיא דפי' אשר כתבתי לא יתכן לפרשו על ספר התור' מפני שכתיבת ס"ת לא הית' ע"י הק"בה אלא ע"י משה כו' א"כ האיך פרש"י כאן מספרך אש' כתבת מכל התור' כולה דא"כ לא הל"ל אשר כתבת אלא אשר כתבתי לכן נ"ל הא דפרש"י מספרך מכל התורה כולה ר״ל מכל התורה כולה שכתב הקב"ה אלפים שנה קודם שניתנה באש שחורה ע"ג אש לבנה כן נ"ל.

תוכן העניינים

צידה לדרך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה