אור ברסלב
צידה לדרך שמות › לא

צידה לדרך· רבי יששכר בער איילינברג

שמות · לא

ל

יג

רש"י אך את שבתותי תשמרו אף על פי שתהיו רדופין בזריזות המלאכה אל תדחה את השבת מפניה כו' אף על פי שמלאכת המשכן עשה גרידא ושבת לא תעשה ועשה שיש בו סקילה ואין עשה דוחה לא תעשה ועשה אפילו הכי איצטריך אך למעט שבת ממלאכת המשכן משום דמלאכת המשכן צורך גבוה היא והוה אמינא דדחייה שבת דומיא דפסח ותמיד קמ"ל כ"כ הרא"ם ז"ל בפרש' קדושים בפסוק איש אמו ואביו תיראו וקשה לי על דבריו הלא איכא למיפרך מה לפסח שכן כרת וכן מה לתמיד שכן ישנו לפני הדבור פי' קודם מתן תורה אליבא דמ"ד במסכת חגיגה עולה שהקריבו ישראל במדבר דכתיב ויעלו [עולות] עולת תמיד הוא ובריש פרשת ויקהל כתב הרא"ם ז"ל תירוץ אחר למה איצטרך אך למעט משום דאי לאו למיעוטא ה"א דמלאכת המשכן דוחה שבת מדאקדים מלאכת המשכן לשמירת שבת דמאי דמוקדם חשיב טפי מהמאוחר ולי נראה לתרץ בענין אחר דכיון שמלאכת המשכן מכפר על מעש' העגל כמ"שא רז"ל יבא זהב המשכן ויכפר על זהב מעשה העגל וכמו שדרשו בפסוק אלה פקודי המשכן יבא אלה פקודי המשכן ויכפר על אלה אלהיך ישראל ה"א דדחייה שבת דומיא דקרבנות שהם באים לכפרה קמ"ל כן נ"ל ועדיין צריכין אנו למודעי היא גופה טעמא מאי למה לא תדחה מלאכת המשכן את השבת כדי להקדים שריית השכינה והנה פי' ר"מ אלשיך וז"ל ולבל יקשה בעיניך למה לא תדחה שבת מפני מה שבו תשרה שכינה על כן אני נותן לך ג' טעמים אחד כי אות היא וכו' והוא לומר אל תעלה על רוחך שאין בשמירת שבת יותר כי אם להבטל ממלאכה ביו' שהקב"ה לא עשה בו מלאכה כשברא העולם שהוא אות וזכר לחידוש העולם שא"כ הוא היה נדחה מפני המשכן אך מה שאות היא השמירה שאמרתי תשמרו הוא דבר פנימי המקשר ביני וביניכם שהוא דבר שהוא ביני ונכנס ביניכם שהוא תוך נפשכם שהוא מעין היותכם היכל לשכינתי שהוא גם הוא חלק אלוה ית' וא"כ כיון שהמשכן אין השראת שכינה בו מצד עצמו כי אם באדם כמד"א ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם כי בתוכו לא נאמר אלא בתוכם שהוא כי היכל יי' הוא האדם וממנו יתפשט אל משכן וא"כ אמור מעתה איך בשבת שהאדם הוא היכל י"י יעשה מלאכה במשכן שהוא עצמו מצד עצמו אין בו שכינה אלא ממה שנמשך לו מן האדם שע"י היות האדם היכל י"י נמשך אל המשכן ועוד ט"א והוא כי השבת היא לאדם קדושה לדורות והמשכן הוא אינו אלא בזמנו ואיך נדחה קדושה שהיא לדורות על מה שאינו אלא קצת זמן וז"א לדורותיכם. עוד טעם שלישי והוא כי אם תעשה מלאכה בשבת במשכן לא יוודע בעולם שבשבת אני מקנה בכם קדושה בנפש יתירה אלא שאין כוונת שמירת שבת אלא אות בעלמא שביום השביעי שבת הקב"ה במעשה בראשית אך בהיות שאיני מניח אתכם לעשו' מלאכת המשכן יכירו וידעו כי אין זה אלא שהוא ית' מקדש בשבת את ישראל בנפש יתירה היא חלק אלוה ממעל שעל כן אין ראוי שעודנו החלק ההיא באדם יעשה בו מלאכה וזהו לדעת כי אני יי' מקדשכם ושמא תאמר איך ע"י שהקב"ה מקדשנו בנפש יתירה נמנע ממלאכת המשכן ואפילו מכל מלאכה כלומר כי הלא תאמרו שאין כל הענין רק אות וזכר אל חדוש העולם ועוד אשר כללתי באמרי שכתבתי שהוא כמו שכתבו על בחינ' לילה שהי' בחינת השכינה והיום שהוא בחינת השם הגדול מה ענין זה לזה. לזה אמר על בחינת הלילה ושמרתם את השבת כי קדש הוא לכם כי חלק קדש ממנה היא לכם בכם ממש היא נפש יתירה מבחינת הלילה וכ"כ מרום וקדוש הוא החלק ההוא הבא לכם ממנה כי מחלליה את בחינת הלילה שעושה בה מלאכה שעושה עודנה באדם דבר של חול שהיא המלאכ' אות לו למעלה בשורש נפשו יומת בע"הז שהיא מיתת סקילה ואיך היא מיתתו באותו עולם שעי"כ צריך לתקונו שיומת בעה"ז בב"ד הלא הוא כי בטבע למה שהעולם שהנפש יתירה באה ממנו הוא עולם מנוחה וע"כ האדם שהנפש יתירה עודנו בו יעשה מלאכה הוא פוגם וקוצץ בשורש נפשו הדבוק למעלה ונכרתה שורשה ממנו ית' וזהו כי כל העוש' מלאכ' כו' ונכרת' מאליה הנפש מעמיה הן כל הנפשות המתייחסות אל שורש נפשו הנקראי' עמיו כאשר ביארנו על פסוק ויאסף אל עמיו שנפשו לבדו נכרתת ואינה פוגמת בשאר עם שהיה להם קשר אמיץ בה וז"א הנפש ההיא מעמיה וע"פ דרכו רמז לנו כי כאשר נאמר העושה דבר פלוני פגם או קוצץ אין הענין רק על שורש נפשו שנקצץ מדבקותה באלהיו ית' שאם לא כן אם חטא מה יפעל בו ית' ועל מדת יום ביום אמר ששת ימים וכו' וביום השביעי שבת שבתון שהיא קדושה כפולה שאינה קדש של נפש יתירה שבאדם מבחינת שכינה של מדת לילה כי אם קדש לי"י שנתוסף בנפש יתירה שקבל בע"ש מבחינת שכינה בחינת השם הגדול וז"א קדש לי"י הוא השם הגדול ולא שיש הפרש בעונש של עושה מלאכה ביום לעושה מלאכה בלילה כי לא כן הוא כי כל העושה מלאכה ביום השבת בכללות היום שכולל לילה ויום מות ימות ואמר ששת ימים יעשה מלאכה לומר כי זולת הטעם האמור לבלתי דחות מלאכת המשכן את השבת יש ט"א והוא כי לא היה ריוח בדבר כי אם מלאכת המשכן היתה נעשית בטבע הייתי אומר שטוב לדחות שבת לקרב השראת שכינה בימים מועטים אבל ששת ימים יעשה מלאכה במאליה שאפילו (אני) [תורת משה: איני] אומר בששת לרמוז שאין המלאכה הזאת תחת הזמן כי אם כבריאת העולם כי ששת ימים עשה יי' את השמי' וכו' וא"כ כל מה שהיה ראוי לעשו' ביום השבת נעשה גם הוא בחול:

רש"י כל אכין ורקין מיעוטין למעט שבת ממלאכת המשכן נ"ל שדברים הללו לא יצאו מפה קדוש רש"י וזה מכמה טעמים חדא שהרי כבר כתב רבינו בחיי ז"ל על פרש"י דלפי זה לא תהיה מלת אך דהכא מיעוט אלא פירושו כמו אכן וה"ק הנה צויתי לכם במלאכת המשכן אמנם את שבתותי תשמורו ולא תדחו את השבת מפני מלאכת המשכן כו' ועוד כי מלבד הטענות חזקות שטען עליו הרמב"ן ז"ל ע"ש אלא גם הלשון גופיה מזוייף מתוכו דלא יפול לומ' למעט שבת אלא במקום שנדחה שבת אבל כאן להפך שמלאכת המשכן נדחה מפני השבת כן נ"ל. אחר זמן רב שכתבתי זה כתב לי הר"ר מיכל כ"ץ שי' מק"ק טרישט איך שהוא ראה ברש"י של קלף ישן נושן שלא היה כתוב שם כלל לשון זה ושמחתי כמוצא שלל רב כי נחני אלהים בדרך אמת:

יד

רש"י מות יומת אם יש עדים והתראה כתב הרא"ם ז"ל לא מיומת דמשמע ע"י אחרים הוא דקא מפיק לה דהא אשכחן יומת במיתה בידי שמים גבי כל הזר הקרב יומת אלא מדכתי' בתריה כי כל העושה בה מלאכה ונכרתה הוא דקא מפיק לה דמדהאי בידי שמים מכלל דיומ׳ דרישה דקרא בידי אדם קמיירי ואין זה אלא בעדים והתראה עכ"ל ואני תמה למה לא זכר ולא פקד שכן איתא בהדיא במכילת' וז"ל ונכרתה הנפש ההיא מעמיה למה נאמר לפי שהוא אומר מחלליה מות יומת אין לי אלא המזיד בהתראת עדים המזיד בינו לבין עצמו מנין ת"ל ונכרתה כו' עכ"ל:

תוכן העניינים

צידה לדרך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה