אור ברסלב
צידה לדרך שמות › כט

צידה לדרך· רבי יששכר בער איילינברג

שמות · כט

כח

א

רש"י פר אחד לכפר על מעשה העגל שהוא פר כתב הרא"ם ז״ל תימא דהא בפרק ראוהו בית דין גבי כל השופרות כשירין חוץ משל פרה אמרו מ"ט כדרב חסדא דאמר רב חסדא מפני מה אין כ"ג נכנס בבגדי זהב לפני ולפנים לעבוד עבודה לפי שאין קטיגור נעשה סניגור והקשו ולא והאיכא דם הפר ותרצו הואיל ואשתני אישתני ופירש"י הואיל ואשתני להיות דם ואין מראית הפר נכר משמע אבל הפר עצמו לא לפי שאין קטיגור נעשה סניגור דבשלמא מארון וכפורת וכרובים לא קשיא משום דחוטא בל יקרי' קאמרינן ולא מכף ומחתה משום דחוטא בל יתנאה קאמרינן אלא הכא מאי איכא למימר ושמא י"ל דשאני הכא דעבודה מבחוץ היא ואנן בעבודה דמבפנים קאמרינן דכה"ג משני בגמר' גבי והא איכא בגדי זהב מבחוץ מבפני' קאמרינן והקשו שופר נמי מבחוץ הוא ותרצו כיון דלזכרון הוא כמלפנים דמי עכ"ל ועדיין צריכין אנו למודעי היא גופה טעמא מאי כיון שבכל מקום העבודה היא לסניגור א"כ למה בפנים לא יעשה הקטיגור סניגור ובחוץ יעשה ובודאי כי דברים אלו אינם הילכתא בלי טעם ושמא י״ל שבפנים שרויה השכינה ומקום קדוש טפי ואין ראוי להכניס במקום השכינ' מה שהוא מזכיר עון כדאיתא במדרש תנחומא ובשתים יכסה רגליו לפי שהם ככף רגל עגל שלא להזכיר לישראל עון העגל כן נ"ל:

ב

רש"י משוחים בשמן אחר אפייתן ומושחין כמין כי כו' בפרק אלו מנחות תניא רקיקין הבאים בפני עצמן מביא לוג שמן ומושחן וחוזר ומושחן עד שיכלה שמן שבלוג ר"ש בן יהודא אומר משום ר"ש מושחן כמין כי כו' ומעתה אין לתמוה על רש"י למה פירש כדברי ר"ש שהוא יחיד ולמה לא פירש כדברי ת"ק משום שי"ל דהא סתם לן התם במתניתין כר"ש וקי"ל סתם במתניתין ומחלוקת בברייתא הלכה כסתם ולכן תמה הכסף משנה על הרמב"ם ז"ל שפסק בפי"ג מהלכות מעשה הקרבנות כת"ק ע"ש:

רש"י כמין כי כף יונית שהיא עשויה כנו"ן שלנו נ"ל דמלת כף טעות סופר הוא כי לא תמצא בשום מקום בגמרא במנחות פרק אלו מנחות נקמצות ובפרק קמא דכריתות כף יוונית אלא כי יוונית וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפרק א' מהלכות כלי המקדש וכבר פרש"י במשנה בפרק אלו מנחות וז"ל כמין כי יוונית שבלשונינו קורין לכ' שלהן כי כו' עכ"ל ואולי יצא הטעות של מלת כף מפני שחשבו הסופרי' שפירושו של מלת כי הוא ר"ת כף יוונית ואין זה אמת אלא כדפרש"י הנז' ומוכרח מדקאמר בגמרא במקומות הנזכר מאי כמין כי כמין יווני ולא אמר כמין כף יווני ודע שכתבו התוספות שם וז"ל כמין כי צייר בקונטריס כמין טי"ת ובפיר' חומש פירש כמין גימ"ל וי"מ כמין נו"ן או כמין כ"ף עכ"ל והרמב"ם ז"ל בפרק הנז' צייר כמין כ׳ ואני אומר שהכל עולה אל מקום אחד כי הצורה של טי"ת היא צורת נו"ן כפופה או כמין כף כפופה וכבר כתבתי בפ"ק דכריתות דלכך השתמשו חכמים ז"ל באותיו' יוונית כמו כמין כי וכן כמין גאם מפני שאין בנמצא אותה צורה ממש באותיות שלנו אלא דמיון ודוגמא בעלמא כמו שדייק לשון כמין כן נ"ל:

ט

רש"י ומלאת ע"י הדברי' האלה כתב הרא"ם ז"ל הכתובים אחריו (ה)[מזרחי: ו]הקרבת ושחטת כו' לא שמלוי ידיהם לחוד והכתובים אחריו לחוד עכ"ל ואני שמעתי ולא אבין דאם כן קשה על רש"י למה משכן נפשו ליתן מקום למשיגיו לעיל בפסוק ומלאת את ידם שפירש כל מלוי ידים לשון חנוך הוא כשהוא נכנס לדבר להיות מוחזק בו כו' והביא ראיה מאומות העולם כשממנין אדם על פקידת דבר נותן השליט בידו בית יד של עור כו' שהרמב"ן ז"ל הרבה להשיב אפו עליו ע"ש ומה לו לצרה הזאת למה לא פרש"י לעיל ומלאת את ידם שימלא את ידם מן הקרבנות כמו שתרגם אונקלוס ותקרב ית קורבניהון וכן פירש הרד"ק ז"ל אלא ודאי הא דקאמר רש"י על ידי הדברים האלה אינו רוצה לומר הכתובים אחריו והקרבת ושחטת כו' אלא ר"ל הדברים הכתובים לעיל דהיינו והלבשתם כתנות וחגרת אותם אבנט כו' משום דרש"י אזיל לשיטתיה דלעיל שפירש כשממנין אדם על פקידת דבר נותן השליט בידו בית יד של עור כו' ולבישת בגדים לאהרן ובניו היא דוגמת נתינת השליט בידו בית יד של עור מה שאין כן בהקרבות קרבנות וראיה ברורה לדברי ממה שפרש״י לקמן בפרשה זו למלא בם את ידם ע"י הבגדים הוא מתלבש בכהונה גדולה שוב מצאתי שהרב הגדול הרא"ם ז"ל גופיה פירש כן בהדיא לקמן בפרש' אחרי מות גבי ת"ל ואשר ימלא את ידו כו' דוק ותשכח:

כב

רש"י כי איל מלואי' שלמי' לשון שלימות שמושלם בכל כו' כתב הרא"ם ז״ל פירש שמלואים האמור כאן הוא במקום שלמים האמור במקום אחר ונקראו מלואי' מפני שכל מלא שלם ומפני שלא יחשוב חושב שפירוש שלמי' הוא מלשון שלו' כמאמר רז"ל שלום למזבח שלום לכהן שלום לבעלים.ואם כן אין טעם לקריאת השלמים מלואים הוכרח לפרש כי שלמים הוא לשון שלמות שמושלם בכל אף על פי שלא הוזכר פה שם שלמים אך לא ידעתי מה הוא זה שאמר אחר זה מגיד הכתוב שהמלואים שלום למזבח ולעבוד העבודה ולבעלים שלום מאן דכר שמיה ואפשר שהנוסחאות משובשות וצריך להיות במקו' שלום שלם ובמקו׳ למזבח ולעבוד ולבעלי' עם המזבח והעובד והבעלים שפירושו שהוא מושלם עם הכל שלם עם המזבח ועם העובדים ועם הבעלים עכ"ל. ואני אומר אחר אלף מחילות כאן כבודו הגדול במקומו מונח אבל לא דק ובחנם מחק הספרים כי בת"כ בפרשת מילואים אשר משם לקח רש"י דברים הללו יש ב' גירסות האחת היא איל המילואים שמושלם על הכל מלמד שהמילואים שלמים לאהרן ולבניו ע"כ פירוש דייקו בקרא דלמה יקרא איל השני איל המלואים דאם הוא מלשון אשר ימלא את ידו והלא כל מה שהקריב הוא למלא ולמה א״כ יחד שם זה לאיל הוא איל המלואים ולזה פירשו אותו מלשון השלמה וירצה שהוא סוף השלמת קדושתו של אהרן שבו היה נשלם ונכשר לעבודה אחר שמדם האיל הזה היה ניתן על בוהני ידיו ורגליו ועל תנוך אזנו ולזה אמר שהם שלמים לאהרן ולבניו ויש גירסא שנית בקצת ספרי ת"כ איל המילואים שלמים לאהרן ולבניו ולמזבח ולמשה ור"ל שלכלם היה להם חלק בהם ולזה הם שלומים לכלם שהם משלימים ומאחדים אותו וע"פ אלו ב׳ גירסות פרש"י כאן ב' פירושים אלא שהלשון קטוע וצריך להגיה ד"א מגיד הכתוב שהמילואים שלמים שמשימים שלום למזבח ולעבוד העבודה כו' וכבר מצינו שגם הרא"ם ז"ל הגיה ד"א לעיל בפרשת יתרו בפסוק ואשא אתכם על כנפי נשרים כו' כן נ״ל:

לג

רש"י אשר כופר בהם להם כל זרות ותעוב כו' כתב הרא"ם ז"ל כאלו אמר אשר בהם כופר להם כל זרות ותעוב שפירושו אשר על ידי איל המלואים הזה והלחם הזה אשר בסל כופר לאהרן ולבניו כל זרות ותעוב אשר עשו עכ"ל וי"מ שכתב עליו וז"ל לא חש לקמחיה ושגגה היא יצאה מלפני השליט כי הוא נגד סוגיית הגמרא שהרי אחז"ל דקרא ואכלו אותם אשר כופר בהם הם החטאת והאשם שאם היה שב אל בשר האיל והלחם היה כפול ומיותר ולמדו מזה שאכילת הכהנים כפרה לבעלים ולמלא את ידם שב אל האיל והלחם וכן רמז רש"י שפירש על אשר כופר בהם כל זרות ותעוב עכ"ל ואני אומר שרי ליה מאריה ואי הוה רא"ם ז"ל כאן הוה מפיק פולסא דנורא לאפיה דאפילו בר בי רב דחד יומא בעיניו יראה תשובתו בצדו שרש"י גופיה מכחישו שהרי בסמוך בפסוק (לכפר) [וחטאת] על המזבח פרש"י מכל זרות ותעוב ולפי שנא' שבעת ימים תמלא את ידם אין לי אלא דבר הבא בשבילם כגון האלים והלחם כו׳ הרי אתה רואה מפורש שסבר רש"י דהאלים והלחם באו לכפר על זרות ותעוב וממילא אתה למד דמה שפרש"י כאן אשר כופר בהם כל זרות ותעו' נמי מיירי באיל והלחם וחלילה ליחשד בכך הרא"ם ז״ל שהיה נעלם מעיניו מה שלמדו חז"ל מזה הפסוק ואכלו אותם אשר כופר בהם שאכילת הכהנים כפרה לבעלים שהרי מצינו זה בז' מקומות בגמרא הלא המה בפ"ד דזבחים ובפ"ז דמנחות ובריש פרק קמא דערוכן ובפ"ג דמכות ובפ"ד (דבימות) [דיבמות] ובריש פ"ז דיומא ובפ"ה דפסחים וגם הרמב"ם בפ"י דהלכות מעשה הקרבנו' והסמ"ג בחלק עשיין בסימן קפ"ה ושאר מונים מניין המצות כתבו וז"ל אכילת החטאת והאשם מצות עשה שנאמר ואכלו אותם אשר כופר בהם הכהני' אוכלים ובעלי' מתכפרים כו' אבל לא היתה כוונתם לעקור הכתוב מפשטיה ולומר דקרא דואכלו אותם אשר כופר בהם מיירי בחטאת ואשם כאשר חשב הנ"ז דא"כ הל"ל אם אינו ענין לגופו תנהו ענין לחטאת ואשם כמנהגם בכל מקום הלכך ע"כ צ"ל כיון שלא אמרו כך אם אינו ענין לגופו תנהו כו׳ שס"ל דפשטיה דקרא במקומו עומד דמיירי באיל והלחם וכדפירש הרא"ם ז"ל ומה שדרשו בכל המקומות הנז' ואכלו אותם אשר כופר בהם מלמד שהכהנים אוכלים ובעלים מתכפרין זה יצא להם ממה שמצינו בפרשה שהשלמים הללו קדש קדשי' היו כפרש"י לעיל בפסוק במקום קדוש וגו' וכן סיים זה הפסוק כי קדש הם ופרש"י קדשי קדשים וכשם שמכאן למדנו אזהרה לזר באוכל קדש קדשים כו׳ ה"נ למדנו מכאן לענין שהכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים כי מה שהיה נוהג עכשיו לפי שעה גבי אהרן ובניו שהיו בעלים ומשה כהן ולמשה היה החזה למנה כך יהיה נוהג לדורות שהכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים כן נ"ל:

לו

רש"י שמא התנדב איש דבר (גדול) [גזל] במלאכת המשכן והמזבח כו' רבים מן המעיינים השתבשו וחשבו שר"ל שמא התנדב איש דבר שגזל מחבירו במלאכת המשכן והמזבח ולפי האמת זה טעות ושבוש גדול דמדקאמר הפסוק תכפר על המזבח ע"כ צריך אתה לומר שהמזבח עצמו צריך כפרה וכיון שלא עשה המזבח עצמו החטא של גזל למה יצטרך לכפרה אלא הכי פירושו שמא התנדב איש דבר שלא מרצונו וטובתו אלא הוכרח היה להביא מחמת הצווי של הש"י ובזה הוא הגזל אצל המזבח כיון שהמזבח נעשה מן ממון שהביא באונס מחמת הצווי לכן אמר הפסוק לכפר על המזבח ממה שהי' חטא הגזל המזב' עצמו והילך לשון ת"כ וישח' ויקח משה את הדם ויקדשהו לכפר עליו כפרה זו איני יודע מהו מכאן אתה אומר שלא היה כפרה זו אלא שאמר משה בשעה שצוה אדון העולם להתנדב בדבר המקדש דחקו ישראל איש איש והביאו שלא בטובתם תהא כפרה זו שלא יתנדב אדם גזל למקדש וכה"א כי אני יי' אוהב משפט שונא גזל בעולה עכ"ל ונ"ל דמה שאמרו כפרה זו איני יודע מהו ר"ל מדקאמר הפסוק לכפר עליו משמע שהמזבח עצמו צריך כפרה וזה לא יצדק לומר אם לא יפול בו חטא כי מי שאין בו חטא למה יצטרך לכפרה ומה שאמרו והביאו שלא בטובתם ר"ל בע"כ שלא מרצונם וטובתם אלא אנוסים מכח הצווי הביאו משלהם ובזה הוא כגזל אצל המזבח כדאמרן אבל אי אפשר לפרש והביאו שלא בטובתם מן הגזל שגזל איש מחבירו כי שתי תשובו׳ בדבר חדא מהיכא תיתי לאסוקי אדעתין שהביאו נדבה מן הגזל הלא כל עצמם נצטוו שיקחו תרומה משלהם ולא משל גזל כדאיתא בכמה דוכתין אר"ל כך שנו רבותינו חמשה לא יתרומו ואם תרמו אין תרומתן תרומה וחד מינייהו התורם את שאינו שלו שנא' מאת כל איש משלהן כו' ועוד שלשון שלא בטובתם לא משמע כן בשום מקום כן נ"ל:

תוכן העניינים

צידה לדרך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה