צידה לדרך· רבי יששכר בער איילינברג
שמות · כז
יח
רש"י וכלה ארכו לסוף שלשים נמצאו עשרים אמות ריוח בין הקלעים שבמערב ליריעו' של אחורי המשכן כו׳ ע"כ וכתב הרא"ם וז"ל מהדברי' הללו נרא' שסברתו היא שעובי עמודי החצר אמה כעובי הקרשים ושהקלעים פרושים בצד החיצון של העמודים ועובי העמודים לא היה נכלל בכלל חלל החצר אבל היה אורך החצר מן הקלעים שבמזרח עד הקלעים שבמערב (ק"ך) [מזרחי: ק"ב] אמה ורחבה נ"ב אמות כו' עכ"ל ואני תמה מאד על הרב הרא"ם ז"ל כי באמת בדבריו אלה הוא סותר בניין כל מעמד העמודים שהעמיד לעיל בד"ה מדברי רש״י עמודיו עשרי' חמש אמות בין עמוד לעמוד וכתב שם הרב ז"ל וז"ל פירוש מתחלת עובי העמוד האחד שגם עובי האחד בכלל החמש אמות שבין עמוד לעמוד. וא"ת א"כ חסרים מהק׳ אמה של אורך החצר ד' אמות שהרי הך' עמודים אין להם כי אם י"ט אוירים. יש לומר דעמוד הראשון שבתחלת עמודי הרוחב המערבי היה על סדר עשרים עמודי האורך הדרומי והיה מקצוע דרומי מערבי והוי להו כ"א עמודים באורך ויש להם ך' אוירים ולפי שהוא מעמודי הרוחב ואינו מן המניין של עמודי האורך לפיכך כתיב ועמודיו עשרים ולא ך"א וכן עמודי הרוחב העמו' הראשון שבתחלת עמודי האורך הצפוני היה על סדר עמודי הרוחב והוו להו י"א עמודים ברוחב ויש להם י' אוירים ולפי שהוא מעמודי האורך ואינו מן המניין של עמודי הרוחב כתיב עמודיהם עשרה ולא י"א וכן עמודי האורך הצפוני העמוד שבתחלת עמודי הרוחב המזרחי הוא על סדר עמודי האורך הצפוני והוו להו ך"א עמודים ויש להם ך' אוירי' ולפי שהעמוד ההוא הוא מעמודי הרוחב ואינו מן המניין של עמודי האורך לפיכך כתיב ועמודיו עשרים (עשרים) ולא כ"א ואם כן עמודי הרוחב המזרחי העמוד הראשון ממנו היה על סדר האורך הצפוני והעמוד האחרון ממנו אינו על סדר האורך הדרומי ובזה יהיו עמודי הרוחב הזה עשר ולא י"א והאוירים עשרה עכ"ל. ולפי דבריו אלה עם הדברים שבדבור זה שכתב שסברת רש״י הוא שעובי העמוד החצר אמה כעובי הקרשים ע"כ צריך אתה לומר שהאויר שבין של עמוד לעמוד מכל עמודי החצר סביב לכל הד' הרוחות כל אויר ואויר הוא ד' אמות ולפיכך כשנעמיד העמודים שבמקצועות כמו שהעמודים הוא להשלים כל האוירים יבא כל החשבון מכוון שיהיה מתחלת עובי העמוד הראשון שבמקצוע דרומית מזרחית עד שתחלת עובי העמוד שבמקצוע דרומי' מערבית ק' אמה דהיינו ך' אוירים כל אחד ד' אמות וך' עמודים כל אחד אמה וכן יהיו מתחלת עובי העמוד שבמקצוע דרומית מערבית עד תחילת עובי העמוד שבמקצוע מערבי' צפונית נ' אמה דהיינו י' אוירים כל אחד ד' אמות וי' עמודים כל אחד אמה וכן החשבון בצפון כמו בדרום וכן במזרח כמו במערב אך כשתעיין היטב בהעמדת העמודים על הדרך הזה תמצא שהאורך מתחל' עובי העמו' הראשון שבמקצוע דרומי' מזרחית עד סוף עובי העמוד שבמקצוע דרומי' מערבית ק"א אמה וכן מתחלת עובי העמוד שבמקצוע דרומית מערבית עד סוף העמוד שבמקצוע מערבית צפונית נ"א אמה ואם כן אם תחשוב אורך ורוחב החצר מצד החיצון של העמודי' יהיה ארכו מאה אמה ואחת ורחבו חמשים אמה ואחת ואם תחשוב ארכו ורחבו מצד הפנימי של העמודים לא יהיה אורך החצר רק צ"ט אמה ורחבה מ"ט אמות וזה שאמר הכתוב גבי קלעים שהיו לפאת דרום וצפון ארכן מאה אמה ושהיו בפאת מערב ובפאת מזרח עם המסך ארכן חמשים אמה יבא ג"כ על נכון כי יכולין אנו לומר שהיו בצד החיצון של העמודים ואותן שהיו בדרום התחילו בהתחלת עובי העמו' הראשון שבמקצוע דרומית מזרחית והגיעו עד תחלת עובי העמוד שבמקצוע דרומית מערבית שעד שם מגיע רוח דרומית ומתחיל רוח מערבית ואותן שהיו בצפון התחילו בתחלת עובי העמוד שבמקצוע מערבית צפונית כי עד שם מגיע רוח מערבית ומתחיל רוח צפון וכן בצפון כנגד דרום ומזרח כנגד מערב אך מה שכתב הכתוב אורך החצר מאה באמה ורוחב חמשים בחמשים קשה לפרשו שאם יחשוב מצד החיצון של העמודים הרי האורך ק"א ורוחב נ"א ואם מצד הפנימי הרי האורך צ"ט והרוחב מ"ט אם לא נאמר שאויר אחד בין שני עמודים מהם היה ה׳ אמות כגון שתאמ' שמסוף עובי העמוד האחרון שבצד דרום עד תחלת עובי העמוד הראשון שבמערב שהיה עומ' על סדר עמודי האורך הדרומית היה ביניהם ה' אמות וכן מסוף עובי העמוד האחרון שבמערב עד תחלת עובי העמוד הראשון שבצפון היה גם כן ה' אמות וכן מסוף עובי העמוד האחרון שבצפון עד תחלת עובי העמוד הראשון שבמזרח היה ג"כ ה' אמות וכן מסוף עובי העמוד האחרון שבמזרח עד סוף עובי העמוד הראשון שבדרום היה גם כן ה' אמות ושאר האוירי' כולם היו ד׳ אמות שעל זה האופן היה חלל החצר חוץ מן העמודים מאה אמה אורך וחמשים רוחב והקלעים היו פרושין מצד החיצון של העמודים והיה האורך מן הקלעים שבמערב (ק"ך) [ק"ב] אמה ורחב נ"ב אמה מן הקלעים שבדרום עד הקלעי׳ שבצפון ואע"פ שכל אורך הקלעי' שבדרום ושבצפון לא היה כי אם כל אחד מאה אמה וכן שבמערב לא היה רק נ' אמה י"ל שהקלעים התחילו מסוף עובי עמוד הראשון שבדרום והגיעו עד תחלת עובי עמוד הראשון שבמערב וכן הקלעי׳ שבמערב התחילו מסוף עובי עמוד הראשון שבמערב והגיעו עד תחלת עובי העמוד הראשון שבצפון וכן הקלעים שבצפון התחילו מסוף עובי העמוד הראשון שבצפון והגיעו עד תחלת עובי העמוד הראשון שבמזרח וכן הקלעי' שבמזרח עם המסך שבשער הט"ו אמות שבצפון השער התחילו מסוף עובי עמוד הראשון שבמזרח והגיעו עד סוף עובי העמוד הרביעי שבמזרח ואח"כ המסך שהיה ך׳ אמה הגיע עד סוף העמוד השמיני ואח"כ הט"ו אמה שבדרום כל זה צריך אתה לומר לפי מ"ש הרא"ם שמן הקלעים שבמזרח עד הקלעים שבמערב היה (ק"ך) [ק"ב] אמה ורחבה נ"ב אמה אבל נ"ל שא"א לומר כן שהרי לפי זה צריך אתה לומר שלא היו כל האוירים שבין העמודים שוים כי בכל צד יהיה אויר אחד של ה' אמו' והשאר של ד' אמות ומדעת רש"י ז"ל שטרח וכתב כמה פעמים חמש אמות בין עמוד לעמוד משמע שדעתו ז"ל שצריך שיהיו כל האוירים שוין דאל"כ מי דוחקו לומר כמה פעמים חמש אמות בין עמוד לעמוד אם לא נעמידם במרחק שוה ועוד הכתוב מכחישו שהרי ע"כ צריך אתה לומר לפי פי' זה שבפאת מזרח יהיה בכתף אחד של המסך ד' עמודים ובכתף השני שני עמודים כמו שכתבתי והרי הפסוק אומר חמש עשרה אמה קלעים לכתף עמודיהם שלשה וגו' ולכתף השנית ג"כ עמודיה שלשה והנה הרג"א בא על הרא"ם בקושי׳ אחרת שהיא בעיני באמת חלושה מאד למי שעיין בה כי אינה הכרחית ומתוך קושיא כתב וסיים דבריו וז"ל אבל עיקר הפי' שהעמודים של החצר בכלל ק' אמה של חצר ולא היה בחצר עם העמודי' רק מאה עכ"ל אבל כשנדקדק היטב גם הוא לא דק בחשבונן דמשמע שגם הוא מניח עובי העמודי' אמה בעיגול וא"כ לפי סברתו היאך היו עומדים עד שהיו משלימי' את מדת האוירי' בשוה ה' אמות עם עובי העמוד כמ"ש רש"י אם לא שיאמר שהאוירים שבין העמודים שבמקצועות מצד אחד לא היו רק ג' אמות כגון שהיה מהתחלת עובי העמוד העשרים שבצד דרום עד סוף עובי העמוד הראשון שבצד מערב ה׳ אמות והרי היו עובי העמודים ב' אמות וג' אמות אויר וכן היה בין העמוד העשירי שבמערב עם העמוד הראשון שבצפון עד"ז וכן צ"ל בסוף צפון עם עמוד המזרחי ובסוף מזרח עם עמוד הדרומי עד"ז אבל גם אלה דברי רוח הן שלא להשוות מדת האוירים שבין העמודי׳ וכבר כתב רש"י ז"ל ה' אמות בין עמוד לעמוד ומשמע בין כל עמוד לעמוד שבעמודי החצר סביב היה מדה אחת לכך נ"ל שהעמודים של החצר למטה במושבם היו עגולים בכדי גבוה אמה ושם עשו יתדות להושיב בחוזק האדנים ומשם ולמעלה היו כולם כמו חצאי עיגולי' כזה ◠ והיה רחבם בצד הרחב אמה ואותם הד' שבד׳ מקצועו' היו כמו רביעי עגול דהיינו חצי אמה מזה וחצי אמה מזה כזה ◜ והיו עמודים כמו שכתבתי למעלה בשם הרא"ם שהיו כ"א בדרום וי"א במערב וכ"א בצפון וי"א במזרח אך על האופן שכתב הרא"ם שהך"א שבצד דרום הוא הראשון השייך לצד מערב וכן כולם והיו שם עשרים אוירי' כל אויר ד׳ אמות וי"ט עמודים של חצאי עיגולי' כל אחד רוחב אמה כרוחב הקרשים אלא שהיו עגולים מבפנים הרי צ"ט אמות ואחר כך רביעי העמוד שבמקצוע דרומית מזרחית עם רביעית העמוד שבמקצוע דרומית מערבית והיה כל אחד חצי אמה הרי ק' אמה וכן במערב וכן בצפון וכן במזרח והרי היה חצר מכוון במדתו מאה אמה אורך ונ' רוחב בצד חיצון של העמודים והעמודים היו כולם בתוך חלל החצר ואף על גב שכתב רש"י ה' אמה בין עמוד לעמו' שפירושו מתחלת עובי העמוד האחד לתחלת עובי העמוד האחר ולפ"ז יהיה במקצועות ד' אמות וחצי לא חש רש"י לפי' זה דהואיל וכל האוירים היו שוים ליכא קפידא כל כך דמכל מקום נוי הוא שאינו מורגש כל כך ואל תשיבני הרי גם לדידי יקשה שלא ישוו העמודים כמו שהקשתי לדברי הרג"א במה שלא ישוו האוירים באמת זו אינה קושיא כי באופן זה יהיו כל הקלעים מותאמים ומדובקים יחד בכל הד' זויות ולא יהיה שום אויר ביניהם וזהו נוי שלהם מה שאי אפשר לומר כן אם היה העמודים עגולים ויהיו ט"ו אמה קלעים שבמזרח בכתף אחד מכסים ג' עמודים ועוד חצי אמה ר"ל אחוריהם וכן המסך מכסה ד' עמודים ועוד חצי אמה אחוריהם וכן הט"ו אמות קלעים שבכתף השני מכסים ג' עמודי' וגם העמוד שבמקצוע האורך דרום רוחב חצי אמה ואף על גב שהפסוק אומר עמודיה' שלשה אינו חושב רק הג' המזרחיי' וזה כבר הוא נחשב לעשירית הדרומיי' וכן תאמר בכל המקצועות נראה לי אך נשאר עלינו לפרש דברי רש"י שבכאן שכתב גבי ורוחב חמשים בחמשים וחצר שבמזרח היתה מרובעת נ' על נ' שהמשכן ארכו ל' ורחבו י' העמיד מזרח פתחו בשפת נ' החיצונים של ארך החצר נמצא כלו בחמשים הפנימים וכלה ארכו לסוף ל' נמצא ך' אמה ריוח לאחוריו בין הקלעים שבמערב ליריעות של אחורי המשכן כו' נראה לי שמ"ש שהעמיד מזרח פתחו בשפת נ' החיצונים של אורך החצר רוצה לומר מזרח פתחו היינו מתחלת הקרשים אבל החמשה עמודים שבמזרח המשכן היו עומדים בתוך חמשים החצוניי' אף על פי כן קרא רוחב החצר חמשים בחמשים דמשמע שהיו כולם פנויי' מפני שאין חושב העמודי' לכלום כיון שגם יש אויר בין עמוד לעמוד וכמו שאינו חושב העמודים שסביב החצר לכלום אף על פי שהיו מובלעים בתוך חלל החצר ואם כן אין מתחלת הקרשי' בחללם עד סוף החלל רק ל׳ אמה והקרשים שבסוף מערב הוא חושב תוך ך' אמה האחרונים עד הקלעים וכן הדין בקרשים שבצד דרום וצפון עם הך' אמה שבצד דרום וצפון עד הקלעים וכן משמע תחלת לשונו של רש"י שכתב המשכן ארכו שלשי' ורחבו עשר משמע שאינו חושב רק חלל המשכן ואף על פי שסיים דבריו נמצאו עשרים אמה ריוח לאחוריו בין הקלעים שבמערב ליריעות של אחורית המשכן כו' עד נמצאו לו עשרים אמה ריוח לצפון ולדרום מן קלעי החצר ליריעות המשכן כו' לא בשביל זה יש לשנו' כל המדות ונסתור כל הבניין שאפש׳ לומ' שלא דק בלשונו דאל"כ הא יסתור סוף דבריו את ראש דבריו כמו שכתבתי ועוד דרכו של רש"י הוא בכמה מקומות שאינו קורא משכן אלא לחלל העליון שהוא רוחב העשרה ואורך שלשים ולהם קרא יריעות המשכן ואם כן מ"ש כאן אחורי המשכן וצדי המשכן ר"ל מתחלת אותם ה״ל והי' וזה ברור נ"ל עכ"ל מורי הגאון מהר"ם יפה ז"ל וכבר כתב הרב המופלא בעל א"ש על דברי הרא"ם דלעיל וז"ל ולפי זה צריך לומ׳ דהא דכתיב ורחב חמשים בחמשים שפירושו חצר שבמזרח היתה מרובעת חמשים על חמשים לאו דוקא מרובעת חמשים על חמשים ממש שאם לא נחשוב עובי העמודי' שהקלעי' נתונים עליהם מבחוץ שעוביין אמה א"כ חצר שבמזרח היתה חמשי' על ארבעים ותשע שרוחב החצר מצפון לדרום היתה חמשים אמה ולפני פתח המשכן לא הוי אורך החצר אלא ארבעים ותשע אמו' שהרי יהיה עשרי' אמה לאחורי המשכן בין הקלעי' שבמערב ליריעות של אחורי המשכן וכשנחסר עוד משלשים אמה של אורך המשכן עם עובי הקרשים מן האמה ושתים אמות שמן הקלעים שבמזרח עד הקלעים שבמערב ישאר חמשים אמה לפני הפתח עד הקלעים שבמזרח וכשנחסר מהם האמה של עובי העמודים של צד מזרח לא נשאר אלא ארבעים ותשע אמה ואם נחשב עובי העמודים שהקלעים נתונים עליהם מבחוץ שעוביין אמה אם כן חצר שבמזרח היתה רחבו מצפון לדרום חמשים ושתים אמה ולפני פתח המשכן לא הוי אורך החצר אלא חמשים אמה בין הקלעים שבמזרח ליריעות של צד מזרח המשכן וצ"ע:
אני טרם אכלה לדבר ראיתי להעתיק דברי רבינו בחיי ז"ל מה שכתב ברמזי כלי המשכן לטוטפת בין עיני לזכרון וז"ל את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו ידוע כי המשכן וכליו הכל ציורי' גופניי' להתבונן מהם צייורין עליוני' שהם דוגמות להם ומכלל הענייני' הנפלאים הנכללים בו הוא מה שתמצא המשכן על ג' חלקי' לפנים מהפורכת חוץ לפרוכת שהוא אהל מועד וחצר המשכן כנגד המציאות שנחלק לג׳ חלקים עולם המלאכים עולם הגלגלים עולם השפלים וכן מצינו האדם שהוא עקר הכל שהוא דוגמת המציאות בג' חלקיו ונקרא עולם קטן והוא נחלק לג' חלקים עולם (הדבר) [רבינו בחיי: הדבור] ועולם (החיוב) [רבינו בחיי: החיות] ועולם הטבע. החלק הראשון שבמשכן לפנים מהפרכת ושם הארון והלוחות והכרובים שהם כלים פנימיים נעלמים והם המרכבה לשם יתעלה כמו שכתוב וכבוד אלהי ישראל עליהם מלמעלה וכתיב יושב הכרובים וזהו כנגד עולם המלאכים שהן צורות נפרדות נעלמות והם שכלים נפרדים מרכבה וכסא להקדוש ברוך הוא וכנגדם באדם עולם (הדבר) [רבינו בחיי: הדבור] והוא הראש שהוא משכן החכמה ושם השכל שופע על המוח כי הצדיק השלם מרכבה להקדוש ברוך הוא וכמו שהיו אבות העולם ושכינה שורה עליו במצות תפילין שבראשו ובזרועו כנגד המוח והלב שהם נגד שני הכרובים ומכאן תוכל להתבונן דוגמת המניח תפילין וכמה גדול כחו החלק השני מחוץ לפרוכת הוא אהל מועד ושם השלחן והמנורה ומזבח הקטורת שהם כלים נכבדים פנימיים לא כמעלת פנימייות הראשונים והם כנגד עולם הגלגלים שהם נמצאים נכבדים מספרים כבוד אל והעולם מתקיים בתנועתם וכנגדן באדם עולם (החיוב) [רבינו בחיי: החיות] והוא הלב שהוא מהאברים הפנימיים שכל החיות תלוי בו וכל הגוף מתקיים בתנועתו החלק השלישי חצר המשכן בו היה מזבח נחשת והוא מזבח העולה אשר עליו מקריבין הקרבנות ושם בעלי חיים מקבלין הפסד והוא כנגד עולם השפל הזה שהוא בעל הויה והפסד וכנגדן באדם עולם הטבע והוא מהטבור ולמטה כי משם בא ההויה והוא ראשית הפסד הגוף כי ההפסד הוא סבת ההויה שאם לא נמצא הפסד בעולם לא היתה מצטרכת הויה כו׳. ועוד כתב בענין הכרובים וז"ל במסכת יומא פרק אמר להם הממונה אמר רב קטינא בשעה שישראל עולין לרגל היו מגלין להם את הפרוכת ומראים להם הכרובים שהם מעורים זה בזה ואומרים ראו חבתכם לפני המקום כתבת זכר עם נקבה וכן כתיב כמער איש ולויות אמר רבה בר שילה כאיש המעורה בלויה שלו וצריך שתתבונן במאמרם זה כי היו הכרובים בצורה הזו למשל נמרץ להעיד על הפלגת הדבקות שבין הקדוש ברוך הוא לישראל בלא שום אמצעי כי הוא יתעלה בדד ינחנו בישראל ואין עמו אל נכר כשאר האומות אשר חלק להם שרים של מעלה והיה אפשר שהיו הכרובים האחד כצורת אדם גדול השני כצורת ילד קטן כענין שראה יחזקאל פני האחד פני הכרוב והשני פני אדם ודר"ל היינו כרוב היינו אדם אלא אפי רברבי ואפי זוטרי ויהיה זה להעיד על אהבתו לישראל כאהבת האב לבנו שהיא אהבה חזקה אבל רצה לעשות משל בדבקות גופני שאין למעלה ממנו שאי אפשר באמצעי והוא יותר חזק כשהוא (מנעוריך) [רבינו בחיי: מנעורים] כענין שכתב ושמח מאשת נעוריך וכל זה כדי שנדע ונשכיל שדבקתו יתעלה עמנו דבקות גדול וחזק בלא שום אמצעי ולפי שדבקותו יתעלה עם שאר האומות אינו אלא על ידי אמצעי כשרצה להודיענו בתורה שדבקותו עמנו בלא שום אמצעי אי אפשר להודיענו אלא על ידי משל זה בהכרח ועוד טעם אחר כדי שנתעורר בתפלתינו ובכל שאר העבודות שלא נשים אמצעי בין הקדוש ברוך הוא ובינינו שמן הטעם הזה הונחה לפני ולפנים במקום השכינה הוא התל שהכל פונים בו לתפילה כו' ועוד כתב בעניין המנורה וז"ל ועל דרך המדרש המנורה בשבעה הנרות כנגד שבעה הכוכבים המשוטטים בכל הארץ כך דרשו בתנחומא ובאור זה כי שבעה כוכבי לכת הם נרות ברקיעים ופועלים בשפלים ומנהגים את העולם השפל הזה תמיד ביום ובלילה וכן שבעה הנרות היו דולקות ביום ובלילה לפני י"י תמיד והנר האמצעי כנגד גלגל חמה שהוא תדיר באורה והוא אמצעי לזכ"ל על דרך שצ"ם חנכ"ל וכן היום הרביעי הוא אמצעי בשבע הימים ועל כן נבראת החמה ביום הרביעי. ועל דרך השכל המנורה בשבעה נרותיה תרמוז לתורה הנקראת אור שנאמ' כי נר מצוה ותורה אור והיא כוללת שבע חכמות ועל כן היו נרותיה שבעה וששה קנים יוצאים מצדיה כנגד ששה קצוות של עולם התלויי' בתורה שנתנה בו' בסיון שהעולם מתקיים בשבילה שנאמד אם לא בריתי יומם ולילה שלשה גביעים משוקדים בקנה אחד בכל קנה היו שלשה גביעים ואם כן הרי הם י"ח גביעים לשלשה קנים ובמנורה ארבע גביעים אחרים הרי ך"ב גביעים כנגד ך"ב אותיות התורה וכנגד ך"ב חלקים שבעולם ואלו הן רוח ומים אש זכ״ל י"ב מזלות וכנגד ך"ב חלקים שבגוף האדם הראש והלב והכליות ז' נקבים שבראש י"ב אברים ומצינו במנורה ג' דברים והם כפתור גביע ופרח כפתור תפוח עגול בולט ויוצא סביב הקנה האמצעי מן המנורה הכפתור כנגד עולם המלאכים שהם מתענגים בזיו השכינה בתענוג שאין לו סוף ותכלית וזהו כפתור שהוא עגול כי העגול אין לו ראש וסוף ועל תענוג זה רמזו רז"ל חכמי האמת במדרשם עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות מחול לצדיקים לעתיד לבא וכבודו ביניהם כי המחול הוא עגול ואין לו ראש וסוף ולכן המשיל תענוג הנפשות שאין לו סוף למחול שאין לו סוף הגביע הוא כלי שיש לו בית קבול והוא משקה ומרוה כנגד עולם הגלגלים שהם מקבלים כחות העליונים ומשפיעים כח בעולם השפל הפרח הוא כנגד עולם השפל הזה ששם כל גדולי ארץ צמחים ופרחים וציצים ובא לדמוז כי מתוך ך"ב אותיות התורה אדם משיג שלשה חלקי המציאות ומלקחיה ומחתותיה ידוע כי העצה והמחשבה הם מלקחיים לתור' כעניין שכתוב ונבון תחבולות יקנה והמחשבה היא בלב והמשיל הלב למחתה כי כשם שהמחתה הוא כלי לקחת ממנו האש להדליק הנרות כן הלב כלי השכל שישתמש בו האדם באורה והיתה משקלה ככר זהב לא פחות ולא יותר על שם שהתורה אין להוסיף עליה ואין למעט ממנה כעניין שנאמר לא תוסיף עליו ולא תגרע ממנו והוא שכתוב תורת יי' תמימה והיתה מקשה להורות על האחדות על שם שכתוב תורה אחת והיתה מונחת בדרום מפני שרוב החכמה בדרום ונקרא ארץ ישראל ארץ דרום לפי שהיא מונחת במבחר המקומו' באמצע האקלים מז' אקלימים שהעול' נחלק בהם והיא מזוגה יותר מקור וחום ומוכנת לקבל המושכלות וזה שדר"זל וזהב הארץ ההיא טוב אין תור' כתורת ארץ ישראל ואין חכמה כחכמת א"י ועוד דרשו אוירא דארץ ישראל מחכים והתבונן איך הונחה נוכח השלחן כי המנורה בדרום והשלחן בצפון ושתי רוחות אלה הם זה כנגד זה והוא שכתוב ושמת את השלחן מחוץ לפרוכת ואת המנורה נכח השלחן והטעם לפי שאין החכמה יכולה להתקיים באדם זולתי במאכל ובמשתה כי השלחן בצפון רמז לעושר וכתיב מצפון זהב יאתה כו׳ ועוד (קשה) [כתב] וז"ל ודע כי הגאון רבינו חננאל ז"ל פירש כי הארון רמז לצדיק החכם שהוא צריך להיות תוכו כברו כשם שהיה הארון מצופה זהב מבית ומחוץ וכשם שקרקעית הארון אמתים וחצי על אמה וחצי בתברייתא ארבע אמות פחות רובע אמה כן הצדיק צריך לגרוע ממנו מד' יסודות שבגוף (מוסיף) [רבינו בחיי: ויוסיף] בצדקו ובמעשים טובים וכשם שבקירות הארון היו י"ב אמות לפי שקירות הארוכות הן ז' אמות וחצי והקירות שעל הרוחב ד' אמות וחצי כן הצדיק ראוי לקיים י"ב דברי' המפורשי' במזמור יי' מי יגור באהליך למעלה מן הצדיקי' מעלת הנביאים כנגדן הכפורת אשר על הארון רמז לנביאים שהם למעלה מצדיקים והיתה הכפרת זהב כולו וכן הנביא כולו צדק שנ' בצדק כל אמרי פי הכרובים שעל הכפורת רמז למלאכים שהם למעלה מהנביאים והם פורשים כנפים למעלה רמז לשכינה שהיא למעלה מהמלאכי' כי המלאכים כסא כבוד לקבל כבוד השכינה וזהו שכתוב אל הכפור' יהיו פני הכרובי׳ שהיו מסתכלין למטה בכפור' ולא היו רשאין להסתכל למעל' הב"ה למעל' מהכל שנ' אשר נק' שם שם יי' צבאות יושב הכרובי' עליו וכן עשה שלמה במקדש כרובי׳ של עץ שנא' ויעש בדביר שני כרובים עצי שיטים והשלחן כנגד מלכי ישראל שמסדרין על שלחנם גדולי ישראל שנ' ולבני ברזילי הגלעדי תעשה חסד והיו באוכלי שלחנך וכתיב ויהי לחם שלמה ליום אחד וגומ' והיה מצופה זהב טהור כענין המלכות שאינה עשוייה אלא לפנים כגון שאול שאמר לשמואל כבדני נא נגד זקני עמי ונגד זקני ישראל והיה אמתים ארכו כנגד ב' דברים שצריכין מן המלך משפט והמלחמ׳ שנ' ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו ונלחם את מלחמותינו שיעור קירותיו תשע אמות כנגד ט' מצות שנצטווה המלך לא ירבה לו סוסי' ולא ישיב את העם מצרימה ולא ירב' לו נשים ולא יסור לבבו וכסף וזהב לא ירבה לו וכתב לו את משנה התור' הזאת וקרא בו כל ימי חייו לבלתי רום לבבו מאחיו ולבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל והיתה המסגרת כדי שלא ישמט ממנה לחם הפנים והיתה משמשת לשמור מה שבשלחן כנגד הכהנים והנביאים ששומרים את המלכים שלא יכשלו שנא' ויעש יואש הישר בעיני יי' כל ימי יהוידע הכהן וכתיב בעזיהו ויהי לדרוש אלהים בימי זכריהו המבין ביראת אלהים וכלל הדברי' בכלים האלה הארון והשלחן והמנורה ומזבח העולה ומזבח הזהב הארון כנגד הצדיקים תופשי התורה. השלחן כנגד מלכי ישראל המנורה כנגד חכמי ישראל. מזבח הזהב כנגד הכהנים. מזבח העולה כנגד ישראל וכו':
(רש"י והיה עשוי לו דפוס של ברזל ודפוס של זהב בשל ברזל הוא נאפה כו׳ כת' הרא״ם וז"ל וכן שנינו במתניתין בפרק שתי הלחם ובדפוס עושה אותן וכו' עד והשלישי שנותנין אותו לכשיצא מן התנור וצ"ע עכ"ל ואני שמעתי ולא אבין למה הניח הדבר בצ״ע הלא פשוט איך שהוא מיישב למה לא הזכיר המשנה רק שני דפוסים והוא מפני שהמשנה וגם רש"י לא קא מיירו רק על הדפוסים שהם אחר עשיית תמונתה כו' אבל על הדפוס הראשון שנעשית בו תמונתה בעודה בצק קודם שנאפת לא קמיירי המשנה וכן רש"י כאן ומה שכתב הרא"ם שכן נראה גם מפי' הרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה שהמשנה אינה חולקת עם הברייתא וכו' גם ר"ע מבירטנורה ז"ל פי' כדפירש הרמב"ם ז"ל שגם המשנה ס"ל שהיו ג' דפוסין ונ"ל שטעמייהו הוא דאל"כ הוה פריך הגמרא מן המשנה על הברייתא כמנהג הגמרא ואף על גב דפשוט הוא כתבתי להוציא מלבו של חכם אחד שכתב שרש"י ס"ל שהמשנה חולקת עם הבריית׳ ואין זה אמת ומיהא תימא בעיני מנא ליה לרש"י שהדפוס שיהיה נאפה בו היה של ברזל הלא הרמב"ם ז"ל כתב בהדיא בפ"ה מהלכות תמידין ומוספין שהיה של זהב וז"ל וג' דפוסין של זהב היו להם וכו' וצל"ע:)
פרשת תצוה
כ
ואתה תצוה את בני ישראל כו' לא הזכיר משה בזה הסדר מה שא"כ בכל החומש שמשעת שנולד משה אין סדר שלא הוזכר בו והטעם משום שאמר מחני נא מספריך אשר כתבת וקללת חכם אפילו על תנאי באה ונתקיים בזה כן כתב ר"י בעל הטורים ז"ל:
ויקחו אליך בתורת כהנים פרשת אמור אמרו ויקחו אליך אתה גיזבר לדבר פירוש שהוקשה להם דכיון דהדברים הנעשים על ידי השמן שהן ההדלקה והמנחו' ע"י אהרן היו נעשים אל אהרן היו נלקחים לא למשה ומאי ויקחו אליך ואי אפשר לפרש כאן אליך לעולם הוא נקרא על שמך כמו שאמרו גבי ויקחו אליך פרה אדומה כו' מאחר שאין השמן מהדברים הקיימים העומדים למשמרת אלא הוא כלה לכן אמרו אתה גיזבר לדבר פירוש לגבייה שהוא יהיה גובה מהם ונותנו לאהרן א"נ פירושו כי משה עצמו מהמתעסקים בו והכי קאמר אתה גיזבר לדבר שתהא ממונה על כתישת הזתים ועל עשיית השמן כראוי וכן פיר׳ הרמב"ן ז"ל וטעם אליך שיביאוהו לפניו והוא יראנו אם הוא זך וכתי' כראוי ודע דבמנחות פרק כל קרבנות הצבור דריש מלת אליך בענין אחר וז"ל ויקחו אליך. אליך ולא לי לא לאורה אני צריך כו' ולא ידעתי למה לא הזכיר רש"י שום פירוש על אליך לא של תורת כהנים ולא של הגמרא הנז' ואלו גבי ויקחו אליך פרה אדומה וגומ' הזכיר מה שדרשו על מלת אליך לעולם היא נקראת על שמך וכו':
רש"י כמו ששנינו במנחות מגרגרו בראש הזית כו' כתב הרא"ם ז"ל אין זה ראיה לדבריו דמקרא מלא הוא זך ואין זך אלא נקי כדתניא בברייתא במנחות ועוד שאין לדבריו ראיה מזו המשנה כלל אלא הכי פירושו וכיצד הוא עושה שיוצא השמן זך בלי שמרים כמו ששנינו במנחות מגרגרו בראש הזית כו' ע"כ ואני אומ' אחר המחילה שאינו מוכרח מפני הא דתניא בבריתא במנחות אין זך אלא נקי אינו ר"ל אין זך האמור כאן דוקא אלא נקי כמנהג רז"ל בכל מקום אלא כמשמעו אין זך בשום מקום אלא נקי כמו ולבונה זכה וכן ותפלתי זכה וכן אם זך וישר אתה וכן זך אני בלי פשע וכאלה רבים ומזה הענין נקראת הזכוכית כן לפי שהיא זכה כמו לא יערכנה זהב וזכוכית היא הזכוכית הלבנה היקרה מזהב שאר"זל בזוגיתא חיורתי כמ"ש הרד"ק ז״ל בשורש זכך ולפי שהיה אפשר לפרש מלת זך האמו' כאן כמו זכה האמור גבי לבונה שפירושו נקי מן הזיוף והתערובות מדבר אחר אבל לא הקפיד שיהיה בלי שמרים לכן הוכרח רש"י להביא ראיה לדבריו שפירושו מלת זך בלי שמרים מזו המשנה דמנחות מגרגרו בראש הזית כו' דאי לאו דקים לה שפירוש מלת זך בלי שמרים מה לה לכל הטורח הזה דקתני מגרגרו בראש הזית כו' ומסיים הראשון למנורה והשאר למנחות ובזה יתיישב למה לא פרש"י זך נקי כמו ששנינו בבריית' דמנחות וכן בת"כ פרשת אמור וכמו שתרגם אונקלס והוא שאע"פ שאין זך בשום מקום אלא נקי מכל מקום כיון שאין הכוונה שוה בענין נקיות בכל מקום שנ' זך כי לא ראי זה כראי זה כי נקיות זך דהכא ר"ל בלי שמרים ונקיות זכה האמור גבי לבונה ר"ל בלי זיוף והתערבו' מדבר אחר ונקיות זך הנאמר גבי מים כגון מים זכים ר"ל צלולים ורש"י לא בא לסתום אלא לפרש הלכך פירש זך בלי שמרים וכתב עוד הרא"ם ז"ל ויש לתמוה היכי נקט בלישניה לישנא דמגרגרו והא בעיא היא בגמרא מגרגרו תנן או מגלגלו תנן ופשטו מגלגלו תנן כדתניא כו' עכ"ל ואני תמה מה מקום יש לתמיהתו זו וכי בא רש"י לפסוק כאן דיני' שהיה יורד לדקדק לעומקה של הלכה למנקט מגלגלו ועוד שהרי גם הרמב"ם ז"ל בסוף הלכות אסורי מזבח והסמ"ג בחלק הלאוין בסימן שי"ח נקטו לישנא דמגרגרו אע"פ שכל עצמם לא באו אלא לפסוק דינים ונ"ל משום דהכל יוצא לדרך אחד בין ללישנא דמגרגרו בין ללישנא דמגלגלו לפי מה שפירש"י שם בגמרא שלוקט אותם מהאילן אחר היותם מבושלין יפה עד שלא יצטרכו לתיקון אחר הלכך לא הקפידו מלנקוט לישנא דמגרגרו כמו ששנינו במשנה וכן בת"כ ובתנחומא ובש"ר כן נ"ל:
רש"י שנא' כתית למאור ולא כתית למנחות כתב הרא"ם ז"ל וא"ת לשתוק קרא מכתית דמנחות ועל כורחך לומר דקרא דלמאור למעוטי מנחות מחובת כתית הוא דאתא דאי ס"ד לפוסלו השתא במקום שפסל את השני הכשיר את הראשון במקום שהכשיר השני אינו דין שיכשיר הראשון י"ל דגבי מאור ראשון עדיף טפי משני שנמשך אל הפתילה יותר מן השני ולגבי מנחות שני עדיף טפי מהראשון שיש בו טעם המתיקות יותר מן הראשון עכ"ל ואני שמעתי ולא אבין לפי דבריו דלגבי מנחות שני עדיף טפי מהראשון שיש בו טעם המתיקות יותר מן הראשון א"כ מה מקום יש להא דקתני המשנה בפרק כל קרבנות הצבור אף כל המנחות היו בדין שיטענו שמן זית זך מה מנורה שאינה לאכילה טעונה שמן זית זך מנחו' שהם לאכילה אינו דין שיטענו שמן זית זך כו' וכן אמרו בתנחומ' בנוהג שבעולם אדם אם יהיה לו שמן רע הוא מדליקו בנר והיפה נותן בתבשיל ובאהל מועד ובמקדש לא היו עושין כן אלא זך כתית למאור והשני למנחות כו' הלא אדרבה כיון דלגבי מנחות שני טפי עדיף מהראשון שיש בו טעם המתיקות יותר מן הראשון א"כ בדין היה שלא יטענו מנחות שמן זית זך דהיינו הראשון. וע"ק שהרי שם בגמרא קאמר טעם למה לא חייבה התורה גם למנחות כתית כמו למאור מפני שהתורה חסה על ממונו של ישראל ופרש"י לפי שהמנחות הן מרובות וצריכות שמן הרבה ואילו היה צריך לחזר במנחות נמי אחר זך וכתית כמו למנורה היו מפסידין הרבה שהיו לוקחין אותו ביוקר והשתא מאי צריך לטעם זה הלא למנחו' שני עדיף טפי מהראשון כו' לכן נ"ל דהא דקתני המשנה וכן רש"י שנא' כתית למאור ולא כתית למנחות ה"פ משום דמלת למאו׳ מיותרת כיון דכבר אמר להעלו' נר תמיד וא"כ מיעוט הוא למאור בעינן כתית ולא למנחות מהטעם דקאמ' הגמר' הנז' והשתא אין אנו צריכין לתירוצו של הרא"ם ז"ל כן נ"ל:
רש"י תמיד כל לילה ולילה קרוי' תמיד כו' הרמב"ן ז"ל טען עליו ואמ' ומדרש רז"ל אינו כן אלא כך שנינו בספרי כו' עד ועל הכלל לפני יי' תמיד הוא נר מערבי שהוא דולק תמיד ביום ובלילה עכ"ל והרא"ם ז"ל הליץ בעד רש"י שסבר דקר' דלהעלו' נר תמיד אכלוהו נרו' קאי ולא על הנר מערבי בלבד ומה שאמרו שיהא נר מערבי דולק תמיד אינו אלא מדבריהם כדי שידליקו ממנה שאר הנרו' וסמכו אותו אקרא דלהעלות נר תמיד ע"ד אסמכת' בעלמא כו׳ ע"כ ואני נפלאתי הפלא ופלא על חכמתו הגדולה של הרמב"ן ז"ל איך לא השגיח על מה שרש"י גופיה הביא מדרש רז"ל לקמן בפ' אמור בפסוק מחוץ לפרוכת העדות באהל מועד יערוך אותו אהרן מערב עד בקר לפני יי' תמיד וגו' וז"ל ורבותי' דרשו על נר מערבי שהוא עדות לכל באי עולם שהשכינה שורה בישראל שנותן בה שמן כמדת חברותיה וממנה היה מתחיל ובה היה מסיים עכ"ל וכבר פרש"י בהדיא בפ' במה מדליקין על וממנה היה מתחיל ובה היה מסיים וז"ל וממנה היה מדליק הנרות בין הערבים ובה היה מסיים הטבת הנרות שדלק כל היום ואינו מטיבו עד הערב ומשנה זו בת"כ שנוייה וסביר' לן דמזר' ומערב מונחי' והכי תניא לעיל מיניה להעלות נר תמיד שתהא נר מערבי תמיד שממנו יהא מתחיל ובו יהא מסיים ומדלא כתי' להעלות נרות ש"מ הוקבע נר א' להתחיל בו בכל יום וזהו נר מערבי השני של מזרח והכי תנן נכנס ומצא בנרות מזרחיי' דולקות מדשן המזרחי ומניח את המערבי דולק שממנו מדליק את המנורה בין הערבים מצאו שכבה כגון משמת שמעון הצדיק מדליקו ממזבח העולה ונראה בעיני דאמור רבנן קביעותא בנר שני משו' דאין מעבירין על המצו' וכי עייל בהיכל בקמא פגע ברישא וביה לא מצי לאתחולי דכתי' יערוך אותו לפני יי' צריך שיהא אחד חוצה לה דאי לא לא קרינן ביה לפני יי' והכי אמרינן במנחו' דכתי' בנר מערבי לפני יי' מכלל דכולהו לאו לפני יי' כו' ובה היה מסיי' ההטבה לפי שהשאר היה מטיב שחרית וזו מטיב בין הערבי' ואוחז הישנה בידו או מניחה בכלי עד שנותן שמן ומדליקה ומדליק ממנה את השאר והא דאמרי' בסדר יומא הטבת ה' נרו' קודם להטבת ב' נרו׳ משמע כולהו הוה מטיב בשחרית ויליף לה מקראי היינו בשלא היה הנס מתקיים והיה מוצאו שכבה דלא סמך קרא אניסא כל זמן שהיו ישראל חביבין היה דולק כל היום והיינו עדותה עכ"ל ובהכרח צריך אתה לומר דרש"י סבר דמה שאמרו שיהא נר מערבי דולק תמיד אינו אלא מדבריהם דאל"כ דבריו האלה דפ' במה מדליקין סותרין את דבריו בשלהי חגיגה גבי מנורה לא כתי׳ בה תמי' כו' שפי' אבל ביו' לא היה דולק דמערב עד בקר כתיב כו׳ הרי אתה רואה מפורש שכל מה שטרח הרמב״ן ז"ל והביא דברי ספרי ות"כ ומשנה דתמיד הביא ג"כ רש"י גופיה בכל מכל כל וכבר הארכתי בתמי׳ בפרק החלו עולים במשנה שממנו היה מדליק את המנורה של בין הערבים ע"ש: