אור ברסלב
צידה לדרך שמות › כג

צידה לדרך· רבי יששכר בער איילינברג

שמות · כג

כב

ב

ולא תענה על ריב לנטות כו' הרמב"ם במנין מצות ל"ת כתב שהוא אזהרה שלא ילמד חובה מי שלמד זכות תחלה בדיני נפשות וכ"כ בפרק י' מהלכות סנהדרין ורש"י לא הזכיר זה משום דאע"פ שמצינו דין זה במשנה בפרק אחד דיני ממונות מ"מ לא מצינו בשום מקום דיליף דין זה מן הפסוק ורש"י פירש במשנה דסברא הוא דבעינן והצילו וכבר השיג הרא"בד ז"ל על הרמב"ם במניין המצות וכתב עליו אין זה כלום שהרי בגמר דין חוזר ע"כ וכן הסמ"ג לא הזכיר זה.

ד

כי תפגע שור אויבך כו' תימה רבתה בעיני למה לא פרש"י כלום מה שהרגישו חז"ל במכילתא וגם בגמ' בס"פ אלו מציאות כיצד יתקיימו (ו') [ב'] מקראות הללו כי תפגע כי תראה איזהו ראייה שיש בה פגיעה שיערו חז"ל אחד משבעה ומחצה במיל וזה הוא ריס פירש שיהיה ביניהם רס"ו אמה ושני שלישי אמה היה רחוק ממנו יותר מזה אינו זקוק לו ואף גם זאת לא הזכיר רש"י באיזה שונא מיירי המקרא כי במכילתא מוקי האי קרא בשונא גוי או בישראל משומד אבל בגמרא דידן בפרק ערבי פסחים מוקי בשונא ישראל וכ"כ הרמב"ם וז"ל השונא שנאמר בתורה לא מאומות העולם הוא אלא מישראל והיאך יהיה ישראל שונא והכתוב אומר לא תשנא את אחיך בלבבך אמרו חכמים כגון שראוהו לבדו שעבר עבירה והתרה בו ולא חזר הרי מצוה לשנאותו עד שיעשה תשובה וישוב מרשעתו ואע"פ שעדיין לא עשה תשובה אם מצאו נבהל במשאו מצוה לטעון ולפרוק עמו ולא יניחנו נוטה למות שמא ישהה בשביל ממונו ויבא לידי סכנה והתורה הקפידה על נפשות ישראל בין רשעים בין צדיקים מאחר שהם נלוים אל יי' ומאמינים בעיקר הדת שנאמר אמור אליהם חי אני נאם יי' אלדים אם אחפוץ במות הרשע כי אם בשוב רשע מדרכו וחיה עכ"ל ומה שפרש"י או בהמת נכרי ומשאו ישראל וחדלת זהו דוקא אם היה הגוי מחמר אחר בהמתו דא"לכ חייב לפרוק ולטעון משום צער ישראל:

ז

מדבר שקר תרחק כו' קשה לי למה שינה הכתוב לומר האזהרה בלשון זה מה שלא עשה כן בשום מקום אחר למה לא אמר לא תדבר שקר ונ"ל שהוא משום שאין לך עבירה יותר תדירה ומצויה כמו דבר שקר כדאיתא במדרש כשבא הקב"ה לברא העולם אמר האמ' לא יברא מפני שהעולם כולו אומר שקר וכדאיתא בפרק חלק אמר רבא מריש ה"א ליכא קושטא בעלמא כו' ופרש"י ליכא קושטא בעלמא אין אדם שידבר אמת תמיד כו' לפיכך צריך הכתוב לעשות הרחקה יתירה ע"ד הרחק מן הכיעור ומן הדומה לו כן נ"ל:

ט

רש"י מפני שסורו רע כתב הרא"ם ז"ל ופירוש סורו כמו צורו ר"ל אלוה אלא שנקרא בס"מך לגנאי כמו בית גליא בית כריא עכ"ל אשתמיטתיה מיניה מה שרש"י גופיה פירש בפרק בתרא דהוריות שסורו רע ששר שלו רע דהיינו היצה"ר שלו:

יג

ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו כתב החזקוני וז"ל לא בשביתת שור חמור וכן אמה בלבד אני מזהירך אלא אף בכל דבר שצריך שביתה אני מזהירך כגון כלים עכ"ל ואני שמעתי ולא אבין שהרי ב"ש ס"ל הכי שאדם מצוה על שביתת כלים אבל ב"ה חולקים וס"ל שאין אדם מצו' על שביתת כלים והלכה כב"ה:

רש״י לא ישמע מן הנכרי על פיך שלא תעשה שותפות כו' הא דלא פירש לא ישמע על פיך שלא ידור ולא ישבע בשם ע"ז כדאיתא בפרק ד' מיתות משום דכ"ש הוא ולא אצטרך לפרש זה ויש מקילין בעשיית שותפות עם הגוים בזמן הזה משום שאין הגוים נשבעים בע"ז ואע"ג דמזכירים הע"ז מ"מ כוונתם לעושה שמים וארץ אלא שמשתפים ש"ש ודבר אחר ולא מצינו שיש בזה משום לפני עור לא תתן מכשול דהרי אין הגוים מוזהרים על השתוף:

יז

[רש"י שלא יסתרסו רגלים ממקומן כתבו המפרשים וא"ת מהיכא ס"ד שיסתרסו הרגלים ממקומן וי"ל דאי לא גלי לן קרא בהדיא בשלש הרגלים ה"א דהואיל ואלו רגלים תלוי' בעבוד׳ קרקע דגבי פסח כתיב והבאתה את עומר ראשי' קצירכם והשביעית ליכא קצירכם ובעצרת נמי כתיב וביו' הביכורי' בהקריבכם מנחה חדשה מן התבואה וגו' ובשביעית ליכא מנחה חדשה ובסוכות כתיב חג האסיף ובשביעית אין מאספים א"כ סד"א יסתרסו רגלים ממקומן קמ"ל דלא.]

יט

רש"י ובג׳ מקומות נכתב בתורה אחד לאסור אכילה כו' כתב הרא"ם ז"ל בפרק כל הבשר אליבא דתנא [דבי] רבי ישמעאל אבל בפרשת ראה כתב לא תבשל גדי ג"פ פרט לחיה ולעוף ולבהמה טמאה אליבא דר"ע ואל תתמה דרש"י ז"ל מנהגו בכמה מקומות לפרש במקום אחד אליבא דמר ובמקום אחר אליבא דמר כו' עכ"ל ואשתומם כחדא שעה הלא רבי ישמעאל ור"ע לאו מקרא אחד דרשו כי ר' ישמעאל מלא תבשל ג"פ הוא דקא דריש לה ואלו ר"ע מגדי ג"פ הוא דקא דריש לה וא״כ כנים דברי רש"י ולא נצטרך לומר דרש"י ז"ל מנהגו לפרש במקום אחד אליבא דמר ובמקום אחר אליבא דמר כו' שוב ראיתי לקמן בפרש' ראה שכתב כן הרא"ם ז"ל גופיה וחזר בו ממה שכתב כאן וכן יש לתמוה על הרא"ם ז"ל שכתב לקמן בפרשת כי תשא שרש"י ז"ל ס"ל לענין הלכה כר"י הגלילי דאמר בשר עוף בחלב אינו אסור מן התורה אבל בשר חיה הוא אסור מן התורה ולכך תפש מדרשו של ר"י הגלילי והניח מדרשו של ר״ע שאמר חיה ועוף אינו מן התורה ודורש גדי פרט לחיה ועוף כו' עכ"ל שהרי רש"י פירש בפרשת ראה מדרשו של ר״ע וא"כ לדידיה דברי רש״י סותרין זה את זה אמנם לפי האמת לא קשיא מידי כי י"ל שרש"י ז"ל סמך על מה שפירש בפרשת ראה והא דנקט רש"י לקמן בפ' כי תשא בחלב אמו פרט לעוף שאין לו חלב כו' לא היתה כוונת רש"י להודיע למה נקט הכתוב בחלב אמו ולא בחלב סתם כמו שחשב הרא"ם ז"ל לקמן כי אין זה צריך טעם דפשוט הוא שדבר הכתוב בהווה וכוונת רש"י ז"ל לא היה אלא רק לפרש וי"ו דאמו למה לי וכ"כ התו' בהדיא בפרק כ"ה ע"ש:

רש"י אחד לאיסור אכילה ואחד לאיסור בישול כו' ומה שהוציאו הכתוב בלשון בישול לפי שדרך בישול אסרה תורה ולוקה מן התורה בבשולו וכן באכילתו דרך בשול וכל שאינו דרך בשול אינו אסור מן התורה אלא מדרבנן וכן דעת מורי ז"ל ומה שלא הזכיר בו לא תאכל שאלו אמר לא תאכל הייתי מבין שהיא כשאר האסורין שאין חיוב באכילתן אלא כדרך הנאתן אבל שלא כדרך הנאתן פטור ועוד שהיה אסור הנאה בכללו שהרי אמרו כל מקום שנאמר לא תאכל (לא) לא תאכלו אחד איסור הנאה ואחד אסור אכילה במשמע עד שיפרוט לך הכתוב וע"כ לא הוציא הכתוב בלשון אכילה ללמדך שאם אכלו שלא כדרך הנאתו כגון שבלעו חם עד ששרף גרונו חייב מלקו׳ מן התור' מה שאין כן בשאר האסורין לפי שלא הזכיר לשון אכילה לכך הוצרך פסוק שלישי לאסור הנאה אבל מן התורה אינו לוקה אלא על בישולו ועל אכילתו אפילו שלא דרך הנאתו וכן תמצא במסכת פסחים פ"ב שאמרו בשר בחלב להכי לא כתב רחמנא אכילה בגופיה למימרא שלוקין עליו שלא כדרך הנאתו ושתי מצות בלבד הן שאדם לוקה בהן באכילתם אפילו שלא כדרך הנאתן בשר בחלב וכלאי הכרם וכן אמרו רז"ל הכל מודים בכלאי הכרם שלוקין עליהם אפילו שלא כדרך הנאתן מאי טעמא משום דלא כתיב בהו אכילה אלא פן תקדש ודרשינן פן תוקד אש כ"כ רבינו בחיי ז"ל ועיין בכל בו.

(רש"י שלא יסתרסו רגלים ממקומן כתבו המפרשים וא"ת מהיכא ס"ד שיסתרסו הרגלים ממקומן וי"ל דאי לא גלי לן קרא בהדיא בשלש הרגלים ה"א דהואיל ואלו רגלים תלוי' בעבוד׳ קרקע דגבי פסח כתיב והבאתה את עומר ראשי' קצירכם והשביעית ליכא קצירכם ובעצרת נמי כתיב וביו' הביכורי' בהקריבכם מנחה חדשה מן התבואה וגו' ובשביעית ליכא מנחה חדשה ובסוכות כתיב חג האסיף ובשביעית אין מאספים א"כ סד"א יסתרסו רגלים ממקומן קמ"ל דלא.)

כא

רש"י אינו מלומד בכך שהוא מן הכת שאינם חוטאים משמע שיש כתות מן המלאכים שחוטאים ואל תתמה שאע"פ שאין יצה"ר במלאכים מ"מ הם נוטים לפעמים מן הדרך וכידוע במלאכי סדום וכן כתיב באיוב ובמלאכיו ישים תהלה וי"מ שמלת חוטאי' שהזכירו רז"ל פה הוא מלשין חסרים כמו אנכי אחטנה וכמו אל השער' ולא יחטיא וכמו אני ובני שלמה חטאים וכוונתם הוא שאינו מן הכת הנבראים ומתחדשים בכל יום אלא הוא מן הכת שהם קיימים ואינם חסרים לעולם.

כח

רש"י והצרעה לא עברה את הירדן כו' בפרק אלו נאמרין רב פפא אמר שתי צרעות הואי חדא דמשה וחדא דיהושע דמשה לא עבר דיהושע עבר והחכם ר"א אשכנזי ז"ל הרבה להשיב על רש"י והרמ"בן ז"ל ומסיק איך שמשה קרא את אומו׳ סיחון ועוג דרך משל בשם צרעה ואני אומ' אחר המחיל' כאן הפריז על מדותיו ועוקר את הפסוק לגמרי מפשטו.

תוכן העניינים

צידה לדרך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה