אור ברסלב
צידה לדרך שמות › יט

צידה לדרך· רבי יששכר בער איילינברג

שמות · יט

יח

ג

רש"י תאמר להם בלשון רכה כו' כתב הרא"ם ז"ל לא שלשון אמירה מורה על רכות כי זה לא נמצא בשום מקום כו' וקשה לי על דבריו שהרי רש"י פירש בהדיא גבי ותדבר מרים ואין אמירה בכל מקום אלא לשון תחנונים וכה"א אל נא אחי תרעו ויאמר שמעו נא דברי כל נא לשון בקשה וכבר ראיתי שכתב מורי מהר"ם יפה ז"ל נ"ל דמלשון כה הוא דדייק ליה מדכתיב כה תאמר לבית יעקב פירושו כה כאשר אני מדבר עמך בפנים מאירות ושוחקות ולאנשים כתיב ותגד בי"וד שהוא לשון גידין עכ"ל וקשה לי על דבריו טובא חדא שהרי מלת כה שפירושו בלשון הזה קאי נמי על ותגיד לבני ישראל ועוד קשה למה המתין רש"י עד אחר שפירש לבית יעקב אלו הנשים כו' ה"ל לפרש לעיל כה תאמר בלשון רכה לכן נ"ל עיקר שלשון אמירה מורה על רכות ודע שרש"י פירש בפרק רבי עקיבא על הא דאמר שם בגמרא דברים קשין כגידין וז"ל כגידין ירק מר וכן פירוש הערוך ומביא ראיה הנני מאכל את העם הזה לענה תרגום מרר כגידין ההופכים ללענה משפט ואחריתה מרה כלענה מרירא היך גידי:

רש"י לבית יעקב אלו הנשים כתבו המפרשים וא"ת והלא דרך הכתוב לזכור האנשים לפני הנשים: וי"ל דרצה הקדוש ברוך הוא שיתקיים הדבור על ידי שניהם א"כ הוצרך לאמר לנשים תחילה כדי שלא יכולין לומ' נחת רוח עשיתי לבעלי: א"נ (מאמר) [מאחר] שציוה הקדוש ברוך הוא לאדם מכל עץ הגן [וגו'] לא תאכל ובא חוה וקלקלה אמר הקדוש ברוך הוא לנאמן ביתו שידבר תחלה לנשים כדי שלא יבאו קלקלה כמו שעשתה בתחילה וכן הוא במדרש. ולי נראה ליתן טעם אחר לפי שאמרו רז"ל בזכות נשים צדקניות שהיו במצרים נגאלו ישראל ממצרים לפיכך חלק להם כבוד להקדימן עכשיו במתן תורה קודם האנשים כן נ"ל:

ט

בעבור ישמע העם בדברי עמך כתבו המפרשים לפי שלעול' אין האדם יכול להשתמש בשני חושים בשוה כאחד לראות ולשמוע כאחד על כן אמר הקדוש ברוך הוא אם אראה להם בגלוי יתנו לבם ודעת' על הראיה לראות מלכם ולא יתנו לבם על השמיעה לפיכך אבא בעב הענן עד שלא יוכלו ראות כדי לחזק חוש השמע זה"ש בעבו' ישמע העם וי"מ מפני תוקף קול העצום לא היו ישראל יכולין להבין מתוך הדברים של הק"בה לפיכך אנכי בא אליך בעב הענן ויצא הקול דרך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך כי אז יהיה נחלש כח הקול ומה שאמר וגם בך יאמינו לעולם כתב הס"מג בהקדמה שלו לספר מצות עשה וז"ל וגם בך יאמינו לעולם ולמה הוצרך לזה והרי כבר כתוב על הים ויאמינו בי"י ובמשה עבדו אלא כך אמר הקדוש ברוך הוא למשה אני רוצה שיאמינו בך ישראל שאתה נביא על ידי אותות ומופתים שעשית אבל בתורה שאני רוצה [סמ"ג: ליתן איני רוצה] שיאמינו בך על ידי שום אות או מופת אלא על ידי שישמעו באזניהם שאני מדבר עמך ולכך עשה הקדוש ברוך הוא את הדבר הזה שכשיהיו ישראל בגולה אם יאמר להם גוי או ישמעאל לעזוב תורתם ולעבוד אלהים אחרים ויתן להם אות או מופת יכולין ישראל לענות לו אפילו תרבה אותות ומופתים כמשה בן עמרם לא נאמין לך בחילוף תורותינו אלא אם כן נשמע באזנינו שידבר השם עמך כמו שדיבר עם משה כי אפילו משה בחירו נאמן ביתו לא רצה שנאמינוהו בתור' אלא על ידי מה ששמענו שדיבר עמו ולאחר שנתן את התורה אמ' אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם כלומ' אין לכם להאמין עוד לשום אדם שיאמ' שהחלפתי תור' זאת אם לא תראו שאדבר עמכם מן השמים להחליפה עכ״ל ולזה נוטה פירוש הרמב"ן ז"ל:

רש"י רצונינו לראות את מלכינו כתב עליו הרב הגדול ר״א שי׳ ודבר זה אינו מפורש במקרא ואולי קשה לרש"י שתיבות אל יי' נראין כמיותרין כי היה לו לומר ויגד משה את דברי העם אליו שהרי עם יי' הוא מדבר אלא לפי שזה תשובה על מה שאמר לו הקדוש ברוך הוא בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם והם אמרו נשמע אל יי' ולא אל משה זהו שנאמר ויגד משה את דברי העם ומה הם דבריהם על זה אמר אל יי' כי אמרו אל יי' נשמע ולא אליך ועדיין לא מפורש במקרא היכן שמע משה מהם שאמרו זה כו' ומסיק שזה שמע משה מהם באמרם כל אשר דבר יי' נעשה הורו בזה שאינם רוצים בסרסרות של משה ואמרו נעשה כל אשר דבר יי' ולא מה שתדבר אתה אלינו כו' וכ"כ מורי הגאון מה"רם יפה ז"ל וכבר קדם להם בעל צרור המור בפירוש זה באומרם כל אשר דבר יי' נעשה שבאו למעט דברי משה שרצונם לשמוע דוקא מפי הקב"ה עצמו ולא מפי משה ואני נפלאתי הפלא ופלא על האנשים האלה שלמים הם אתנו שהרי רש"י לא מפי עצמו אמר דברים הללו אלא מפי המכילתא ושם במכילתא מבואר באר היטב כי לא מן השם הזה הוא אלא מטעם אחר שלא נגעו בו כלל ועיקר שלשת הרועים הנ"ל וז״ל המכילתא ויגד משה וכי מה אמר המקום למשה לאמר לישראל או מה אמרו ישראל למשה לאמר למקו' אמרו רצונינו לשמוע מפי מלכינו אינו דומה שומע מפי פרגוד לשומע מפי המלך אמר המקו' תן להם מה שבקשו בעבור ישמע העם אמרו רצונינו לראות את מלכינו אינו דומה שומע לרואה כי ביום השלישי ירד יי' לעיני כל העם על הר סיני ע"כ הרי אתה רואה מפורש כי מתוך תשובתו של הקב"ה שאמר בעבור ישמע העם אתה למד שאמרו רצונינו לשמוע מפי מלכינו ומתוך תשובתו של הקדוש ברוך הוא שאמר לעיני כל העם אתה למד שאמרו רצונינו לראות את מלכינו וכן מצינו בתחילת שיר השירים רבה.

יב

רש"י לאמר הגבול אומר להם השמרו מלעלות מכאן ולהלן כו׳ נשאלתי למה לא כתבה התורה בפירוש נס גדול כזה כשם שכתבה התורה נס של ויפתח י"י את פי האתון שהרי נס זה הרבה יותר גדול מן הנס של האתון כי הגבול הוא דומם והאתון הוא בעל חי. ואני השבתי דאדרבה איפכא מסתברא דכיון שהגבול נתקדש קדושה יתירה עד שאפילו הנגיעה אסורה בו מטעם המפורש לקמן בקרא מפני אשר ירד עליו י"י באש לכן אל תתמה על החפץ אם היה יכולת בגבול לאמר להם השמרו מלעלות מכאן ולהלן כו' כי בודאי באותה שעה קנה הר סיני רוחנית לתוקף קדושתו וכה"ג יש לומר לקמן בפרשת פנחס גבי הא דפרש"י והגורל עצמו היה צווח ואומ' אני הגורל עליתי לגבול פלוני וכו' והוא מטעם כיון שהגורל היה על פי רוח הקודש כדפרש״י שם לאפוקי גבי האתון של בלעם אין בה סרך קדושה אלא אדרבה הוא טמא ואתונו טמא ואפ"ה נתן בה הקדוש ברוך הוא כח הדבור משום הכי כתבה התורה זה החדוש כן נ"ל:

יג

רש"י ירה יירה מכאן לנסקלין שהם נדחין למטה מבית הסקילה כו' כתב החזקוני לפי זה היה לו לומר כי ירה יירה או סקול יסקל דדחייתו קודמת לסקילה כו' אלא או דהכא פירושו אשר וכן הפירוש כי סקול יסקל אשר ירה יירה בתחילה עכ"ל וקשה לי על דבריו שהרי בפרק נגמר הדין תניא ומניין שאם מת בדחייה יצא תלמוד לומר או ירה יירה ופירש רש"י שאם מת בדחייה יצא לכך נאמר או לחלק א"כ איך אפשר לפרש מלת או אשר דא״כ לא לחלק יצא וכבר הרגישו התוספו' שם בקושייתו של החזקוני וכתבו וז"ל סקילה נאמר תחילה בפסוק ואפ"ה עבדינן לה לבסוף משום דאשכחן קראי דסמיך סקילה למיתה דכתי' וסקלתם באבנים ומתו והרא"ם ז"ל תירץ בענין אחר משום דעיקר מיתת הנסקלין היא הסקילה ולא הדחייה שרוב פעמים לא היו מתים בדחייה והיו צריכין סקילה נקט סקילה ברישא:

רש"י ושופר של אילו של יצחק היה כתב עליו רבינו בחיי ז"ל וכוונתו לומר כי אע"פ שהאיל הוקרב עולה ועולה כלה כליל החזירו הקב״ה להוייתו הראשונה כו' והוא לקוח מדברי הרמ"בן ז"ל:

טו

רש"י היו נכונים לשלשת ימים לסוף שלשת ימים כו' י"מ שכתבו מפני דשלשת משמע לסוף שלשת ימים כו' ואזלי לשיטתייהו דלעיל בפרשת בא גבי שלשת ימים שלוש של ימים כו' שכתבו ג"כ דשלשת משמע שלשה ימים שלמים ולא חסירים ואני אומר אחר המחילה שבשתא כיון דעל על שהרי רש"י גופיה מכחישם כאן תכף ומיד מדפירש ולדברי האומר בששה בחדש כו' ולשלשת ימים כמו ליום השלישי וכתב עליו הרא"ם ז"ל דאינו מחוייב שיהיה לסוף ג' ימים דא״לכ אמאי לא פריך הגמרא מהאי קרא לרבנן כי היכי דפריך כו' עד והא ראיה על זה ויאסוף אותם אל משמר שלשת ימים כו' וכבר הארכתי בזה לעיל בפרשת בא ע"ש:

יז

ומדרשו שנתלש ההר ממקומו ונכפה עליהם כגיגית כו' כתבו התוספו' בפרק רבי עקיבא ואע"פי שכבר הקדימו נעשה לנשמע שמא יהיו חוזרים כשיראו האש הגדולה שיצאתה נשמתן כו' עכ"ל ותמיה אני מאד למה לא זכרו התירוץ שאמרו בתנחומא בפרשת נח שמה שהקדימו נעשה לנשמע היינו בתורה שבכתב ומה שכפה עליהם ההר כגיגית היינו על תורה שבעל פה ולא מפני שמאסו בה ח"ו אלא מפני שיש בה דקדוקי מצות קלות וחמורות והיא עזה כמות וקשה כשאול קנאתה וכו' ולפי תירוץ זה ניחא מה שהקשו שלמים וכן רבים על הא דקאמר בגמרא הדר קבלוהו בימי אחשורוש כדכתיב קיימו וקבלו היהודים קיימו מה שקבלו כבר כו' וקשה א"כ עד ימי אחשורוש למה נענשו בכמה עונשים על עברם את התורה כו' הלא מצינו מודעה רבה לאורייתא אבל י״ל דלא מצינו מודעה רבה לאורייתא אלא דוקא לתורה שבעל פה שקבלוה באונס וכל העונשים שקבלו בני ישראל עד ימי אחשורוש כו' היו על עברם את התורה שבכתב ודע דאיתא במדרש דלכך הכריחם לקבל התורה כדי שיהיו דומין למאנס האשה שלא יוכל לשלחה כל ימיו כך הקדוש ברוך הוא לא יוכל לשלחנו כל ימינו:

יט

רש"י שהרי לא שמעו מפי הגבורה אלא אנכי ולא יהיה לך כו' אינו ר"ל שלא שמעו כלל מפי הגבורה אלא אנכי ולא יהיה לך כי זה אי אפשר שהרי בפרשת ואתחנן אחר עשרת הדברות כתיב את הדברים האלה דבר יי' אל כל קהלכם ושם כתוב עוד ויכתבם על שני לוחות אבנים כי כאשר אמרה אל כל קהלכם כן כתבה על הלוחות אלא הכי פירושו שהרי לא שמעו מפי הגבורה לבדו בלי הצטרפות אמצעי אלא אנכי ולא יהיה לך אבל השמנה דברות שמעו מפי הגבורה על ידי הצטרפות אמצעי דהיינו משה כמו שאמרו רז"ל שהיה קולו של הקדוש ברוך הוא מיטטרון למשה שאל"כ לא היו יכולין לשמוע קולו של משה בשיעור המחנה י"ב מיל על י"ב מיל וכיון שלא היה משה אלא כמו צנור שבו היה מוריד קולו ית' ומשמיע לישראל דברי פיו עצמו ית' וזהו פירוש האמתי של הכתוב פה אל פה אדבר בו כלומר שפי משותף עם פי משה כאלו יצאו הדברים מפי ממש לכן שפיר אמר הפסוק הנז' את הדברים האלה דבר יי' אל כל קהלכם כי באמת שמעו כל עשרת הדברות מפי הגבורה כדאמרן ובזה יתיישב נמי הא דפרש"י לקמן בפסוק ורצע אדוניו את אזנו אמר ריב"ז אזן זאת ששמעה על הר סיני לא תגנוב כו' כמו שפירש הרא"ם ז"ל שם ובזה נתיישב נמי איך אמרו רז"ל זכור ושמור בדבור אחד נאמרו מה שאין הפה יכולה לדבר והלא משה אמרם ואיך אמר זכור ושמור בדבור אחד אך הנה אין זה כי אם שרצה הקב"ה שגם השמנה דברות ישמעו מקולו ית' לקדשם בהם הכוללים כל התורה אלא שלא יוכלו לקבלם מבלי השתלשות מרע"ה שיתערב קול יי' בקולו של משה כמו שנאמר ויאמרו אל משה דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלדים פן נמות כפירושו כדכתב ר"מ אלשיך ז"ל דבר אתה עמנו ושמא תאמר כי לא תעצר כח להשמיע קולך במחנה י"ב מיל על י"ב מיל כי קול בן אדם הוא הנה ידענו כי כח לך כי הוא ית' יצרף קולו עם קולך וזהו אומרו ונשמעה כלומר כל ישראל כי לא יבצר שנשמעה שמא תאמר א"כ מה נרוויח בזה הרי בין כך ובין כך שומעים אתם קול יי' הנה אינו דומ' קול המצורף עם קול ב"ו לקול יי' בלי אמצעי לזה אמרו ואל ידבר עמנו אלדי' לבדו פן נמות כו' באופן כי גם בשמנה הדברות היו שומעים קול יי' וכן אמרו רז"ל שכל דבור ודבור מעשרת הדברות היה מדבר עם כל אחד ואחד מישראל ואומר לו תקבלני אתה עליך כך וכך מצות עשה יש בי כו' מיד היה הדבור נושקו על פיו והיה נחקק על הלוח. שנ' קול יי' חוצב להבות אש כו' וכי תימא א"כ למה נשתנו אנכי ולא יהיה לך משאר שמנה הדברות למה לא שמעו גם אנכי ולא יהיה לך על ידי הצטרפות אמצעי דהיינו משה וכי לא היה גלוי וידוע לפני הקב"ה שלא יוכלו לסבול קולו כבר הקשו כן בש"ר ותירצו לפי שישראל שאלו שני דברים מלפני הקב"ה שיראו כבודו וישמעו קולו וכן פרש"י לעיל בפסוק ויגד משה את דברי העם אל יי' כו' וכן עשה להם הקב"ה והקשו עוד במדרש וכי נותנים לתינוק כל מה ששואל אלא צפה הקב"ה שהן עתידין לעשות ע"ז בעגל שלא יהו אומרים אלו הראנו את כבודו ואת גדלו והשמיענו את קולו לא היינו עושים ע"ז לכך עשה להם רצונם והרמ"בן ז"ל נתן טעם אחר מפני שלא רצה הק"בה שישמעו ישראל שני דברות הראשונות שהם עיקר האמונה מפי שום נביא כי אם שהם בעצמם יהיו נביאים לשמוע מפי הקב"ה בעצמו וכבודו כדי להשרישם בעקרי הדת והאמונה שלא ישמעו לשום נביא או חולם חלום שיעמוד לעתיד ויהיה מסית ומדיח אותם לעבוד ע"ז כי תשובתם בצדם תהיה מוכנת ומיומנת אנחנו לא שמענו אנכי ולא יהיה לך מפי הנביא מרע"ה כי אם מפי הגבורה בעצמו וכבודו ולפיכך כל זמן שאין אנחנו שומעים ההפך מפי הגבורה בעצמו אין אנחנו רוצים לשמוע כן נ"ל:

כא

רש"י אפילו הוא יחיד חשוב לפני רב והטעם כי היו צריכין להיות ששים רבוא צורות ואם אחד מהם חסר כבר נתבטלה נתינת התורה כי בפחות אי אפשר לתורה שתנתן כנודע ליודעי חן ואל זה כוונו רז"ל במכילתא שאמרו כי ביום השלישי ירד יי' לעיני כל העם מלמד שאם היו חסרים עד אחד אינו כדאי לקבל כו' כן נ"ל:

כד

רש"י יכול אף הם עמך וכו׳ גירסא משובשת נזדמנה לו להרא"ם ז"ל מ"ה כתב על דברי רש"י אבל לא ידעתי למה לא אמר ג"כ והכהנים מחיצה לעצמם אבל בספרים שלפנינו הכי גרסינן אתה מחיצ' לעצמך והם מחיצה לעצמם דהיינו הכהנים וק"ל אתה מחיצה לעצמך וכו' וקשה מנ"ל לרש"י והא כתיב אתה ואהרן וי"ל מדכתיב עמך למה ליה למכתב עמך הרי כתיב אתה ואהרן אלא י"ל אתה מחיצה ואהרן יעלה עמך במחיצתו אך קשה כהנים מנ"ל דלמא היו עם העם וי"ל דה״לל והעם לחוד והכהנים למה לי דהא בכלל העם הם אלא ודאי גם להם היה מחיצה לעצמם אך קשה דלמא לעולם אהרן היה במחיצתו של משה והא דכתיב עמך למעט כהנים שלא יהיו במחיצתם של משה ואהרן וי"ל דאם לא בא להורות אלא על הכהנים לא הוה לי' למכתב עמך מהו דתימא הכהנים היו ג"כ במחיצתן של משה ואהרן זה אינו דא"כ לא לכתוב גם והעם לא יהרסו כו' דמהיכי תיתי שיעלו בהר הרי כתיב בהדיא אתה ואהרן אלא ודאי הכהנים אינם במחיצתם של משה ואהרן א"כ הא כמו שהכהנים עולים בהר לפי גדולתן ואינן במחיצתן של משה ואהרן א"כ גם העם יעלו לפי מדריגתן לכן כתיב והע׳ אל יהרסו כו' ומדאיצטריך למיכתב אל יהרסו ש"מ דכהנים אינם במחיצת משה ואהרן וא"כ עמך למאי אתי אלא ודאי לומר לך שלא היה אהרן במחיצת משה כדפרשתי מהרש"ל.

תוכן העניינים

צידה לדרך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה